שאילת יעבץ, חלק ב קמ״הSheilat Yaavetz, Volume II 145
א׳מבני הרב המאה"ג כמו' משלם זלמן נר"ו אב"ד בלונדין קה"ב. שמנה ימים לחודש אלול תקכו"ל:
1
ב׳ז"ל באגרתו. המכסה אני מאדוני אמ"ה נר"ו. מה שנתחדש ע"י ת"ל יתב"ש. בנדון הסכסוכים ורעש גדול שהיה פה מזמן ארוך: באמרם שהבהמות במדינה זו שכיח בהו סרכות המטריפות. ומעוטא דמעוטא לא ימצאו לפעמים בלתי סרוכות. ויצא מזה מחלוקת ומריבה בין הספרדים. להיות שחכמי הספרדים כטו' הח' הש' ר' יצחק ניטו. והח' רש"ב וכל ירא וחרד לדבר ה' אסרו על עצמם שחיטת השוחטים אשכנזים וספרדים. ולא אכלו אפילו מכליהם זה כמה שנים. וכמה מהם בחרו ברע במעוטו. והתירו הבדיקה במים ע"י נפיחת הריאה. כאשר כבר נדפס על זה ספר קטן מח' אחד ספרדי ר' יעקב קמחי.ואנשי מעשה ובעלי נפש שבהם לא אכלו שום בשר גסה כמה שנים. ויהי כאמרם אלי יום יום גדולי וטובי הספרדים וחכמיהם. אמרתי הנני הנני. וחקרתי אחר הדברים האלה ואחר האמת כמעט שהיו אחד מעשרה בזולת סרכות לשומן. ודבר זה מצוי בהם תדיר סרכות שומן הלב. ושקלנו בכף מאזנים להתיר פה להאומרים תנה לנו בשר ונאכלה. ואין גוזרין על הצבור כו'. כאשר באמת מטעם זה כמה מהם התירו הנפיחה. כי היכי דלא תיפוק מניה חורבא. שאסור להעלות על הכתב מפני כבוד צבור כו'. ובעזרת הבורא ית"ש מצאנו להם תקנה מן התורה. כפי שהורונו גדולי הפוסקים נ"נ בענין הגבהה באצבע באמצע הסרכה כפי שמבואר בפוסקים. ות"ל יתב"ש שמעו לקולי ואסרו הנפיחה כמקדם. וגם מעוך ומשמוש שהם קולות גדולות. והעמדנו על זה שני שוחטים שיבדקו בזה אחר זה. ובשעת הדחק דווקא יעשו כנ"ל. לא בזולת. קצרו של דבר שקלנו בפלס ומאזני השכל ותלי"ת מצאנו היותר טוב. אמרתי אגלה אמ"ה נר"ו. ונתת מהודך עלי. ועתה יבואו דבריך אמ"ו נר"ו אשר בו אתפאר. כי ייטבו דברי בעיני אדוני א"מ נר"ו. ושלום כנפש אדוני ונפש עבדך בנך. הק' ישראל משלם זלמן בהגאון אמתי כמהור"ר יעבץ נר"ו.
2
ג׳תשובה וזה אשר השבתי לו. אך טו"ב לישראל אלול תקכו"ל.
3
ד׳אלהים יחנך בני מחמד עיני הרב המאה"ג כמו' משלם זלמן נר"ו.
4
ה׳כתבך מן ח' הנ"ל. בא אלי בכניסת ש"ק. וראיתי שמצאת פשר דבר בענין חלוק דעות שהיה בעירכם. בנדון סרכות המצויות בבהמות גסות שבמדינתכם. והסכמתם להתיר ע"י הגבהת הסרכא באצבע (היא קולת ר"י הלבן. הנזכרת בש"ע סעי"א).
5
ו׳בדין הבהמות שבארץ האי דשכיחי בה סרכות טובא
אומר אני אל תחושו למנינכם. בודאי יפה עשיתם והנה ידי עמכם. להסכים בהיתר הלז. בתנאי לבדוק הריאה במים פושרים. אם עולה בנפיחה ואינה מבצבצת. כשרה. לא זולת. ולא עמדתי על אופיו של דבר הנזכר בכתבך בזה"ל. ולאסור הנפיחה גם מעוך ומשמוש. כי מה טיבו של קולא זו. מה טובה ומה יפיה יותר מהמעוך ומשמוש בנחת. ובין הכי בין הכי לא סגי בלא נפיחה כמנהגנו בני אשכנז שבידיהם מסורת התורה מאבותיהם הקדושים. וכדאי לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק. אבל בלא בדיקה לא שמענו. וגם ע"י מיעוך ומשמוש ההגון בנחת. לא אכפת לן. ושקילנא מניה שופרי שופרי. בלבד שנעשה ע"י שוחט ובודק ירא שמים. המקיל לא הפסיד. כמנהג בני מדינת אשכנז בבהמת ישראל בכל מקום. כבר פשט ההיתר אפילו שלא בשעת הדחק. והנח להם לישראל בני תורה (לאפוקי בני בשכר) אם אינם נביאים. בני נביאים הם ביחוד אחר שהגדת לנו. שאין אותן סרכות מצויות אלא בשומן להלב. וכבר נקבעה הלכה בש"ע בשני מקומות. להתיר בלי שום בדיקה. ופשוט שלדעת זו המוסכמת אין חוששין לה כלל. ובכל אופן מותר לנתקה. ולית דחש לדעת בת"ה. שכבר ראו אותו הב"י ורמ"א ולא חשו לה גם האחרונים לא ערערו עליה ולא גמגמו בה. והרוצה להחמיר לעצמו יחמיר ואף היא נראית בעיני כיוהרא. אבל להחמיר לאחרים לצער את הרבים. ולגזור גזרה חדשה על הצבור שאינם יכולים לעמוד בה. מי זה אמר ותהי ודאי אינו אלא מן המתמיהין. רמות רוחא הוא דנקטיה ולכן בהשקפה ראשונה לא עמדתי על אופן השאלה שבא בדבריך בתחלה שהבהמו' במדינה שם שכיחי בהו סרכות המטריפות (שמשמעות הלשון שהן מטריפות ודאי בהחלט. ואח"כ סיימת בסרכות שומן הלב סתם דלדידן לית דחש להו. אבל רואה אני שקצרת בלשונך. וכוונתך רצויה. על סרכות שבריאה הסרוכות אל שומן הלב. דבהו איכא חד צד חשש לאיסור טריפה. מ"מ אף הוא אינו במוחלט להטריף ודאי) ודי בזו לגלויי מילתא בעלמא. אם אמנם יש לי דברים בגו. מה גם כי בימים שבינתיים אחרי הגיע כתבך אלי. חקרתי אחר הספר קטן הכמות והאיכות שזכרת. בקשתיו ומצאתיו. ועמדתי משתומם כשעה חדא על אותו המפטפט. בפטומי מילי בעלמא רוצה להכריע אחרים באורחותיו. כנראה לי דלא בר סמכא הוא כלל. כמעט לא ידע מאי דקאמרי רבנן. ולא חש לקמחיה. מה שמצא לא מצא אלא סובין. ולא קמחא עקר. ומראה גדולה וג"ר מדבר גדולות. מרבה תשובות חבילות. שאין בהן ממש אלא שאי אפשר לי להאריך כעת בכתיבה. בידי הכהה ורוחי תוהה ומוחי בוהה. וכחי לואה מאד. בבסבת גיד הזהוב המתעולל בי. זה כמה שבועות רצופות בשפע עצום. ואין דנין משאי אפשר. וגם אפילו היה אפשר. הייתי נמנע מזה. כי מה לי להכניס ראשי בתגר שאינו שלי. וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע. כך אסור לומר דבר שאינו נשמע ומימי לא נדרשתי ללא שאלוני ואיני נזקק לאדם בשום דבר אלא ע"י שאלה. כמו שעשיתי עתה בזה עמך. שהשיבותיך מענה קצת חצי דבר. כדי שלא להוציאך חלק. ריש מלין אמרתי. ע"ד תן לחכם ויחכם עוד. מאחר שלא גלית אזני שאתם חפצים לבאר דעתי באריכות היכן הדין נוטה. בענין המחלוקת שנפלה שם ביניכם בנדון זה. שהללו אוסרין והללו מתירין ונעשית תורה כשתי תורות. ותמיהני שלא הודעתני איך הנהגת קהלך עד עתה בדבר זה. ואמנם אם ירצו שני הצדדים החולקים לעמוד על דעתי. אודות פצע הריב שהרחיב לה פי המכה. בה"ס הקטן לא זורה ולא רוככה. בשמן המדע אלא שהוסיף קמ"ח כ"ש שהוסיף מי מריבה. ולא פטר מים ראשית מדון. אבן הטועים לא נמחה. ואם יש את לבבם ישר הכרעתי לדעת: ולהטות אלי באוזן שומעת. לא אמנע בר לבי ואהיה נמצא לאשר יבקשוני בעזה"י. לעקור קנאה ושנאה מביניכם ועת לעשות לקיים ד"ת כמסמרות לטעת. שלא תעשו אגודות אגודות. ולא יהא כל אחד בונה במה לעצמו. אזי לא אמנע מחפץ לבם להקשיב דעת שלישית מכרעת. ואגידה לכם אי"ה את אשר לבבי באמת בלי משא פנים בתורה. שמענה ואתה דע לך. ה' ישפות שלום לכם ויסיר מכם אגודות מוטה. ויהא רעוא דלתאכיל האי תורא (כמתנות כהונה למשחה וגדולה) לשלמא בחרדלא בכפא דנגרא חטא. ובעי לעיולי פילא בקופא דמחטא. ויהא רעוא דתחזי שתא חדתא. כרעות אבוך יעב"ץ.
אומר אני אל תחושו למנינכם. בודאי יפה עשיתם והנה ידי עמכם. להסכים בהיתר הלז. בתנאי לבדוק הריאה במים פושרים. אם עולה בנפיחה ואינה מבצבצת. כשרה. לא זולת. ולא עמדתי על אופיו של דבר הנזכר בכתבך בזה"ל. ולאסור הנפיחה גם מעוך ומשמוש. כי מה טיבו של קולא זו. מה טובה ומה יפיה יותר מהמעוך ומשמוש בנחת. ובין הכי בין הכי לא סגי בלא נפיחה כמנהגנו בני אשכנז שבידיהם מסורת התורה מאבותיהם הקדושים. וכדאי לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק. אבל בלא בדיקה לא שמענו. וגם ע"י מיעוך ומשמוש ההגון בנחת. לא אכפת לן. ושקילנא מניה שופרי שופרי. בלבד שנעשה ע"י שוחט ובודק ירא שמים. המקיל לא הפסיד. כמנהג בני מדינת אשכנז בבהמת ישראל בכל מקום. כבר פשט ההיתר אפילו שלא בשעת הדחק. והנח להם לישראל בני תורה (לאפוקי בני בשכר) אם אינם נביאים. בני נביאים הם ביחוד אחר שהגדת לנו. שאין אותן סרכות מצויות אלא בשומן להלב. וכבר נקבעה הלכה בש"ע בשני מקומות. להתיר בלי שום בדיקה. ופשוט שלדעת זו המוסכמת אין חוששין לה כלל. ובכל אופן מותר לנתקה. ולית דחש לדעת בת"ה. שכבר ראו אותו הב"י ורמ"א ולא חשו לה גם האחרונים לא ערערו עליה ולא גמגמו בה. והרוצה להחמיר לעצמו יחמיר ואף היא נראית בעיני כיוהרא. אבל להחמיר לאחרים לצער את הרבים. ולגזור גזרה חדשה על הצבור שאינם יכולים לעמוד בה. מי זה אמר ותהי ודאי אינו אלא מן המתמיהין. רמות רוחא הוא דנקטיה ולכן בהשקפה ראשונה לא עמדתי על אופן השאלה שבא בדבריך בתחלה שהבהמו' במדינה שם שכיחי בהו סרכות המטריפות (שמשמעות הלשון שהן מטריפות ודאי בהחלט. ואח"כ סיימת בסרכות שומן הלב סתם דלדידן לית דחש להו. אבל רואה אני שקצרת בלשונך. וכוונתך רצויה. על סרכות שבריאה הסרוכות אל שומן הלב. דבהו איכא חד צד חשש לאיסור טריפה. מ"מ אף הוא אינו במוחלט להטריף ודאי) ודי בזו לגלויי מילתא בעלמא. אם אמנם יש לי דברים בגו. מה גם כי בימים שבינתיים אחרי הגיע כתבך אלי. חקרתי אחר הספר קטן הכמות והאיכות שזכרת. בקשתיו ומצאתיו. ועמדתי משתומם כשעה חדא על אותו המפטפט. בפטומי מילי בעלמא רוצה להכריע אחרים באורחותיו. כנראה לי דלא בר סמכא הוא כלל. כמעט לא ידע מאי דקאמרי רבנן. ולא חש לקמחיה. מה שמצא לא מצא אלא סובין. ולא קמחא עקר. ומראה גדולה וג"ר מדבר גדולות. מרבה תשובות חבילות. שאין בהן ממש אלא שאי אפשר לי להאריך כעת בכתיבה. בידי הכהה ורוחי תוהה ומוחי בוהה. וכחי לואה מאד. בבסבת גיד הזהוב המתעולל בי. זה כמה שבועות רצופות בשפע עצום. ואין דנין משאי אפשר. וגם אפילו היה אפשר. הייתי נמנע מזה. כי מה לי להכניס ראשי בתגר שאינו שלי. וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע. כך אסור לומר דבר שאינו נשמע ומימי לא נדרשתי ללא שאלוני ואיני נזקק לאדם בשום דבר אלא ע"י שאלה. כמו שעשיתי עתה בזה עמך. שהשיבותיך מענה קצת חצי דבר. כדי שלא להוציאך חלק. ריש מלין אמרתי. ע"ד תן לחכם ויחכם עוד. מאחר שלא גלית אזני שאתם חפצים לבאר דעתי באריכות היכן הדין נוטה. בענין המחלוקת שנפלה שם ביניכם בנדון זה. שהללו אוסרין והללו מתירין ונעשית תורה כשתי תורות. ותמיהני שלא הודעתני איך הנהגת קהלך עד עתה בדבר זה. ואמנם אם ירצו שני הצדדים החולקים לעמוד על דעתי. אודות פצע הריב שהרחיב לה פי המכה. בה"ס הקטן לא זורה ולא רוככה. בשמן המדע אלא שהוסיף קמ"ח כ"ש שהוסיף מי מריבה. ולא פטר מים ראשית מדון. אבן הטועים לא נמחה. ואם יש את לבבם ישר הכרעתי לדעת: ולהטות אלי באוזן שומעת. לא אמנע בר לבי ואהיה נמצא לאשר יבקשוני בעזה"י. לעקור קנאה ושנאה מביניכם ועת לעשות לקיים ד"ת כמסמרות לטעת. שלא תעשו אגודות אגודות. ולא יהא כל אחד בונה במה לעצמו. אזי לא אמנע מחפץ לבם להקשיב דעת שלישית מכרעת. ואגידה לכם אי"ה את אשר לבבי באמת בלי משא פנים בתורה. שמענה ואתה דע לך. ה' ישפות שלום לכם ויסיר מכם אגודות מוטה. ויהא רעוא דלתאכיל האי תורא (כמתנות כהונה למשחה וגדולה) לשלמא בחרדלא בכפא דנגרא חטא. ובעי לעיולי פילא בקופא דמחטא. ויהא רעוא דתחזי שתא חדתא. כרעות אבוך יעב"ץ.
6