שאילת יעבץ, חלק ב ק״חSheilat Yaavetz, Volume II 108
א׳ס"ת שנמצא כתוב בה אלוף עולה. במקום עלוה בקריאה. אם צריך להוציא אחרת.
1
ב׳בטעות מלה הפוכה שבס"ת ובטעות אחד
תשובה כמדומה שהוזקקת לשאול על כך. משום דאפשר אין הענין משתנה בכך והמשמעות אחד. שכן מצינו (הושע י') על עלוה. שהוא כמו עולה. ע"ד ההפוכים. כמו שמלה שלמה. זעוה זועה. כבש כשב. א"כ גם כאן אף אם כתוב הפוך. הו"ו קודם הלמ"ד מ"מ שם אחד הוא. אבל באמת לפי מה שכבר פשטה הוראה בישראל להוציא ס"ת אחרת מפני טעות אות הנמצא בה (חוץ מחוי"ת דלא בקיאינן) פשיטא אין טעות גדול מזה. ובודאי צריך להוציא אחרת. והגע בעצמך. אילו כתוב קרי במקום הכתיב. מי לא מפקינן אחריתא וכן כתב בהדיא בט"ז דבטעות כבש כשב צריך להוציא אחרת. והוא פשוט מאד. (ואף הטועה בזרים. שכתבם ישרים. כראוי להם. עד"מ מקנה אביכם. שכתב אביכן. וכדומה בס"פ פינחס. נחלת אביכם וזולת: פשיטא לי שצריך להוציא אחרת. עמו"ק א"ח סקמ"א. ובתשו' אמ"ה ז"ל סנ"ד עם שראיתי בתשו' חב"י (ס"ה) כתוב בפשיטות להפך. וז"ל דהדבר תלוי בשינוי הענין דוגמא כבש כשב דלא נשתנה הענין. ודוגמא אל משה אמר עלה. אי כתב עלי ביו"ד. לא מפקינן אחריתא. דגם בזה לא נשתנה הענין. דהא מצינו עלי באר. שהוא לשון עליה. עכ"ל. והוא שבוש עצום. שלא הבחין בין לשון זכר ללשון נקבה. ומה מועיל שהוא לשון עליה כמוהו. עלה הוא צווי לזכר. ועלי לנקבה. באר לשון נקבה הוא. כמו שסוף הפסוק מוכיח. ענו לה. וכן חפרתי הבאר הזאת ובכ"מ. א"כ אף לפ"ד הלא הענין משתנה מזכר לנקבה. ואין פסול וטעות מוחלט כפול יותר מזה. וכי יכשיר ג"כ אם ימצא כתוב את במקום אתה. וכן בפעלים עשי במקום עשה אמרי במקום אמור. וכדומה בכל הפעולות. הלא זה כדבר אשר אין לו שחר. וזה פרי המורים שאינם בקיאים בשפת עברית נחשבת אצלם חסף די פחר. העידותי בך אתה לשון ערומים תבחר. דברי יעב"ץ:
תשובה כמדומה שהוזקקת לשאול על כך. משום דאפשר אין הענין משתנה בכך והמשמעות אחד. שכן מצינו (הושע י') על עלוה. שהוא כמו עולה. ע"ד ההפוכים. כמו שמלה שלמה. זעוה זועה. כבש כשב. א"כ גם כאן אף אם כתוב הפוך. הו"ו קודם הלמ"ד מ"מ שם אחד הוא. אבל באמת לפי מה שכבר פשטה הוראה בישראל להוציא ס"ת אחרת מפני טעות אות הנמצא בה (חוץ מחוי"ת דלא בקיאינן) פשיטא אין טעות גדול מזה. ובודאי צריך להוציא אחרת. והגע בעצמך. אילו כתוב קרי במקום הכתיב. מי לא מפקינן אחריתא וכן כתב בהדיא בט"ז דבטעות כבש כשב צריך להוציא אחרת. והוא פשוט מאד. (ואף הטועה בזרים. שכתבם ישרים. כראוי להם. עד"מ מקנה אביכם. שכתב אביכן. וכדומה בס"פ פינחס. נחלת אביכם וזולת: פשיטא לי שצריך להוציא אחרת. עמו"ק א"ח סקמ"א. ובתשו' אמ"ה ז"ל סנ"ד עם שראיתי בתשו' חב"י (ס"ה) כתוב בפשיטות להפך. וז"ל דהדבר תלוי בשינוי הענין דוגמא כבש כשב דלא נשתנה הענין. ודוגמא אל משה אמר עלה. אי כתב עלי ביו"ד. לא מפקינן אחריתא. דגם בזה לא נשתנה הענין. דהא מצינו עלי באר. שהוא לשון עליה. עכ"ל. והוא שבוש עצום. שלא הבחין בין לשון זכר ללשון נקבה. ומה מועיל שהוא לשון עליה כמוהו. עלה הוא צווי לזכר. ועלי לנקבה. באר לשון נקבה הוא. כמו שסוף הפסוק מוכיח. ענו לה. וכן חפרתי הבאר הזאת ובכ"מ. א"כ אף לפ"ד הלא הענין משתנה מזכר לנקבה. ואין פסול וטעות מוחלט כפול יותר מזה. וכי יכשיר ג"כ אם ימצא כתוב את במקום אתה. וכן בפעלים עשי במקום עשה אמרי במקום אמור. וכדומה בכל הפעולות. הלא זה כדבר אשר אין לו שחר. וזה פרי המורים שאינם בקיאים בשפת עברית נחשבת אצלם חסף די פחר. העידותי בך אתה לשון ערומים תבחר. דברי יעב"ץ:
2