שאילת יעבץ, חלק ב קכ״אSheilat Yaavetz, Volume II 121
א׳ב"ה הילדסהיים יום ו' עש"ק אייר ך"ד למב"י תקכו"ל:
1
ב׳שלמא נפישא לגברא קדישא. חסידא ופרישא. ה"ה הגאון הגדול החסיד המפורסם בדורו. דרופתקי דאורייתא. ותניא כותיה בבחירתא. ה"ה מחו' נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מהור"ר יעקב נר"ו יאיר משך נהורי' טפי עד זקנה ועד שיבה ועד בכלל אוכי"ר: יאר"ד:
2
ג׳לקטתי בשושני הוד ציץ וסנסן בשמי רקחי עסיס ממולח טהור גברא בפניני ובדלתי אמרותיו הערבים עלי וימתקו המים חיים הם למוצאי דעת ותבונה יפיק לרוות צמאוני מדשתי כן גרני שאלותי ששאלתי למע"ק מורי נר"ו. ולפי שכבר הודיע לי מורי הרב נר"ו. כי דרך לו תדיר ומקודש בקוטב הזמן הסובב וההולך קדמת אשו"ר באישו"ר כולל פינת יקרת בתורה וחכמה מלאכתו מלאכת נקיי הדעת. ולרגעים תבחננו בכור המבחן חק ולא יעבור. ויהיה לו למעמסה אם אטריח אותו בטרח"א. ומהפו"ך בצינורא ומזלג הפילפול במו"מ של הלכה. מש"כ אמרתי אחשוך פי משבט סופר הפעם. מצורף לזה כי בדבר העסק בר מצרא בשותף הבית נגד הלוקח דדחיקא לי' שעתא גם דעתי כן הוא. אך אינני כדאי לחתוך הדין טרם אלך אל הר המור גבעת הלבונה מורי מע"ק הרב נר"ו:
3
ד׳ומחמת עסק המזוזה. אף בעיקר הראיה מן יומא שהביא מורי מע"ק הרב נר"ו קצת יש לפקפק: מ"מ בעיקרו נראין לי דבריו דברי קדשו. כי חמירא סכנתא מאיסורא ופירושא לסכנתא עבדינן.
4
ה׳ומחמת התוס' במסכת תענית בענין מעשר כספים ראיתי כי דעת מורי מע"ק הרב נר"ו דעתו הרחבה אין נייח לו. ואין מסכמת פה עמדי היום. ואני בעניי אמרתי אולי דבר הגון הוא להעמיד דברי קדמונינו הגאונים נוחי נפש ז"ל ה"ה המפורסמים שבאחרונים במעלה ובגדולה הב"ח והט"ז ומהו' יושע מקראקא בתשובותיו פני יהושע להנצלם מתלונת הגאון אב"ד מוהר"ד אופנהיים ז"ל. הובא דבריו בשו"ת חו"י. ומפני שהוא דבר שאינו נוגע לדינא אם מעשר כספים הוא דאורייתא או דרבנן וכדומה. אמרתי שתיקתי יפה היא ולהיות נחבא אל הכלים:
5
ו׳ובזה יצאתי לדון בדבר החדש לשאול פה קדוש. עכשיו נתהווה כי הבית שדרתי בתוכו עדיין לא נקנה להיהודי הקונה. לחלוטין. והיהודי אינו רוצה ולא חפץ לקחת הבית הזה: והא"נ הערל ששכרתי ממנו הבית רוצה להכריח ליהודי שיקיים דיבורו והמקח עפ"י שררה ומשפט. באופן שהיהודי הקונה עדיין לא קנה אותו במוחלט ובמסירת המפתח כדין הקנוין גם בדיניהם: אבל לדעתי יהיה היהודי מוכרח תוך ימים או עשור לקיים מקחו ודיבורו בלתי ידח נדח ממנו. ונא מורי מע"ק נר"ו. עתה יודיעני נא ויורני הדרך אבחור אם אוכל ליקח המזוזות בטח בלי פחד ודאגה ח"ו. מחמת שעכשיו עדיין הבית אינו נקנה במוחלט להיהודי. רק אנכי צריך למסור המפתח ליד הערל ששכרתי ממנו הבית. וגם בלא"ה יש צד היתר ששכרתי הבית מן הערל וכמבואר בש"ע אם השכיר הבית מן הערל שיוכל ליטול המזוזות. רק אעפ"כ אני מפקפק בו. ויפה כתב מורי מע"ק הרב נר"ו חמירא סכנתא רחמנא ליצלן. ומורי מע"ק הרב נר"ו חכם כמלאך אלהים יגיה חשכי. ומתורתו ילמדני ואיבנה ממנו בינה ודעת. והנני ידידו ועבדו ד"ש ק"ת ומוכן לטובתו ביום צוותו. איש סופר מה"ר במהירות מופלג וחזותו מוכיח. הקוטפים עלי שיח. לשון אלם וכת"ב סיגים. קוץ ודרדר יצמיח. כקול הסירים בלתי טעם וריח. כ"ד המצפה לתשועת ה' וחפץ ללמוד תורתו בלב טהור. אולי יחנן אולי ירחם איש בער ונער הק' דוד בן התו' כמהו' מיכל שלי"ט.
6
ז׳הנה בא בשולי נפתולי גבולי כתב זה אסיגנ' א' מסך יהיה למורי הרב מע"ק נר"ו למנה ולמזכרת טובה. ואף כי מנחה חרבה היא ולא בא במדה גדושה ירצה לפניו:
7
ח׳תשובה
8
ט׳ב"ה י"ד אייר תקכו"ל.
9
י׳ברך ה' חילו ויהי שלום בגבולו. ה"ה אהו' הק' המשכיל התו' כמהו' דוד יצ"ו.
10
י״אבדין ישראל העוקר דירה בלקיחת מזוזה מן הבית שדר בו וגוי קנה אותו
גי"ה מן ט' הנ"ל הגיעני לנכון אודות הבית ששכר מגוי. ונמכר לישראל. אלא שעדיין לא נגמר הקנין כהוגן. והקונה רוצה לחזור בו. וכפי הנראה יכריח הגוי ליהודי לקיים המקח. ונסתפק ידידי אם רשאי לקחת המזוזות מן הבית. לפי שעדיין לא נקנה הבית ליהודי במוחלט. וצריך הוא למסור המפתח ליד הערל ששכרו ממנו. נלע"ד פשוט כה"ג אין כאן בית מיחוש ויותר מזה אני אומר. שאפילו ודאי יתקיים המכר. וגם יתקיים קנויו מעכשיו ליהודי. מותר וגם חיוב הוא לקחת המזוזות מן הבית. בטרם יחזיר המפתח לנכרי אשר לו הבית. עד שיכנס בו היהודי הקונה (אם לא שהתנה עמו שיניח בו המזוזות. ולא יגע בהם מפני שהם נתונים ליהודי הקונה דהה"ג מסתברא דמרתת גוי. ונזהר לשמור התנאי) לפי שדבר פסוק וסתם נאמר בגמרא. ומנכרי נוטלה ויוצא. לא חייש תלמודא אפילו כי מוגר ליה לישראל. ומשמע לא זו בלבד שבאופן זה רשאי לקחתה. אלא שחובה היא ג"כ. וכהוראת לשון נוטלה. ולא קאמר רשאי לטלה. אלא דחיובא נמי איכא. וטעמא ודאי. משום דילמא אתי למעבד בה מידי דבזיונא. ולא שאני חושש למ"ש בלקוטי מהרי"ל. שאין רשאין למכור מזוזה לגוי. אפילו שבקש אותה לכבוד ולשמירת מבצרו. והחמיר בדבר אפילו להכניס עצמו בסכנה בשביל כך. להשיב פני המושל ריקם ולהוציאו בפ"נ. כי זה כמה כתבתי לתמוה עליו. שהפריז על המדה כל כך. ונעלם ממנו תלמוד ירושלמי ערוך גדולה מזו. שרבי שלח לארטבן מזוזה (אף בלי ששאל אותה ממנו) תמורת דורון מרגלית שקבל ממנו. וארטבן ערל היה. ואם אמנם ודאי יודע היה רבי שינהוג בה כבוד. כמו שנהג כבוד ברבי. אכן הלא גם אותו ההגמון ששאל אותה מיהודי. יפה כחו ממנו. שהרי בקש אותה לשמירת המבצר. ונדר לעשות לו חסד וטובה בשבילה. בודאי יותר מובטח היה שינהוג בה כבוד ותפארת למשמרת בית האוצר. אבל לסתם נכרי ודאי יש לחוש. שלא למסרה בידו וברשותו. כ"ש שעדיין הדבר עומד בספק אם יקבע ישראל בו דירתו.
גי"ה מן ט' הנ"ל הגיעני לנכון אודות הבית ששכר מגוי. ונמכר לישראל. אלא שעדיין לא נגמר הקנין כהוגן. והקונה רוצה לחזור בו. וכפי הנראה יכריח הגוי ליהודי לקיים המקח. ונסתפק ידידי אם רשאי לקחת המזוזות מן הבית. לפי שעדיין לא נקנה הבית ליהודי במוחלט. וצריך הוא למסור המפתח ליד הערל ששכרו ממנו. נלע"ד פשוט כה"ג אין כאן בית מיחוש ויותר מזה אני אומר. שאפילו ודאי יתקיים המכר. וגם יתקיים קנויו מעכשיו ליהודי. מותר וגם חיוב הוא לקחת המזוזות מן הבית. בטרם יחזיר המפתח לנכרי אשר לו הבית. עד שיכנס בו היהודי הקונה (אם לא שהתנה עמו שיניח בו המזוזות. ולא יגע בהם מפני שהם נתונים ליהודי הקונה דהה"ג מסתברא דמרתת גוי. ונזהר לשמור התנאי) לפי שדבר פסוק וסתם נאמר בגמרא. ומנכרי נוטלה ויוצא. לא חייש תלמודא אפילו כי מוגר ליה לישראל. ומשמע לא זו בלבד שבאופן זה רשאי לקחתה. אלא שחובה היא ג"כ. וכהוראת לשון נוטלה. ולא קאמר רשאי לטלה. אלא דחיובא נמי איכא. וטעמא ודאי. משום דילמא אתי למעבד בה מידי דבזיונא. ולא שאני חושש למ"ש בלקוטי מהרי"ל. שאין רשאין למכור מזוזה לגוי. אפילו שבקש אותה לכבוד ולשמירת מבצרו. והחמיר בדבר אפילו להכניס עצמו בסכנה בשביל כך. להשיב פני המושל ריקם ולהוציאו בפ"נ. כי זה כמה כתבתי לתמוה עליו. שהפריז על המדה כל כך. ונעלם ממנו תלמוד ירושלמי ערוך גדולה מזו. שרבי שלח לארטבן מזוזה (אף בלי ששאל אותה ממנו) תמורת דורון מרגלית שקבל ממנו. וארטבן ערל היה. ואם אמנם ודאי יודע היה רבי שינהוג בה כבוד. כמו שנהג כבוד ברבי. אכן הלא גם אותו ההגמון ששאל אותה מיהודי. יפה כחו ממנו. שהרי בקש אותה לשמירת המבצר. ונדר לעשות לו חסד וטובה בשבילה. בודאי יותר מובטח היה שינהוג בה כבוד ותפארת למשמרת בית האוצר. אבל לסתם נכרי ודאי יש לחוש. שלא למסרה בידו וברשותו. כ"ש שעדיין הדבר עומד בספק אם יקבע ישראל בו דירתו.
11
י״בזולת בקשתי אל יירע בעיניו שאני מחזיר לידו מתנתו. בתשואת חן חן לו והריני כאילו התקבלתי. יודע כל שער עמי כי אין זו מדתי. מחויב אני להשיב לשואל ד"ת מה אני בחנם. ובכן יתענג על רוב שלום. יעב"ץ ס"ט.
12