שאילת יעבץ, חלק ב קס״זSheilat Yaavetz, Volume II 167
א׳זהו מה שכתבתי והשבתי לפו"מ מאמשטרדם. על אודות שקבלו שמה חזן לק"ק שלהם. שהיה לפנים חזן בק"ק גלונא. ונפטר מאתם. ונשכר לק"ק הנ"ל. וכבר נתיישב שמה. ושוב אחר מעשה רב הנ"ל. עשו ק"ק גלונא מעשה מכוער והחרימוהו. מבלי תבוע אותו תחלה לפני ב"ד שוה לב"צ שיזדקקו לעיין בדינו: ובלי שמוע טענותיו וזכיותיו שיציע אל השופט אשר יהיה בימים ההם להגיש עצומותיהם לפניו. והחזן היה צועק חמס מפניהם: צווח דינא קבעינא וליכא דמשגח. והדברים ארוכים והנה החזן הוכרח לכתת רגליו לבקש לו עזר מבחוץ. אולי ימצא אלהים שופטים בארץ. לנקות עצמו לפניהם ולזכותו בדינו. ובא עד הנה. ונהגו בו ג"כ דין מנודה. והפו"מ דאמשטרדם נפשם מרה להם על הדבר הרע הזה.: ועל ק"ק גלונא דעבדו דינא לנפשייהו בלי ש"ח. וכתבו אלי פעמיים שלש על אודות החזן הנרדף הלזה על לא חמס בכפו. ושומע לא היה לו גם מב"ד שלהם. והודיעני תלונתם באורך (שאין כאן מקומו. לכן אהא כוסה קלון) ובקשוני לעמוד על צד ימינו אם אפשר: ולהודיעם משפט אמת וישר. ומחמת שאגרותם היו בל"א מעורב קצת. מה גם שכבר נזדקן הדין זה שנים רבות. וא"צ לו עכשיו. מה דהוה הוה: לכן לא הצגתי אגרותיהם פה. רק אציגה מה שהשיבותי אותם דבר בתום לבבי. בבחינה מה שיש בו צורך לדורות בנדון כיוצא בו. אע"פ שחשכתי עצמי מן הדין: בעקר הדברים וטו"ת שבין הצדדים.
1
ב׳ב"ה ט"ו טבת תקו"ל: אלטונא.
2
ג׳שלום לאה"נ פו"מ פ' יצ"ו.
3
ד׳מ"ש לאמשע' בענין עסק ביש שנעשה לחזן שלהם מבני ק"ג שהעבירו עליו את הדרך. מנודה לעיר אחת בכח ובאלמות מידי מששא אית בה אף לעיר אחרת אף כי לעירו
גי"ה ק' ביום ד' העבר. ובפתחי עמדתי משתומם שכתבתם עה"פ בשביל עסק ביש דחזן שלכם:. בפרטות שבודאי כבר נודע לכם מאז ומקדם. שאני שונא מוחלט של החזנים שבמדינות הללו. רובם ככולם. וכאשר העליתי זכרונם לרעה ולא לטובה בדיו העומד בחבורים שחנני השי"ת (יעוין בסולם המוצב לפני ב"א ובמו"ק סנ"ח) כי זה ראיתי מכשול הגדול שבבני אומתנו. ביחוד בק"ק אמשטרדם. שהיו יתד תקועה לרעה זו. מה שאין מהצורך להאריך בידוע לכל העולם. על כן היה לי עסק זה כמתעתע בעיני אכן אין למדין מהכללות במקום שנאמר בהן חוץ. כי אחר החקירה והדרישה שמעתי מלמדים זכות על האיש הלז. מהיודעים והמכירים את האיש ואת שיחה נאה זו תפלה. שמתנהג בהן כהוגן. ומעידים עליו שהוא ירא ה' מנעוריו. וצועק חמס על אנשי ק"ק גלונא. מהעול הנעשה לו שהחרימוהו שלא בפניו. ולא שמו לב לכל דברי התנצלותו והצטדקותו. והנה באמת מתחלה אמרתי מה לי ולשיר"ה הזאת. ואף אם הוא שלח אלי בבואו עד הנה לתת שכרי משלם. אם אטפל לעיין בדינו. שמתי לאל מלתו. ושוב שלחו אלי נכבדי הק"ק דפה. לחוות דעתי אם מותר לבוא בקהל ה'. לירד לפני התיבה בבה"כ פה. באשר האב"ד דכאן זקפיה לקועיה כחיווא כנגדו. לנהוג בו דין מנודה עכ"פ. ולא יכולתי להשיב האנשים בפחי נפש ריקם. גם חשבתיו לדבר מצוה לאשר חמוץ. בפרטות שנתברר שהאיש טוב וירא שמים. ומה שעשה מאונס עשה. ואונסו גלוי וידוע ומפורסם. לכן יראתי מעונש הרואה זכות לעני. מורדף מזרוע רבים. אם אשתוק ואשים מחסום לפי. להגיד לאדם ישרו. ולא מזיגנא רישאי אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה. ואע"פ שאין לשמוע דברי בע"ד אחד. פן יבוא רעהו וחקרו. אכן אחרי ראותי מעשה ב"ד שבידו. שהתרצה מיד לציית דין. אז אמרתי אחינו אתה. עם שבתחלה אספתי את שלומי מאתו. כי יראתי מהכשל ח"ו בעון חרמות. שאפילו שפחה של בית ר' לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה. אבל מאחר שהאיש הלז אינו מסרב מלקבל הדין כאשר יושת מב"ד השוה. א"כ מיד פקע החרם. וקרעינן לפתיחא. ואין פתחון פה ולא פוצה פה לדחותו בשתי ידים. על לא פשע ולא חמס בכפו. לא יעשה כן בישראל. על כן לא חמצתי המצוה. ושלחתי בשעה זו אצל פו"מ הק"ק להתיר לו להתפלל בבה"כ שלי. אם יסכימו ויאותו לי. ועדיין לא חזר אלי השליח. ואין פנאי להאריך עוד. כי היום רד מאד סמוך לקש"ק. אעפ"כ אתיצבה עמכם למשפט. ואמרתי להתוכח בקצרה ובמרוצה. אודות האיש הלז. מה זאת עשיתם לשלוח האיש הטוב הלז בדרך רחוקה כזו. למסרו ביד מבקשי נפשו. הלואי שתהא ביאה כיציאה. במ"כ הסכלתם עשו. ולא ירדתי לסוף דעתכם ודעת הב"ד שלכם. מי ומה הביאכם לידי מדה זו. וכי מה כח ב"ד גלוגא יפה. לנדות ולהחרים משועבד שלכם. ואפי' לכשת"ל שכדין נידו אותו. הא קיי"ל מנודה לעיר אחרת. אינו מנודה לעירו ודאי אינכם צריכין לנהוג בו דין מנודה ח"ו. והנוהג בו כך בעירכם או בכאן. חוששני לו מעון המנדה שלא כדין. עד יבורר הדבר ע"פ ב"ד ממוצע. ולאו כל כמינייהו דק"ק גלוגא. למעבד דינא לנפשייהו בכה"ג. וכופין אותן לבטל כפייתן בכל מאי דאפשר עד דציית. נקטינן בכופתייהו עד דשבקי לכלימייהו טוט אסר וטוט בעו שרי ולבעו מטו מניה. ואי דינא קבעו. יעמוד עמהן בזבל"א. אבל לא בב"ד שיבחרו להם בני גלוגא לעצמן. חלילה לכם מעשות כדבר הזה. אנה תוליכו חרפתכם. אם ככה אתם עושים. למה לכם כל החרדה מוטב שתניחו אותו חפשי. ותתירו לו לחזור לבני גלוגא תחת ידם ושעבודם כבראשונה. בתחלה מאי קסברי. ודקארי לה מאי קארי. שרי לי מרי. על כן אם על כבודכם שהוא כבוד שמים אתם חסים. לעמוד לימין אביון. זאת העצה היעוצה. תכתבו לו שאל יזוז מכאן. וימתין עד שתועצו עצה נכונה שלמה מבושלת כל צרכה. לעמוד על צד האמת והיושר בכל כחכם. ולדון בפני ב"ד ממוצע במדינה זו. לא תחת ממשלת מי שתקיף ממנו ודב"ל. ות"ל יש אלהים שופטים בארץ. וכתורה יעשה. בין כך האיש הלז פטור ומותר מחרמם. כך נ"ל פשוט וברור. בלי עיון בספרים לגמרי. כי היום קצר. והמלאכה גדולה עלי. בזו הרגע חזר אלי השליח. והגיד לי שלא מצא החזן. ולא הפרנס בביתו. מחמת כן לא עשה שליחותו לע"ע. ומוכרחני להפסיק ולסיים בחפזי. שכבר הכריזו לבה"כ. ותתענגו על רוב שלום מאד"ה ומני הטרוד מאד הכותב בנחיצה ובמרוצה. יעב"ץ ס"ט.
גי"ה ק' ביום ד' העבר. ובפתחי עמדתי משתומם שכתבתם עה"פ בשביל עסק ביש דחזן שלכם:. בפרטות שבודאי כבר נודע לכם מאז ומקדם. שאני שונא מוחלט של החזנים שבמדינות הללו. רובם ככולם. וכאשר העליתי זכרונם לרעה ולא לטובה בדיו העומד בחבורים שחנני השי"ת (יעוין בסולם המוצב לפני ב"א ובמו"ק סנ"ח) כי זה ראיתי מכשול הגדול שבבני אומתנו. ביחוד בק"ק אמשטרדם. שהיו יתד תקועה לרעה זו. מה שאין מהצורך להאריך בידוע לכל העולם. על כן היה לי עסק זה כמתעתע בעיני אכן אין למדין מהכללות במקום שנאמר בהן חוץ. כי אחר החקירה והדרישה שמעתי מלמדים זכות על האיש הלז. מהיודעים והמכירים את האיש ואת שיחה נאה זו תפלה. שמתנהג בהן כהוגן. ומעידים עליו שהוא ירא ה' מנעוריו. וצועק חמס על אנשי ק"ק גלונא. מהעול הנעשה לו שהחרימוהו שלא בפניו. ולא שמו לב לכל דברי התנצלותו והצטדקותו. והנה באמת מתחלה אמרתי מה לי ולשיר"ה הזאת. ואף אם הוא שלח אלי בבואו עד הנה לתת שכרי משלם. אם אטפל לעיין בדינו. שמתי לאל מלתו. ושוב שלחו אלי נכבדי הק"ק דפה. לחוות דעתי אם מותר לבוא בקהל ה'. לירד לפני התיבה בבה"כ פה. באשר האב"ד דכאן זקפיה לקועיה כחיווא כנגדו. לנהוג בו דין מנודה עכ"פ. ולא יכולתי להשיב האנשים בפחי נפש ריקם. גם חשבתיו לדבר מצוה לאשר חמוץ. בפרטות שנתברר שהאיש טוב וירא שמים. ומה שעשה מאונס עשה. ואונסו גלוי וידוע ומפורסם. לכן יראתי מעונש הרואה זכות לעני. מורדף מזרוע רבים. אם אשתוק ואשים מחסום לפי. להגיד לאדם ישרו. ולא מזיגנא רישאי אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה. ואע"פ שאין לשמוע דברי בע"ד אחד. פן יבוא רעהו וחקרו. אכן אחרי ראותי מעשה ב"ד שבידו. שהתרצה מיד לציית דין. אז אמרתי אחינו אתה. עם שבתחלה אספתי את שלומי מאתו. כי יראתי מהכשל ח"ו בעון חרמות. שאפילו שפחה של בית ר' לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה. אבל מאחר שהאיש הלז אינו מסרב מלקבל הדין כאשר יושת מב"ד השוה. א"כ מיד פקע החרם. וקרעינן לפתיחא. ואין פתחון פה ולא פוצה פה לדחותו בשתי ידים. על לא פשע ולא חמס בכפו. לא יעשה כן בישראל. על כן לא חמצתי המצוה. ושלחתי בשעה זו אצל פו"מ הק"ק להתיר לו להתפלל בבה"כ שלי. אם יסכימו ויאותו לי. ועדיין לא חזר אלי השליח. ואין פנאי להאריך עוד. כי היום רד מאד סמוך לקש"ק. אעפ"כ אתיצבה עמכם למשפט. ואמרתי להתוכח בקצרה ובמרוצה. אודות האיש הלז. מה זאת עשיתם לשלוח האיש הטוב הלז בדרך רחוקה כזו. למסרו ביד מבקשי נפשו. הלואי שתהא ביאה כיציאה. במ"כ הסכלתם עשו. ולא ירדתי לסוף דעתכם ודעת הב"ד שלכם. מי ומה הביאכם לידי מדה זו. וכי מה כח ב"ד גלוגא יפה. לנדות ולהחרים משועבד שלכם. ואפי' לכשת"ל שכדין נידו אותו. הא קיי"ל מנודה לעיר אחרת. אינו מנודה לעירו ודאי אינכם צריכין לנהוג בו דין מנודה ח"ו. והנוהג בו כך בעירכם או בכאן. חוששני לו מעון המנדה שלא כדין. עד יבורר הדבר ע"פ ב"ד ממוצע. ולאו כל כמינייהו דק"ק גלוגא. למעבד דינא לנפשייהו בכה"ג. וכופין אותן לבטל כפייתן בכל מאי דאפשר עד דציית. נקטינן בכופתייהו עד דשבקי לכלימייהו טוט אסר וטוט בעו שרי ולבעו מטו מניה. ואי דינא קבעו. יעמוד עמהן בזבל"א. אבל לא בב"ד שיבחרו להם בני גלוגא לעצמן. חלילה לכם מעשות כדבר הזה. אנה תוליכו חרפתכם. אם ככה אתם עושים. למה לכם כל החרדה מוטב שתניחו אותו חפשי. ותתירו לו לחזור לבני גלוגא תחת ידם ושעבודם כבראשונה. בתחלה מאי קסברי. ודקארי לה מאי קארי. שרי לי מרי. על כן אם על כבודכם שהוא כבוד שמים אתם חסים. לעמוד לימין אביון. זאת העצה היעוצה. תכתבו לו שאל יזוז מכאן. וימתין עד שתועצו עצה נכונה שלמה מבושלת כל צרכה. לעמוד על צד האמת והיושר בכל כחכם. ולדון בפני ב"ד ממוצע במדינה זו. לא תחת ממשלת מי שתקיף ממנו ודב"ל. ות"ל יש אלהים שופטים בארץ. וכתורה יעשה. בין כך האיש הלז פטור ומותר מחרמם. כך נ"ל פשוט וברור. בלי עיון בספרים לגמרי. כי היום קצר. והמלאכה גדולה עלי. בזו הרגע חזר אלי השליח. והגיד לי שלא מצא החזן. ולא הפרנס בביתו. מחמת כן לא עשה שליחותו לע"ע. ומוכרחני להפסיק ולסיים בחפזי. שכבר הכריזו לבה"כ. ותתענגו על רוב שלום מאד"ה ומני הטרוד מאד הכותב בנחיצה ובמרוצה. יעב"ץ ס"ט.
4
ה׳לא היה לי פנאי לחזור ולקרות מה שכתבתי בחפזון גדול. אם אולי שגיתי שגיאות מי יבין. אקוה שלא תלין משוגתי אתי:
5