שאילת יעבץ, חלק ב קנ״דSheilat Yaavetz, Volume II 154
א׳שאלתני מה דעתי בקריאת תיבת הליי' תגמלו. שהה"א דהליי' כתובה לבדה בפני עצמה. אם נחשבת תיבה אחת עם ליי'. אם לא. שיש דעות שונות בזה. ורצית לעמוד על דעתי. ואיך אני נוהג.
1
ב׳תשובה
2
ג׳הנה ראיתי באו"ת שהאריך פה. והרחיב לשון על הקדמונים בענין זה. בבלי דעת מלין יכביר לדעתי לא עמד על כוונתם. הנה הביא תחלה מ"ש אב"ע הה"א הזאת תהיה בפת"ח כדרך ההי"ן תמהי"ן. וידוע כי תחת הלמ"ד יהיה שו"א נע. כמשפט כל למ"ד נוסף כמו ליעקב. ואל תשים לבך לקריאה. כי הוצרכנו להניח הלמ"ד שהוא נע. בעבור היות שו"א נע תחת אל"ף אדון עכ"ל.
3
ד׳והקשה באו"ת על זה ה' קושיות. האחד באמרו מה מקום לזה שאמר. הה"א לא יתכן להיות בשו"א ופתח. בשלמא אילו היה הלמ"ד נקוד פתח. כיון שאז היתה הה"א ראויה בשו"א ופתח. כמו הלמתים כו'. היה מקום לומר כיון שזאת הה"א לבדה. לא יכולה לבוא כמשפטה. אבל כיון שהלמ"ד נקוד בשו"א. הנה משפט הה"א בפת"ח כו'. א"כ זאת הה"א לא נפתחה על צד ההכרח כו'. השני ריש לשונו משמע שההא נשתנית בהכרח וסופו משמע שהיא כדרכה. עכ"ד.
4
ה׳והנה כל זה הבל. כי אמנם זוהי דעת אב"ע עצמה. כי מאחר שאין תנועה באות שאחר הה"א. על כן אי אפשר היותו בח"פ. כי יהיו שני שואי"ן סמוכין בראש תיבה. והוא נמנע. והיא הסבה בכ"מ שלמ"ד משמשת. היה הדין לבוא ה"א התימה עליו בפת"ח. מפני ההכרח. זה מבואר. ובכן עלה הקושיות א"ב בהבל. כי דרך הדין הוא מפאת הכרח. ומ"ש אב"ע שיהא פת"ח כה"א התימה. ר"ל בבואה לפני אות משמשת שואית. ובזה בטלה לה גם הקושיא השלישית עם הרביעית. כי הוא לא עמד ע"ד אב"ע. אכן אב"ע לא בא מתנבא נקוד השם. אלא מחמת מסורת קריאת השם (שנקרא בשם המלבוש) אמר מה שאמר. אך באו"ת פגם את האב"ע במום שבו. כי הוא רצה לשנות נקודו של שם אדנות.
5
ו׳באו"ת יצא לדון בדבר חדש ענין קריאת השם דהגיי' ואין לו שומעין גם לא עמד עד"ה
ומש"ע ולענין קריאת המלה. רואה אני דעת אב"ע ורד"ק שמלה זו נכתבת שתים ונקראת אחת. שהרי אמרו הלמ"ד נקראת בשו"א נח כו'. ותמיהני מנין להם שיש לקרותה בשו"א נח ולא בנע כמשפטה. ע"כ. לזה אני אומר מה צורך עוד לראיה. יותר ממה שראו האל"ף בח"פ. כדין שם הנהגה. א"כ ממ"נ. אם היא חדא מלה. שו"א שלפני האל"ף נח בהכרח. ואם הה"א תיבה בפ"ע. א"כ יש שני שואין בראש מלה. ואחר היות הראשון לא נח ולא נע. איך יבוא אחריו נח. ולכן נלחץ הוא אל דרך זר ועקש. לגזור שהאל"ף בפת"ח לבד. חלילה (אולי יש לו להביא דוגמא ולאחותו דנזיר. וכן ובאחיכם. עמ"ש שם בס"ד) שרי ליה מריה. שהמציא נקוד חדש בשם. כי לא ימצא כזאת. והוא שקר מוחלט. שאין קריאת השם בן ארבע בכל מקום. אלא בנקוד שם אדנות. ונקודו העצמי של הוי"ה לא נודע. כי לא פורש רק לצנועי כהונה היה נמסר. ואחר החורבן נמנעו מלברך בו. כמ"ש ז"ל: ולכן הוא נעלם עתה עד יבוא מורה צדק לנו ויגלהו. ואף המסרה קשיא לבאו"ת.
ומש"ע ולענין קריאת המלה. רואה אני דעת אב"ע ורד"ק שמלה זו נכתבת שתים ונקראת אחת. שהרי אמרו הלמ"ד נקראת בשו"א נח כו'. ותמיהני מנין להם שיש לקרותה בשו"א נח ולא בנע כמשפטה. ע"כ. לזה אני אומר מה צורך עוד לראיה. יותר ממה שראו האל"ף בח"פ. כדין שם הנהגה. א"כ ממ"נ. אם היא חדא מלה. שו"א שלפני האל"ף נח בהכרח. ואם הה"א תיבה בפ"ע. א"כ יש שני שואין בראש מלה. ואחר היות הראשון לא נח ולא נע. איך יבוא אחריו נח. ולכן נלחץ הוא אל דרך זר ועקש. לגזור שהאל"ף בפת"ח לבד. חלילה (אולי יש לו להביא דוגמא ולאחותו דנזיר. וכן ובאחיכם. עמ"ש שם בס"ד) שרי ליה מריה. שהמציא נקוד חדש בשם. כי לא ימצא כזאת. והוא שקר מוחלט. שאין קריאת השם בן ארבע בכל מקום. אלא בנקוד שם אדנות. ונקודו העצמי של הוי"ה לא נודע. כי לא פורש רק לצנועי כהונה היה נמסר. ואחר החורבן נמנעו מלברך בו. כמ"ש ז"ל: ולכן הוא נעלם עתה עד יבוא מורה צדק לנו ויגלהו. ואף המסרה קשיא לבאו"ת.
6
ז׳איברא הא תבריה לגזיזיה. וחזר בו בסוף דבריו. ואין לנו אלא דברי הקדמונים. וכעדותו של או"ת. שכולם הושוו שהלמ"ד בשו"א. ואל"ף השם בח"פ כדינו בכל מקום. וכך הוא מנהגי לקרותה מלה אחת. ומנה לא תזוע. יעב"ץ.
7