שאילת יעבץ, חלק ב קל״זSheilat Yaavetz, Volume II 137
א׳עמדין.
1
ב׳מעשה בא לידי בשוחט ששחט אווזא ומצא חתיכות טבעת מהגרגרת על הסכין נדבק על פניו. והטריפה השוחט עד שלא שאל את פי. שכבר הורוהו אחרים במעשה כזה להחמיר כדעת בהגה"ה דש"ע (ס"ס כ"ד) ונוסף גם בש"ך להחזיק על ידו להטריף. ואף הרב בט"ז לא בטח בכחו הרב. להקל לגמרי כדעת במ"ב. ולא התיר הוא ז"ל אלא בנמצאת חתוכה תחובה בסכין. ורוכבת עליו לארכה. משא"כ בנפלה לארץ טבעת. וכן בנמצאת דבוקה בפניה ולא תחובה בחודה של סכין. נראה שלא ערב הרב אל לבו להתיר.
2
ג׳הוראה להתרא בנמצאו חתיכות מהגרגרת על סכין השחיטה דבוקות על פני הסכין
אעפ"כ אני אומר. דהך נ"ד לענ"ד מותר לכ"ה. ואטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו. דבעל ההגהה והנמשכים אחריו להחמיר בה. לא אמרו אלא במצא טבעת שלמה. דאיכא לספוקי ולמתלי בדחיפה דמקמי שחיטה. אבל כה"ג בנ"ד שחתך הגרגרת והטבעת בקעה באמצעה לרחבה לשנים. וזה נראה וניכר להדיא שהיא כך. לפי שהיתה (כאשר היה למראה עיני. שהראני השוחט החידוש. דרך סיפור בתר דעבד מתמליך) רצועה דקה שלמה בעיגול. שנחתכה מרוחב הטבעת קרוב לחוליא. הרי בלי ספק גלגול דלאחר שחיטה גרם. שאי אפשר לעקורה שתשחט. וביחוד חתיכה ישרה כזו. דליכא לספוקי בדחיפה דסכין קמי שחיטה. כחששת האחרונים ז"ל. דלאו כל אפייא שווין בהא. ופשוט בעיני שהכל מודים בזה. ושוין בה להתיר. ואלמלא נשאלתי הייתי מתירה. וחמסי על השוחט שלא נמלך בי ואיבד ממונן של ישראל בחנם. שכל המחמיר בכזאת אחר הבדיקה שאינה טבעת שלמה ברוחב. כי אם רצועה דקה ממנה. אינו אלא מן המתמיהין. ואפילו בקצת חתיכה מהטבעת ולא בעיגול שלם. אלא בשיפוע התיז. ונפל ממנה רוב או ספק רובה. אע"ג דכה"ג אכתי מידי ספיקא לא נפקא. דבאופן זה כבר אפשר להעקורה שתשחט בשיפוע. ויפול מקצתה. אעפ"כ התיר הרב ז"ל ונראין דבריו. גם בנק"ה נקה ינקה ומחל לו על זאת. עם שהוא ז"ל מן המחמירין. כ"ש דהוי מיקל בנ"ד. וכך לי תחובה בסכין. או דבוקה בפניו. ונפלה לארץ. הכל אחת בכמו זה. דיש הוכחה גמורה שנשחטה הטבעת כולה וזה דבר שאי אפשר אם לא היתה תקועה בגרגרת. וק"ו מדינו של בט"ז ז"ל. ופשוט מאד. דלא חיישינן לשמא היתה פסוקת הגרגרת מעיקרא. זה מבואר לדברי כל המחמירין וק"ל. דלא תלינן לגמרי במאי דלא שכיח ואפילו לחומרא ודחיישי כת המחמירין לדחיפת הסכין אע"ג דהא נמי לא שכיחא. שאני דחופה זו דמ"מ שכיח קצת. והרי דחופה בפנינו. שאפילו את"ל לאחר שחיטה נעשה. הא נמי לא שכיחא כולא האי. וכיון דע"כ מידי לא שכיח כל כך הוא. אזלינן לחומרא. איברא לא אחמירו אלא בדאיכא למימר דלא נשחטה כלל כגוונא דידהו. דאיכא למיחש מאחר שעל כרחנו אנו תולין בדחיפה דלא שכיחא משא"כ בנשחטה כראוי בפנינו בנ"ד. והוא דבר שאי אפשר אלא בבלתי עקורה. שעד הכא לא נסתפק בט"ז אלא בחתוך מקצתה. לא בכולה. דודאי שחוטה היא. כך נלע"ד יעב"ץ.
אעפ"כ אני אומר. דהך נ"ד לענ"ד מותר לכ"ה. ואטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו. דבעל ההגהה והנמשכים אחריו להחמיר בה. לא אמרו אלא במצא טבעת שלמה. דאיכא לספוקי ולמתלי בדחיפה דמקמי שחיטה. אבל כה"ג בנ"ד שחתך הגרגרת והטבעת בקעה באמצעה לרחבה לשנים. וזה נראה וניכר להדיא שהיא כך. לפי שהיתה (כאשר היה למראה עיני. שהראני השוחט החידוש. דרך סיפור בתר דעבד מתמליך) רצועה דקה שלמה בעיגול. שנחתכה מרוחב הטבעת קרוב לחוליא. הרי בלי ספק גלגול דלאחר שחיטה גרם. שאי אפשר לעקורה שתשחט. וביחוד חתיכה ישרה כזו. דליכא לספוקי בדחיפה דסכין קמי שחיטה. כחששת האחרונים ז"ל. דלאו כל אפייא שווין בהא. ופשוט בעיני שהכל מודים בזה. ושוין בה להתיר. ואלמלא נשאלתי הייתי מתירה. וחמסי על השוחט שלא נמלך בי ואיבד ממונן של ישראל בחנם. שכל המחמיר בכזאת אחר הבדיקה שאינה טבעת שלמה ברוחב. כי אם רצועה דקה ממנה. אינו אלא מן המתמיהין. ואפילו בקצת חתיכה מהטבעת ולא בעיגול שלם. אלא בשיפוע התיז. ונפל ממנה רוב או ספק רובה. אע"ג דכה"ג אכתי מידי ספיקא לא נפקא. דבאופן זה כבר אפשר להעקורה שתשחט בשיפוע. ויפול מקצתה. אעפ"כ התיר הרב ז"ל ונראין דבריו. גם בנק"ה נקה ינקה ומחל לו על זאת. עם שהוא ז"ל מן המחמירין. כ"ש דהוי מיקל בנ"ד. וכך לי תחובה בסכין. או דבוקה בפניו. ונפלה לארץ. הכל אחת בכמו זה. דיש הוכחה גמורה שנשחטה הטבעת כולה וזה דבר שאי אפשר אם לא היתה תקועה בגרגרת. וק"ו מדינו של בט"ז ז"ל. ופשוט מאד. דלא חיישינן לשמא היתה פסוקת הגרגרת מעיקרא. זה מבואר לדברי כל המחמירין וק"ל. דלא תלינן לגמרי במאי דלא שכיח ואפילו לחומרא ודחיישי כת המחמירין לדחיפת הסכין אע"ג דהא נמי לא שכיחא. שאני דחופה זו דמ"מ שכיח קצת. והרי דחופה בפנינו. שאפילו את"ל לאחר שחיטה נעשה. הא נמי לא שכיחא כולא האי. וכיון דע"כ מידי לא שכיח כל כך הוא. אזלינן לחומרא. איברא לא אחמירו אלא בדאיכא למימר דלא נשחטה כלל כגוונא דידהו. דאיכא למיחש מאחר שעל כרחנו אנו תולין בדחיפה דלא שכיחא משא"כ בנשחטה כראוי בפנינו בנ"ד. והוא דבר שאי אפשר אלא בבלתי עקורה. שעד הכא לא נסתפק בט"ז אלא בחתוך מקצתה. לא בכולה. דודאי שחוטה היא. כך נלע"ד יעב"ץ.
3