שאילת יעבץ, חלק ב ק״וSheilat Yaavetz, Volume II 106

א׳ששאלת על אודות בועא שנמצאת באווזא פטומה. בין עור הצואר והושט ונפתחה ונמצאת מלאה נוצות. מה דינו. כי אומרים שהרבה תשובות אחרונים מתירים.
1
ב׳תשובה
2
ג׳הוראה לאיסורא בבועא שנמצאת בחלל העוף מלאה נוצות
אם אמנם אמת הגידו לך שכמה מהאחרונים הלכו אחר שיחה נעה של הר"א אשכנזי שסמך על שכלו המופשט מכל טעם וראיה ברורה. להקל באיסור דאורייתא. וחלק על שכנגדו הזקן המופלג ובקי בהוראה בעל ש"י זצ"ל. בסברא בעלמא. וכן בעל פר"ח נשען על מקלו יגיד לו קבעה בפשיטות להתר. לא תשמע ולא תאבה. שרי להו מרייהו להמקילים. לא מבעיא כי אשתכח כה"ג סמוך לושט בפנים מבלי הכר על עור הצואר מבחוץ. וכן אם נמצא כזאת בגוף חלל העוף סמוך לבני מעים. בלי רושם על העור מבחוץ שנוכל לתלות שדחקו הנוצות ונכנסו דרך שם. פשיטא שהיא טרפה ודאית. שאין ספק בעולם שנכנסו הנוצות דרך הושט (כמו שהוא דבר רגיל באווזות פטומות שמורטות נוצותיהן ובולעות אותן. וניקבו ב"מ ונעשו בועא). חלילה לבדות דבר מלבנו ולתלות במידי דלא שכיח לגמרי דאפי' לקולא אזלינן במידי דשכיח ספק כלבא ספק קניא. אימר קניא. כ"ש לחומרא. ולא חש לקמחיה כלל המתיר שבדה דבר רחוק וזר מאד. ולא חש לדבר הקרוב מצוי. לכן אפילו יש היכר מבחוץ גם הוא טריפהמספק לפחות. דילמא ניקב אבר שנקיבתובמשהו כמו בקוץ ומחט שנמצא בחלל בהמה או עוף זה פשוט מאד לכן לא אאריך בכך שוב מצאתי אין לי בתשו' חב"י (סמה"ז) שהסכים לאסור. וכיון להלכה. ע"ש שדבריו נכוחים למבין ומינה לא תזוז והמקל בזה עתיד ליתן הדין הרי הוא כמאכיל נבלות בישראל דברי הצעיר יעבץ.
3