שאילת יעבץ, חלק ב קנ״הSheilat Yaavetz, Volume II 155
א׳ברלין עש"ק פה בראשית תקלמד לפ"ק.
1
ב׳אל כבוד אדמ"ו הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם. שר החכמה והתורה. מי כמוהו מורה. מחזיק במעוזי הדת האמתי. ומודיע לעם ה' את דרכי ה' בתורה ובחכמה. במוסר וביראת חטא. נ"י ע"ה פ"ה כבוד מהור"ר יעב"ץ נר"ו.
2
ג׳במועד העבר הגיעה לידי אמרתו הצרופה עד מאד. כתבו הנחמד והנעים. והיה לי לשמחה ולתפארת. וגם הספרים היקרים חדשים גם ישנים (ששאל אותם בעד קצין אחד שם לקחתם אצלי במחיר יבוא. ושלחתי עמם בצוותא חדא שנים מספרי לח"ש חלוקים אב"ג. למסרם לבית המדרש הכולל שבברלין. וכן עוד כאלה לפני בה"מ דה"ש כולם במתנת חנם. ע"מ שילמדו ויעיינו בהם. מדי עברם במשניות כסדר לימודם הקבוע לאנשי בה"מ יחדו) לא ישקל כסף מחירם. קבלתי. והנה כאשר צוה אדוני מורי כן אעשה. ולא אפיל דבר מכל אשר דבר. וכבר מסרתי את הספר האחד ליד גבאי דבה"מ הכולל דכאן. והשני אשלח ע"י איש עתי לה' כאשר צוני כו'. והנה בימי החג העבר שקדתי על חבורו ל"ש יום יום. כי תורתו שעשועי. ואם בער אנכי ולא למדתי חכמה. הנה אהבת האמת והאמונה בוערת בעצמותי מאז ידעתי בין ימיני לשמאלי ונפשי קצה בפלפולי וקלקולי רוב החכמים בעיניהם. הצוללים במים אדירים. ואפילו חרש לחתות אש מיקוד לא מעלים. לכן מאסתי לילך בדרכיהם מיום היותי לאיש עד עתה. ואם ירשני אדמ"ו אומר לפניו דבר אחד מספרו ל"ש. אשר לא אוכל לבוא עד תכונתו. ונא אל אהיה בעיני מורי כמתעתע ח"ו וכמשיב על אמריו. כי אחרי דברו לא אשנה. ואין אני כי אם כתלמיד הדן לפני רבו בקרקע ופוער פיו למלקוש. למען תטוף עליו מלת המורה לצדקה. הנה במסכת ביצה במשנה ושוין שמשיקין את המים הקשה אדמ"ו קושיא עצומה ממתני' דמקוואות. דתנן ב"ש אומרים אין מטבילין מים יפים ברעים כו'. ונשתוללו כל אבירי לב. לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להתיר חרצובות הקושיא הזאת. כי החכם אשר בקש להשיב על דבריו לריק יגע. כאשר הראה אדמ"ו בראיות נכוחות. ואולם ילמדנו רבינו. ויודיעני את דרכיו. מנ"ל דמתני' דביצה ביפים ברעים עסקינן. דלמא ביפים ביפים. אלא שאין מי המקוה שלו. והוא משיק מים יפים שלו במים יפים של חבירו. וסתמא דש"ס לא קאמר אלא דלית ליה. דהיינו לדידיה. ולכך מזהיר זהיר בהו. ואתי שפיר ושוין כו'. למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. לב"ש במים יפים של חבירו. ולב"ה אף במים סרוחים שלו. ואפשר שלזה הזכיר בעל תי"ט דברי הרמב"ם. דמסתמא דש"ס לא מוכח מידי. ואם יש את נפש אדוני מורי לעשות עמדי חסד ואמת. יצוה על אחד מהשומעים בקול דברו. להאיר עיני ולהבינני דעתו הרחבה כו'. וה' אלהים יאריך ימיו ושנותיו בקרב ישראל כחול ימים ירבה ימים. עד כי מלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים. דברי תלמידו השותה בצמא את דבריו. הק' משה מדעסוא.
3
ד׳תשובה
4
ה׳ב"ה ר"ח מרחשון תקלמד לפ"ק באלטונא.
5
ו׳למשכיל שיר ידידות. גבר חכם בעוז. הק' התו' כהר' משה יצ"ו.
6
ז׳תשובת פקפוק השואל בתצ' הקושיא במשנת ושוין שמשיקין
כתב צרוף בעליל לארש האיר את הלילה הזה. את נשף חשקי שם לי לאורה זו תורה. הגדיל השמחה בראותי חשקו להשתעשע בחבורי ולעסוק בתורה לשמה בשפה ברורה. והנה שם לבו גם הוא להתיר קשר הקושיא שבמשנת ושוין שמשיקין. כאשר שלמים וכן רבים. חתרו להשיב ולא יכולו. לכן אין מהצורך להאריך לשון בזה. שכבר הארכתי למעניתי בחבורי הראשון גם השני. המה ישיבו אמרים מספיקים בענין ולחכימא ברמיזא. כי הנה מ"ש מעלתו מנ"ל דמתניתין דביצה ביפים ברעים עסקינן. לא עלי תלונתו. כי אם על שני ראשי המפרשים רש"י ור"מ. שהם הבינו כך לשון הגמרא. שאינו סובל הבנה אחרת. וכמו שבארתי גם להמשיב ראשונה. וכן יחויב בדרכי ההגיון. ומאחר שהודה מעלתו שלריק יגע המשיב ההוא. הלא א"כ גם דבריו לא יעמדו. ואם נעמיס עלינו עול זה. להוציא לשון התלמוד ממשמעו. אז ודאי אין הדרך צר לדחוק ולהעמידה במקום דחבריה. כי הלא טוב יותר לאוקמה כולה בדידיה. ובמקוה שאין בו אלא כדי הכשרו בצמצום. וכמו שמוכרחים לפרש במשנה דמקואות בודאי. דאל"ה. תקשי נמי התם. יפים ביפים למה לי דמשיק. וכדרך שכבר בארתי להמשיב האחר. הלא הוא בספרתי משנה לחם. בודאי זה יותר נוח מדרכו של מעלתו. אבל במשנה דפי"ט לא זה ולא זה יתכן. אשר חכמים יגידו ולא כחדו. וכנראה לא פנה לעיין כל צרכו בשני ספרי חבוריי אלו. ולא נפלאת ולא רחוקה היא ממנו. ותו לא מידי. ובקשתי באם ימצא עוד שמץ דבר בחבורי. לא יכחיד ממני. כי באלה חפצתי. ת"ל מודה על האמת אני. דברי ד"ש הטרוד יעקב ישראל מכונה יעב"ץ.
כתב צרוף בעליל לארש האיר את הלילה הזה. את נשף חשקי שם לי לאורה זו תורה. הגדיל השמחה בראותי חשקו להשתעשע בחבורי ולעסוק בתורה לשמה בשפה ברורה. והנה שם לבו גם הוא להתיר קשר הקושיא שבמשנת ושוין שמשיקין. כאשר שלמים וכן רבים. חתרו להשיב ולא יכולו. לכן אין מהצורך להאריך לשון בזה. שכבר הארכתי למעניתי בחבורי הראשון גם השני. המה ישיבו אמרים מספיקים בענין ולחכימא ברמיזא. כי הנה מ"ש מעלתו מנ"ל דמתניתין דביצה ביפים ברעים עסקינן. לא עלי תלונתו. כי אם על שני ראשי המפרשים רש"י ור"מ. שהם הבינו כך לשון הגמרא. שאינו סובל הבנה אחרת. וכמו שבארתי גם להמשיב ראשונה. וכן יחויב בדרכי ההגיון. ומאחר שהודה מעלתו שלריק יגע המשיב ההוא. הלא א"כ גם דבריו לא יעמדו. ואם נעמיס עלינו עול זה. להוציא לשון התלמוד ממשמעו. אז ודאי אין הדרך צר לדחוק ולהעמידה במקום דחבריה. כי הלא טוב יותר לאוקמה כולה בדידיה. ובמקוה שאין בו אלא כדי הכשרו בצמצום. וכמו שמוכרחים לפרש במשנה דמקואות בודאי. דאל"ה. תקשי נמי התם. יפים ביפים למה לי דמשיק. וכדרך שכבר בארתי להמשיב האחר. הלא הוא בספרתי משנה לחם. בודאי זה יותר נוח מדרכו של מעלתו. אבל במשנה דפי"ט לא זה ולא זה יתכן. אשר חכמים יגידו ולא כחדו. וכנראה לא פנה לעיין כל צרכו בשני ספרי חבוריי אלו. ולא נפלאת ולא רחוקה היא ממנו. ותו לא מידי. ובקשתי באם ימצא עוד שמץ דבר בחבורי. לא יכחיד ממני. כי באלה חפצתי. ת"ל מודה על האמת אני. דברי ד"ש הטרוד יעקב ישראל מכונה יעב"ץ.
7