שאילת יעבץ, חלק ב קמ״גSheilat Yaavetz, Volume II 143
א׳אדרת הצמרת לשלום ולתפארת. פינת יקרת מורי הגאון. בר אוריין ובר אבהן. כמוהר"ר יעקב נר"ו יאיר ויזרח עד ביאת דאין ומורח. צדיק כתמר יפרח.
1
ב׳גי"ה מכ"ת מן י"ב הנ"ל לנכון קבלתי. ראיתי ושש לבי. וב"ה אשר השאיר לנו גואל ומזה בן מזה. יורה וידין כי לו נאה ויאה. וברשותו אדקדק מעט בדברים כפי קוצר הבנתי והזמן. מה שכתב כ"ת שאין ביכולתינו להוציא דבר שיש לו חזקת היתר מחזקתו שהיא דאורייתא. בקול דברים מסופקים שאנחנו שומעים ותמונת מעשה לא ראינו. הנה זה ברור וידוע לכל שמהבהבי אפוני הקאפיע מערבין בהם דברים. כדי להרוויח במשקל מה ששורף האש. אך לא ידענו בודאי אם חמאה או חלב. כי אומרים שחלב אחוריים של חזיר הוא מתוק מאד. והוא הרבה בזול מן החמאה. וגם יש אומרים שמים מערבין בו. וא"כ נתרועעה החזקה שיש לו. גם ברור שמערבין בו יותר מששים. ומה שאמר מכ"ת שלא יערב אל לבו לערב מפני גזרת המלכות: וכי היא גזרת המקום שיתירא שלא בפני עדים. בדבר שאי אפשר לעמוד עליו. ומה שכתב מכ"ת שיש לאלו חנויות חזקת אומן דלא מרע נפשיה: היינו מן הסתם. אבל עכשיו שידענו בוודאי שמערבין: ועוד שהכל מערבין. ועוד שבעלי החניות האלו אינן מהבהבין בעצמן. רק נותנים לאחרים. לא דמו כלל לאומן. ומה שכתב מכ"ת שאם יש חנות אחת שאינה מערבת מותר ליקח מן הכל כדין מחבוא וכו'. לא דמי כלל. חדא שלא ידענו שיש אחד. ועוד מה ענין שבויה לכאן. כי בשבויה הקילו. דהא התם אם יש מחבוא אחת. ומאה אלפים כהנות. ואפשר דלא נחבאה אפילו אחת: ואפ"ה כולן מותרות. ולענין איסור תשעה חנויות מוכרין שחוטה ואחת נבלה. אוסרים אפילו בשר שנמצא: אע"ג דליכא קביעות. אח"כ ראיתי בטור יורה דעה סימן קי"ד. שכתב גם היפוך סברות מכ"ת לענין כבשים. שאע"פ שאין ידוע שהכל נותנין בהן יין. אפ"ה אסורין. אך ראיתי בד"מ שהביא סברת מכ"ת בשם מהר"ש. ולא נראה לו כי אם בסתם יינם שהוא מדרבנן. ואע"פ שדקדקתי בדברי מכ"ת. כולם נכוחים למבין וישרים דברי צדיקים: אם מטעם הוא נ"ט לפגם. והאומרים שאינו. מ"מ מודים בעל כרחם שאינו לשבח: ואם שטעם טעימות קפילא. ואע"פ שאין אנחנו סומכין על קפילא כדברי הגהה. אטעימת בני עמינו וודאי סומכין. ושלום למכ"ת ולתורתו. ימלא ה' שאלתו. וכל השבע מדות יתקיימו בו ובתורתו. ממני ערום מדעת ותבונה. ד"ש ומבקש טובתו. יהודא ליב בן א"א כה' שלמה זלמן נארדין יצ"ו.
2
ג׳תשובה
3
ד׳הידיד הנעים. ואהיה עמו שעשועים. ה"ה בחור בטוב רואי בהלכה נערכה. כליל הוא בהדרו ויראת ה' היא אוצרו. כה' יהודה ליב נורדין יצ"ו.
4
ה׳כתבו מח"י הנ"ל הגיעני לנכון יום אתמול. ובו הראני כי ת"ל ידיו רב לו. כיהוד"ה ועוד לקרא לתלמודו הוא בא. למשקל ומטרח בשמעתא וגמרא. וידע לאהדורי סברא. וכאריה לא ישוב מפני כל. ועוד ידו נטויה להעמיד דבריו במשפט פנים כלכל. והנה ידידי כבר התנצלתי בראשונה שאין השעה והמקום גורם לירד לעומקא דדינא. והטלטול הקשה הגורם הגדול עשה את שלו. שלא נשאר בי טעם וריח. וכמדומה אני שאין בקדקדי מוח. בפרטות באותו פרק שבאה אגרתך בתחלה. קרה לי מקרה בלתי טהור. כי נהייתי ונחליתי בחולי קדחת ר"ל. כאשר רמזתי במכתבי הראשון. וזאת סבת עכובי פה עדנה. וב"ה אשר עזרני עד הנה. שבשבוע זו נחלצתי ממנה. ונעזרתי מעט שת"ל שלפתני חמה. אך עדיין אברי כבדים וחלושים. אקוה לה' ישלח דברו וירפאני רפואה שלימה ועצמותי יחליץ להחלץ חושים לעבודתו ולעסוק בתורתו לשמה. ועם כל חולשתי אז. היתה עלי יד אהבתך הנמרצה כל כך חזקה. שלא אעמידנה על גחלי דבריה רקה. ואקום ואתעודד למלא שאלתו ומבוקשו. ולא מנעתי עצמי מבית דרושו. והייתי כזריז ונזכ"ר למלאכה. במחיר כוסף תשוקתו כראותי מעשה ידיו ונזכרתי הלכה. ויהיו ידי אמונה. את קסתי נתתי בידי הכהה ולא ארפנה. ואשיב אותו דבר בלי איחור כאשר עם לבבי ישר. ועל האמת חמלתי שלא אעזבנה. ואף גם זאת שלא חמצתי הדין כראוי להיות חשבתיה למצוה הבאה לידי שלא אחמיצנה. וכאשר זה החילי להראות עוד חיבתו אצלי. כי נפלאתה אהבתך לי. להודיע ולהוודע שעריבים דבריך עלי. אל"י כתו"ב שניות מדברי סופרים. קריתים ושניתים ולא השלכתים אחרי גווי חלילה כתשובת הרובי"ם ואשר ישיבו"ן הנערים. אמנם טבע האמת מכריח. ויתן עדיו שכבר נכללו כל דבריך עם תשובתם הראויה להם. בדבריי הראשונים בשפה ברורה אכן בקצרה. ולכשתחזור עליהם לעיין בהם היטב ולטייל ארוכות וקצרות. ולא ראשי שורות. האומ"ר מוכי"ח הנדרש. רק הכל הולך אחר החתום. אז ודאי תגזור אומר. כי מלובנים המה כצמר. ומה יסכון גבר הלהוכח מלים. אחשוב בהכפל אמרים. לא המה דרכי הויכוח. ישר הולך כי לא יחפוץ בגבורה ולא בכח. וקול חזק כגביני כרוז וקרא גברא. דלא כל דאלים ומאן דעבי קליה גבר. וגמיר גמרא זמורתא תהא. ליזמר וליזיל אאבוב דלחרי זמרא. אכן לתוקף ידידותו אעבור על ראשי פרקי דבריך שנתנו להשבון. אחת לאחת למצוא חשבון. ואתפוס דרך קצרה. וכך היא דרכה של תורה.
5
ו׳בטול כל פקפוקי השואל בצדדי ההתר הנ"ל ומשפט אמריהם להסירם משקרם
מ"ש הנה דבר זה ברור וידוע שמהבהבי כו' מערבין אך לא ידענו אם חמאה. ויש גם כן אומרים שמים מערבין. ואם כן נתרועעה החזקה וכו'. אומר אני הוספת מים (ואם מים מערבין הרי שקעה לה החששה וטבעה במים שיש להם סוף. להתיר ספק אשת בל חזו שמש המערערים כברי"ה שא"ל עינים) כ"ש שצריך שתוסיף קמח. קמחא טחינא ותצא דינא לאורה. ותשובתך מהרה תצמח. כמו שיבוא לפנינו במקומו. ולטענה הראשונה יאמר הרי זה קול ושוברו עמו. שאם הדבר ברור כל כך שידוע לכל. איך לא ידעו במה יכשלו. לו חכמו ישכילו. אם כן האומרים כן אינם עדי ראיה. ואפשר שמעו מעוף הפורח או שהם בהמה המה. שהרי האומרים ההם. מאמרם ועדותם סתורה מעצמה. ואחר שכן הדבר. לא ידעתי עדיין. במה נתרועעו אשיות החזקה אלימתא ויסודותיה. שעליה אנו דנין. הא ודאי בורכא. וכל זה בכלל דברי הראשונים ולא נצרכה. ואני תמה אם עיינת בכתבי הראשון היטב. כי לא מצאתי שום תשובה מכוונת לדברי בכל מה שכתבת. ומבואר נגלה למביט בהשקפה מועטת ויוכח בין שנינו.
מ"ש הנה דבר זה ברור וידוע שמהבהבי כו' מערבין אך לא ידענו אם חמאה. ויש גם כן אומרים שמים מערבין. ואם כן נתרועעה החזקה וכו'. אומר אני הוספת מים (ואם מים מערבין הרי שקעה לה החששה וטבעה במים שיש להם סוף. להתיר ספק אשת בל חזו שמש המערערים כברי"ה שא"ל עינים) כ"ש שצריך שתוסיף קמח. קמחא טחינא ותצא דינא לאורה. ותשובתך מהרה תצמח. כמו שיבוא לפנינו במקומו. ולטענה הראשונה יאמר הרי זה קול ושוברו עמו. שאם הדבר ברור כל כך שידוע לכל. איך לא ידעו במה יכשלו. לו חכמו ישכילו. אם כן האומרים כן אינם עדי ראיה. ואפשר שמעו מעוף הפורח או שהם בהמה המה. שהרי האומרים ההם. מאמרם ועדותם סתורה מעצמה. ואחר שכן הדבר. לא ידעתי עדיין. במה נתרועעו אשיות החזקה אלימתא ויסודותיה. שעליה אנו דנין. הא ודאי בורכא. וכל זה בכלל דברי הראשונים ולא נצרכה. ואני תמה אם עיינת בכתבי הראשון היטב. כי לא מצאתי שום תשובה מכוונת לדברי בכל מה שכתבת. ומבואר נגלה למביט בהשקפה מועטת ויוכח בין שנינו.
6
ז׳מ"ש עוד. גם ברור שמערבין בו יותר מס'. ברירה זו אני אומר שהיא מרבים שביררו להם דרך לעצמן ולא ידעו מה. ומובן מדלעיל. שלא הוברר הדבר מעולם. ואיני רואה לומר ברירה כזו בדרבנן.
7
ח׳מ"ש וכי היא גזרת המקום שיתירא שלא בפני עדים בדבר שאי אפשר לעמוד עליו. הרבה תשובות בדבר. ואמינא לטעמך. אם אינו גזרת המקום. אינו ירא לעצמו מסכנה והפסד שיגיעוהו. בהוודע הדבר והתגלע העירו"ב הלא זה נגד הדעת. והרבה לנו כיוצא בה. אלא שאין רצונינו להאריך במה שאינו צריך. ודעת לנבון נקל. ותדע שאפילו בזמן שהאדם הישראלי עובר עברה. אומר שלא יראני אדם. שעליה אמרו. הלואי שיהא מורא שמים כמורא ב"ו. כ"ש בהיזק דשכיח. וק"ל. ושאמרת להסביר פנים לדבריך. בשהוא דבר שא"א לעמוד עליו (שתי תשובות בדבר. חדא לדעתי בקלות נבחין. אם הוא מזוייף מתוכו. ועל גבו יתראה בשתו. ויתגלה לכל אדם בשתותו אותו כדלקמן. ועוד אם נניח שכנים דבריך. שהוא דבר שאין לעמוד עליו) זהו מה שרצינו. שאם יעלה על דעתנו שמזייפים ומערבים בו איזה דבר. באין ספק יעשהו במחשכים ובמסתרים. במקום שלא תשורהו עין רואה. ולא בפני אדם שיודע בו. ולא יחוש שיגלהו ויבעה מצפוניו. דחברך חברא אית ליה. בפרט בפני יהודי דלא מהימן ליה טפי. ודאי מימנע ולא עביד. ועדות אחרת אינה מועלת לנו אפי' להחמיר כנודע ופשוט הוא. כי מי פתי יסור ומי זה ערב אל לבו לגשת. ולא ירא שילכד ברשת. א"כ הועלתנו בדבריך. ויפה אמרנו למעלה שעדות אין כאן על כרחך. ואין עדים אפילו(לחד פירושא) בצד אסתן והיאך ייאסר. הא אין לך לומר אלא שזה דבר בדוי. ולא ידעוהו מעולם בבירור. ואפילו אם אמת היה ובעצמנו ראינוהו באחד שנחשד על זה. אעפ"כ כולם לא נחשדו בכך. ולא אתרע חזקתייהו משו"ה לדעתי. מכל הטעמים דלעיל. ועדיין אני מזכה במקומי. ולא נחלש כח ההיתר. וק"ל. ולסתמא ודאי לית לן למיחש. אע"ג דאפשר הוא שיעשה כן לאיזה ריווח.
8
ט׳ותדע דהא אפילו הרב ב"י. דחייש להו למקום שנוהגין כן. משום איזה תועלת ולהרוויח. כמו שהבאנו בקודם משמו. על כרחנו נמי ידיעה ברורה מוחלטת ברובא קבעי. מדלא חייש אף במקום שאין יודעים. ולמה נתן דבריו לשיעורים. ולא חשש מספק. אחר שיש תועלת בדבר וריווח למזייף. ונודע זה בזמנו. שיש מקומות שנהגו לזייף. אם כן בכל המקומות יאסרו. שמא ערבו בלי ידיעתנו. שבפרהסיא וודאי לא יעשה באיזה מקום שיהיה. והנה כל הגוים חשובים חשודים על האיסורין ואינם נאמנין זה יותר מזה. א"כ למה הטיל תנאי זה בדבריו. ולא החליט האיסור בכל מקום ובכל זמן. דהא לא ראינו אינו ראיה. נחוש שמא יעשה בסתר שלא יראוהו. כיון שידענו בחשש זה. ואפ"ה שרינהו לאפונים הנ"ל אפילו בעינייהו. אע"ג דודאי טפי אית לאחמורי בהו בה"ג. כדפרשינן לעיל. אלא ע"כ סתמא כדפרישנא בהו לעיל. דידיעה קבועה וחלוטה כוללתן בעינן. והשתא רווח לן עלמא טפי. ואדרבה מדברי הרב ז"ל אית לן סיוע רבתא שיש בו ממש. שאם לא כן. לא מצאנו ידינו ורגלינו לכוין דעתו ז"ל ואין להאריך יותר. אלא דשמעת מנה שאינו דבר חדש. וכבר היה' לעולמים. ודורות שלפנינו גם הם שמעו ממנו. ולא חששו מן הסתם. גדולי עולם. כהרב"י ז"ל.
9
י׳ושכתבת שהוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו. אדרבא אמינא תו. דאם איתא דיהיב ביה שומנא. חזינא ליה. כשומן שצף ע"פ המים. ובוודאי שיש לעמוד עליו. ואפשר אפילו באפונים שלימים. יש בחינה לבקיאים. אם קלטו איזה דבר שמן בקלייתן. אלא ודאי אי איתא דעריב. מיא בעלמא הוא דעריב בהו. והכי מסתבר טפי. דזיל בתר טעמא. דמזייף להרוויח במשקל כמ"ש. ודאי מיא עדיפי ליה. שמרוויח בהו דמי השומן. וגם טעמן אינו נרגש. ולא חזותן מוכיח וניכר. כשומן שאיסור"ו מוכיח עליו.
10
י״אוחביב לו יד ההתר על מכונותיו במיוו' ואישור די צרכו
ומ"ש דחזקת אומן היינו בסתם. משא"כ בנ"ד. אמרתי בזה משכוני נפשך למה לך. שרצית לדון משמא. ודאי. מבלי נתינת טעם. וכבר השבתי לזה יותר מדאי. וכל שהוספת שבעלי החנויות אינן מערבין בעצמן. אני למדה זו לא באתי. ולחלק בכך לא יצאתי. שלפי דעתי הכל אחד. וכך לי אם הם בעצמם הקולין. או נתנוהו לאחרים להבהב. כיון שהקאפע יוצא מתחת ידיהם. מוטל עליהם לחזר אחר הטוב שאינו מזויף. והם הם היודעים ומכירים בו בלי ספק. ולא עוד אלא שאותן המהבהבים. לא אפשר דעבדי הכי אם לא מדעת בעלי החנויות. שאל"כ. גזלה היא בידם. ופשיטא דיראים. אף אם אין להם דין אומנים. וגם יכולני להחזיקם בחזקת אומן. ואפילו אם אינם משפיעים במדה גסה. אם מפורסמים לסוחרים ואומנים. ובעלי חנויות לוקחים מהם תדיר. לא ידענא מ"ט גריעי מנייהו הנך.
ומ"ש דחזקת אומן היינו בסתם. משא"כ בנ"ד. אמרתי בזה משכוני נפשך למה לך. שרצית לדון משמא. ודאי. מבלי נתינת טעם. וכבר השבתי לזה יותר מדאי. וכל שהוספת שבעלי החנויות אינן מערבין בעצמן. אני למדה זו לא באתי. ולחלק בכך לא יצאתי. שלפי דעתי הכל אחד. וכך לי אם הם בעצמם הקולין. או נתנוהו לאחרים להבהב. כיון שהקאפע יוצא מתחת ידיהם. מוטל עליהם לחזר אחר הטוב שאינו מזויף. והם הם היודעים ומכירים בו בלי ספק. ולא עוד אלא שאותן המהבהבים. לא אפשר דעבדי הכי אם לא מדעת בעלי החנויות. שאל"כ. גזלה היא בידם. ופשיטא דיראים. אף אם אין להם דין אומנים. וגם יכולני להחזיקם בחזקת אומן. ואפילו אם אינם משפיעים במדה גסה. אם מפורסמים לסוחרים ואומנים. ובעלי חנויות לוקחים מהם תדיר. לא ידענא מ"ט גריעי מנייהו הנך.
11
י״במ"ש על ראייתי מדין מחבוא. שעשיתי סניף וסעד להיתר. דלא דמיא כלל. דלא ידענו שיש א' אלו דבריך. אף אני אומר שהאמת כך הוא בנ"ד דומה בדומה. שכמו שאין אחד הידוע לנו שאינו מערב. גם כך לא אחד בהם נודע לנו בבירור שמערב. וכבר נזהרתי בכך אפילו לדעתך. ובמעט עיון בכתבי הראשון יראה שלא נעלם זה ממני. אם תדקדק בלשוני.
12
י״גובכל עוד שכתבת. ותושיה לרוב הודעת. בטעם שהקלו בשבויה ושאינו ענין לכאן כו'. אבל באיסור ט' חנויות כו' עכ"ד. הרבה נפלאתי. כי לא מלבי מילין הוצאתי. בהבאת היתר זה ללמוד הימנו לענין איסור (בסמוך יבואר) והלא עשיתי לה סימניות. וכבודך עמד על הדבר ונודע לך מקומו איה. ועשית עצמך אעפ"כ מתחלה כלא ידע. שאל"כ. לא היית צריך לכל אריכותך. רק לבאר דעתך. שלא אמר האומר כן אלא בסתם יינם דרבנן. ועתה אשובה ארא"ה היתכנו דבריך הללו. באמרך תחלה. מה ענין שבויה לכאן. בקרוב יעלה ויראה יחוסה וערכה לנ"ד. וש"ל ידעתי גם אני שבשבויה הקלו. אבל מה אעשה ושכלי הקל ודל. גזר עלי לדמותם ולהשוותם יחד. לפי שאף בכזה לא אמרו חכמים להחמיר הדבר אלא להקל.
13
י״דמ"ש ולענין ט' חנויות כו'. על כרחי אמינא. דהך ודאי דלא דמיא לדיננא. אלא כאוכלא לדנא אלא דווקא לטעמך. שיוכרח לומר גם בזה חנ"נ והוקבע האיסור. מה שאינו לגמרי ולא נכנס בספק כלל. כמבואר בראשון. וגם צריך שיאמר. שנודע בבירור גמור שאין לגמגם בו ולהרהר אחריו. שיש הרבה מערבין. או לפחות ראינו לאחד שעירב. ואף שנראה מכתבך שהוא כן. והכנסת עצמך לכל הדוחק הגדול הזה. אינו נכנס באזני. ולא שוה לי עכ"ז להאמין בפשיטות. כי לדעתי תקעת עצמך ביותר. לעשות את שאינו ישנו. ולענין איסור הקביעות לא חששנו בנ"ד. כמו שלא חשש לו בעל הג"ה הנ"ל. מטעמו ונימוקו עמו ותראה שכבר נשמרנו ממנו בלשונינו באמור אע"ג דקביעי וק"ל. הרי נגלה לכל. אל מה היתה כוונתנו ושידענוהו. ות"ל לא נעלם מעינינו. והתמיהה קיימת עליך. שהעברת עיניך מזה. ועוד אפילו היה כאן בודאי איסור קבוע גמור. עדיין מותר הוא אם אין הרוב דווקא מערבין. שהרי כבר הודית שבעלי חנויות אינן מערבין בעצמן. אלא תגרים ראשונים שמהם קונים אלו החנוונים הם הם שמערבין. מעתה הלך לו דין קבוע. וחזרנו לדין פירש. וקיי"ל בפירש הלך אחר הרוב. אפילו לגבי בשר נבילה דאורייתא. אמנם בלי ספק טעות הוא בידך. שחשבת נ"ד כדין איסור קבוע. לפי שאין שייכות לדין קבוע כאן. כל זמן שלא באו עדי ראיה בלי הרהור.
14
ט״ו(שוב אחרי כמה שנים. באו לידי תשובות הרב מהרמ"א ז"ל. מצאתי ראיתי את שאהבה נפשי בתשובה אחת שכתב בכיוצא בנ"ד. על שמן זית. שנשתמש מראיה זו ממש. באופן זה שנשתמשתי ממנה אני. ולא פסק חוכא מפומאי כולי יומא)
15
ט״זושהבאת מהטור שפסק בסקי"ד בכבשים. אע"פ שאין הכל נותנין בהם יין אסורים. אומר אני גם בזה. אדרבה ממקום שבאת עזר כנגדך. ומטונך אדמותבת לן מניה. הוה לסיועי לן טפי. דע"כ צריך לומר. דמיירי בנודע לנו תחלה. שהרוב מערבין. מדסיים ואע"פ שאין ידוע שהכל נותנין בו. וזה נראה לכל מבין. כי אריכות לשון זה שלא לצורך למה. ומוסיף ונעשה גורע. דלדידך הוי ליה לאשמועינן רבותא דעדיפא מנה. והיה שונה דרך קצרה. וק"ל. אלא ע"כ הדבר ברור לדעתי שכך אנו צריכין לפרש דבריו כנ"ל. וגם מטעמים רבים ונימוקים אשר אתנו. כך פרשהו ותקבל שכר. ולא אאריך בו בדקדוקים. שהוא פשוט לדעתי. וזולת זה היינו סובלים בו דוחקים עצומים. מה שיראה במעט עיון עם דברינו אלה. ומלבד זה. שם יש לחוש יותר מבנ"ד לפי שיין בכבשים. משביח הוא ודאי. וכאן האיסור שאנו חוששין לו. קרוב לודאי היותו פוגם. א"כ אינם נושאים שוים. וזה אל זה לא קרב. ורחוקים כממזרח למערב.
16
י״זוהכל הולך אחר החיתום וגמר דין הלז בכחא דהתרא דעדיף ופקפוקי השואל סרו מהר
ואשר כתבת. שהד"מ שהביא זאת הסברא. לא נראה לו כ"א בסתם יינם דרבנן. לכך אני משחק. ואומר שישו בני מעי. אע"פ שנהניתם ממשקה זה. שבעזה"י לא נכשלתי. ויפה דנתי. משם ק"ו גדול לכל מרא' עיני השכל. שהרי עכ"פ האיסור שבנ"ד. אפילו אתה חושבו ודאי. אין בו משום לתא דאיסור דאורייתא. שאין כאן לא ממש ולא עיקר. ולא טעם ולא ריח כל עיקר כדפירשנו. וא"כ אין ספק. שאפילו ודאו אינו אסור אלא מדברי סופרים. והגע בעצמך. לא יהא אלא ספק אחד לבד. מוציאו מאיסור מן התורה. שכל ספק דבר תורה מותר הוא. וחכמים אסרוהו. ואינו ענין לחצי שיעור של וודאות. וכ"ה דעת גדולי הפוסקים. שהתורה לא אסרה אלא ודאי. והספקות אין איסורן אלא מד"ח ז"ל. והוא הטעם שמתירין מכח ס"ס (כשנודעו הספקות ביחד. ובנ"ד אליבא דכ"ע) לפי שהספק השני קרינן ליה ספיקא דרבנן לקולא. וק"ל. כ"ש שנתחזק ההיתר בנ"ד ביתר שאת. מכמה ראיות ונימוקים. וטעמים מספיקים. כראי חזקים. לא יפה עשינו שלקחנו מראיה זו שיבא מכשורא. לעשות סמוכות להיתרא. ועאכ"ו דהא אית לן למיזל לאידך גיסא. ופשיטא שאין ערך ויחוס לנ"ד עם סתם יינם. האסור בהנאה. שחומר גדול החמירו בו וגדשו סאה. ולא דמוהו לשאר ספיקות דרבנן כנודע. אע"פ שסומכין להקל בו בקצת דברים. אינו מטעם גדולי הפוסקים. ועמודי הוראה. ותו לא מידי. ואמרי לה כדי נסבא ולא צריכא אלאלדידי. דלפום השתא. לא קיימא לי שעתא. למיחת לעומקא דדינא אליבא דהלכתא. ואם תהיה כיהודא שהודה. יודוך אחיך ויהודוך חכמים. או כי תראה עוד בלב תמים. שעדיין מצאה הקפידא מקום לנוח בחור כל שהוא וסדק. לכל אשר ימצא שם בדק. שיוכל המשיב לומר לא דק. לא תאגור ולא תכניס דבריך. ואם ימתיקו בפיו אל ימנעם בתוך חכו. יודיעני ותנוח דעתי בזה וינוחו לו ברכות על ראשו ועל ברכו. כי הנני מוכן ולא אוחיל עד בוש. להודות על האמת ולומר טעיתי לא אבוש. כי ידעתי גם ידעתי. שאין שלמות בדעתי. ויד השגתי קצרה. ופתח בינתי צרה. כנקב מחט סידקית לסברא. אף כי הזמן בוגד וגדודי קורותיו רבים קמים עלי סרבים וסלונים אותי. ואל עקרבים תחנותי. מונעי הידיעות. ולשכל נותני מגרעות. עוללות לשגיאות במסילות הדרך האמיתי. ומי יתן לי כיונה אברה. אגביה לעוף בשמי החקירה. אסק שמים אחפור הליכו"ת עולם. אשיש בכח אצא לקראת נשק. להצילה מיד עושק. ולא אשוב מפני קול ארי"ה ולחצי נצחון אשחק. ובן קושיות לא יעשני בורח. אך מה לאיש גולה כגר בארץ וכאורח. נודד ממקומו ולבו בל עמו אל מקומו שואף זורח. נדמה לקטן פורח. ותינוק מבית הספר בורח. ולקה בחזקה שאין אדם טורח. בתעודה ומפסידה מהלכה ואגדה נשאר קרח. ואחר כל התלאה אשר מצאתהו בדרך לשאת את משא עונותיו בהכרח. בזאת התורה בוטח. מריח מים יפריח. וישועתו מאת ה' מהרה תצמיח. אני הוא המצפה רחמי ה' דלו עיני למרום עד אשר לי יניח. לבבי ירום ושמח. ושלומו יגדל עד בלי ירח. וכל אשר יעשה יצליח. כנפש אוהבו הנאמן יעקב בהגאון החסיד המפורסם כמהורר"ץ אשכנזי זצללה"ה ס"ט.
ואשר כתבת. שהד"מ שהביא זאת הסברא. לא נראה לו כ"א בסתם יינם דרבנן. לכך אני משחק. ואומר שישו בני מעי. אע"פ שנהניתם ממשקה זה. שבעזה"י לא נכשלתי. ויפה דנתי. משם ק"ו גדול לכל מרא' עיני השכל. שהרי עכ"פ האיסור שבנ"ד. אפילו אתה חושבו ודאי. אין בו משום לתא דאיסור דאורייתא. שאין כאן לא ממש ולא עיקר. ולא טעם ולא ריח כל עיקר כדפירשנו. וא"כ אין ספק. שאפילו ודאו אינו אסור אלא מדברי סופרים. והגע בעצמך. לא יהא אלא ספק אחד לבד. מוציאו מאיסור מן התורה. שכל ספק דבר תורה מותר הוא. וחכמים אסרוהו. ואינו ענין לחצי שיעור של וודאות. וכ"ה דעת גדולי הפוסקים. שהתורה לא אסרה אלא ודאי. והספקות אין איסורן אלא מד"ח ז"ל. והוא הטעם שמתירין מכח ס"ס (כשנודעו הספקות ביחד. ובנ"ד אליבא דכ"ע) לפי שהספק השני קרינן ליה ספיקא דרבנן לקולא. וק"ל. כ"ש שנתחזק ההיתר בנ"ד ביתר שאת. מכמה ראיות ונימוקים. וטעמים מספיקים. כראי חזקים. לא יפה עשינו שלקחנו מראיה זו שיבא מכשורא. לעשות סמוכות להיתרא. ועאכ"ו דהא אית לן למיזל לאידך גיסא. ופשיטא שאין ערך ויחוס לנ"ד עם סתם יינם. האסור בהנאה. שחומר גדול החמירו בו וגדשו סאה. ולא דמוהו לשאר ספיקות דרבנן כנודע. אע"פ שסומכין להקל בו בקצת דברים. אינו מטעם גדולי הפוסקים. ועמודי הוראה. ותו לא מידי. ואמרי לה כדי נסבא ולא צריכא אלאלדידי. דלפום השתא. לא קיימא לי שעתא. למיחת לעומקא דדינא אליבא דהלכתא. ואם תהיה כיהודא שהודה. יודוך אחיך ויהודוך חכמים. או כי תראה עוד בלב תמים. שעדיין מצאה הקפידא מקום לנוח בחור כל שהוא וסדק. לכל אשר ימצא שם בדק. שיוכל המשיב לומר לא דק. לא תאגור ולא תכניס דבריך. ואם ימתיקו בפיו אל ימנעם בתוך חכו. יודיעני ותנוח דעתי בזה וינוחו לו ברכות על ראשו ועל ברכו. כי הנני מוכן ולא אוחיל עד בוש. להודות על האמת ולומר טעיתי לא אבוש. כי ידעתי גם ידעתי. שאין שלמות בדעתי. ויד השגתי קצרה. ופתח בינתי צרה. כנקב מחט סידקית לסברא. אף כי הזמן בוגד וגדודי קורותיו רבים קמים עלי סרבים וסלונים אותי. ואל עקרבים תחנותי. מונעי הידיעות. ולשכל נותני מגרעות. עוללות לשגיאות במסילות הדרך האמיתי. ומי יתן לי כיונה אברה. אגביה לעוף בשמי החקירה. אסק שמים אחפור הליכו"ת עולם. אשיש בכח אצא לקראת נשק. להצילה מיד עושק. ולא אשוב מפני קול ארי"ה ולחצי נצחון אשחק. ובן קושיות לא יעשני בורח. אך מה לאיש גולה כגר בארץ וכאורח. נודד ממקומו ולבו בל עמו אל מקומו שואף זורח. נדמה לקטן פורח. ותינוק מבית הספר בורח. ולקה בחזקה שאין אדם טורח. בתעודה ומפסידה מהלכה ואגדה נשאר קרח. ואחר כל התלאה אשר מצאתהו בדרך לשאת את משא עונותיו בהכרח. בזאת התורה בוטח. מריח מים יפריח. וישועתו מאת ה' מהרה תצמיח. אני הוא המצפה רחמי ה' דלו עיני למרום עד אשר לי יניח. לבבי ירום ושמח. ושלומו יגדל עד בלי ירח. וכל אשר יעשה יצליח. כנפש אוהבו הנאמן יעקב בהגאון החסיד המפורסם כמהורר"ץ אשכנזי זצללה"ה ס"ט.
17