שאילת יעבץ, חלק ב ק״הSheilat Yaavetz, Volume II 105

א׳בא מעשה לידי. בטחול שהיתה בו שלפוחית מלאה מים: מונחת בתוכו לאמצע ארכו (והייתי מסופק קצת אם היתה מונחת בסומכיה) והשלפוחית מובלעת בטחול. אלא שמצד אחד. בשר הטחול מקיף אותה כמעט כעובי אמצעי דאצבע קטן של אדם בינוני. ובצד האחד היה מקיף הטחול בדקות: עד שהיה נראה בעיני כהקף עור של טחול בלבד.
1
ב׳הוראה להתרא בשלפוחית מים בטחול
והכשרתיו וסמכתי בזה על דעת הב"ח (סמ"א) בצרוף דפר"ח. דכה"ג לא בעינן כעובי דינר זהב. גם לא נראה מטבע בעולם אפילו של כסף. שעביו אפילו כחציו או שלישיתו של עובי בשר זה. שהיה מקיף לשלפוחית מצדה האחד כנ"ל. כ"ש של זהב שלא נמצא עב כמוהו. עם שבאו לידינו מטבעות ישנות קדמוניות. אין אחד מהם עב יותר ממטבע ר"ט אשכנזי. וכיון שכל עקר דין מים בטחול שיאסור בשום אופן. חידוש הוא. אין לך בו אלא חידושו. גם ראבי"ה שהכשירו. שתק בו. משיור עובי דינר זהב. מצורף לזה שראיתי עור השלפוחית עצמה עבה. ובשר הטחול כולו בריא ושלם גם בהקפו לשלפוחית. באופן שהיה נראה להדיא דלא שייך הכא. לומר סופו לירקב ולינקב. לכן אמרתי הבו דלא לוסיף על הטרפות. והתורה חסה על ממונם של ישראל יעבץ.
2