שאילת יעבץ, חלק ב קצ״גSheilat Yaavetz, Volume II 193
א׳באור מ"ש בלשון תו' ברכות לז"א
ברכות (לז"א) תוס' ד"ה נתן. סבור היה שיברך ג"כ. וא"ת הא קיי"ל אין מזמנין. על הפירות. נ"ל ה"פ. מדנתן ר"ג רשות לר"ע לברך. ש"מ כוונתו של ר"ג היתה שיוציא בברכתו לאחרים שאכלו עמהם. דאל"ה. מאי רשות שייך בה. אלא לאו ה"ק ליה. שיברך להוציא לכולם. כדרך שנותנין רשות לברך בה"מ בזמון. אכן נגד זה יקשה. שא"כ למה לא אמר לו טול ובריך. גם הלא ראה ודאי שלא נטל כוס בידו. לברך עליו כעין המזמן. לפ"ז משמע דס"ל לר"ג. אין מזמנין על הפירות. והדרא קושיא למאי אצטריך ליה רשות. עוד קשה איך עלה בדעתו. שיברך ר"ע ג' ברכות כמו שהוא סובר. מאחר שלא הצריכו כוס. ומתרצי דר"ג היה סבור שיברך ג' ברכות בלא כוס. ולא רצה להכניס ראשו במחלוקת. אם בה"מ צריכה כוס אפילו בשלשה. דפלוגתא היא. אי נמי. דילמא הוה ס"ל כמ"ד א"צ כוס. מ"מ סבר דעל כל שבעת המינין מברכין שלש ברכות שלמות. וכן מזמנין על כולן (חוץ משאר פירות. דאין מזמנין עליהם) שדין אחד הוא לכל ז"מ בכך. וכי ברך ר"ע מעין ג'. לעצמו בלבד ברך ולא יצאו האחרים על ידו. משום דאיהו הוה ס"ל שאין מזמנין על שום פירות. דלא כר"ג. לפיכך הקפיד עליו ר"ג שעשה נגד דעתו. והדר קשיא להו לתוס'. מאי דעתיה דר"ג. אי ס"ל שלש ברכות טעונין כוס (ואל"ה תפשוט מדר"ג. דבה"מ אינה טעונה כוס. מדאצרכיה ר"ג זמון בלי כוס. אלא ע"כ מהא ליכא למשמע מנה) א"כ. כשמברכין בה"מ אחרי שתיית הכוס. יצטרכו לזמן עליה ג"כ. שהרי היין הוא משבעת המינין. ויצטרך לברכה שלאחריו כוס לזמן עליו. וכך יתחייבו המזמנין לעולם על אכילה או שתיה אחת. זמון על זמון. וכוס על כוס. א"כ אין לדבר סוף. ואע"פ שלא ישתו השומעים מכוס של ברכה. מיהת לאותו המברך. דלא סגי דלא טעים. היה צריך שיברך פעם אחרת ג"כ על כוס אחר. וכן פעם אחר פעם. וזה דבר בטל בודאי. ואי ס"ל דצריכה כוס אפילו ביחיד. א"כ פשיטא דקשיא אין לדבר סוף. הנלע"ד יעב"ץ.
ברכות (לז"א) תוס' ד"ה נתן. סבור היה שיברך ג"כ. וא"ת הא קיי"ל אין מזמנין. על הפירות. נ"ל ה"פ. מדנתן ר"ג רשות לר"ע לברך. ש"מ כוונתו של ר"ג היתה שיוציא בברכתו לאחרים שאכלו עמהם. דאל"ה. מאי רשות שייך בה. אלא לאו ה"ק ליה. שיברך להוציא לכולם. כדרך שנותנין רשות לברך בה"מ בזמון. אכן נגד זה יקשה. שא"כ למה לא אמר לו טול ובריך. גם הלא ראה ודאי שלא נטל כוס בידו. לברך עליו כעין המזמן. לפ"ז משמע דס"ל לר"ג. אין מזמנין על הפירות. והדרא קושיא למאי אצטריך ליה רשות. עוד קשה איך עלה בדעתו. שיברך ר"ע ג' ברכות כמו שהוא סובר. מאחר שלא הצריכו כוס. ומתרצי דר"ג היה סבור שיברך ג' ברכות בלא כוס. ולא רצה להכניס ראשו במחלוקת. אם בה"מ צריכה כוס אפילו בשלשה. דפלוגתא היא. אי נמי. דילמא הוה ס"ל כמ"ד א"צ כוס. מ"מ סבר דעל כל שבעת המינין מברכין שלש ברכות שלמות. וכן מזמנין על כולן (חוץ משאר פירות. דאין מזמנין עליהם) שדין אחד הוא לכל ז"מ בכך. וכי ברך ר"ע מעין ג'. לעצמו בלבד ברך ולא יצאו האחרים על ידו. משום דאיהו הוה ס"ל שאין מזמנין על שום פירות. דלא כר"ג. לפיכך הקפיד עליו ר"ג שעשה נגד דעתו. והדר קשיא להו לתוס'. מאי דעתיה דר"ג. אי ס"ל שלש ברכות טעונין כוס (ואל"ה תפשוט מדר"ג. דבה"מ אינה טעונה כוס. מדאצרכיה ר"ג זמון בלי כוס. אלא ע"כ מהא ליכא למשמע מנה) א"כ. כשמברכין בה"מ אחרי שתיית הכוס. יצטרכו לזמן עליה ג"כ. שהרי היין הוא משבעת המינין. ויצטרך לברכה שלאחריו כוס לזמן עליו. וכך יתחייבו המזמנין לעולם על אכילה או שתיה אחת. זמון על זמון. וכוס על כוס. א"כ אין לדבר סוף. ואע"פ שלא ישתו השומעים מכוס של ברכה. מיהת לאותו המברך. דלא סגי דלא טעים. היה צריך שיברך פעם אחרת ג"כ על כוס אחר. וכן פעם אחר פעם. וזה דבר בטל בודאי. ואי ס"ל דצריכה כוס אפילו ביחיד. א"כ פשיטא דקשיא אין לדבר סוף. הנלע"ד יעב"ץ.
1