שאילת יעבץ, חלק ב ק״כSheilat Yaavetz, Volume II 120
א׳ב"ה בריסק ט"ו שבט תקכו"ל.
1
ב׳ירכיבהו ה' על במתי ההצלחות. עושה שלום יחזיק במעוזו להשיגו שובע שמחות. קרנות צדיק תרוממנה ירוממהו וינשאהו השת חכמה בטוחות. בנוה שלום יתענג ועל מי מנוחות. ה"ה כבוד אדמ"ו הגאון הגדול החסיד המפורסם הנשר הגדול בעל כנפים יפרוש כנפי רוח בינתו לטמון ואל צפון וסתרי נ"י ע"ה פ"ה כש"ת כמהור"ר יעקב נר"ו לע"ד.
2
ג׳הנה מי אנכי עפר ואפר לא חכם ולא סופר לבוא במגלת ספר ולהגות באמרי שפר. מול אשכול הכופר איל העופר הלא אבוש ואחפר. אמנם גודל ענותנותו תרבני ותרשני להעיד ולספר אשר שמעתי דבת רבים נתנו עלי בקולם קול ענות חלושה. קנוא קנאתי לכבוד אדמ"ו ותורתו הקדושה. על דבר פעור פיהם להטיל דופי בסדור תפלה של אדמ"ו לפי דעתם הקלושה. אודות שכתב בפסוקי דזמרה אצל פסוק והוא רחום שא"א אותו בשבת וי"ט. ונאמרה ונישנית בובל"צ. ואומרים שלא נמצא זה בשום פוסק ובספרי מקובלים רק שנתפשט בכל גבול ישראל שלא למנוע מלומר פסוק זה רק קודם ברכו. מחמת שהוא דרך בקשה. אבל דרך שירות וזמירות אין למנוע מלאמרו. וכפי שנדפס פסוק הנ"ל בכל הסדורים חדשים גם ישנים. ולא נשמע שום פוצה פה ומצפצף בדבר. ומאחר שיצא אדמ"ו לידון בדבר החדש עכ"פ היה לו לכתוב נראה לי ע"כ תוכן דבריהם. ואני בער ולא אדע להשיב לשואלי דבר רק זאת ידעתי שבודאי לא ירדו לסוף דעתו ולא במקרה והזדמן יצאו הדברים ממנו. כ"א בעיון דק. ולחסרון ידיעתם רוצים לתלות בו בוקי סריקי. לכן אמרתי עם הספר לגלות אזנו שיודעני נא אמתת הדבר בטעם לשבח ואשיבה חורפיו דבר. להסיר תלונת המתעקשים. והיה כי יבואו דברי קדשו אלי. אזי יסכר פה דוברי עתק וישימו יד לפה ונא למחול ע"כ הרמה ולמסור דברי תשובתו ליד התו' כה' יוקל מוכ"ז. והוא ישלח לידי ואין להטריח את הצדיק בתיבות הרבה. ואצא בשים שלום כשמש יזהיר וככוכבים בהלם. מפי עליון יבורך ביתו לעולם. כנפש תלמידו אוהבו מוכן לטובתו ולשרתו. הק' יהודא בה' מענדיל ז"ל: ולנות בית יחלק שלום ולכל מרבית ביתו שוי"ר:
3
ד׳תשובה
4
ה׳ב"ה ך"ו אדר תקכו"ל. אלטונא.
5
ו׳שלום לאהו' התו' חכם וסופר כה' יהודא ליב יצ"ו.
6
ז׳בענין מניעת אמירה פסוק והוא רחום בפסד"ז דשוי"ט
ראיתי דבריך הנעימים אל"י כתוב. ע"ד עקשי לב עלי פערו בפיהם. אודות שכתבתי בסדור שלי אצל פסוק והוא רחום בפד"ז שא"ל בשוי"ט. ונתנו עלי בקולם שלא נמצא כן בשום פוסק למנוע מלאמרו. רק קודם ברכו שהוא דרך בקשה. לא כשאומרים אותו דרך שירות וזמירות ונתפשט בכל גבול ישראל. ולא נשמע פוצה פה ומצפצף. עכ"ד הטוענים מבקשי תואנה. ולא דעת למו ולא תבונה. יישר כחך אריה. שלא כחדת ממני דבר זה. אף אם אינו דבר שראוי לשום לב אליו להשיב עליו. כי בודאי לא מחכמה שאל השואל את זאת. מי יתן ואדע שלא שגיתי בחבורי יותר מזה. אזי ודאי אשמח ואתן הודיה על חלקי. אמנם דבר זה פשוט הוא מבואר מעצמו. טעמו ונימוקו עמו. כי מה טיבו של פסוק זה בדרך שירה. קינה מבעי לי למקריה. הלא ודאי אינו אלא דרך בקשה ותחנה בכל מקום שהוא (רק במקומו העצמי בספר תלים. כשקוראין אותו הנוהגים לומר תלים תמיד. שם ודאי אסור לדלגו לשנות המזמור ממשמעו חלילה) וכן בפסוקים מלוקטים הללו שאומרים אחר סיום מזמו' הודו לה' קראו לפני תפלת שחרית. דוק ותשכח שכולם אינם אלא ענין בקשת רחמים. ויגיד עליו רעו הסמוך לו. אתה ה' ל"ת רחמיך וגו' וכן כולן. אך בכולן לא מצאה הקפידא מקום לנוח. שהם דרך ריצוי בלבד לעורר רחמים שיתכן בכל זמן. כי אם בזה הכתוב שנתקן לאמרו שלא במקומו (בזמן הראוי) נגד התעוררות הדינין דווקא כידוע וכמשמעו הצווח למנוע אמירתו בשוי"ט. חוץ לזמנו וחוץ למקומו שאסור לתת מקום ופ"פ לעוררם במתכוין. א"כ מי הוא המערער על כך. כי אם אשר רעה מבקש והישרה מעקש בשפתיו נוקש. ואם נתפשט מבלי משים לנצח. כה"ג אשכחן טובא. ולא ילפינן ממקלקלתא. וכי זו בלבד עשיתי הלא כזאת וכזאת אנכי תכנתי עמודיה של בית תפלה בעזה"י מאין מרגיש אפילו בתקלות גדולות. ולא עוד אלא בוא ואראך גדולה מזו. שבספרד היו נוהגין לומר והוא רחום וגו'. לפני ברכו דליל שבת כדרכו בחול. כמ"ש בטור סרס"ז. מי משגחינן בהו. לכן יידע כל איש הישר הולך. אם באמת אני לבדי. הייתי המחדש דבר כזה. אין מזחיחין אותי בדבר שפתים. ומקום הניחו לי מ"ה להרים מכשול מדרך עמינו. בכאן כמו בכמה דברים מסוימים אחרים שנראים חדשים מקרוב באו. יצאו על ידי לפועל אמת ובלי ספק עמדו עליהם הקדמונים. ונשכחו. במשך הזמן שלט בהם יד הקלקול המושל בדורות היורדות פלאים. עד שחנן ה' את עבדו והעיר את רוחי לחזור וליסדם. ולהקימם על עמדם. ודבר מוסכם הוא מכל חכם שצריך לקבל האמת. שהוא עד לעצמו ממי שאמרו. אף מקטן שבקטנים. אפילו אינו כדאי. אולם דבר זה לא חדש הוא כבר היה לעולמים. ראה נא שכבר קדמני בו הגאון החסיד בשל"ה בסדר תפלתו. אף הוא העיד שמצא כך בתשובה. וראה גם ראה במ"א ר"ס רפ"א. כ"כ בשם כנסת הגדולה שי"מ שא"א והו"ר בפסוקי דזמרה רק בי"כ בלבד. מעתה לא עלי בלבד תלונתם של המפקפקים. ובוטחים על שקר לפעור פיהם לבלי חוק. כאילו לא נמצא פוצה פה עד עתה. אכן העלם ידיעת בית רבם הוא. וכך נוהגים הדווקנים אנשי השם מעולם. המדקדקים במעשיהם ומשגיחים על מוצא פיהם. ומניה לא תזוז. יעב"ץ ס"ט.
ראיתי דבריך הנעימים אל"י כתוב. ע"ד עקשי לב עלי פערו בפיהם. אודות שכתבתי בסדור שלי אצל פסוק והוא רחום בפד"ז שא"ל בשוי"ט. ונתנו עלי בקולם שלא נמצא כן בשום פוסק למנוע מלאמרו. רק קודם ברכו שהוא דרך בקשה. לא כשאומרים אותו דרך שירות וזמירות ונתפשט בכל גבול ישראל. ולא נשמע פוצה פה ומצפצף. עכ"ד הטוענים מבקשי תואנה. ולא דעת למו ולא תבונה. יישר כחך אריה. שלא כחדת ממני דבר זה. אף אם אינו דבר שראוי לשום לב אליו להשיב עליו. כי בודאי לא מחכמה שאל השואל את זאת. מי יתן ואדע שלא שגיתי בחבורי יותר מזה. אזי ודאי אשמח ואתן הודיה על חלקי. אמנם דבר זה פשוט הוא מבואר מעצמו. טעמו ונימוקו עמו. כי מה טיבו של פסוק זה בדרך שירה. קינה מבעי לי למקריה. הלא ודאי אינו אלא דרך בקשה ותחנה בכל מקום שהוא (רק במקומו העצמי בספר תלים. כשקוראין אותו הנוהגים לומר תלים תמיד. שם ודאי אסור לדלגו לשנות המזמור ממשמעו חלילה) וכן בפסוקים מלוקטים הללו שאומרים אחר סיום מזמו' הודו לה' קראו לפני תפלת שחרית. דוק ותשכח שכולם אינם אלא ענין בקשת רחמים. ויגיד עליו רעו הסמוך לו. אתה ה' ל"ת רחמיך וגו' וכן כולן. אך בכולן לא מצאה הקפידא מקום לנוח. שהם דרך ריצוי בלבד לעורר רחמים שיתכן בכל זמן. כי אם בזה הכתוב שנתקן לאמרו שלא במקומו (בזמן הראוי) נגד התעוררות הדינין דווקא כידוע וכמשמעו הצווח למנוע אמירתו בשוי"ט. חוץ לזמנו וחוץ למקומו שאסור לתת מקום ופ"פ לעוררם במתכוין. א"כ מי הוא המערער על כך. כי אם אשר רעה מבקש והישרה מעקש בשפתיו נוקש. ואם נתפשט מבלי משים לנצח. כה"ג אשכחן טובא. ולא ילפינן ממקלקלתא. וכי זו בלבד עשיתי הלא כזאת וכזאת אנכי תכנתי עמודיה של בית תפלה בעזה"י מאין מרגיש אפילו בתקלות גדולות. ולא עוד אלא בוא ואראך גדולה מזו. שבספרד היו נוהגין לומר והוא רחום וגו'. לפני ברכו דליל שבת כדרכו בחול. כמ"ש בטור סרס"ז. מי משגחינן בהו. לכן יידע כל איש הישר הולך. אם באמת אני לבדי. הייתי המחדש דבר כזה. אין מזחיחין אותי בדבר שפתים. ומקום הניחו לי מ"ה להרים מכשול מדרך עמינו. בכאן כמו בכמה דברים מסוימים אחרים שנראים חדשים מקרוב באו. יצאו על ידי לפועל אמת ובלי ספק עמדו עליהם הקדמונים. ונשכחו. במשך הזמן שלט בהם יד הקלקול המושל בדורות היורדות פלאים. עד שחנן ה' את עבדו והעיר את רוחי לחזור וליסדם. ולהקימם על עמדם. ודבר מוסכם הוא מכל חכם שצריך לקבל האמת. שהוא עד לעצמו ממי שאמרו. אף מקטן שבקטנים. אפילו אינו כדאי. אולם דבר זה לא חדש הוא כבר היה לעולמים. ראה נא שכבר קדמני בו הגאון החסיד בשל"ה בסדר תפלתו. אף הוא העיד שמצא כך בתשובה. וראה גם ראה במ"א ר"ס רפ"א. כ"כ בשם כנסת הגדולה שי"מ שא"א והו"ר בפסוקי דזמרה רק בי"כ בלבד. מעתה לא עלי בלבד תלונתם של המפקפקים. ובוטחים על שקר לפעור פיהם לבלי חוק. כאילו לא נמצא פוצה פה עד עתה. אכן העלם ידיעת בית רבם הוא. וכך נוהגים הדווקנים אנשי השם מעולם. המדקדקים במעשיהם ומשגיחים על מוצא פיהם. ומניה לא תזוז. יעב"ץ ס"ט.
7