שאילת יעבץ, חלק ב קכ״טSheilat Yaavetz, Volume II 129
א׳2) ואגב אודיעו קושיתי אשר הקשיתי על מהרי"ק בי"ד סימן ר"מ. והראני מ"ו כבר כתוב בילדותו על גליון ש"ע שלו ודחה הקושיא. והנה מצאתי בספר בית הלל על י"ד נתעורר בקושיא זו והוסיף להקשות מרמב"ם ה' ממרים פ"ה ד"ג יע"ש דאין שייך תירוץ של מ"ו ומצוה ליישב.
1
ב׳תשובה
2
ג׳1) לית דין צריך בשש. דשרי כה"ג בכל גוונא. בין בקציצה בין שלא בקציצה. רק שלא יהא צד אחד ברבית. לכן צריך קבלת אחריות אפילו יפסד הקרן כולו. ולענין מ"ש בחו"י. יעוין שי"ע ח"א (קמ"ח) ושם מבואר דקבלת אחריות המקבל נמי ש"ד. יע"ש. הפסוק שמח זבולן. אין לו ענין בכאן. דילמא עסקא עבד. או שמא נתן לו פרנסה משלו. ובמ"ר איתא שעשה לו סרסות. ודי בזו לראשונה.
3
ד׳2) ולענין הקושיא הבלויה הישנה. דבר ה' בפי אמת. דליכא לאותובי מההיא דמכות מידי. כמ"ש במו"ק י"ד. ומ"ש ב"ה מה"ל ממרים. דמקלל אבי אביו שוה למקלל אחר. אין בו ממש לדחות מחמת זה דרמ"א. שזה פשוט מאד מ"ש הר"מ בזה. א"צ לראיה זו כלל. כי הוא דבר מוכרח מעצמו. דבכל התורה לא מצינו שיהא אבי האב בכלל אב. לענין שום עונש. שא "כ. תהיה אשת אבי האב במיתה כאב כו'. ודברי המדרש אינן אמורים אלא לענין הדור בעלמא. כמ"ש בס"ד וא"צ לפנים.
4
ה׳בדין אם אדם חייב בכבוד זקנו ובאור ברמ"א
ולפי שלא נזכר בדברי השואל בפירוש. מה שראה כתוב בחבורי מענין הנ"ל. לכן אציגה הנה דברים כהוייתן מ"ש במו"ק (י"ד ססר"מ) על מ"ש שם בהגה דש"ע די"א אין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי"ק) ואינו נ"ל אלא דחייב בכבוד אביו יותר מבכבוד אבי אביו. וראיה ממ"ר. והילך לשוני שם. לכאורה יש להביא ראיה מתלמוד ערוך שלא כדבריו. מגמרא דמכות (י"ב) דמסקינן בן בנו נעשה שליח להכותו. אע"ג דבנו אסור. כדלקמן (סרמ"א ס"ה) איברא לאו מלתא היא. התם באבי אב רשע עסקינן. דמצוה להכותו ולקללו. דאינו עושה מעשה עמך. ולא עמו בתורה ובמצות. וגם זה שהרג אפילו שהוא בשוגג. הרי אין לו דמים. לכן אב שהרג את בנו בלי דעת. שבן הבן נעשה גואל הדם. והורג הוא את זקנו. מצוה קעביד. ברם הכה בכשרי ישראל קעסיק ואתי. דקמ"ל כל הנהו דחייב בכבודם יותר משאר העם. כגון לכבדו בקימה והידור. ולא נצרכה. אלא אע"ג דלא בעלי זקנה נינהו. וגם לא מתורת זקן שקנה חכמה. כגון שלא למד ממנו כלום. או שאינו חכם. מ"מ מחויב לעשות לו קצת כבוד (גם מגמרא דסוטה דמ"ט אין תשובה. כמ"ש כבר בחי"ג).
ולפי שלא נזכר בדברי השואל בפירוש. מה שראה כתוב בחבורי מענין הנ"ל. לכן אציגה הנה דברים כהוייתן מ"ש במו"ק (י"ד ססר"מ) על מ"ש שם בהגה דש"ע די"א אין אדם חייב בכבוד אבי אביו (מהרי"ק) ואינו נ"ל אלא דחייב בכבוד אביו יותר מבכבוד אבי אביו. וראיה ממ"ר. והילך לשוני שם. לכאורה יש להביא ראיה מתלמוד ערוך שלא כדבריו. מגמרא דמכות (י"ב) דמסקינן בן בנו נעשה שליח להכותו. אע"ג דבנו אסור. כדלקמן (סרמ"א ס"ה) איברא לאו מלתא היא. התם באבי אב רשע עסקינן. דמצוה להכותו ולקללו. דאינו עושה מעשה עמך. ולא עמו בתורה ובמצות. וגם זה שהרג אפילו שהוא בשוגג. הרי אין לו דמים. לכן אב שהרג את בנו בלי דעת. שבן הבן נעשה גואל הדם. והורג הוא את זקנו. מצוה קעביד. ברם הכה בכשרי ישראל קעסיק ואתי. דקמ"ל כל הנהו דחייב בכבודם יותר משאר העם. כגון לכבדו בקימה והידור. ולא נצרכה. אלא אע"ג דלא בעלי זקנה נינהו. וגם לא מתורת זקן שקנה חכמה. כגון שלא למד ממנו כלום. או שאינו חכם. מ"מ מחויב לעשות לו קצת כבוד (גם מגמרא דסוטה דמ"ט אין תשובה. כמ"ש כבר בחי"ג).
5
ו׳ואמנם מ"מ ראיתו של רמ"א אין בה ממש. למילף מנה לכל אדם בהחלט. אטו מאברהם ניקו ונגמר. דזקן ויושב בישיבה היה (כדאיתא רפ"ג דר"א) וכל אדם חייב בכבודו בלא"ה. אף כי נכדו. והיינו דהכריח להמדרש (ורש"י עה"ת) לומר כך. כמ"ש רמ"א. כי היכי דלא תקשי אברהם זקן. וכ"ע מיחייבי ביקריה. כ"ש בן הבן. שהוא ואביו חייבין בכבוד הזקן אברהם. שהוא רבם ג"כ. והיה לו ליעקב לתלות הגדולה באברהם לפיכך הוצרכו רז"ל ללמדנו. כי אדרבה היא הנותנת. לפי שבן הבן חייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. על כן בדין הוא שידחה כבוד זקן אצלם. אע"פ ששנינו כבוד הרב קודם לכבוד האב. היינו כשהבן תלמיד גמור של הרב. משא"כ היכא דאינו תלמידו ממש. כיעקב שלא שמש את אברהם (אלא את שם ועבר) אע"ג דודאי חייב בכבודו. דלא גרע משום שהוא זקנו. מ"מ כבוד אביו חמור כה"ג. מיהו בעלמא ליכא למשמע מנה מדי. לחייב בכבוד זקנו כלל. כשאינו זקן בא בימים. ולא חכם בתורה. שחיובו משום כבוד תורה. ולא משום מצות כיבוד אבות. אלא מיהא מקצת הוכחה איכא. ממה שאמרו מלמד שחייב אדם בכבוד אביו יותר כו'. ש"מ דמצות כבוד נמי שייכא ביה. ונילף בהדרגה דהוא הדין לאבי אביו בעלמא. שאינו חייב בכבודו (אם לא מחמת זקנותו ותורתו) מ"מ חייב בו הידור וכבוד טפי משאר אינשי. אלא שחיוב כבוד אביו יותר עליו. שוב ראיתי לרמ"ח בשתי לחם שלו (סמ"ג) שהוליד מסברת כרסו. שבפני אביו כבוד זקנו עדיף וקודם. ושבוש הוא כי אם אבי האב רב מובהק של נכדו הוא. צריכא למימר. פשיטא. הא מתניתין היא. אלא ודאי באינו רבו מיירי. אלא בזקנו גרידא. כדאיירי הגה דש"ע. אך באופן זה כבוד אב קודם. וחמור בודאי. כמש"ל בס"ד. ומ"ש איש דברים מראב"י. ודאי לאו מילתא היא. שא"כ. יולד לנו דין חדש בד"מ. עמו"ק ח"מ סרמ"ז. ודוק. ואין כדאי לטפל עוד בריבוי דבריו. ומ"ש יספיק למבין מדעתו. יעב"ץ.
6