שאילת יעבץ, חלק ב י״זSheilat Yaavetz, Volume II 17
א׳יום ג' ך"ו כסליו תקכ"ב לפ"ק בערן בורג:
1
ב׳שלמא יסגא לחדא. לה"ה אהו' אדמ"ו ומחו' אשר תמיד תהלתו בפי. הרב המובהק הגאון הגדול החסיד המפורסם נ"י עה"י פ"ה כבוד מוהר"ר יעקב נר"ו וכאל"ש.
2
ג׳י"א רד על דברי קדשו הכתובים אלי למד"ב. השבתי בבואי הנה זה משך ג' שבועות. ששלחתי הכתב לחמי שי'. לא ידעתי אם הגיע לידו או לא. ומפני זאת הדאגה. אשנה את דברי עוד הפעם. בראשית דברי קדשו כתוב לאמר. שאין רצון אדמ"ו הה"ג נר"ו במנחתי. ולשלוח לי אחד מחבוריו החביבים על כלם כאחד. בחרתי בשאילת יעב"ץ. וחלק ב' מספר בית מדות. אבל עדיין לא קבלתים. ודואג אני אולי בא כתבי לידי זרים. וגם שמתי נפשי בשאלתי לבקש מאדמ"ו הה"ג נר"ו לבאר לי. מה שנמצא כמה פעמים בספר בית מדות תיבת גנז"ך. אשר לא ידעתי ולא הבנתי כוונתו. ועתה נתוסף עלי דבר קשה בחבור התפלה. בס"ע של יום השבת. שכתב אדמ"ו הה"ג נר"ו בדף שנ"ח כהאי לשון. ואציין חדושים בסימנים על הס"ע וכו'. ו' בשבת לא הותר להבעיר האש בבית המוקד. ונראה פשוט שהיו מבעירין ע"י נכרי וכו'. ואני בעניי ראיתי לפי פשוט משמעות המשנה שבית המוקד הוא לפנים מן החיל. ובמקום שאין נכרים רשאים לבא שם. ואף שפתחו האחת פתוח לחיל. מ"מ לפי הסדר ממזרח למערב היא לפני' ממנו. וכמשנת עשר קדושות במ"ס כלים אין הגוי רשאי לכנוס לשם. ואם מצאתי חן בעיני אדמ"ו הה"ג נר"ו יאיר עיני בתורתו. ויפרש מה שתמוה בעיני לכאורה. כי בודאי מקוצר השגתי הוא.
3
ד׳גם היום קבלתי אגרת שלומים מאחי ר' ליפמן נר"ו מדנציג. ושם נאמר דברי חבה יתירה. מה שכתב אדמ"ו נר"ו עלינו. ותשואות חן חן לו. עכ"פ באם שישלח אדמ"ו הה"ג נר"ו חבורים הנזכרים. ימחול על כבודו כי רב הוא ויודיעני האם קבל כתבי ע"י חותני שי'. כי שם הרחבתי קצת הדבור כראוי. והאידנא הטרדות סבבוני מכל צד. לכן אצא באמירת שלום. כ"ד תלמידו ומחו' הנכנע השותה בצמא את דבריו דורש שלומו וטובתו כל הימים בלב תמים. הק' יעקב הכהן.
4
ה׳תשובה
5
ו׳ו' טבת תקכ"ד לפ"ק באלטונא:
6
ז׳שלום רב לאי"נ מחו' תלמידי הותיק התורני כמו' יעקב נר"ו.
7
ח׳פירוקא לקושיא בבית תפלתי בס"ע דשבת
גי"ה מן ך"ו העבר ק' ברגע זו. ונפלאתי איך נשתהא האגרת כל כך בדרך מב"ב להכא. ועתה נתיישבה לי תמיהתי: מדוע בושש רכב תשובת אגרתי לבוא. אשר השבתי לך על אגרתך הראשונה שקבלתי זה שתי שבועות. ושם באתי בארוכה בכתב כפול. שכבר היה מהראוי לפי קירוב המקום להשיג ממך תשובה. שאני עומד ומצפה עליה מאד. ועכשיו לא אוכל לכפול הדברים הנאמרים שמה באריכות. אקוה שכבר הגיעך אל נכון לעת כזאת. רק מפני דבר שנתחדש בכתבך הלזה. שקבלתי עתה. והנה ודאי שאלתך זאת ש"ח היא. ולא נפלאת ולא רחוקה היא ממני. אך תחלה. אשמיעך דבר כולל. הנוגע לענין חבור עמודי שמים (וכיוצא בו בנין המגדל) שנעשו בנחיצה עצומה ובלי שום הקדמת הכנה וסדור והעתק. וברור ורקוד בנפת העיון בי"ג נפה. כדרך ומנהג כל מחברי ספרים כראוי ומחויב ודאי. היכא דאפשר: אכן זאת המלאכה פתאום היה הדבר. ויד ה' היתה עלי חזקה להביא שכמי בעול מלכות שמים. ולעשות מלאכתו שרבים צריכים. והפועל עומד עלי ודוחק. כי לחמו הוא. לכן לא יכלתי להתמהמה ולהחמיץ המצוה. ולא חששתי אם לא יהיו הדברים מבוארים כל צרכם מה שא"א בפעם ראשונה. בפרטות במלאכה כזאת הכוללת בכל דף. מכל מיני ידיעות דינים והלכות ופירושים וביאורים. בנגלה ובנסתר ובדקדוק ובכמה חכמות. וכל זה במלות קצרות. ולא יאומן. כי יסופר מן המהירות והחפזון של המלאכה הקדושה הזאת. ותאמין לי שכתבתי רובא דרובא על חתיכות נייר שהושלכו אח"כ לחדר הדפוס שלי. שאפילו אם ארצה לחפש אחריהם בקושי אוכל למצוא אותן. ובודאי אם לא היתה השגחה פרטית וס"ד נפלא. לא היתה באה לגמר. ובפרטות כי סרבים וסלונים אותי כנודע מאז. ואמרתי אם יזכני הי"ת ברוב רחמיו אעשה לה מהדורא. ות"ל חסדי ה' אזכיר כי גם בזאת נתן לי בקשתי. וכבר מזמן רב. מונחת בקרן זוית המהדורא שעשיתי לחבורי זה (ולחברו הנ"ל עם יתר חבורי) לכן אינני צריך רק להעתיק לך מ"ש במהדורא שלו מאז. וזה לשוני שם דשכח"א שך"ה נכרי (אע"פ שאין הנכרים נכנסין לחיל כמ"ש בפ"ק דכלים. היינו משום מעלה דרבנן בעלמא. אבל מן התורה אפי' מת מותר להכנס למחנה לוים. כדאר"י ויקח משה א"ע יוסף עמו במחיצתו. ומשו"ה מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי וטבל: א"ח יכנס. אע"פ שאין ט"י אחר נכנס. הכא נמי נימא אנן במקום צערא. מה גם צורך העבודה. כה"ג ודאי לא גזרו. דכוותה מתרץ ר"ת בכהן הטובל לקריו שהותר לו לישב בבית המוקד להתחמם כנגד המדורה. משום ה"ט כ"ש בהא דלא סגי בלא"ה. ולר"י לא כל החיל נאסר אלא השערים הראויה לכניסה בלבד. אבל כל כי ה"ג לא אתסר. ותו דחציו של בית המוקד היה בנוי בחול. וראשי פספסין היו מבדילין בין קודש לחול. כדתנן פ"ק דמדות. ושמא בחציו של חול. היו מבעירין המדורות ועמש"ל בבית ישראל (דשפא"א) שאמרתי גדולה מזו להחמיר בה אף מדעתי. שאפילו להר הבית לא היו מניחין הגוים להכנס. אבל כל זה כשהוא שלא לצורך הכהנים לעבודתם. כמ"ש בס"ד. וברור הוא בלי ספק בעולם. גם אין כוונתי דווקא להבעיר ע"י נכרים גמורים. אלא ע"י נכרי שקבל עליו ז' מצות. וגר תושב אינו בכלל אותה מעלה דרבנן. שעשו בגוים. אף בחיל. ובודאי שכל יום השבת בחורף. לא יכלו הכהנים בו ביום להיות בלי אש. ומדורה שהיו עושין מבערב. דיה כל הלילה. ובלי ספק לא הספיקה להתקיים כל יום המחרת. עכ"ל במהדורא. הרי שלי שלך לפניך באר היטב. ולא הבינותי מ"ש באגרתך. ואף שפתחו האחד פתוח לחול. מ"מ לפי הסדר ממזרח למערב הוא לפנים ממנו ע"כ. שלא היית צריך לכך. ואינו מועיל כלום. כי גם בחול נאסרו הנכרים. כמ"ש בפ"ק דכלים. וגם החיל היה מקיף לעזרה מ"ד רוחות. א"כ כל לשונך בזה הוא שפת יתר. אינו מעלה ומוריד כלום בענין. אכן במ"ש הכל מתוקן בטוב טעם בריוח בעזה"י. ולא חדשתי בו דבר כעת: רק העתקתי מ"ש לפני מאז אות באות. וגם זה ע"פ הנס. שאין היום גורם. ובקשתי אם אינו לטורח. להחזיר לי האגרת הזאת או העתק מכוון ממנה. כדי להיות בידי לאות. בפרט ההצעה הנ"ל על אודות מהירות עשיית חבורי להיות לי לאמתלא. והתנצלות וכסות עינים למעיינים בהם.
גי"ה מן ך"ו העבר ק' ברגע זו. ונפלאתי איך נשתהא האגרת כל כך בדרך מב"ב להכא. ועתה נתיישבה לי תמיהתי: מדוע בושש רכב תשובת אגרתי לבוא. אשר השבתי לך על אגרתך הראשונה שקבלתי זה שתי שבועות. ושם באתי בארוכה בכתב כפול. שכבר היה מהראוי לפי קירוב המקום להשיג ממך תשובה. שאני עומד ומצפה עליה מאד. ועכשיו לא אוכל לכפול הדברים הנאמרים שמה באריכות. אקוה שכבר הגיעך אל נכון לעת כזאת. רק מפני דבר שנתחדש בכתבך הלזה. שקבלתי עתה. והנה ודאי שאלתך זאת ש"ח היא. ולא נפלאת ולא רחוקה היא ממני. אך תחלה. אשמיעך דבר כולל. הנוגע לענין חבור עמודי שמים (וכיוצא בו בנין המגדל) שנעשו בנחיצה עצומה ובלי שום הקדמת הכנה וסדור והעתק. וברור ורקוד בנפת העיון בי"ג נפה. כדרך ומנהג כל מחברי ספרים כראוי ומחויב ודאי. היכא דאפשר: אכן זאת המלאכה פתאום היה הדבר. ויד ה' היתה עלי חזקה להביא שכמי בעול מלכות שמים. ולעשות מלאכתו שרבים צריכים. והפועל עומד עלי ודוחק. כי לחמו הוא. לכן לא יכלתי להתמהמה ולהחמיץ המצוה. ולא חששתי אם לא יהיו הדברים מבוארים כל צרכם מה שא"א בפעם ראשונה. בפרטות במלאכה כזאת הכוללת בכל דף. מכל מיני ידיעות דינים והלכות ופירושים וביאורים. בנגלה ובנסתר ובדקדוק ובכמה חכמות. וכל זה במלות קצרות. ולא יאומן. כי יסופר מן המהירות והחפזון של המלאכה הקדושה הזאת. ותאמין לי שכתבתי רובא דרובא על חתיכות נייר שהושלכו אח"כ לחדר הדפוס שלי. שאפילו אם ארצה לחפש אחריהם בקושי אוכל למצוא אותן. ובודאי אם לא היתה השגחה פרטית וס"ד נפלא. לא היתה באה לגמר. ובפרטות כי סרבים וסלונים אותי כנודע מאז. ואמרתי אם יזכני הי"ת ברוב רחמיו אעשה לה מהדורא. ות"ל חסדי ה' אזכיר כי גם בזאת נתן לי בקשתי. וכבר מזמן רב. מונחת בקרן זוית המהדורא שעשיתי לחבורי זה (ולחברו הנ"ל עם יתר חבורי) לכן אינני צריך רק להעתיק לך מ"ש במהדורא שלו מאז. וזה לשוני שם דשכח"א שך"ה נכרי (אע"פ שאין הנכרים נכנסין לחיל כמ"ש בפ"ק דכלים. היינו משום מעלה דרבנן בעלמא. אבל מן התורה אפי' מת מותר להכנס למחנה לוים. כדאר"י ויקח משה א"ע יוסף עמו במחיצתו. ומשו"ה מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי וטבל: א"ח יכנס. אע"פ שאין ט"י אחר נכנס. הכא נמי נימא אנן במקום צערא. מה גם צורך העבודה. כה"ג ודאי לא גזרו. דכוותה מתרץ ר"ת בכהן הטובל לקריו שהותר לו לישב בבית המוקד להתחמם כנגד המדורה. משום ה"ט כ"ש בהא דלא סגי בלא"ה. ולר"י לא כל החיל נאסר אלא השערים הראויה לכניסה בלבד. אבל כל כי ה"ג לא אתסר. ותו דחציו של בית המוקד היה בנוי בחול. וראשי פספסין היו מבדילין בין קודש לחול. כדתנן פ"ק דמדות. ושמא בחציו של חול. היו מבעירין המדורות ועמש"ל בבית ישראל (דשפא"א) שאמרתי גדולה מזו להחמיר בה אף מדעתי. שאפילו להר הבית לא היו מניחין הגוים להכנס. אבל כל זה כשהוא שלא לצורך הכהנים לעבודתם. כמ"ש בס"ד. וברור הוא בלי ספק בעולם. גם אין כוונתי דווקא להבעיר ע"י נכרים גמורים. אלא ע"י נכרי שקבל עליו ז' מצות. וגר תושב אינו בכלל אותה מעלה דרבנן. שעשו בגוים. אף בחיל. ובודאי שכל יום השבת בחורף. לא יכלו הכהנים בו ביום להיות בלי אש. ומדורה שהיו עושין מבערב. דיה כל הלילה. ובלי ספק לא הספיקה להתקיים כל יום המחרת. עכ"ל במהדורא. הרי שלי שלך לפניך באר היטב. ולא הבינותי מ"ש באגרתך. ואף שפתחו האחד פתוח לחול. מ"מ לפי הסדר ממזרח למערב הוא לפנים ממנו ע"כ. שלא היית צריך לכך. ואינו מועיל כלום. כי גם בחול נאסרו הנכרים. כמ"ש בפ"ק דכלים. וגם החיל היה מקיף לעזרה מ"ד רוחות. א"כ כל לשונך בזה הוא שפת יתר. אינו מעלה ומוריד כלום בענין. אכן במ"ש הכל מתוקן בטוב טעם בריוח בעזה"י. ולא חדשתי בו דבר כעת: רק העתקתי מ"ש לפני מאז אות באות. וגם זה ע"פ הנס. שאין היום גורם. ובקשתי אם אינו לטורח. להחזיר לי האגרת הזאת או העתק מכוון ממנה. כדי להיות בידי לאות. בפרט ההצעה הנ"ל על אודות מהירות עשיית חבורי להיות לי לאמתלא. והתנצלות וכסות עינים למעיינים בהם.
8