שאילת יעבץ, חלק ב קכ״בSheilat Yaavetz, Volume II 122
א׳הילדסהיים יום ד' ל"ה למב"י תקכו"ל: זה אשר כתב לי השואל אחר תשובתי הנ"ל:
1
ב׳אילן העומד בתוך התחום תחומי"ן דאוריית"א רשות היחיד עד הרקיע נהירין ליה שבילי דעה. יראתו קודמת לתורתו. ומתקיימת קימה שיש בה הידור. מקודש ותדיר. לא זז מזיזי וביבי אמות סיפי בית מדרשו: לא פנה אל רהבים ושטי כס"ף. כי אם דבוק בה' ומצותיו כסוף יכסוף. הרב הגאון הגדול החסיד מעוז ומגדול. מופת הדור המפורסם לשבח בכל סדנא דארעא. נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מהור"ר יעקב נר"ו יאיר גם להעם ההולכים חושך ואין נוגה. ויכלכל ה' את שיבתו. וירבה שלותו. ויריק לו ברכתו וטובתו עמ"ש אמן.
2
ג׳שפתים יושק משיב דברים נכוחים. היה עלי אוכלים למעדנים ומרקחים. וכעולת מחים וניחוחים. מן שבוע העבר ממעלת פאר רו"ם מורי הרב נר"ו. וראיתי שהחליט הדבר מחמת המזוזות. ואנכי לא רציתי לעשות הדבר ע"פ עצמי. אף כי בכתבי מה שכתבתי כבר נטיתי לצד זה מחמת ששכרתי הבית מן הנכרי: ומה שכתב מע"ק נר"ו ומנכרי נוטלה יוצא על דרך חיוב הוא. בודאי ישרים דבריו בזה. אך מה שרוצה להשיג על ליקוטי מהרי"ל בענין ליתן מזוזה לנכרי וכתב דנעלם ממנו דברי הירושלמי. הנה כבר הרב התייר הגדול בספר באר שבע בתשובותיו מביא ירושלמי זה שהביא מעלת קדשו הרב נר"ו. ומתוכו יש משמעות ויש ללמוד דאין השגה על מהרי"ל מן ירושלמי זה יע"ש מורי מע"ק נר"ו. ובאמת גם הוא ה"ה בס' באר שבע מפרש הגמרא דמן נכרי נוטלה ויוצא דהוא חיוב. כמו שמפרשה מורי מע"ק הרב נר"ו ולענין דינא. באמת גם ה"ה בס' ב"ש מחליט דאם לחוש לאיבה שרי ליתן להנכרי מזוזה. וכמו שסתם לנו גם מהרמ"א בהג"ה ש"ע סימן רצ"א. עכ"פ מה שהוא לנ"ד הדבר ברור כמ"ש מורי מע"ק נר"ו. גם כמה דברים כיון מורי מע"ק נר"ו לה"ה בס' ב"ש יע"ש.
3
ד׳זולת זה הנני אשטח ידי ורגלי בקידה לפני מורי מע"ק הרב נר"ו. אם ח"ו וחלילה הכרעתי פני הדרתו בדורן האסיגנ' ששלחתי לו ומורי מע"ק נר"ו החזירה לי. שיסלח לעבדו. ונא אל ישית עלי חטאת נעורים. וכבר אמרו ז"ל הרוצה להנות וכו'. אמרתי כבר צרכיו היה מרובים בשבילי בנייר ובדיו ובצק החותמת. סופרו ומעתיקו וכדומה. גם בסניף להנהות ת"ח מנכסי כיד ה' הטובה עלי. ורציתי לעשות מתחלה ע"ד בקטן החל. ואולם הנה אותו ראיתי צדיק לפני בדור הזה ודי. ומפני הנחץ ולחץ הפאסט אסיים בטוב כנפשו הטהורה ונפש ידידו אהו' בלו"נ מוכן לשרתו ולשמשו זכות הוא לעבד לשמש את רבו. ואי הוינא התם הויא נקיטנא בשפולי דגלימא ורהיט אבתריה. מר כאתריה. כדשק"ת. הק' דוד בן התו' כמהו' מיכל שלו"ט ברעסלא:
4