שאילת יעבץ, חלק ב ק״טSheilat Yaavetz, Volume II 109
א׳שאלני אה"נ הק' התו' המשכיל כה' מרדכי קנאר יצ"ו. בפירושי לי"ג מדות דרי"ש (בספרי ב"א) על מדת מכלל שצריך לפרט. כיצד נאמר קדש לי כל בכור. יכול אף הנקבות בכלל כו' ת"ל זכר. זה כלל שצריך לפרט. מדוע נטיתי מפרש"י בגמרא דבכורות (יט"א)
1
ב׳תשובתי לא לחנם עשיתי זאת. וצריך אני להציב לפניו מ"ש בחי"ג בס"ד. ז"ל שם על מ"ש רש"י ד"ה כל בכור אפילו נקבות ת"ל זכר. אשר יולד בקרבך ובצאנך הזכר זהו כלל ופרט השנוי במדה ראשונה כו': שהפרט בא למעט את הכלל כו'. ואין בכלל אלא מה שבפרט כו' יעש"ב.
2
ג׳שאלת חכם בפירושי לי"ג דרי"ש ותשובתה
נוראות נפלאתי ממאור המפרשים. איך יצאה כזאת מתחת ידו. כי מלבד שאין לשון הברייתא דרי"ש סובלו. שהרי כבר פרשה שם למדה ראשונה. בדוגמא ממקרא אחר מן הבהמה כלל כו'. כדמייתי לה רש"י גופיה הכא. ותרתי למה ליה. עוד תמה על עצמך אם אפשר לומר כך. דהא הך כלל ופרט המרוחקין הן. ופליגי בהו אי דנין אותן בכלל ופרט. ואפילו למ"ד דנין ה"מ בחד ענינא. אבל בתרי עניני. לכ"ע אין דנין כדאיתא בגמרא ריש פסחים. והכא הני תרי פסוקי בשתי פרשיות מרוחקות מאד הן. זה בספר ראשון בתורה. וזה במש"ת. ותו דתרי ענינים שונים נמי נינהו. מי איכא מ"ד כה"ג דנין בכלל ופרט אלא ודאי מדת מכלל שצריך לפרט היא. דבה לא שנא מקורבין ל"ש מרוחקין ואף בשני ענינים. דנים כן. אע"ג דאין מוקדם ומאוחר בתורה. מאי נפקא מנה. דאי נמי להוי מאוחר מ"מ צריך הוא לפרט אפילו יקדמנו. וכן במדת פרט שצריך לכלל. לא אכפת לן בין מרוחק למקורב. בין מוקדם בין מאוחר הכל שוה בהן. וק"ל. ור"י בתו' נדחק בחנם ליישב פירש"י בדרך זר. גם במכילתא משמע דלא כוותיה. אמנם פיר"ת דחוי הוא כמו פירש"י בחדא מחיתא כדלעיל. מעתה יידע מה הגיעני ומה ראיתי על ככה. ומחזיקני לו טובה על התעוררותו ומאלהיו ישא ברכה דברי אוהב נאמן. יעב"ץ:
נוראות נפלאתי ממאור המפרשים. איך יצאה כזאת מתחת ידו. כי מלבד שאין לשון הברייתא דרי"ש סובלו. שהרי כבר פרשה שם למדה ראשונה. בדוגמא ממקרא אחר מן הבהמה כלל כו'. כדמייתי לה רש"י גופיה הכא. ותרתי למה ליה. עוד תמה על עצמך אם אפשר לומר כך. דהא הך כלל ופרט המרוחקין הן. ופליגי בהו אי דנין אותן בכלל ופרט. ואפילו למ"ד דנין ה"מ בחד ענינא. אבל בתרי עניני. לכ"ע אין דנין כדאיתא בגמרא ריש פסחים. והכא הני תרי פסוקי בשתי פרשיות מרוחקות מאד הן. זה בספר ראשון בתורה. וזה במש"ת. ותו דתרי ענינים שונים נמי נינהו. מי איכא מ"ד כה"ג דנין בכלל ופרט אלא ודאי מדת מכלל שצריך לפרט היא. דבה לא שנא מקורבין ל"ש מרוחקין ואף בשני ענינים. דנים כן. אע"ג דאין מוקדם ומאוחר בתורה. מאי נפקא מנה. דאי נמי להוי מאוחר מ"מ צריך הוא לפרט אפילו יקדמנו. וכן במדת פרט שצריך לכלל. לא אכפת לן בין מרוחק למקורב. בין מוקדם בין מאוחר הכל שוה בהן. וק"ל. ור"י בתו' נדחק בחנם ליישב פירש"י בדרך זר. גם במכילתא משמע דלא כוותיה. אמנם פיר"ת דחוי הוא כמו פירש"י בחדא מחיתא כדלעיל. מעתה יידע מה הגיעני ומה ראיתי על ככה. ומחזיקני לו טובה על התעוררותו ומאלהיו ישא ברכה דברי אוהב נאמן. יעב"ץ:
3