שאילת יעבץ, חלק ב ק״זSheilat Yaavetz, Volume II 107
א׳שאלת בהמה שלא נמצאת בה כוליא. וניכר שהיה לה. אלא שנטלה ע"י חולי עד שכלה ובטלה לה. כגון שראינו שהקרום שלה כווץ. אם אולי יש לסמוך ע"ד פר"ח. שהשיג על היש מי שכתב (בסמ"ד ס"ו בש"ע) להכשיר בבהמת ישראל. במקום הפסד מרובה.
1
ב׳תשובה
2
ג׳עוד אחרת לאסור דלא כפר"ח
חלילה לסמוך על דבריו לעשותן סניף להקל. שכל דבריו בזה בטלים וכלים מאליהם. כי מ"ש ותקשי ליה מריאה שנקבה ודופן סותמתה כו'. דזהו פסול החוזר להכשרו. אלמא מצינו טרפה שיש לה התר. דמקמי דסביך בבשרא הוי טריפה. ולבתר דסביך כשרה. ולעיל נמי גבי טרפש הכבד. שאם ניקב טרפה. ואם נסתם כשרה. אלא מא"ל למימר נהי דע"י מעשה אדם בנטילת אבר שוב א"ל התר כו'. אבל ממילא אה"נ דאית ליה תקנה א"כ ה"נ כו' עכ"ד. ואין בהם ממש. ותקשי ליה. ותו ליכא. האיכא סתימת כבד למרה. וסתימת ירכים לחלחולת. ושומן הלב ללב (אליבא דב"י ס"מ) אבל במ"כ לא דק בהא לגמרי. דפשיטא ליכא ראיה מכל הני דלעיל. משום דהויא סתימה דמעיקרא. כדכתב רש"י בפא"ט (דמג"א) משא"כ בקרום שעלה מחמת מכה. דלא הוי קרום. כיון דלבתר הכי קאתי. אינו מכשירה. אפילו לא היה סופו ליסתר. וכי הוי נמי טעמא משום דסופו ליסתר. מאי הוי. אטו מי עדיף מניה. כי ליכא סתימה כלל כי הכא. ומנין לו זה החילוק שבין בידי אדם לבידי שמים בכה"ג. אי להרמב"ן. אפי' נעשה בי"א חוזר להכשירו כדס"ל גבי נחתך הרגל ואי להרא"ש. אפילו בי"ש אינו חוזר להכשרו. אחר שנכנס בבהמה כח הטרפות. ודאי לא יעזבנה עוד.
חלילה לסמוך על דבריו לעשותן סניף להקל. שכל דבריו בזה בטלים וכלים מאליהם. כי מ"ש ותקשי ליה מריאה שנקבה ודופן סותמתה כו'. דזהו פסול החוזר להכשרו. אלמא מצינו טרפה שיש לה התר. דמקמי דסביך בבשרא הוי טריפה. ולבתר דסביך כשרה. ולעיל נמי גבי טרפש הכבד. שאם ניקב טרפה. ואם נסתם כשרה. אלא מא"ל למימר נהי דע"י מעשה אדם בנטילת אבר שוב א"ל התר כו'. אבל ממילא אה"נ דאית ליה תקנה א"כ ה"נ כו' עכ"ד. ואין בהם ממש. ותקשי ליה. ותו ליכא. האיכא סתימת כבד למרה. וסתימת ירכים לחלחולת. ושומן הלב ללב (אליבא דב"י ס"מ) אבל במ"כ לא דק בהא לגמרי. דפשיטא ליכא ראיה מכל הני דלעיל. משום דהויא סתימה דמעיקרא. כדכתב רש"י בפא"ט (דמג"א) משא"כ בקרום שעלה מחמת מכה. דלא הוי קרום. כיון דלבתר הכי קאתי. אינו מכשירה. אפילו לא היה סופו ליסתר. וכי הוי נמי טעמא משום דסופו ליסתר. מאי הוי. אטו מי עדיף מניה. כי ליכא סתימה כלל כי הכא. ומנין לו זה החילוק שבין בידי אדם לבידי שמים בכה"ג. אי להרמב"ן. אפי' נעשה בי"א חוזר להכשירו כדס"ל גבי נחתך הרגל ואי להרא"ש. אפילו בי"ש אינו חוזר להכשרו. אחר שנכנס בבהמה כח הטרפות. ודאי לא יעזבנה עוד.
3
ד׳וכמה רחוקה הראיה שהביא מטרפש הכבד. דערבך ערבא צריך. דהתם לאו בפירוש אתמר ודוק. ובש"ע שם לא הזכיר להכשיר בו אלא סרכא. דאיכא למימר משום דס"ל כמ"ד יש סרכא בלא נקב. וכמ"ש בש"ע בשני מקומות. שאין סרכא פוסלת אלא בריאה (ומשום דסופה להתפרק ולנקב. אע"ג דמעקרא לית בה נקב) לאפוקי היכא דלא שייך האי טעמא. ותו בשלמא התם איכא טעמא רבה לאכשורה אף בסתימה כל דהיא. מאחר שבטרפש אין הנקב פוסל מחמת עצמו. ובכה"ג קרום שעלה מחמת מכה הוי קרום ודאי. דהא קחזינן דהדר בריא. משא"כ בטרפות שמחמת עצמו של איבר. לא אשכחן דמתכשר בתר דאיטריף. כ"ש היכא דתו ליכא למימר הדר בריא. דוק. הילכך שרי ליה מריה לפר"ח דדחי לדעת מוסכמת. במלי דכדי. איברא איהו נמי לא קסמיך עלה. נאם יעב"ץ.
4