שאילת יעבץ, חלק ב קס״חSheilat Yaavetz, Volume II 168
א׳וזאת אשר כתבתי לשם שנית. לאשר דרשוני עוד על הענין הנעשה עמו פה.
1
ב׳ב"ה י"ט טבת תקו"ל. אלטונא
2
ג׳שלום לא"נ פו"מ פ' יצ"ו.
3
ד׳אד"ש הנה באתי במגלת ספר בעש"ק העבר. אודות העלוב הש"ץ שלכם. לכבוד אדוני אבי שבשמים. שגזר עלי שלא לתת מחסום לפי. אע"פ שלא אביתי שמוע להפצרת הנ"ל. ליתן לו כתוב וחתום מאומה. עם שהרבה עלי רעים. גם נדר לתת שכרי כחפצי. אבל חלילה לי לעשות שום דבר בהוראת דרכי התורה האמת והיושר. בשביל הנאת ממון. רק למען האמת והשלום. כי מצווים אנחנו לאשר חמוץ ולהצדיק צדיק. בפרטות ביחיד הצועק חמס נגד רבים. דמסתמא גברי אלמי נינהו על פי הרוב. כיון דרבים נינהו סמכי אדעתייהו. והוא רובא דשכיח. ואנכי ת"ל אין עלי עול ב"ו. רק מורא שמים בלבד עלה על ראשי. ומתיירא אני מעונש אוטם אזנו מזעקת דל ח"ו. לכן כתבתי הנלע"ד לטובת האיש הלז לפי שעה. עד אשר יעיינו בדינו חכמי הדור. אשר יבוררו לב"ד השוה משני צדדים. ויעצתיו שלא לזוז מכאן. עד בוא דבר מעמכם. להורות לו הדרך איך יתנהג להבא. עכ"פ מתון מתון כו'. ואין דבר מתוקן יוצא מתוך המהירות שסופו חרטה. ודואג אני ג"כ פן יגרום ח"ו מחלוקת לגיסי הרב אב"ד שלכם נר"ו. אם יעשה מעשה גדול כזה. וילך וימסר ביד אויביו. ברעות נפשיה לקטלא נפק. חלילה. אמשטרדם לא יראה עוד לדעתי. אם יעלה ביד מתנגדיו להביאו למדינתם. ואח"כ יעשו בו כחפצם. וסוף סוף ק"ק אמשטרדם יהיו נוטרים שנאה לגיסי הרב נר"ו חלילה על כן זאת העצה היעוצה ממני אע"פ שלא נשאלתי מכם. רק מתוך שכתבו לי מכ"ת שאעשה עמו בטובה וחשבתי בודאי אין כוונתם שאעניק לו משלי. כי אינו צריך לכך. ואין כאן טובה רק להעמידו על רגליו. ולעמוד על ימינו. נגד בעלי ריבו ושוטניו. והוא הטוב לו ולכם ולב"ד שלכם. איש על מקומו יבוא בשלום. וסוף קושטא קאי. גם ק"ק גלוגא יתנו מקום לאמת. כשישמעו דברי טעם. כמ"ש בכתבי הקודם באריכות. אע"פ שהיה בחפזון גדול. ומעתה אבקש ממכ"ת להחזיר לי אותו הכתב בעינו: לראות עוד פעם אם כתבתי בדיוק כל הצורך. והיה זה שלום מני דש"ת הטרוד יעב"ץ ס"ט בנחץ נמרץ.
4
ה׳אלמלא ידעתי שטוב הדבר הייתי כותב לגיסי הרב נר"ו אב"ד שלכם. רק מאחר שלא גלה את אזני. גם אנכי אשב לי מנגד. ולא יבין כי פי המדבר. אקוה יבין מדעתו הטוב והראוי. ועצת ה' היא תקום.
5
ו׳עוד אני מדבר שלא יטעו מכ"ת בדעתי. לחשוב שאני מזכה האיש הלז בדינו בעיקר הדבר. חלילה לי מעשות זאת. מבלתי שמוע טענות שני הצדדים. רק מה שנידוהו ק"ק גלוגא. בזה אני אומר. שאין לכם לחוש לנהוג בו דין מנודה בעירכם וכן כאן. שהם ק"ק גדולות מק"ק הנ"ל. ולפי שהוא אינו נחשב עוד מבני עיר הנ"ל. בזה אני מזכה ובמקומי אני עומד. כל זמן שלא אשמע טעם הגון לחזור בי. וביחוד שהוא מוכן לקבל הדין מב"ד ממוצע. אך לא כאשר יושת עליו מק"ק הנ"ל ומב"ד שיבחרו להם. כי אם בזבל"א. או לעמוד בפני רבם א"ג הרב אב"ד שלהם ושלכם. באמת זוהי תמיהא קיימת. שיסרבו לקבלו לדיין בדבר זה. דהא התם והכא קרו ליה רבי. יאמרו רבם דחפו. ברוך ה' שלא עשני אב"ד. כי בודאי הייתי מפגיע בהם מד"ה ומחינא להו בסילוא כו' בכה"ג. כי אין פגם גדול מזה לחשוד לרבם המקובל עליהם ודב"ל. וגם בדבר איסור. ולית ביה אפוקי ממונא. ועוד שהורו בפני רבם. מכוער הדבר. ואין להאריך עוד כאן. כי קצרה היריעה וצרה השעה. וזאת בקשתי ממכ"ת. באם שאין ברור לו הדבר כשמש. שדברי הם לתועלת ושיהיו נשמעים בנחת. ואז טוב. אם לאו. מוטב שיצניעו כתבי. ודברי לא יראו החוצה. ובין כך או כך אבקש עוד פעם להחזיר לידי שני הכתבים כאחד מכמה טעמים. ועל זה אסמוך. ושלום שנית.
6