שאילת יעבץ, חלק ב קצ״דSheilat Yaavetz, Volume II 194
א׳ישוב למה שמקשים בברכות מא"ב
שם (מא"ב) גמרא. זה שני לארץ. מקשים הוה ליה לערבינהו. ולכתוב ארץ חטה זית שמן. ושעורה דבש וגפן וגו'. למנ"מ כתב ארץ שני. דלפירוש התוס'. חטה קודם לזית ושעורה לדבש. ונ"ל דלק"מ. כי יש לדקדק מנ"ל לתו' דארץ קמא חשיב טפי. דלכאורה משמע בגמרא דשוין הן. וצ"ל שהתוס' הכריחו זה. משום דקשיא להו אדרבא מנליה לתלמודא דקמא קמא חשיב. דילמא כולהו כהדדי נינהו. דעל כרחך אחד צריך לכתוב ראשון. ואי אפשר להיות כולם נכתבים בדבור אחד. וצריך לומר. דדייק לה מדאכפל קרא וכתב ארץ יתירא דלא צריך. ולא כיילינהו בחד. ש"מ מדפלגינהו קרא. להורות על חשיבותן קאתי. דכסדר שהן כתובים. ראשון ראשון חשוב. וקודם לברכה. משו"ה ארץ קמא נמי חשיב מארץ בתרא. מאחר דידעינן דלפי חשיבותן סידרן הכתוב (מדגלי קרא וק"ל) א"כ. לא שייך למידק לערבינהו ולכתבינהו. דאי הכי הוה אמינא. דלא קפיד קרא. אלא שוין הן לגמרי. דאי אפשר לכתוב ראשון אלא אחד. אבל מארץ יתירא שמעינן לה דאיכא קפידא ועמו"ק (סרי"א) בהשמטות (ד"צ ע"א) בציון צ"ג. יעב"ץ.
שם (מא"ב) גמרא. זה שני לארץ. מקשים הוה ליה לערבינהו. ולכתוב ארץ חטה זית שמן. ושעורה דבש וגפן וגו'. למנ"מ כתב ארץ שני. דלפירוש התוס'. חטה קודם לזית ושעורה לדבש. ונ"ל דלק"מ. כי יש לדקדק מנ"ל לתו' דארץ קמא חשיב טפי. דלכאורה משמע בגמרא דשוין הן. וצ"ל שהתוס' הכריחו זה. משום דקשיא להו אדרבא מנליה לתלמודא דקמא קמא חשיב. דילמא כולהו כהדדי נינהו. דעל כרחך אחד צריך לכתוב ראשון. ואי אפשר להיות כולם נכתבים בדבור אחד. וצריך לומר. דדייק לה מדאכפל קרא וכתב ארץ יתירא דלא צריך. ולא כיילינהו בחד. ש"מ מדפלגינהו קרא. להורות על חשיבותן קאתי. דכסדר שהן כתובים. ראשון ראשון חשוב. וקודם לברכה. משו"ה ארץ קמא נמי חשיב מארץ בתרא. מאחר דידעינן דלפי חשיבותן סידרן הכתוב (מדגלי קרא וק"ל) א"כ. לא שייך למידק לערבינהו ולכתבינהו. דאי הכי הוה אמינא. דלא קפיד קרא. אלא שוין הן לגמרי. דאי אפשר לכתוב ראשון אלא אחד. אבל מארץ יתירא שמעינן לה דאיכא קפידא ועמו"ק (סרי"א) בהשמטות (ד"צ ע"א) בציון צ"ג. יעב"ץ.
1