שאילת יעבץ, חלק ב קל״חSheilat Yaavetz, Volume II 138
א׳כתוב בספר חות יאיר (סימן קס"ד) על אשה שהיה לה תרנגולת שרגילה להניח ביצתה בבית שכנתה. והיתה צדה את התרנגולת בשבת וסוגרתה בחדר. שעוברת על שני איסורים אחד דאורייתא צידה. ואחד דרבנן טלטול. ע"כ.
1
ב׳השגה על מ"ש בחו"י בענין צידת תרנגולת בייתית בשב'
ותם אני לא אדע. מה איסור צידה בעופות שברשותו. דאי להב"י (בסי' שי"ו) פטור ומותר הוא ואי להרמ"א פטור אבל אסור. ואליבא דכ"ע חייב דבר תורה לא שמענו. ואפילו במרדו אין אסור אלא מדבריהם. כסתימת לשון בעלי הש"ע שם. דאף הרמ"א לא קאמר דחייב חטאת. אלא בחיה ועוף שאינן ברשותו. אם מרדו. ומשנה שלמה שנינו בפרק מפנין. תרנגולת שברחה. דוחין אותה עד שתכנס. דלא אסרינן לה אלא בטלטול משום מוקצה. הא משום צידה לית לן בה.
ותם אני לא אדע. מה איסור צידה בעופות שברשותו. דאי להב"י (בסי' שי"ו) פטור ומותר הוא ואי להרמ"א פטור אבל אסור. ואליבא דכ"ע חייב דבר תורה לא שמענו. ואפילו במרדו אין אסור אלא מדבריהם. כסתימת לשון בעלי הש"ע שם. דאף הרמ"א לא קאמר דחייב חטאת. אלא בחיה ועוף שאינן ברשותו. אם מרדו. ומשנה שלמה שנינו בפרק מפנין. תרנגולת שברחה. דוחין אותה עד שתכנס. דלא אסרינן לה אלא בטלטול משום מוקצה. הא משום צידה לית לן בה.
2
ג׳ועל כרחך צ"ל אחת משלש. אב"א דלא שייך מרידה בעופות שברשותו. לענין חיוב חטאת. דלא עבידי לרבויי כלל. וליכא בהו צידה דאורייתא בשום אופן. אי נמי. בריחה דתרנגולת לא מיקריא מרודה. משו"ה מותר אפילו לכתחלה באותן שברשותו. או אפילו תימא שייך בה נמי מרידה. להתחייב עליה משום צידה. אפ"ה בחדר רחב דלא מטי לה בחד שיחיא נמי שרי. א"כ נתבאר. דלכ"ע לא שייך בה איסור צידה. אם לא שמרדה בודאי. והכניסוה וצדוה בחדר צר מאד. דמטו לה בחד שיחיא (ולהרב"י ז"ל. אף בזה איסורא דרבנן גרידא הוא דאיכא. ולא צידה דאורייתא) ובה"ס הנ"ז היה לו לפרש. אי בכה"ג איירי. מלשונו לא משמע הכי. לפי שרגילות הוא בתרנגולת שמנחת ביציה בחצרות הסמוכות. ולערב או לעת האוכל באין לכלובן. ולא עבידי לרבויי. ובכה"ג פשוט דשרי. וכ"ש בסתם חדר שאינו צר כל כך דמטו לה בחד שיחיא. אין כאן איסור דאורייתא כל עיקר ועמו"ק דבר חידוש.
3
ד׳ובענין הטלטול יפה אמר. דלא כרש"ל דמתיר. וכבר מחו לה בעוכלא. עט"ז. והמחמיר בכל ענין שלא לצודה בידים. תע"ב אמנם אם ברחה ולא ידע שמרדה בודאי. וירא שלא תאבד ממנו ויכול לדחותה עד שתכנס לביתו. בלי טלטול בידים. נ"ל שאין להחמיר בה כלל. דהא דוחין לכתחלה תנן. ולמה נפסיד ממון של ישראל בחנם. הנלע"ד כתבתי יעב"ץ.
4