שאילת יעבץ, חלק ב י״חSheilat Yaavetz, Volume II 18
א׳אודות מה שנתקשה לך בספרי לח"ש שהייתי מסייע שיש בו ממש לדעת הרמב"ם ז"ל שאין מנקרין את הפסח. ממתניתין העצמות והגידין כו'. וכתבת ע"ד בזה"ל וק"ל. דהא אוקימתא דגמ' שם בגיד הנשה וספוקי מספקא הי מנייהו. וא"כ א"א לשרפו עד דלהוי נותר: וממילא ליכא הוכחה ודאיירי דווקא בג"ה וק"ל. עכ"ד.
1
ב׳שינויא רויחא למ"ש בספרי לח"ש ליישב דר"מ במ"ש שאין מנקרין הפסח
הנה ידידי תלמידי אגב ריהטך לא סלקא לך מסקנא סוגיא. דשינויא דר"ח אליבא דר"י. ופשיטא ליה לר"י דשל ימין. ובנתערבו איירי מתני'. ואפשר שלתערובת זה קרית ספוקי מספקא. ואחלף לך בלשון המקשן. אבל באמת חילי דידי מהכא. מדאוקי לה תלמודא בג"ה וכר"י. ותקשי לך אמאי שהייה לג"ה עד י"ט אחר אכילה. שנתערב אז. הו"ל לחלצו מיד בשעת הפשטו ותקונו מעי"ט. ולשדייה באופן שלא יתערב. וגם חברו החיצון. וגם שומנו של גיד את הכל ינקרו קודם י"ט. כדס"ל לראב"ד. דהא לא חזו לאכילה. כדמסיק תלמודא בהנהו תלתא שינויי.
הנה ידידי תלמידי אגב ריהטך לא סלקא לך מסקנא סוגיא. דשינויא דר"ח אליבא דר"י. ופשיטא ליה לר"י דשל ימין. ובנתערבו איירי מתני'. ואפשר שלתערובת זה קרית ספוקי מספקא. ואחלף לך בלשון המקשן. אבל באמת חילי דידי מהכא. מדאוקי לה תלמודא בג"ה וכר"י. ותקשי לך אמאי שהייה לג"ה עד י"ט אחר אכילה. שנתערב אז. הו"ל לחלצו מיד בשעת הפשטו ותקונו מעי"ט. ולשדייה באופן שלא יתערב. וגם חברו החיצון. וגם שומנו של גיד את הכל ינקרו קודם י"ט. כדס"ל לראב"ד. דהא לא חזו לאכילה. כדמסיק תלמודא בהנהו תלתא שינויי.
2
ג׳ואי איתא לדראב"ד. דהא קאסרי ליה לפסח כולו כשנצלו עמו. ולא סגי דלא בעו ניקור מעיקרא. אכתי קשיא דאסורא נשדייה. ואידך אסורי דמדבריהם נשרפינהו מיד. ולא שייכא כלל שרפתם בי"ו. ומתני' מילתא פסיקא נקטה הגידין כו'. כאילו הוא דבר מוכרח ולא סגי בלא"ה. והא אדרבה: אי אפשר לבא לידי כך להשהותן עד י"ו. שהרי אי אפשר להניחם בק"פ לדעת הראב"ד. ומאי פסקא. וכל זה רמוז בלשוני הקצר שבחבורי לח"ש. דה"מ בגמרא ודוק. כדרכי בלשוני המחכים למעמיק בו. ישמע חכם ויוסף לקח ולא להטריח המעיין בכדי. א"כ הלא הך אוקמתא דג"ה היא הנותנת כן. ואיברא כמדומני שחשבת שזה דבר מוחלט. שא"א לשרוף הגידין והחוטין המנוקרין עד דלהוו נותר. ולא היא. הא תנן בהדיא ז"ה כל שפסולו בגופו ישרף מיד. ואפי' בדם ובבעלים. ס"ל לריב"ב ג"כ ישרף מיד לפי שא"ל אוכלין. וכל זה בפסולו מחמת ד"א. אבל בפסול שלא הי"ל שעת הכושר ליכא דסליק אדעתיה לשהויי לאתויי לידי נותר. זה פשוט בסוגיא דתלמודא וברור מאד ועשי"ע ח"א (סי"א). א"כ קמה אלומת הכרחיות ראייתי לדר"מ גם נצבה. הפוך בה ותשכח מרגניתא טבא. יעב"ץ.
3
ד׳ואודות תיבת גנזך. כבר הודעתיך שהוא לשון הכתוב בד"ה (אכ"ח) שהוא ענין אוצר. ושיחת ת"ח צריכה למוד. כי כן שם כזה נאה לחדרי עליה ההיא. שעוסקת ביראת ה' היא אוצרו של הקב"ה. ואין חדוש שלא בא לידך מקרא הנ"ל. אטו מאן דלא ידע הא כו'.
4