שאילת יעבץ, חלק ב קי״טSheilat Yaavetz, Volume II 119
א׳ג) במ"ש התוס' בתענית דף ט' ע"א ד"ה עשר תעשר וכו'. הכי איתא בספרי וכו'. ע"ש והרב הגה"ג מהר"ד אופנהיים. הובא דבריו בשו"ת חו"י סימן רכ"ד הביאם ולחלק יצא על הב"ח וט"ז. ומש"כ גם מורי מע"ק הרב נר"ו בספרו שי"ע ס"ו משגיח בעינא פקיחא עליו על מהר"ד הנ"ל וחו"י. ואני בעניי נבוך בתוס' האלו כי חיפשתי בחיפוש אחר חיפוש בספרי. ולא מצאתי בספרי מ"ש התוס' משמו. גם הלשון בעצמו מגומגם קצת כמבואר למעיין גם לא ידעתי מה שיאטי' דספרי הזה הכא על מימרי' דר' יוחנן עשר בשביל וכו'. וגלל כן חישבתי למשפט שטעות סופר נפל בתוס' והמעתיקים או המדפיסים שגו ברואה שרטת דקה מן הדקה. שהיה כתוב בתוס' הכי איתא בספרים והשרטת אשר היה בסוף התיבה של בספרים על גב י' לא השגיחו בו ואישתמיט מהם. וא"כ י"ל שפיר דהתוס' מפרשו על הך מימריה דר' יוחנן דאיתא בספרים אין לי (ר"ל שמתעשרים בעישורן מעשר כהוגן) אלא תבואת זרעך שחייבת במעשר מן התורה. הם מתעשרים אם מעשרים. רבות ופרגמטי' מנין דהא אינם חייבים מן התורה מנא לן דאפ"ה מתעשרים אם מעשרים ממנו מעשר. ת"ל את כל וכו'. ור"ל דהך את כל כתיב לאחר תעשר דדרשינן מיניה תעשר לרבות שיתעשר אם יתן מעשר מאת כל אף מהדברים שאינם חייבים במעשר מן התורה (דהא באמת מוכח מכמה פסוקים וכמה דרשות בבבלי ובירושלמי ובספרי דמעשר כספי' אינם מדאורייתא כלל. ומורי הרב מע"ק נר"ו כל רז לא אניס ליה הוא ידע את מקומם אי' והבין את דרכם) וא"כ שפיר אמרו דבריהם דאייתו הך דבספרים על הך מימר' דר' יוחנן דלענין שכר העשירות קאי. ומיושב בזה ג"כ דקדוק הגון מה שאמר בספרים אין לי וכו'. שחייבת במעשר קודם שאמר דבר הלמד שרוצה ללמוד ממנו דאי כפשיטי' ה"ל למימר הך שחייבת במעשר על הלמד שרוצה ללמוד כיוצא בו לענין חיוב המעשר כמו תבואת זרעך וה"ל לרבות ופרגמטי' וכו'. שחייבת במעשר מנין ת"ל את כל. אלא בודאי לפי הצעתינו שפיר אמרו בספרים אין לי אלא וכו'. שחייבת במעשר לפיכך אמרינן שמתעשר בנתינת מעשר מהם. רבית וכו' מנין שגם בזה אמרינן שמתעשר בנתינת מעשר מזה אף שאין חייבות במעשר ת"ל וכו'. ודעת לנבון נקל. כך נ"ל לפענ"ד. ומורי מע"ק הרב נר"ו יודעני אם שגיתי ולכף זכות ידינני. ואם אמת נכון הדבר יאשרני ויאמר כונתני. והנני תמיד ממרס בדם אהבתו. ופקודתו שמרה רוחי ביום צוותו. שפיל"א דגלימא וסודרא דרבנן ותלמידיהם. יש"ש ק"ע. הק' דוד בן התו' כמהו' מיכל שליט:
1
ב׳אא"ע הק' התו' שי' עתה הוא במינשטר מקום תחונת דגלי עסקיה. מש"כ לא יכולתי לומר למורי מע"ק הרב נר"ו דרישת שלום ממנו: אעפ"כ חזקה כיון תמיד לשמוח אלי גיל וחדות שלומו וש"ע:
2
ג׳תשובה
3
ד׳ב"ה אלטונא ך"ו אדר תקכו"ל:
4
ה׳שלום וישע רב. לידידי הנערב. חגור אזור חכמה טובה מכלי קרב. אהו' מחו' הק' התורני המשכיל כמו' דוד יצ"ו.
5
ו׳נמצאו דבריך מן ח"י הנ"ל ויהיו בפי כדבש למתוק. ופניתי אני מכל עמלי להשיבו דבר כמסת אפיסת הפנאי. וההכרח לא יגונה לתפוס בדרך קצרה. וכאשר בלא"ה הורונו רז"ל. ועת לדבר עת לחשות ולשתוק. והנה ע"ד השאלה הראשונה.
6
ז׳בדין היוצא מבית שדר בו ומניחו בלי דיורין ועתיד הקונה להשכירו לישראל אם העוקר דירתו מחויב להניח בו המזוזה ופשטה לחומרא ואפי' מספק
1) אומר אני דבר ברור אפילו יש לאדם כמה בתים לדירה. כולם חייבים במזוזה. אף אם אינו דר בקביעות אלא באחד מהם. ואינו נכנס לשאר אלא פעם בשנה. כדמוכח פ"ק דיומא דאוצרות יין חייבין. ומדלא מפלגינן בהו במסתפק דווקא (כדמפליג תלמודא פ"ק דפסחים לענין בדיקה) ש"מ דכולהו שוין בכך. א"כ זה שהבית הוא שלו. גם עומד להשכירו לישראל. חייב הוא במזוזה מן התורה. דחובת הדר היא. ואית ביה נמי משום סכנתא. אפילו אינו צריך לו כלל. מאחר שעכ"פ עתיד הוא להשכירו לישראל. דאפילו לדר"א משבחא (דמייתי בנ"י סה"ק) כה"ג ודאי מודה דאסיר ולריטב"א בכל גוונא אסיר. כמ"ש נ"י בשמו במקומו בפרק השואל. וחמירא סכנתא. ובגמרא דנחית לסכנתא לחודה. היינו משום דמיירי בשוכר מאחר. שאין הבית שהיה דר בו שלו. וק"ל.
1) אומר אני דבר ברור אפילו יש לאדם כמה בתים לדירה. כולם חייבים במזוזה. אף אם אינו דר בקביעות אלא באחד מהם. ואינו נכנס לשאר אלא פעם בשנה. כדמוכח פ"ק דיומא דאוצרות יין חייבין. ומדלא מפלגינן בהו במסתפק דווקא (כדמפליג תלמודא פ"ק דפסחים לענין בדיקה) ש"מ דכולהו שוין בכך. א"כ זה שהבית הוא שלו. גם עומד להשכירו לישראל. חייב הוא במזוזה מן התורה. דחובת הדר היא. ואית ביה נמי משום סכנתא. אפילו אינו צריך לו כלל. מאחר שעכ"פ עתיד הוא להשכירו לישראל. דאפילו לדר"א משבחא (דמייתי בנ"י סה"ק) כה"ג ודאי מודה דאסיר ולריטב"א בכל גוונא אסיר. כמ"ש נ"י בשמו במקומו בפרק השואל. וחמירא סכנתא. ובגמרא דנחית לסכנתא לחודה. היינו משום דמיירי בשוכר מאחר. שאין הבית שהיה דר בו שלו. וק"ל.
7
ח׳שותף בבית המוחה ביד חברו שלא למכור חלקו לאחר. דינא קאמר ואע"פ שהאחר אין לו בית:
2) ולשניה. ע"ד השותף בבית. שמעכב שלא ימכור חברו חלקו לאיש אחר. עם היותו עני אצל בית דירה. נ"ל פשוט כביעתא בכותחא דינא קאמר. ומצי מעכב מכמה טעמי. חדא משום דשותף עדיף ממצרן. אפילו אינו אלא שותף עמו בסחורה. כ"ש לשותף בדירה. דטוב שכן כו'. ותו דשותף בית. אית ביה תרתי למעליותא. אי משום דטוב וישר הוא למכור לו. משום רווח ביתא. ר"ל (דרך השאלה והרחבת הלשון) כדי שיוכל להרחיבו. ולא יהא המקום צר לו (וכדפשיטא ליה נמי להרב"י) כשיתרבו בני ביתו. והרי זה נהנה וזה אינו חסר. והוי ליה כמציאה שהכל עניים לגבה. וכדלית בה נמי משום עני המהפך בחררה. ועוד יש בה משום לתא דהזק ראיה של איש נכרי. וכמ"ש רי"ו (הביאו בב"י) דבמקום דשייך היזיקא ל"א. וע"ס שי"ו בטור. שהביא תשו' הרא"ש. שלא יוכל שותף דירה דשכירות להשכיר חלקו לאחר. מטעם שיכול לומר השני אינו נוח לי לדור עמו. והרבה יש להחזיק זאת הסברא. ולרא"ש שכירות ומכירה שוים בדדמ"צ. א"כ הוא הדין בבית הקנוי לשנים. שהאחד מעכב על השני מלמכרו לאדם שאינו מרוצה ומקובל לו. מכל הלין אפילו כבר מכר השותף חלקו לאינש דעלמא בלי רשות חברו. דינא הוא דאתא ומפיק מניה. ואפילו הוא עני ודחוק לבית. ואפילו ר"ת דלית ליה דד"מ בבתים. בחצי בית יודה בכל גוונא. ואף לגבי עני. דעות שאני. דהאי לאו משום הטוב והישר לחוד הוא. אלא אית ביה משום סלוקי הזקא דחמיר. וכה"ג מוחין ודאי. מלבד שכופין על מדת סדום. איברא בנ"ד לא צריכנא לכולי האי. דבדלא מכר עדיין עסיק מכ"ת. וכה"ג פשיטא ליה לתלמודא דשכן קודם אפילו לקרוב. ואע"ג דסתמא עני הוא לגבי דהך ביתא. כ"ש דשכן קרוב לעני דעלמא. אין לך הטוב והישר גדול מזה. אצ"ל דהך מילתא דעני דחיק לביתא. לבטולי דד"מ. ספק שקול הוא בודאי. שיש גדולי עולם קדמונים לכל צד. ומהר"מ גדול הדור אחר התו'. פשיטא ליה דליתא להך דינא. עכ"פ קודם מעשה. לית דין ולית דיין דמוחין ביד המוכר. גם לי עוד דברים בגו. באותה ראיה שהביא בעה"מ בשם אביו מההיא דרוניא. אלא שאין בידי להאריך כעת. וזה הקצור שכתבתי גנוב הוא אתי מן הזמן. גנובתי יום גנובתי לילה. לדחות מפניו כל המון טרדותי מבית ומבחוץ המבקשים תפקידם. ואנכי יגע ורפה ידים. חייך אהו' לא היה בידי לעיין אפילו באותן שתי תשובות בדבר. שזכרת ידידי בכתבך הנעים. ואין דנין משא"א. כי המלאכה רבה עלי. הי"ת יוסיף לי כח ואומץ לעשות חיל בתורתו שכל חפצי בה.
2) ולשניה. ע"ד השותף בבית. שמעכב שלא ימכור חברו חלקו לאיש אחר. עם היותו עני אצל בית דירה. נ"ל פשוט כביעתא בכותחא דינא קאמר. ומצי מעכב מכמה טעמי. חדא משום דשותף עדיף ממצרן. אפילו אינו אלא שותף עמו בסחורה. כ"ש לשותף בדירה. דטוב שכן כו'. ותו דשותף בית. אית ביה תרתי למעליותא. אי משום דטוב וישר הוא למכור לו. משום רווח ביתא. ר"ל (דרך השאלה והרחבת הלשון) כדי שיוכל להרחיבו. ולא יהא המקום צר לו (וכדפשיטא ליה נמי להרב"י) כשיתרבו בני ביתו. והרי זה נהנה וזה אינו חסר. והוי ליה כמציאה שהכל עניים לגבה. וכדלית בה נמי משום עני המהפך בחררה. ועוד יש בה משום לתא דהזק ראיה של איש נכרי. וכמ"ש רי"ו (הביאו בב"י) דבמקום דשייך היזיקא ל"א. וע"ס שי"ו בטור. שהביא תשו' הרא"ש. שלא יוכל שותף דירה דשכירות להשכיר חלקו לאחר. מטעם שיכול לומר השני אינו נוח לי לדור עמו. והרבה יש להחזיק זאת הסברא. ולרא"ש שכירות ומכירה שוים בדדמ"צ. א"כ הוא הדין בבית הקנוי לשנים. שהאחד מעכב על השני מלמכרו לאדם שאינו מרוצה ומקובל לו. מכל הלין אפילו כבר מכר השותף חלקו לאינש דעלמא בלי רשות חברו. דינא הוא דאתא ומפיק מניה. ואפילו הוא עני ודחוק לבית. ואפילו ר"ת דלית ליה דד"מ בבתים. בחצי בית יודה בכל גוונא. ואף לגבי עני. דעות שאני. דהאי לאו משום הטוב והישר לחוד הוא. אלא אית ביה משום סלוקי הזקא דחמיר. וכה"ג מוחין ודאי. מלבד שכופין על מדת סדום. איברא בנ"ד לא צריכנא לכולי האי. דבדלא מכר עדיין עסיק מכ"ת. וכה"ג פשיטא ליה לתלמודא דשכן קודם אפילו לקרוב. ואע"ג דסתמא עני הוא לגבי דהך ביתא. כ"ש דשכן קרוב לעני דעלמא. אין לך הטוב והישר גדול מזה. אצ"ל דהך מילתא דעני דחיק לביתא. לבטולי דד"מ. ספק שקול הוא בודאי. שיש גדולי עולם קדמונים לכל צד. ומהר"מ גדול הדור אחר התו'. פשיטא ליה דליתא להך דינא. עכ"פ קודם מעשה. לית דין ולית דיין דמוחין ביד המוכר. גם לי עוד דברים בגו. באותה ראיה שהביא בעה"מ בשם אביו מההיא דרוניא. אלא שאין בידי להאריך כעת. וזה הקצור שכתבתי גנוב הוא אתי מן הזמן. גנובתי יום גנובתי לילה. לדחות מפניו כל המון טרדותי מבית ומבחוץ המבקשים תפקידם. ואנכי יגע ורפה ידים. חייך אהו' לא היה בידי לעיין אפילו באותן שתי תשובות בדבר. שזכרת ידידי בכתבך הנעים. ואין דנין משא"א. כי המלאכה רבה עלי. הי"ת יוסיף לי כח ואומץ לעשות חיל בתורתו שכל חפצי בה.
8
ט׳3) ולשלישיה. במ"ש תו' דתענית ד"ה עשר תעשר כו'. הכי איתא בספרי. והגיה כבודך שצ"ל בספרים. יוכל להיות כן. וס' הספרי אינו ת"י. גם לא אוכל לחפש בספרים. אכן לענין פירושך. לא אוכל להסכים עמך. שכבר הבאתי ראיה ברורה שמעשר כספים (לפי שבודאי אינו מן התורה. כמו שהרביתי בראיות בספר שי"ע (ס"ו) ושם הגהתי בספרי להביא לו עוד סמך מתוספתא דת"י. עה"פ ואשה אחת צעקה א"א. ע"ש) אינו בכלל ההבטחה של תעשר בשביל שתתעשר. כמ"ש בס"ד בשי"ע (סס"ג דיט"ב) וכ"כ עוד במוסך השבת (שמג"א) אף הדקדוק שבעיניך הגון. מ"ש אין לי כו'. שחייבת במעשר קודם שאמר דבר הלמד כו'. במ"כ אינו כלום. שכך היא המדה בכ"מ בתלמוד ובמדרשות רז"ל. שתופס המלמד שנית קודם הלמד. דוק ותשכח. וזה פשוט.
9
י׳אמנם נפלאתי עליך ידידי. אחר ששמת לבך אל דתו' הללו. שהם מגומגמים ודאי. איך נעלם מעיני שכלך הישר הולך. שכל דבור תו' הלז כולו מקשה. דקשיא דיוקא דסיפא לדרישיה. דמעקרא בעו לאוכוחי דקאי הילפותא דעשר תעשר אכולהו מיני מעשרות. ולפד"ז לא לבד ע"י מעשר תבואת הזרע מתעשר. כי גם אפילו ע"י מעשר כספים ודכוותה. נמי מובטח בעושר. והדר מייתו ראיה וה"נ איתא בהגדה כו'. עש"ב ראיה ומעשה ולסתור. שאינו רומז בעשר תעשר אלא שלא יפסיד אפילו הזרע. וכמעשה שהיה (וכן יש במדרש עשר בשביל שלא תתחסר) א"כ מנין לנו הבטחת העשירות ע"י נתינת המעשר. כי מן למוד היוצא השדה כו'. לא למדנו אלא להזהר מן ההפסד. שלא יהא נבהל להון. כי חסר יבואנו. ברכה ועשירות לא שמענו. א"כ מאי ניחותא בפירושך (מלבד שהוא נגד האמת כנ"ל) ולישנא דתו' וה"נ איתא בהגדה. כאילו הוא תנא דמסייע. קשה להלמו. מאי וה"נ. והוא כאליה וקוץ בה.
10
י״אבאור נאה בדתו' חמור בתעני' דט"א
לכן בני תנה לבך לי. ואציגה עמך מ"ש בישוב לשון התו' בחידושי גמרא. ז"ל שם. ונ"ל דהוה קשיא ליה לבעל התו' מנלן למדרש יתורא דתעשר בשביל שתתעשר דמפיק קרא ממשמעותיה (להפך השמאל לימין) דילמא אצטריך לרבויי שאר מעשרות. שאינן מזרע הארץ. דמסתבר כי אייתר קרא. לרבויא דכוותיה קאתי (וכדאשכחן טובא בכולא תלמודא ביחוד עב"מ (דל"א)) סוגיא ארוכה. דכל היכא דאיכא למדרש יתורא. בדכוותיה דרשינן ליה. להכי מייתי הך גרסא דאת כל תבואת זרעך כו'. למשמע מנה דאיכא ילפותא אחרינא לאתויי שאר מעשות. ואייתר לן רבויא דתעשר. למילף מניה בשביל שתתעשר. אך על זה עדיין קשה. היכי אפשר למימר הכי. דמרבי יתורא דאת כל. שאר מילי דלאו תבואת הזרע. הא ודאי קרא לאו הכי משמע. מסופיה דמסיים היוצא השדה. דלכאורה אין לו פירוש אחר. אלא מגידולי קרקע משתעי קרא. מדתני ביה ומפרש ליה בהדיא תבואת זרע ברישא והדר היוצא השדה. והיכי ניקו אנן ונעקריה לקרא לגמרי. ונוקמיה בדברים שאינם זרע ולא מיוצאי השדה. וכדי ליישב גם את זאת. מייתו תו דרשה אחרינא על היוצא השדה. לומר שאינו מוכרח לפרשו כפשוטו. דוק. ובכן נתיישבו דברי תו' כהוגן. ולעולם מעשר כספים וכל דכוותיה אינו מן התורה. אלא אסמכתא בעלמא היא. וכן מביא הילקוט מן הפסיקתא. מכאן רמז לפרגמטוטין כו'. דא תהא למיקם. גם מ"ש תו' בשם ר"ן שם. נזכר בילקוט הלז. אקוה יספיק זה השיעור לנו"ח כי"ב. ישמע חכם ויוסיף לקח. והנה אהו' חביבים עלי דבריך כיין הרקח. אקוה שתודה על האמת כמדת חכם שאין מגמתו אלא לברר המקח. אך לא לטרוח בפלפולים כדרך בחורים בישיבות. שאין כוונתם אלא לקפח. ואני תפלה לנורא עלילה עיניו לטובה עליך יפקח. כחפץ הזקן ולק"ח. יעב"ץ.
לכן בני תנה לבך לי. ואציגה עמך מ"ש בישוב לשון התו' בחידושי גמרא. ז"ל שם. ונ"ל דהוה קשיא ליה לבעל התו' מנלן למדרש יתורא דתעשר בשביל שתתעשר דמפיק קרא ממשמעותיה (להפך השמאל לימין) דילמא אצטריך לרבויי שאר מעשרות. שאינן מזרע הארץ. דמסתבר כי אייתר קרא. לרבויא דכוותיה קאתי (וכדאשכחן טובא בכולא תלמודא ביחוד עב"מ (דל"א)) סוגיא ארוכה. דכל היכא דאיכא למדרש יתורא. בדכוותיה דרשינן ליה. להכי מייתי הך גרסא דאת כל תבואת זרעך כו'. למשמע מנה דאיכא ילפותא אחרינא לאתויי שאר מעשות. ואייתר לן רבויא דתעשר. למילף מניה בשביל שתתעשר. אך על זה עדיין קשה. היכי אפשר למימר הכי. דמרבי יתורא דאת כל. שאר מילי דלאו תבואת הזרע. הא ודאי קרא לאו הכי משמע. מסופיה דמסיים היוצא השדה. דלכאורה אין לו פירוש אחר. אלא מגידולי קרקע משתעי קרא. מדתני ביה ומפרש ליה בהדיא תבואת זרע ברישא והדר היוצא השדה. והיכי ניקו אנן ונעקריה לקרא לגמרי. ונוקמיה בדברים שאינם זרע ולא מיוצאי השדה. וכדי ליישב גם את זאת. מייתו תו דרשה אחרינא על היוצא השדה. לומר שאינו מוכרח לפרשו כפשוטו. דוק. ובכן נתיישבו דברי תו' כהוגן. ולעולם מעשר כספים וכל דכוותיה אינו מן התורה. אלא אסמכתא בעלמא היא. וכן מביא הילקוט מן הפסיקתא. מכאן רמז לפרגמטוטין כו'. דא תהא למיקם. גם מ"ש תו' בשם ר"ן שם. נזכר בילקוט הלז. אקוה יספיק זה השיעור לנו"ח כי"ב. ישמע חכם ויוסיף לקח. והנה אהו' חביבים עלי דבריך כיין הרקח. אקוה שתודה על האמת כמדת חכם שאין מגמתו אלא לברר המקח. אך לא לטרוח בפלפולים כדרך בחורים בישיבות. שאין כוונתם אלא לקפח. ואני תפלה לנורא עלילה עיניו לטובה עליך יפקח. כחפץ הזקן ולק"ח. יעב"ץ.
11