שאילת יעבץ, חלק ב ק״לSheilat Yaavetz, Volume II 130
א׳ז"ל הקפו"מ רקו"ב התורני רפ"ב. ששאלני בכתב (אחר שהודיעני שיש לו איזה מעות להרצותן אלי. ונומיתי לו שיעלם על ספר בדיו וישלחם לידי. וכן עשה): שלש הנה המנויות פה במספר. תשובותי על השלש האלה. כבר הוצגו זה פעמיים בתוך חבוריי. הלא הנה בהשמטות דסמו"ק א"ח. ובספר משנה לחם. שכבר יצאו לאור הדפוס מימים רבים בעודנו חי התו' רופ"ב ע"ה. אך לאשר עכשיו בעסקי בהדפסת ספרי הלזה. נראה בדפוס כתב המשכיל המנוח ע"ה. ולא נזכר בו דבר מתשובותי הנצחות הללו. הוצרכתי לחזור ולהציגן הלום. לפי שספרי חיבוריי. אחד מאלף המעיינים. רואה אותם. מפני שאין אני מחזר בהם על העיירות. על כן רובם ככולם מונחים בזוית כס"ת. ואיכא דחזא בהא. ולא חזא בהא. פן יהא סבור הרואה בספרו שנצחני בפקפוקיו לכן עשיתי זאת. לא חששתי להוצאה כפולה וטרחא יתרה. שאם המעיין בחבורו. לא ידע משני חיבוריי הנ"ל. אולי יזדמן לפניו השלישי הלז. למען לא תהא האמת נעדרת. ולא תתעלם ממבקשיה ככסף. הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת. כי לא כל העולה על לב איש. יחשב לדבר שיש בו ממש. ומ"ש שקושיא זאת נזכרה גם בספרו של רמ"ש. הנה ידוע בשער ספרי לח"ש. שנדפס בשנת כלחם השמים לפ"ק. שהיא תצג"ל. וספרו של רמ"ש נדפס בשנת תצו"ל. שלש שנים אחרי הדפסת ספרי.
1
ב׳1) באשר שאין מסרבין לגדול כמותו י"ב. בטלתי מפני רצונו רצוני. ולכתוב לו מה שנראה לענ"ד. בדבר קושיא גדולה ועצומה. שהקשה מר בספרו הקדוש לח"ש. בפרק ב' משנה ג' דביצה. וי"ל אפילו לדברי הר"מ והרא"ש ז"ל. שפירשו שהוא הל"מ דהכי גמירי להו לב"ש דאין משיקין אלא מין עם מינו. מ"מ לק"מ אליביה דב"ש דמאי דמוקי בגמרא דאין לו מים אחרים. היינו אליביה דב"ה. שהוא סובר כלים מלפני שבת. דגזרינן שמא יעביר כו'. כמו שאמרו בגמרא ומ"ט לא גזרו נמי גבי מים. כמו שהקשו בתוספות ד"ה נגזור השקה וצ"ל כתירוצם ז"ל דבהשקות מים אין להוט כ"כ. ולפי זה סיפא דמתניתין דקתני. אבל לא מטבילין הוא מיותר. דאם בכלי לבד גזרינן. כ"ש דגזרינן אם שניהם טמאים אע"כ דקתני סיפא אגב רישא ונקטי בגמרא ואי אית ליה מים יפים הני למה ליה למעבד להו השקה פי' פשיטא שלא שייך למגזר שמא יעביר כיון שאין צריך להם ואינו להוט ולאו משום אסורא קאמר. דאה"נ אפילו אית ליה מים יפים דמותר להשיקם דלא שייך גזירה כלל בהו ולא שייך נמי למיגזר השקה אטו הטבלה אע"כ דמיירי דלית ליה וה"א דשייך להוט כמ"ש התוספות. אבל לב"ש דס"ל הכל מלפני השבת אפילו אדם ע"כ לא ס"ל הטעם שמא יעביר אלא משום דמחזי כמתקן ולא אמרינן אדם נראה כמקר לדידיה מיירי מתניתין דאית ליה מים יפים ואה"נ דדבר פשוט הוא שמותר להשיק ותני רישא משום סיפא דאיצטרך לאשמעינן אבל לא מטבילין דסד"א דאגב המים מותר להטבילן ולא מחזי כמתקן. ובקשתי להודיעני אם ישרו דברי בעיניו ואם שגיתי אתי תלין. ומה שתירץ מר בספרו הנ"ל דמיירי אליביה דב"ש במי החג שנטמאו תינח אליביה דרבנן דמתניתן איירי בשבת אבל אליביה דרבי דמוקמינן לה לקמן בגמרא דמתניתן איירי בי"ט. ויכול לשאוב מים מן השלוח וא"כ יש לו מים אחרים מקרי וצ"ע. עכ"ל.
2
ג׳תשובה
3
ד׳השואל חדש בכדי ליישב הקושיא בס' לח"ש פ"ב דביצה ונשתבש בפשט הגמ'
1) תשובתי בקצרה. מה שחתר מ"כ למצוא גם הוא דרך שכבשוה המשיבים שקדמוהו שרצו לפרש הגמרא אליבא דב"ש דווקא. מרוקא חדא תפיתו. ובחדא מחיתא מחיתו. ולסופא דסוגיא לא נחיתו. כבר ימצא די השב לו בספרי ובתשובת השגה הנ"ל. לכן נלאיתי נשוא לטפל עוד בדברים בטלים מעצמם וכלים מאליהם. ואין שונין ומפרשין לחכם. ומה שחשב לחדש דבר מעתה. עפמ"ש תו'. וכתב מ"כ ז"ל ולפ"ז סיפא דמתניתין כו' הוא מיותר כו'. באמת הני מילי מרפסן איגרי. ואי דייקינן כי האי לא תנינן. איברא ליתיה לדיוקיה לגמרי. ולא היא אין כאן יתור ולא כ"ש. דסד"א אגב השקה שריא נמי הטבלה. אפילו אליבא דב"ש הוה אמינא בכה"ג לא מיחזי כמתקן. וה"נ לב"ה אצטריך. דלא נימא אגב מימיו לא שייכא גזרה. כיון דלא שרי אלא ע"י השקה. מדכר דכיר. קמ"ל דלא. ומה שרצה להמשיך עפ"ד פירוש חדש בסוגיא דגמרא. הני ל"ל למעבד להו השקה. פירוש פשיטא דלא שייך למגזר שמא יעביר כו'. ולא משום אסורא קאמר כו'. אין כדאי להשיב על זה. שמהפך קערת כסף הפשט. ומחה משמעות הסוגיא על פיה כדבר אשר אין לו שחר. ואין הדעת סובלתו שחושב דברי הגמרא חסף די פחר.
1) תשובתי בקצרה. מה שחתר מ"כ למצוא גם הוא דרך שכבשוה המשיבים שקדמוהו שרצו לפרש הגמרא אליבא דב"ש דווקא. מרוקא חדא תפיתו. ובחדא מחיתא מחיתו. ולסופא דסוגיא לא נחיתו. כבר ימצא די השב לו בספרי ובתשובת השגה הנ"ל. לכן נלאיתי נשוא לטפל עוד בדברים בטלים מעצמם וכלים מאליהם. ואין שונין ומפרשין לחכם. ומה שחשב לחדש דבר מעתה. עפמ"ש תו'. וכתב מ"כ ז"ל ולפ"ז סיפא דמתניתין כו' הוא מיותר כו'. באמת הני מילי מרפסן איגרי. ואי דייקינן כי האי לא תנינן. איברא ליתיה לדיוקיה לגמרי. ולא היא אין כאן יתור ולא כ"ש. דסד"א אגב השקה שריא נמי הטבלה. אפילו אליבא דב"ש הוה אמינא בכה"ג לא מיחזי כמתקן. וה"נ לב"ה אצטריך. דלא נימא אגב מימיו לא שייכא גזרה. כיון דלא שרי אלא ע"י השקה. מדכר דכיר. קמ"ל דלא. ומה שרצה להמשיך עפ"ד פירוש חדש בסוגיא דגמרא. הני ל"ל למעבד להו השקה. פירוש פשיטא דלא שייך למגזר שמא יעביר כו'. ולא משום אסורא קאמר כו'. אין כדאי להשיב על זה. שמהפך קערת כסף הפשט. ומחה משמעות הסוגיא על פיה כדבר אשר אין לו שחר. ואין הדעת סובלתו שחושב דברי הגמרא חסף די פחר.
4
ה׳ומה שהשיב על תירוצי. דמיירי במי נסוך דחג שנטמאו. ואמר מ"כ תינח אליבא דרבנן כו'. אבל לרבי איירי בי"ט ויכול לשאוב כו'. יש לו מים אחרים מיקרי.
5
ו׳אמרתי שגם זה הבל. כיון דלכתחלה איכא קפידא למלא מן השלוח דווקא. משו"ה ודאי משיקן גם אם ארע בי"ט. תדע דאל"ה. תקשי לך בשבת נמי. מאי כולא האי. דשרו להו השקה. ימלא מן הכיור. כמו בנשפכה ובנתגלתה. הא על כרחך כל כמה דאפשר מהדרינן אמי שילוח (ועמש"ל בתשובה למהרא"א) ואי שרו משו"ה השקה בשבת. בי"ט לא כ"ש. זה פשוט וברור. ורש"י שכ"ש דנקט שבת. לא דווקא. כמ"ש בחי"ג שם בס"ד. ותו מי לא עסקינן בדאין שהות לחזור ולהביא מן השילוח. כגון שנטמאו היום. סמוך לשעת הנסוך. באופן שאין פנאי לדבר. ואי אפשר להביא אז מן השילוח שחוץ לעיר. ובעסק גדול היה נעשה (ועוד. הא אליבא דב"ש נמי קיימינן השתא. וב"ש לית להו מתוך. לא שרו הוצאה בי"ט לצורך מצוה. כדתנן בש"א אין מוציאין את הקטן כו'. וגם זה כפתור ופרח) וכיון שהדבר נחוץ. פשיטא שמשיקן בי"ט. כמו בשבת. דמאי שנא הרי נתיישב תירוצי דבר דבור על אפניו בס"ד. ותו לא מידי.
6