שאילת יעבץ, חלק ב ק׳Sheilat Yaavetz, Volume II 100
א׳ברודא.
1
ב׳שאלת וילון הפרוס ותלוי. מי הוי מחיצה לדברים הצריכים מחיצה. כגון לרשויות דשבת ולדופני סוכה. ולחוץ בפני ס"ת לת"ה. ולאונן בפני מתו.
2
ג׳תשובה
3
ד׳דין וילון וסדין פרוש לענין מחיצה
במאי דסיימת. אפתח שער זה הסגור לך. דהכי איתא בתשו' רשב"א שהביא הב"י בי"ד (סימן שמ"א) ז"ל ועושה לו מחיצה אפילו סדין כל שתוקע בארץ. שלא יהא ניטל ברוח ווילון מחיצה הוא לכל דבר. זכר לדבר והבדילה הפרוכת לכם עכ"ד. ותמהתי עליו מאד במו"ק שם. כי הביא ראיה לסתור. שהרי הפרוכת. אינה מחיצה כלל (וכן המסך לפתח האוהל שהוא וילון) אינה עשויה אלא לצניעותא בעלמא ולהכרא. להבדיל בין העומדים חוצה לה. שלא יביטו בהיכל. ולכן התירו גם לתלות הפרוכת בשבת. דלאו אוהל הוא. ומטעם זה ווילון מותר לנטותו ולפרקו בשבת. כדאיתא בבתרא בעירובין. לפי שאינו מחיצה לשום דבר. לא לענין שבת ולא לענין שחיטת שלמים. דבעינן פתיחת דלתות ההיכל. ומבעיא לן פ"ה דזבחים (נה"ב) ווילון מאי אר"ז הוא עצמו נעשה כפתח פתוח. פירש"י דלצניעות עביד. וזהו מפני שאינו קשור למטה. להיות קבוע ועומד. אלא נע ונד באויר. וכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה. כדאיתא בהישן. וכמ"ש רשב"א עצמו לענין מחיצת סדין. ובתוך כ"ד סותר ד"ע. דסגי ליה בוילון ומייתי נמי זכר לדבר מפרוכת. שגם היא והמסך לא היו תקועים בארץ. כיריעות המשכן שהיו תקועים בארץ ע"י יתדות. אבל ודאי שעושין מחיצות בכל דבר ואף ביריעות וסדינין וא"צ לבקש עצות מרחוק מפרוכת דלא דמיא כלל. ותלמוד ערוך הוא בפינו. בפבמ"ש (דפו"ב) מצאו סדינין פרוסין. והביאו על ידיהן ס"ת מרשות לרשות. וכן לענין טומאה. באהלות פ"ח שנינו. אלו חוצצין יריעה וסדין ומסכת פרוסה. אמנם כל אלו בתקועים וקבועים איירי דלא אזלי ואתו ברוח. שוב ראיתי שב"ס חו"י (סקפ"ד) כתב כיוצא בזו אכן מ"ש שם. ואפילו מחיצה חזקה תלויה לא התירו אלא במים. שגגה היא. כי מה ענין מחיצה תלויה שלא התירו אלא במים לכאן. כסבור היה משום שהיא תלויה באויר. ואינה מגעת לארץ אינה מחיצה לענין שבת. וה"ה לוילון שאינו מגיע בארץ. ולא היא התם במחיצה תלויה למעלה מג"ט איירי ומשום דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה. ומבטלי למחיצה: מיהו בפחות מג"ט הויא לה מחיצה ודאי דכל פחות מג"ט. כארעא סמיכתא דמי. וכדתנן המשלשל דפנות (פ"ק דסוכה יו"א) והיינו במחיצה העומדת ברוח מצויה. משא"כ בוילון דנייד אפילו מגיע לארץ. ואף אם סורח על הקרקע הרבה. אינו מחיצה לשום דבר. כל שאינו עומד ברוח מצויה כנ"ל. יעב"ץ.
במאי דסיימת. אפתח שער זה הסגור לך. דהכי איתא בתשו' רשב"א שהביא הב"י בי"ד (סימן שמ"א) ז"ל ועושה לו מחיצה אפילו סדין כל שתוקע בארץ. שלא יהא ניטל ברוח ווילון מחיצה הוא לכל דבר. זכר לדבר והבדילה הפרוכת לכם עכ"ד. ותמהתי עליו מאד במו"ק שם. כי הביא ראיה לסתור. שהרי הפרוכת. אינה מחיצה כלל (וכן המסך לפתח האוהל שהוא וילון) אינה עשויה אלא לצניעותא בעלמא ולהכרא. להבדיל בין העומדים חוצה לה. שלא יביטו בהיכל. ולכן התירו גם לתלות הפרוכת בשבת. דלאו אוהל הוא. ומטעם זה ווילון מותר לנטותו ולפרקו בשבת. כדאיתא בבתרא בעירובין. לפי שאינו מחיצה לשום דבר. לא לענין שבת ולא לענין שחיטת שלמים. דבעינן פתיחת דלתות ההיכל. ומבעיא לן פ"ה דזבחים (נה"ב) ווילון מאי אר"ז הוא עצמו נעשה כפתח פתוח. פירש"י דלצניעות עביד. וזהו מפני שאינו קשור למטה. להיות קבוע ועומד. אלא נע ונד באויר. וכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה. כדאיתא בהישן. וכמ"ש רשב"א עצמו לענין מחיצת סדין. ובתוך כ"ד סותר ד"ע. דסגי ליה בוילון ומייתי נמי זכר לדבר מפרוכת. שגם היא והמסך לא היו תקועים בארץ. כיריעות המשכן שהיו תקועים בארץ ע"י יתדות. אבל ודאי שעושין מחיצות בכל דבר ואף ביריעות וסדינין וא"צ לבקש עצות מרחוק מפרוכת דלא דמיא כלל. ותלמוד ערוך הוא בפינו. בפבמ"ש (דפו"ב) מצאו סדינין פרוסין. והביאו על ידיהן ס"ת מרשות לרשות. וכן לענין טומאה. באהלות פ"ח שנינו. אלו חוצצין יריעה וסדין ומסכת פרוסה. אמנם כל אלו בתקועים וקבועים איירי דלא אזלי ואתו ברוח. שוב ראיתי שב"ס חו"י (סקפ"ד) כתב כיוצא בזו אכן מ"ש שם. ואפילו מחיצה חזקה תלויה לא התירו אלא במים. שגגה היא. כי מה ענין מחיצה תלויה שלא התירו אלא במים לכאן. כסבור היה משום שהיא תלויה באויר. ואינה מגעת לארץ אינה מחיצה לענין שבת. וה"ה לוילון שאינו מגיע בארץ. ולא היא התם במחיצה תלויה למעלה מג"ט איירי ומשום דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה. ומבטלי למחיצה: מיהו בפחות מג"ט הויא לה מחיצה ודאי דכל פחות מג"ט. כארעא סמיכתא דמי. וכדתנן המשלשל דפנות (פ"ק דסוכה יו"א) והיינו במחיצה העומדת ברוח מצויה. משא"כ בוילון דנייד אפילו מגיע לארץ. ואף אם סורח על הקרקע הרבה. אינו מחיצה לשום דבר. כל שאינו עומד ברוח מצויה כנ"ל. יעב"ץ.
4