שאילת יעבץ, חלק ב קל״גSheilat Yaavetz, Volume II 133
א׳ב"ה התע"ז לפ"ק. ברודא.
1
ב׳שלום אהו' האלוף הרבני המופלא כמוהרר מרדכי נר"ו. במאי דבדק לן בהא (סנהדרין דסג"א) דאלמלא וא"ו שבהעלוך כו'. דארשב"י והלא כל המשתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם. אלא מלמד שאיוו לאלהות הרבה. ונתקשה אצליכם דסוף סוף הוי ליה שיתוף.
2
ג׳עלה בדעתי בסקירה ראשונה. דרשב"י בא לומר שלא קבלו האלוהות אלא במחשבה שנתאוו להם. אבל לא בפועל. ולא קשיא מדכתיב אלה אלהיך אשר העלוך. שהכתוב מעלה עליהן כאלו קבלום דבע"ז הקב"ה מצרף מחשבה למעשה כדכתיב למען תפוס וגו' בלבם. אבל שיתוף באמת אינו. וזה היה נכון אלמלא פירש"י בלשון זה וקבלו עליהם. ובאמת לשון זה קשה להולמו. ומה ראה רש"י על ככה.
3
ד׳באור בגמרא אלמלא וי"ו שבהעלוך ולשון רש"י
ונ"ל לפרש כוונת רש"י ז"ל. בדרך זה ורוצה לומר שקיבלו עליהם להש"י על אלוהות שהוא אלהי אלהים. ודכוותה אמרינן במנחות דהגוים קרו ליה אלהא דאלהיא. ודבר זה ידוע ומוסכם. שכל עובדי עבודה זרה הקדמונים. היו מודים בסבה ראשונה שממנו הכל. והוא אלהי האלהים אחרים. שעבדום וקבלום לאמצעיים. ואין כאן שיתוף. ודבר זה למדנו הרמב"ם במקומות רבים מספריו. גם ידוע ומפורסם בספרים אחרים. והוא ישוב הגון לדעתי. ומדוקדק בלשונו של רש"י באמרו וקבלוהו (שמא כצ"ל) עליהם. לתרץ שבזה לא שייך שיתוף. כיון שמודים באל יתברך. שהוא עליהם על אלהיהם. ואינם מעריכים אותו בשוה עם הע"ז. שיפול בו ענין שיתוף. ודוק (בעת כותבי זה הייתי ערום. חסר ספרים. אחר זמן רב זיכני השי"ת לראות בסע"י. מצאתי קרוב לזה בח"א):
ונ"ל לפרש כוונת רש"י ז"ל. בדרך זה ורוצה לומר שקיבלו עליהם להש"י על אלוהות שהוא אלהי אלהים. ודכוותה אמרינן במנחות דהגוים קרו ליה אלהא דאלהיא. ודבר זה ידוע ומוסכם. שכל עובדי עבודה זרה הקדמונים. היו מודים בסבה ראשונה שממנו הכל. והוא אלהי האלהים אחרים. שעבדום וקבלום לאמצעיים. ואין כאן שיתוף. ודבר זה למדנו הרמב"ם במקומות רבים מספריו. גם ידוע ומפורסם בספרים אחרים. והוא ישוב הגון לדעתי. ומדוקדק בלשונו של רש"י באמרו וקבלוהו (שמא כצ"ל) עליהם. לתרץ שבזה לא שייך שיתוף. כיון שמודים באל יתברך. שהוא עליהם על אלהיהם. ואינם מעריכים אותו בשוה עם הע"ז. שיפול בו ענין שיתוף. ודוק (בעת כותבי זה הייתי ערום. חסר ספרים. אחר זמן רב זיכני השי"ת לראות בסע"י. מצאתי קרוב לזה בח"א):
4
ה׳ועוד אופן אחר נ"ל ליישב מה עם הידוע מ"ש במדרש. דהערב רב עשו העגל. והם שאמרו אלה אלהיך לישראל. וקיי"ל דבן נח אינו מצווה על השיתוף (כך כתבתי בילדותי. ואף אם עקב רוח אחרת אתי בזה כמ"ש בהגהותי לסקצ"נ (כב"ב) ועמו"ק א"ח (סרכ"ד) מ"מ אינו מפסיד במ"ש כאן מאז. לכן משנה לא זזה ממקומה) א"כ ה"פ. אחרים למדו סניגוריא על ישראל. במה ששיתפו שם שמים עם הע"ז. והקשה על זה רשב"י. הלא כל המשתף כו'. דהיינו על כרחך בישראל דווקא. כדמוכח להדיא מהא דבן נח אינו מצוה עליו. וא"כ בא לומר דאין ישראל צריכין לסניגור זה. שאם הם היו אומרים כן. מיגרע גרע. דנעקר מהעולם. אבל לפי שהע"ר היו עובדי העגל. א"כ אין בכך כלום אך לפי זה קשה מה ת"ל אשר העלוך. ר"ל כיון דלא בא הכתוב להשמיענו בזה איזה התנצלות בעד ישראל למה נכתב כלל. לזה אומר שאיוו לאלוהות הרבה. פירוש. שאעפי"כ היה צריך להכתב. ללמוד התנצלות בין לע"ר בין לישראל. שעכ"פ נכשלו ג"כ עמהם לפחות במחשבה שעליה נענשו (וכדאמרינן בפש"ש שלכן לא היתה מיתתן שוה. לפי שנחלקו לכתות יש שעבד ממש ויש שנשק. ויש ששמח בלבו והם מישראל וכי הא דאיתא בפר"י (דנג"ב) מדפלחו ישראל לעגלא גלו אדעתייהו דניחא להו בע"ז) ולכן אמר שאיוו לאלוהות הרבה. ודקדק רש"י לפרש. שאף לאלוהות הרבה נתאוו לעבוד וקבלום עליהם בשווה. ולא עבדו העגל לבדו. שאז היה חטאם גדול וכבד מנשוא. אבל כיון שעבדו אלהות הרבה בשותפות עם העגל. אינו חמור כל כך. כמו שעכ"פ אינו חמור המודה במקצת ועובד בשותפות. כדאמרינן באין צדין שתרעומת הקב"ה היה על ישראל שלא עבדוהו אפילו בשותפות. ולא עשאוהו כתורמוס כך העובד אלוהות הרבה. אין לו ע"ז כלל. כיון שאינו מודה באחד מהם שיש לו היכולת לבדו. ושייר מקום נתרוקנה רשותו אצל כל אחד מהן. והרי זה דבר ברור לכל בעל סברא ישרה. שאע"פ שיש בדבר איסור ע"ז. אמנה אינו חמור כל כך כמייחד לו ע"א אחת. וזוהי כוונת רש"י ז"ל וקבלום עליהם. ר"ל שגם אותן אלוהות קבלום עליהם לעבדם. ולא משם שמים משתעי. והוכרח לומר כן. כיון שבא להקל עליהן מטעם ריבוי אלוהות. שלא עבדו העגל לבדו וכנ"ל. א"כ מחוייב. שכמו כן קבלו אלוהות הרבה כמו העגל בשוה. שזה בא רשב"י להורות. שבא הכתוב להקל עליהן. בין לעובדי העגל. בין לאותן שהסכימן במחשבה. כיון שעבדוהו בריבוי. לכן נכתב הוי"ו. אבל לא להורות על שיתוף שם שמים עם הע"א. כיון דגבי ישראל עכ"פ גרע טפי. ואינו מועיל להם. כך נ"ל נכון. וקרוב הדבר לאמת בעיני. והברירה ביד מעכ"ת אשר יבחר יקריב אליו. זהו מה שעלתה במצודתי המקולקלת לפום ריהטא.
5
ו׳קושיא חמורה על תו' במ"ש דלא שייך שתוף אלא במידי דאלהות
ואגב ליעיין מעכ"ת בהני מילי. במ"ש התו' כאן דלא שיך שיתוף אלא במידי דאלהות. שנ"ל סתירה לדבריהם. ממאי דאמרינן בגמרא בפ"ד דסוכה. אמתני' דיופי לך מזבח. כאשר יראה במעט השקפה. ולא עת להאריך. הנלע"ד. יעב"ץ ס"ט.
ואגב ליעיין מעכ"ת בהני מילי. במ"ש התו' כאן דלא שיך שיתוף אלא במידי דאלהות. שנ"ל סתירה לדבריהם. ממאי דאמרינן בגמרא בפ"ד דסוכה. אמתני' דיופי לך מזבח. כאשר יראה במעט השקפה. ולא עת להאריך. הנלע"ד. יעב"ץ ס"ט.
6