שאילת יעבץ, חלק ב קכ״דSheilat Yaavetz, Volume II 124

א׳ב"ה י"א סיון תקכג"ל: אלטונא.

ב׳שלום רב לאי"נ מחו' תלמידי הותיק הק' התו' כמו' יעקב יצ"ו.

ג׳ביום אתמול כ"י ק' מכתב אחיך ידידי יצ"ו. ושורותיך בשולי הכתב יצהירו. והניחו דעתי קצת ממה שנתפעלתי ממכתבך הראשון. כי הבנתי הניח ה' לך מדאגתך. אף כי לא ידעתי מה. מ"מ מכותלי כתבך הלז ניכר שנתיישבה דעתך. ותנוח דעתך שהנחת את דעתי. כי בשלומך שלום בעצמי. ועתה אשיב על שאלתך. תחלת דינו של אדם עד"ת. אודות אורז ודברים הבאים ממד"ה תחת קו המשוה. לרוב התולעים השכיחים בהו. בקשת להורותך. אין לי בזה אלא דברי רז"ל והלכה הקבועה בש"ע (וקבעתיה בשכבר גם בח"ב. מס' בית מדות בקצור) שפרי שהתליע בתלוש. גם התולע עצמו מותר. כל זמן שלא פירש. ושבמחובר. גם הוא מותר. כל שלא ריחש. וזה המין צריך בדיקה. מיהא בבדיקה סגי ליה ודאי. ואחר יב"ח. אפילו בדיקה לא בעי רק משליך מה שמוצא מן התולעים. וכבר נהגו ישראל קדושים לבדוק הכל. ומחמירים ביותר להשליך אפילו המתולעים שלא נמצא בהם תולעת. רק מחמת שאכלה מהם. וזוהי חומרא יותר מדאי (כמדומה מחמת מיאוס ודבר שנפשו של אדם קצה בו. זורקין אותה כפסולת) והנח להם מנהגם. מעתה נבוא לנ"ד באורז. ידוע שאין דרכו להתליע כי אם בתלוש. וכפר"ח בהדיא. ואולם נמצאים בו שני מיני תולעים. ושניהם ישנם בבדיקה. המין האחד. תולעים גדולים לבנים נראים מיד. ואלו משליכן. ואינו מזיק לפרי כלל. ובודאי מותר לאכלו אחר בדיקה. וגם מיא בדקי להו. שהמתולעים עולים וצפים למעלה. ומהני אפילו במותלעים ודאי. כ"ש בספק. מה גם לאחר יב"ח כסתם כל אורז הבא ממד"ה. דתו ליכא למיחש מידי להנך תולעים. והמין השני. הוא הכנימה (שקורין מילבי"ן בל"א) וזה ג"כ ישנו בבדיקה ע"י חמום. וראות עין יפה. ומבדקי נמי בשמשא. או ע"י כלי זכוכית מגדיל מראית הבריות הקטנות. ואם נמצאו בו. בודאי נאסר כלו. ואין תקון לאכלו. אכן כל שנבדק ולא נמצא בו. שוב אין לחוש. ואכילנא מניה שופרי שופרי. והכי חזינא לרבנן קשישאי ומרי דעובדא. והמחמיר יחמיר לעצמו. אבל אין להכביד בחומרא יתרה על הצבור. דייך מה שאסרה תורה וגזרו חז"ל. ואפילו בקישות שהתליעה באביה. דפסקינן כשמואל לאיסורא. לתנא דברייתא שרייא. אך להחמיר עוד על ההמון. אין דעת חכמים נוחה הימנו. ותמה על עצמך. וכי יש איזה פרי ומאכל בעולם (חוץ מפול המצרי לבדו) שלא נמצאו בו תולעים. ותאסור כל המאכלים והפירות והירקות. ולא נתנה תורה למה"ש. ואמ"ר לאמיה בקוקייני דכוורי. אבלע לי ואנא איכול. גם מ"ש שבא תחת קו המשוה (עם שאין בזה נפקותא) לדעתי אין שום אורז בא משם. כי אם מטורקייא. ואפילו יבוא מהודו. מה בכך. אדרבה קלקלתו תקנתו. כי עכ"פ ישתהא יב"ח. ולפחות ו"ח. וא"כ אין צריך בדיקה בבואו משם אלינו. אפילו ודאי התליע. ואיך שיהא. בבדיקה בכל גוונא שרי כמש"ל. ומה בכך אם יבוא מהיכן שיבוא. ואעפ"כ אם הנהגת כן לפרישות ומד"ח החזק במוסר אל תרף. רק להורות איסור לאחרים בכיוצא בזו. אינני רואה. ולא כן קבלתי מרבותי.

ד׳ואותו זקן שאסר את האורז. לא נודע לי מזה. ואם מפני מילב"ן שהיו בו אסרו. אז בודאי יפה עשה כחובתו. אך באופן אחר לא ידעתי מי שהשגיח בזה. ואכלוהו תמיד פה. בפניו ושלא בפניו בלי פקפוק. רק אחר בדיקה כנ"ל. והלואי שהיה מתקן קלקולי הרבים בגופי תורה. ולא היה מטהר השר"ץ מן התורה. ועדיין לא הטהרנו מעון פעור. ובל"ע בן בעור. ה' יבער רוח הטומאה מן הארץ למען שמו. וירחם על עמו. וד"ב לראשונה.

ה׳באמירת תחנו' ובקשו' חדשו' בשוי"ט
ואודות שאלתך השניה. מתחנה ארוכה שאומרים בשעה שמברכין החודש. יפה כוונת להרחיקה. לא לבד מטעמי ונימוקי עמי. כמ"ש בשכבר בספר בית אל. אצל הנהגת הכניסה לבית מבה"כ ליל ש"ק. כי על כן הסירותי אותה תחנה מלפני.ולא הכנסתיה בבית תפלתי. אלא עוד מטעם אחר עצום יותר כנגע נראה לי. איסור נוסף יש בתחנה כזו שזכרת. עם כי לא ראיתיה כעת. גם חפשתי אחריה במ"ח ולא מצאתיה. אכן זכורני שבס' מירם חה"י נמצאת תחנה שיסד נביא השקר העזתי לאמרה ביש"ק שמברכין החודש (זולתה לא ידעתי) ואותה מלאה לה גלוליה. רמ"ז וה"ן מספר תתי"ד לרמוז על שקוץ ש"ץ שר"י צפן בתוכה. כמו שכבר העידותי בעם. והעירותי על זאת מאז. בחתימת ספר תה"ק. אך בעת הזאת לא נמצא ספר קוסמין הלז תחת ידי. אשר ראיתיו לפני כמה שנים ביד אורח עובר עלינו. בהבטה בעלמא. ולא בא עוד לידי.

ו׳ואולם על דבר הבקשה דמעמדות של יום ש"ק. שהנחתיה במקומה. כמו שנמצאת משנים קדמוניות. כי אין בה כל כך אריכות לשון בקשה. רק דוגמא מטבע ברכת אה"ר ביוצר. ומודים דרבנן. ומוסף די"ט. וכהנה רבות. והשכיבנו ופרוס. ובה"מ. וכה"ג נוסח בריך שמיה. וכן תחנה שאומרים בשעת הוצאת ס"ת בי"ט. ע"פ האר"י ז"ל היתה שומה. לכן זו הרי היא בחזקתה והלכה פסוקה היא שאם התחיל בברכה דתי"ח דחול בשבת. גומרה. משום דגברא בר חיובא. אלא דרבנן לא אטרחוהו משום כבוד שבת (כמ"ש דכ"א א') ש"מ. דמשום טרחא גרידא הוא דחשו לה בשבת. וגברא מחזי חזי. וכיון דהאידנא לא חיישי לטרחא. מי ימחה. אף כי עתה ערבה כל שמחה. ונתקיים בנו בעו"ה. והשבתי חגה חדשה ושבתה. הלא יש לנו לצעוק ולהתפלל תמיד. המזכירים את ה' יומם ולילה לא יחשו ואל דמי לכם וגו'. בלבד שלא יאריך יותר מדאי בשוי"ט. ולא יזכיר וידוי חטאים. ולא יעורר בבכי. ואגב אודיעך מנהגי ביתר בקשות של מעמדות דבר יום ביומו. אם אירע י"ט באחד מימי החול. אזי אני אומר רק בקשה שניה. שהיא מעין יצירת היום בלבד. והי"ט ימי הדין הם ג"כ. לכן נבחרה אצלי זו עכ"פ ויספיק זה בנוגע לשאלותיך בד"ת כו'.

ז׳וע"ד הספר מ"ח ויש"ל. חייך אהו' עדיין לא מצאתי שעת הכושר לבוא עד תכונתו. כי בפרוס הפסח והספירה. מלבד הטרדות הנועדות עלי כסדרן ושלא כסדרן. הייתי עלול מנזילות. וחש בעיני. ומלאכה גדולה כפולה עלי (מידי דביתא. ומשא ההדפסה להוציא חבורי לאור עולם. גם הוא מגמר בעתיקתא ועלי גם עול ההגהה) כנודע לך. ותורתי מתי נעשית ובני דקביע ליה עידניה. וגם לא ימלט מהשיב תשובה בכתיבה למ"א כאשר אני עושה עתה בזה. לך ולאחיך יצ"ו. על כן לא היה באפשר עד עתה. ואם אינו צריך לך. הניחהו עוד בידי. אולי יעלה בידי למצוא פנאי להגיע עדיו.

ח׳עתה אשיב על כתבך הראשון. ותשואת חן בעד העתק ששלחת לי. ותמהתי שלא הודעתני אם עיינת ומצאת די השב לקושיא. שכמדומה נזרקה מפי חבורה. ולא נפלאת ולא רחוקה היא לעיין בה. וע"ד שתמה התורני כמהר"א דעסויא. נפלאתי על אדם כמותו. שלא יראה מה שבפניו כי שמתי דברתי אל כל האומה דברתי עמם משפטים. ועל כומריהם מלאתי פי תוכחות. מעתה בין יבין את אשר לפניו. יעב"ץ.