שאילת יעבץ, חלק ב ט״זSheilat Yaavetz, Volume II 16
א׳ברודא תעו"ל.
1
ב׳באור לשון ש"ך בי"ד ספ"ג
שאלת לבאר לך לשון הש"ך בש"ע. י"ד פ"ג ס"ק ל'. והא לך ביאורו אחר שהביא לשון הרא"ש ודעת ה"ר משה דמחלק בין שלם בולע דמיירי ביה. הכא ובין לועס בשיניו. דגבי טומאה. דמשו"ה התם חשיב כמעוכל. ומשמע מזה דלדעת הרא"ש בתירוצא קמא. דליכא לדמויי איסור לטומאה. לית ליה הך סברא דה"ר משה. לחלק בין בלעו שלם ובין לועס. ובאיסורא בין בולע שלם בין לועס לא חשיב כמעוכל. ונולדה לו קושיא בזה. דהא הטור בשיטת הרא"ש אבוהי קאי (כדרכו בכל מקום זולת בדברים מעטים) כדמייתי בתר הכי. וכמו שאפרש והא חזינן הכא מלשון הטור. דנחית לחלק בין שלם ללועס. כמו שהובא שם. דמשמע מדבריו דס"ל כדה"ר משה. להתיר בלועס. לכך הוצרך לתיקנו. ופירש הש"ך דברי הטור. דהכא דמשמע דמפליג בין שלם ללועס. היינו בתר שעת מציאתו אזלינן. בין שלם בין לעוס. דלא תידוק מלשון הטור דנקיט דלא חשיב כמעוכל כיון שהוא שלם. לא תשמע מנה. אע"ג דהשתא במעי הדג הוא נאכל ומעוכל לחתיכות. ולא נשאר שלם. מ"מ כיון שבלעו שלם. לא חשיב מעוכל. כנז"ל בדברי ה"ר משה. דלרבינו הטור לא איכפת ליה בין היתה בליעתו אותו שלם או מגויד ומחותך. רק שימצא עכשיו לפניו בפתיחת הדג במעיו חתוך. אע"פ שנבלע שלם. ואדרבה זה מוכיח עליו שנתעכל. שהרי שלם נבלע. דוק בדבריו ותשכח הכי.
שאלת לבאר לך לשון הש"ך בש"ע. י"ד פ"ג ס"ק ל'. והא לך ביאורו אחר שהביא לשון הרא"ש ודעת ה"ר משה דמחלק בין שלם בולע דמיירי ביה. הכא ובין לועס בשיניו. דגבי טומאה. דמשו"ה התם חשיב כמעוכל. ומשמע מזה דלדעת הרא"ש בתירוצא קמא. דליכא לדמויי איסור לטומאה. לית ליה הך סברא דה"ר משה. לחלק בין בלעו שלם ובין לועס. ובאיסורא בין בולע שלם בין לועס לא חשיב כמעוכל. ונולדה לו קושיא בזה. דהא הטור בשיטת הרא"ש אבוהי קאי (כדרכו בכל מקום זולת בדברים מעטים) כדמייתי בתר הכי. וכמו שאפרש והא חזינן הכא מלשון הטור. דנחית לחלק בין שלם ללועס. כמו שהובא שם. דמשמע מדבריו דס"ל כדה"ר משה. להתיר בלועס. לכך הוצרך לתיקנו. ופירש הש"ך דברי הטור. דהכא דמשמע דמפליג בין שלם ללועס. היינו בתר שעת מציאתו אזלינן. בין שלם בין לעוס. דלא תידוק מלשון הטור דנקיט דלא חשיב כמעוכל כיון שהוא שלם. לא תשמע מנה. אע"ג דהשתא במעי הדג הוא נאכל ומעוכל לחתיכות. ולא נשאר שלם. מ"מ כיון שבלעו שלם. לא חשיב מעוכל. כנז"ל בדברי ה"ר משה. דלרבינו הטור לא איכפת ליה בין היתה בליעתו אותו שלם או מגויד ומחותך. רק שימצא עכשיו לפניו בפתיחת הדג במעיו חתוך. אע"פ שנבלע שלם. ואדרבה זה מוכיח עליו שנתעכל. שהרי שלם נבלע. דוק בדבריו ותשכח הכי.
2
ג׳השתא מייתי סייעתא לפירושו בדברי הטור. ודלא ס"ל כדעת ה"ר משה הנ"ל. מדכתב הטור בעצמו בא"ח. גבי חטה. שלאחר דעת הי"א. הביא דעת הרא"ש בתירוצא קמא. דלית ליה הא דה"ר משה. זוהי דעת הש"ך אבל הב"י לא יצא לחלוק עלינו את השוין. ואחר שהביא דברי ה"ר משה. אמר וזהו שכתב רבינו וכו'. משוי להו לחד גברא בהך סברא. לפי שהבין דרצון הטור למעט לועס בבליעה מתחלה. ולא כהבנת הש"ך בו כנ"ל. על זה כתב הש"ך דלדבריו (ר"ל לדברי ב"י) צריך ליישב מה שביארנו. שהוקשה בדברי הטור לפ"ז. ועתה רוצה להפך בזכותו דהרב ב"י שראה לפרש כן דברי הטור ולהיותם אחדים עם דברי ה"ר משה. באמרו דודאי בין לתירוץ ראשון. ובין לתירוץ שני דהרא"ש: היכא דלעסו בשיניו חשיב כמעוכל וכו'. וזה מבואר מאד. דמעיקרא מקמי דנחתינן לפלוגי בין בולע שלם ללועס. דהיא סברת ה"ר משה. לא מפלגינן בהכי מתניתין דטהרות בבלעו שלם. ואפ"ה הוי עיכול. אלא דליכא למיגמר מנה להכא דקאי באיסורין. אבל בלועס. אף דעת הרא"ש דליהוי עיכול. ולענין דינא לא פליגי. ובזה אין אנו צריכין לדחוק כדעת הש"ך. מ"מ הוא תופס פירושו עיקר. ולעשות נ"מ בין שני התרוצין. כך נ"ל בדעת הש"ך. יעבץ ס"ט:
3