שאילת יעבץ, חלק ב קל״אSheilat Yaavetz, Volume II 131
א׳וזאת שנית. נוגע למ"ש בקונדרס סייג לתורה:
1
ב׳2) מ"ש מר בתשובת שאלה שלו (סקנ"ו) וי"ל והואיל ואתא לידן אמינא כו'. דקושית הש"ך מעקרא ליתא. מ"ש מ"ט לא הגעילו כלי מדין באפר. דהא מאי מהני אטו נט"ל לכתחלה מי שרי. והא קיי"ל דלא שרי אלא דיעבד ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו דודאי שנט"ל אסור לכתחלה. והוא מדרבנן. ומדאורייתא שרי לגמרי. וכ"ה בגמרא ע"ז גזרה שאינה בת יומא אטו בת יומא. וכ"ה משמעות כה"פ. ואם נדחוק ונאמר מה שאמרו בגמרא גזרה. היינו מדאורייתא. אע"ג דמצינו בדאורייתא חילוק בין דיעבד ובין לכתחלה. דהיינו למצוה אבל לא לעכב. אבל משום גזרה אסור לכתחלה מדאורייתא. לא מצינו והוא דוחק גדול. מ"מ קושית הש"ך מעיקרא איתא. ואעתיק לשון הרשב"א בב"ר ש"ר וז"ל. וכן אפשר עוד להגעיל כלי שאינו בן יומו ובכלי אסור והוא שלא יהא בן יומו. ואין משגיחין בשעור המים. שהרי כל מה שנפלט בין הוא בין הכלי שמגעילין בתוכו. לפגם הוא. ואע"פ שחוזר ובולע. אין בכך כלום. ונט"ל מותר. וא"ת א"כ מה הועלנו. והלא אף קודם הגעלה מה שבתוך הכלי פגום הוא. ואפ"ה צריך הגעלה. לא היא התם תחלתו מן המשובח היה. ורואין אנו כאילו הוא בשבחו עד שיפלוט. שחשו חכמים אם אתה מתיר לו להשתמש בו לאחר יומו. יבוא להשתמש בו אפילו ביומו. אבל כל מה שבולע מן הפגם מותר עכ"ד. וה"נ היו יכולין להגעיל במים עם אפר. ופולט מה שבלע בשעת שבח. ואף אם חוזר ובולע מאותן מים הוי פגם מעיקרא: ומותר אפילו מדרבנן. עכ"ד אוהב (לטעון ולא לפרוק) אמר אשיג. והצל לא נציל את הש"ך:
2
ג׳תשובה
3
ד׳חשב להשיג גבולי ולהרוס מה שבניתי בשי"ט ח"א סקצ"ו ובקונ' סייג לתורה בפטומי מילי ולא ירד לסוף דעתי
2) באמת נראה בעליל כי לא עיין היטב בדבר הקונטרס (רק בהעברה בעלמא ואגב שטפא) כמו שאוכיח לו בבירור גמור. ולא היה מהצורך להשיב באורך. רק לזרזו שיחזור וישים עין עיונו עליו. בודאי ימצא די השב לו. כי אין מפרשין לחכם. רק כדי שלא יחשוב רע לי. כאילו השלכתי דבריו אחר גווי חלילה. כי לא כן אנכי עמדי. והנה לא אכניס עצמי בכאן. אם דברי רשב"א הללו. שטרח והעתיקם. הלכה מוסכמת היא. שחדש לנו דבר להתיר נט"ל. אף לכתחלה. שאין כאן מקומו. רק את זה בלבד אני אומר. אדמותבת לי מרשב"א. תסייע לי מניה. שהרי כך אמרתי אני בקונדרסי. דלא מהני לעשות האיסור פגום. דהוי ליה מבטל איסור לכתחלה מה שבלע בשעת שבחו. ורואין אותו כאילו הוא עדיין בשבחו. וכדברי רשב"א (וזה הדבר הובא בשמו גם בב"י בסצ"ד. באופן שלא היה מהצורך להטריח בהעתק כל כך מסת"ה) ולא דמי להגעלה. דפולט האיסור לגמרי ובטל מכל וכל. משא"כ בעושה ממשובח פגום. ואע"פ שאין בו כדי לבטלו. כמו שבארתי היטב בלשוני. דוק בו ותמצא. דעת שפתי ברור מללו. אדרבה רשב"א תנא דמסייע לי. שאינו מתיר אלא אינו בן יומו. עם אינו בן יומו ששניהם פגומים מעצמם. לא התיר לפגום את המשובח בעת שבחו ע"י דבר אחר הפוגמו. ואינו מבטלו לגמרי. וכן הש"ע לא חידש דינו זה. אלא אם נתן אפשר ביורה מתחלה קודם שבלע איסור משובח על כן אין זה מפסיד עלינו שמועתנו כלל.
2) באמת נראה בעליל כי לא עיין היטב בדבר הקונטרס (רק בהעברה בעלמא ואגב שטפא) כמו שאוכיח לו בבירור גמור. ולא היה מהצורך להשיב באורך. רק לזרזו שיחזור וישים עין עיונו עליו. בודאי ימצא די השב לו. כי אין מפרשין לחכם. רק כדי שלא יחשוב רע לי. כאילו השלכתי דבריו אחר גווי חלילה. כי לא כן אנכי עמדי. והנה לא אכניס עצמי בכאן. אם דברי רשב"א הללו. שטרח והעתיקם. הלכה מוסכמת היא. שחדש לנו דבר להתיר נט"ל. אף לכתחלה. שאין כאן מקומו. רק את זה בלבד אני אומר. אדמותבת לי מרשב"א. תסייע לי מניה. שהרי כך אמרתי אני בקונדרסי. דלא מהני לעשות האיסור פגום. דהוי ליה מבטל איסור לכתחלה מה שבלע בשעת שבחו. ורואין אותו כאילו הוא עדיין בשבחו. וכדברי רשב"א (וזה הדבר הובא בשמו גם בב"י בסצ"ד. באופן שלא היה מהצורך להטריח בהעתק כל כך מסת"ה) ולא דמי להגעלה. דפולט האיסור לגמרי ובטל מכל וכל. משא"כ בעושה ממשובח פגום. ואע"פ שאין בו כדי לבטלו. כמו שבארתי היטב בלשוני. דוק בו ותמצא. דעת שפתי ברור מללו. אדרבה רשב"א תנא דמסייע לי. שאינו מתיר אלא אינו בן יומו. עם אינו בן יומו ששניהם פגומים מעצמם. לא התיר לפגום את המשובח בעת שבחו ע"י דבר אחר הפוגמו. ואינו מבטלו לגמרי. וכן הש"ע לא חידש דינו זה. אלא אם נתן אפשר ביורה מתחלה קודם שבלע איסור משובח על כן אין זה מפסיד עלינו שמועתנו כלל.
4
ה׳עתה אתווכח עמו מאהבה מגולה. על מה דחה בגילא דחיטתא וקרא דוחק גדול מה שהכרחתי אמתתו ע"פ עדים רבים נאמנים. וגם עלה בידינו יפה. באור הסוגיא דשלהי ע"ז. ממקום שבא עלי. משם נתקיים הדבר בידינו בעזה"י בלי פקפוק. ומה זה מהר למצוא עלי תואנה להחליט הדבר לחוב אותי שלא מדעתי. לסיים וה"נ היו יכולים להגעיל במים עם אפר ופולט מה שבלע בשעת שבח כו'. ומותר אף מדרבנן ודוק. כאילו כבר השלים העיון. במ"כ הקדים פה לעין. לא שם לבו להבחין ההפרש העצמי שבין לשון הגעלה. לפוגם את המשובח. כאמור ואית ביה נמי משום מבטל איסור לכתחלה. ול"ד להגעלה וכמבואר בקונדרס סייג לתורה וכשיחזור ויעיין בו. בטוח אני שיודה לדברי. ולא דק מעיקרא לירד לסוף דעתי. אף אם הקונדרס כתב צרוף ת"ל. הלא ידעתי. כי בעל שכל הוא ומשכיל על דבר ימצא טוב דעת בדברי קונטרסי. ומנה לא תזוע. אלא שהמהירות גרמה לו לבלתי השקיף כראוי ולדייק בו כל צרכו. סוף סוף קושטא קאי. ותתן אמת ליעקב.
5