שאילת יעבץ, חלק ב קנ״טSheilat Yaavetz, Volume II 159
א׳שאלתני אם יש אתי פירוש מקובל ללשון תוספתא שהעתיק הרב"י בי"ד סקס"א דקכ"ו ספ"ד כי מ"ש הוא ז"ל בפירושה נראה דוחק גדול.
1
ב׳תשובה
2
ג׳באור והגהה בתוספתא בדין המוצא שטר שיש בו רבית על נכון. שהשיאם הב"י לד"א והפליג לדרך זר
אעתיק לך מה שכתבתי עליו שם במו"ק אהא דאיתא בתוספתא המוציא שטר רבית יקרענו. ה"ג המוצא בלי יוד. וה"פ המוצא בשוק שטר שיש בו רבית מפורש. יקרענו. אע"ג דבאין בו רבית. לר"מ יחזיר אם אין בו אחריות. ולחכמים אע"ג דבין כך ובין כך לא יחזיר. מיהא לא יקרענו. אלא יהא מונח ביד המוצאו. אולי יתברר בעדים של מי הוא. או שמא יהא חייב מודה. ודילמא נ"מ נמי דאי תפיס. דמידי הוא טעמא. אלא משום דכיון דנפיל אתרע ליה. א"ה דיינינן ליה כשטרא ריעא. דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה. דכי תפיס לא מפקינן מניה. אבל הך שטרא דאית ביה רבית. לכ"ע מקרע נמי קרעינן ליה. וטעמא מאי. משום דעובר (כצ"ל) הוא בקיומו. כלומר הרוצה בקיומו. קעבר עליו משום לא תשימון. ומשום לא תשכן באהליך עולה. לפיכך אם המוצאו אינו קורעו. גורם לעצמו כמו למלוה. מכשול עון. שמא יבוא עוד ליד המלוה. ויעבור ע"י כך בלאו. ויהא עון תלוי גם בראשו של מוצאו. משו"ה דטבא ליה עבדינן וקרעינן ליה. והכא ברבית דאורייתא עסקינן. וא"ת הא כיון דמפרש ביה רבית. לא מצי גבי ביה. ומאי עובר איכא. הא לאו מילתא. דחיישינן לב"ד טועים. דסברי מדעתיה הוא דכתב ליה. ואחולי אחיל גביה. לית לן בה. א"ד גברא אלמא הוא. וכמו דאשכח סהדי דכתבי וחתמי ליה אעולה. איכא למיחש נמי לב"ד כה"ג. מחמת אונס. או שיגבה ע"י עש"ג. וב"י במ"כ בכדי קטרח. והפליג לדרך רחוק וזר. שוב ראיתי בהג"א פ' המניח דגרס בפר"י. שעובר בקיומו. ואפילו לפמ"ש אובד בקיומו. היינו הך. כי ר"ל שהרי גם בקיומו אובד הוא. והרי הוא כאבוד ממנו ומכל אדם. לפיכך אין בו משום השבת אבדה. אלא המוצאו יקרענו. יעב"ץ.
אעתיק לך מה שכתבתי עליו שם במו"ק אהא דאיתא בתוספתא המוציא שטר רבית יקרענו. ה"ג המוצא בלי יוד. וה"פ המוצא בשוק שטר שיש בו רבית מפורש. יקרענו. אע"ג דבאין בו רבית. לר"מ יחזיר אם אין בו אחריות. ולחכמים אע"ג דבין כך ובין כך לא יחזיר. מיהא לא יקרענו. אלא יהא מונח ביד המוצאו. אולי יתברר בעדים של מי הוא. או שמא יהא חייב מודה. ודילמא נ"מ נמי דאי תפיס. דמידי הוא טעמא. אלא משום דכיון דנפיל אתרע ליה. א"ה דיינינן ליה כשטרא ריעא. דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה. דכי תפיס לא מפקינן מניה. אבל הך שטרא דאית ביה רבית. לכ"ע מקרע נמי קרעינן ליה. וטעמא מאי. משום דעובר (כצ"ל) הוא בקיומו. כלומר הרוצה בקיומו. קעבר עליו משום לא תשימון. ומשום לא תשכן באהליך עולה. לפיכך אם המוצאו אינו קורעו. גורם לעצמו כמו למלוה. מכשול עון. שמא יבוא עוד ליד המלוה. ויעבור ע"י כך בלאו. ויהא עון תלוי גם בראשו של מוצאו. משו"ה דטבא ליה עבדינן וקרעינן ליה. והכא ברבית דאורייתא עסקינן. וא"ת הא כיון דמפרש ביה רבית. לא מצי גבי ביה. ומאי עובר איכא. הא לאו מילתא. דחיישינן לב"ד טועים. דסברי מדעתיה הוא דכתב ליה. ואחולי אחיל גביה. לית לן בה. א"ד גברא אלמא הוא. וכמו דאשכח סהדי דכתבי וחתמי ליה אעולה. איכא למיחש נמי לב"ד כה"ג. מחמת אונס. או שיגבה ע"י עש"ג. וב"י במ"כ בכדי קטרח. והפליג לדרך רחוק וזר. שוב ראיתי בהג"א פ' המניח דגרס בפר"י. שעובר בקיומו. ואפילו לפמ"ש אובד בקיומו. היינו הך. כי ר"ל שהרי גם בקיומו אובד הוא. והרי הוא כאבוד ממנו ומכל אדם. לפיכך אין בו משום השבת אבדה. אלא המוצאו יקרענו. יעב"ץ.
3