שאילת יעבץ, חלק ב צ״טSheilat Yaavetz, Volume II 99
א׳הוראה חדשה בחלה שחזרה לעסה שלה להתירה בתקנה קלה
שוב אחר זמן מה שנתיישבתי פה. בא מעשה לידי בחלה שנתערבה בעסה. ולא היה בה כדי בטול כדעת בהג"ה דאזיל בה לחומרא. ולא רציתי לסמוך על דעתי להורות נגד דעת הט"ז. אע"פ שיש לי עמודים גדולים להשען עליהם. ביחוד שגם הרב בש"ך לא ערער בדבר ושתיקתו הודאה היא ודאי. ועוד בשל דבריהם הלך אחר המקל. אפילו במחלוקת שקול. כ"ש שכבר סתרנו כל דברי בט"ז בדברים ברורים מאד בעזה"י. אעפ"כ לא הגסתי לבי בהוראה זו. ושלחתיה אל המורה הזקן שבמקום הלז. והגיד לי השואל. שמתחלה הורה לו שיעשה עסה אחרת כשיעור חלה. ויצרפנה לזו שנתערבה בה חלתה. ויפריש ממנה על הכל. וכיון שאמר לו השואל. שהוא דבר קשה להעשות בו ביום שהיה בע"ש אחר חצות. ואין שהות להתעכב בזה. אח"כ הורהו להתיר הנדר. כפסק הגהת הש"ע. כמדומה שאילמא היה שעת הדחק לא מלאו לבו להורות כן. אולי מחמת מ"ש הט"ז כנ"ל ונראה דלא ברירא ליה מילתא. והנה תמהתי מאד משמוע. שהורה מתחלה לעשות עיסה אחרת לפטור בה את זו. כי מה ענין זה לכאן. דלא שייך אלא בנתערב מתוקן בטבול. שאם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא ממנה מאחת על הכל. אבל הכא דמתוקן הוא ודאי. ואח"כ נעשה מדומע. מי מצית למימר דלפטריה ממקום אחר החייב עדיין. דמאי מהני ליה בהא. אי לאפטורי מחובת חלה. הא איפטר ליה אטו פדיון אית ליה ומפקע לאיסורא דפתיך בגווה. דליחל אהך חלה דקמפריש האידנא. הא ודאי מילי דכדי נינהו. דאין איסור מדומע נפקע אלא ע"י ביטול במאה ואחד. ולא ע"י הפרשת תרומה וחלה אחרת אפי' ממקומה. כ"ש ממקום אחר. אף שיש לי למצוא לו קצת עזר בדרך רחוק. אבל אינני חושדו שעלה על דעתו של אותו מורה. כי צריך אני למודעי. שמצינו חילוק בין תרומה שחזרה למקומה. ובין נפלה למקום אחר. כמו ששנינו בפ"ד דדמאי. ואיתא עלה בירו'. דמאן דמפליג בין למקומה לשלא למקומה. ס"ל דבמקומה מתרת השירים לאכילה. דס"ל כשחוזרת למקומה. אינה מדמעת. אלא הכל חוזר להיות טבל כבתחלה. ומפריש ממנה התרומה או החלה מחדש. וניתרין השירים באכילה ע"י הפרשה זו (עמ"ש בס"ד בחי"ג ל"פ בתרא דיומא ובשי"ע ח"א סימן קל"ה) ולכן באמת אפילו חזרה חלה זו לעיסתה. והיה בה ק"א לבטלה. הייתי חושש להחמיר שלא תעלה בביטול זה. כיון דאיכא מ"ד דבמקומה עושה טבל. וצריכה הפרשה אחרת. ולא מהני בה ביטול. ויכולני לדקדק מלשון ההגה דס"ל נמי הכי. מדדייק בלישניה שנתערבה בעיסה. ולא קאמר בעיסתה. משמע קצת דשני ליה בין עיסה אחרת לעיסתה. וכיון דשל דבריהם היא יש מקום להורות שיחזור ויטול חלה ממנה. ויפטרנה מנה ובה כבתחלה. ואין צורך לעיסה אחרת ולא לתקנתא דשאלה (כפיסקא דש"ע שם אף שהוא תורה שלמה בלי שום הרהור) וכיון שכן. מכל מקום טעה אותו המורה. אם אולי חשב כך בדעתו. כי א"כ טורח זה של עשיית עסה אחרת למה. או לחזור אחר חכם להתיר ולהפקיע שם החלה הראשונה. דממילא הא פקעה לה.
שוב אחר זמן מה שנתיישבתי פה. בא מעשה לידי בחלה שנתערבה בעסה. ולא היה בה כדי בטול כדעת בהג"ה דאזיל בה לחומרא. ולא רציתי לסמוך על דעתי להורות נגד דעת הט"ז. אע"פ שיש לי עמודים גדולים להשען עליהם. ביחוד שגם הרב בש"ך לא ערער בדבר ושתיקתו הודאה היא ודאי. ועוד בשל דבריהם הלך אחר המקל. אפילו במחלוקת שקול. כ"ש שכבר סתרנו כל דברי בט"ז בדברים ברורים מאד בעזה"י. אעפ"כ לא הגסתי לבי בהוראה זו. ושלחתיה אל המורה הזקן שבמקום הלז. והגיד לי השואל. שמתחלה הורה לו שיעשה עסה אחרת כשיעור חלה. ויצרפנה לזו שנתערבה בה חלתה. ויפריש ממנה על הכל. וכיון שאמר לו השואל. שהוא דבר קשה להעשות בו ביום שהיה בע"ש אחר חצות. ואין שהות להתעכב בזה. אח"כ הורהו להתיר הנדר. כפסק הגהת הש"ע. כמדומה שאילמא היה שעת הדחק לא מלאו לבו להורות כן. אולי מחמת מ"ש הט"ז כנ"ל ונראה דלא ברירא ליה מילתא. והנה תמהתי מאד משמוע. שהורה מתחלה לעשות עיסה אחרת לפטור בה את זו. כי מה ענין זה לכאן. דלא שייך אלא בנתערב מתוקן בטבול. שאם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא ממנה מאחת על הכל. אבל הכא דמתוקן הוא ודאי. ואח"כ נעשה מדומע. מי מצית למימר דלפטריה ממקום אחר החייב עדיין. דמאי מהני ליה בהא. אי לאפטורי מחובת חלה. הא איפטר ליה אטו פדיון אית ליה ומפקע לאיסורא דפתיך בגווה. דליחל אהך חלה דקמפריש האידנא. הא ודאי מילי דכדי נינהו. דאין איסור מדומע נפקע אלא ע"י ביטול במאה ואחד. ולא ע"י הפרשת תרומה וחלה אחרת אפי' ממקומה. כ"ש ממקום אחר. אף שיש לי למצוא לו קצת עזר בדרך רחוק. אבל אינני חושדו שעלה על דעתו של אותו מורה. כי צריך אני למודעי. שמצינו חילוק בין תרומה שחזרה למקומה. ובין נפלה למקום אחר. כמו ששנינו בפ"ד דדמאי. ואיתא עלה בירו'. דמאן דמפליג בין למקומה לשלא למקומה. ס"ל דבמקומה מתרת השירים לאכילה. דס"ל כשחוזרת למקומה. אינה מדמעת. אלא הכל חוזר להיות טבל כבתחלה. ומפריש ממנה התרומה או החלה מחדש. וניתרין השירים באכילה ע"י הפרשה זו (עמ"ש בס"ד בחי"ג ל"פ בתרא דיומא ובשי"ע ח"א סימן קל"ה) ולכן באמת אפילו חזרה חלה זו לעיסתה. והיה בה ק"א לבטלה. הייתי חושש להחמיר שלא תעלה בביטול זה. כיון דאיכא מ"ד דבמקומה עושה טבל. וצריכה הפרשה אחרת. ולא מהני בה ביטול. ויכולני לדקדק מלשון ההגה דס"ל נמי הכי. מדדייק בלישניה שנתערבה בעיסה. ולא קאמר בעיסתה. משמע קצת דשני ליה בין עיסה אחרת לעיסתה. וכיון דשל דבריהם היא יש מקום להורות שיחזור ויטול חלה ממנה. ויפטרנה מנה ובה כבתחלה. ואין צורך לעיסה אחרת ולא לתקנתא דשאלה (כפיסקא דש"ע שם אף שהוא תורה שלמה בלי שום הרהור) וכיון שכן. מכל מקום טעה אותו המורה. אם אולי חשב כך בדעתו. כי א"כ טורח זה של עשיית עסה אחרת למה. או לחזור אחר חכם להתיר ולהפקיע שם החלה הראשונה. דממילא הא פקעה לה.
1
ב׳אמנם נקי הוא לדעתי מטענה זו. כי בודאי לא עלה על לבו דבר זה. ול"ל לסמוך על זה למעשה. דחלת ח"ל קילא מדמאי בלי ספק. יעב"ץ.
2