שאילת יעבץ, חלק ב קצ״הSheilat Yaavetz, Volume II 195

א׳ע"ד שתבע ר' דוד פאסילבורג ב"כ של ר' מאנש סג"ל מברלין את כ' פייבש רענר שהי' לו בת ר' מאנש הנ"ל ומתה תוך שנה שני' לנשואין בלי ז"ק. בכן יחזור חצי של נדן שהכניס לו שהוא כמשמעו' התנאי' אחרונים שהכניס לו ת"ר ר"ט אין לוידארש סך שלשה מאות ר"ט אין לוידאר' דהיינו ינכה הוצאו' כסדרן. וגם יחזור כל הבגדי' שהכניס לבתו וגם דרונו' שקורין אין ווארף שנתנו קרובי הכלה יחזיר כנהוג גם השאיל לו קופהרט יחזור לו. וכ' פייבש השיב אף שנזכר בתוך ת"א שהכניס לו ת"ר ר"ט לא הכניס לו רק תה ר"ט וב' מאות וויתר לו לכבודו וממ' הי' עושה לו כתובה בסך ת"ר ר"ט. אבל בחזר' לא יכול לתבוע משום ותם לריק רק מה שהכניס וכי יחזור יותר ממה שקיבל. וגם תיכף לאחר חתונה ידוע לכל באי שער עירנו ההפסד שקר' לו כי יאקב רויט וועלש נעשה בורח והוא הי' ערב בעדו ועי"כ יצא ריקם מכל נכסיו שנעשה עוד ב"ח וכלה כל הונו וכל מה שהכניסה לו אשתו וא"כ אין לו להחזיר כלום כי מזלה גרם והפסד פסידא דיד' הוא. וכ"כ מלבושי' שלה הרבה בגדי' שהחזירן לאביה ושלחן מכאן לברלין והרבה שמכר בחיי' בהסכמתה לצורך מזונות עד שלא נשאר ממש כלום מן מלבושי' ובגדי'. וגם שלחה לאבי' במזומני' עשרים הגרי'. גם מסר לב"ד הוצאו' שהי' לו שעולה סך מסוי'. והמורש' הנ"ל חזר וטען והכחיש דברי' רבים וכיחש ענין הוצאו'. גם טען פייבש שלא קיבל שום דורן ומתנה מקרובי אשתו בברלין. מהקופערט אמת ורצונו להחזיר ולאחר ששמענו כל דבריהם באריכו' זו למול זו ובררנו כל הדברי'. יצא מאתנו בתורת פס"ד שמה שטען כ' פייבש מחמת הפסד מחמת יעקב הנ"ל 1 אין בדבריו ממש מכמה טעמי'. ומחייב להחזיר החצי ממה שקבל 2 ובדבר מה שטענו כמה הוא סך שהכניס לו פסקנו הואיל ורגלי' לדבר שהאמת בפי כ' פייבש הנ"ל שמחויב ר' מאניש הנ"ל לעשות שבועה בנק"ח כדין נשבע ונוטל בברלין כמה הכניס לבתו במזומנים. אם לא יברר כ' פיבש דבריו בעדים. ואזי כפי שישבע מחויב כ' פייבש להחזיר לו החצי וקודם שישבע שם מחויב כ' פייבש להשליש המעות המגיע לו. אפס ינוכה מן זה ההוצאו' שהי' לכ' פייבש ועשינו בכח ב"ד שינכה בשביל הוצאות החתונה והליכה וחזר' לברלין וכדומה. 3 הוצאו' סך עשרים ר"ט.

ב׳4 מעשר ינוכה עשרי' ר"ט דהיינו כשיכלול כ' פייבש בשבועתו הנזכר למטה שהוציא מעות מעשר לעני' ולא הי' מחזיק לעצמו. מחמת רפואו' על אשתו עד אחר מותה ששה עשר' ר"ט. מחמת צרכי קבורה מצבה שמחויב להעמיד לאשתו כו' ותכריכי' שבעה ר"ט לומדי' ונר תמיד שבעה ר"ט. כל זה ינוכה מן מה שמחויב להחזיר והנשאר מחויב ליתן לאבי' הנ"ל לאחר שבועתו כנ"ל גם צריך ר' מאניש לכלול בתוך שבועתו שלא קיבל מבתו מיום היותה כאן באלטונא שום כסף או שוה כסף ששלחה לו מכאן בלי רצון והסכמת בעלה. ולהחזרה הנ"ל יש לכ' פייבש זמן ב"ד מהיום ובאם יעבור יהי' נגדו כל כפיו' שבעולם. 5 ובדבר מלבושים פסקנו פייבש. ישבע מה שיש בעין תחת ידו מן מלבושי' ובגדי פשתן של אשתו וזהו מחויב תיכף תוך שני מע"ל החצי מהם למוסרן לב"כ של אבי אשתו ז"ל כנ"ל ועל הנשאר ישבע נר"ו תוך שני מע"ל שמכרן בחיי אשתו לצורך מזונ' והי' בהסכמת ורצון אשתו. ואין לו זמן לשבועה זו יותר ואם לא ישבע מחויב ליתן כפי טענת המורשה הנ"ל. 6 7 גם יכלול שלא קיבל שום מתנו' מקרובי הכלה בברלין כפי טענתו הנ"ל והקופערט יחזור כפי הודאת עצמו של כ' פייבש הנ"ל כל הנ"ל יצא מאתנו בתורת פס"ד ויאושר ויקוי' בכל תוקף פסק ב"ד נעשה יום ד' ך"ב אדר שני תקי"ב לפ"ק. יהונתן חפ"ק אה"ו יע"א אם לא יברר פייבש דבריו בעדי' דב"ח ארבעי' הע"ק עשרי' דב"ח ד"ק יהונתן הנ"ל.

ג׳יצחק טבור הק' משה פאלאק.

ד׳עד כאן הוא כתב הנשתון בצורתו והוייתו בלי שום שינוי ולא חזי"ת והוא כ"י של הזקן מורה שקר עצמו זה האיש מרעיש הארץ האומר אני ואפסי עוד הועתק בדיוק כל אות ותיבה דבריה ככתבן מהגוף שבידי. יגיד נא הקורא בצדק. אם זה לשון חכם זקן ורגיל יושב על מדין. פס"ד הנ"ל. הוצג לידי מהבע"ד. שבקש ממני לעיין בו. אם נעשה עמו כפי שורת הדין האמת והיושר. ע"פ דת והלוך תורתנו הקדושה. ועשיתי לו סימניות ציפרש על פרטים הנכללים בפס"ד דפסקו לחיותיה דהך גברא.

ה׳תשובה

ו׳שמה ושערורה נהייתה באר"ש הלזו הנשמה. אלמלא לא ראיתי ח"י של ערכאות שבסורי"א שסורן רע. לא האמנתי לדברים אפי' על בוקי סריקי. כי עלה כולו קמשונים. כסו פניו חרולי שיבושום משונים. ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער צהוב טמא. שכתוב בפס"ד 1 שמה שטען כ' פייבש מחמת הפסד כו'. אין בדבריו ממש מכמה טעמים. ומחויב להחזיר מה שקבל. פה טמא יאמר כדבר הזה אשר אין לו שחר. תמה על עצמך. הלא זה דבר מפורש בש"ע (ססנ"ג) בלי ערעור ופקפוק. וז"ל. ודווקא מה שהוא בעין חוזר. אבל מה שהוציא או נאבד פטור.

ז׳והב"ש הואיל באר היטב. וכתב בזה"ל. ואם היה לו הפסד במשא ומתן נראה דמנכה ג"כ. והוא דבר פשוט בלי חולק ומגמגם. וכל זה אפילו בגברא דאית ליה. רק שהפסיד מעות נדוניא במו"מ מנכה. אצ"ל בהך גברא שליח ערטילאי. כידוע בעיר הזאת. שהאיש פייבש הלז יצא נקי מנכסיו. שב"ח שלו הבורח הציגו ערום. ולא שביק ליה מדי. וגם הודה בזה כותב הפס"ד באמרו ידוע לכל באי שער עירנו ההפסד שקרה לו כו'. יצא ריקם מכל נכסיו כו' וכלה כל הונו. איה לשון ברור מזה לזכות הנטען. ואיך עכ"ז דן אותו לחוב. ולעשות שחוק מדמו תרתי משמע. דם גוף ונפש בש"ח.

ח׳וכל האמור הוא אפילו בתקנת החזרה בשנה ראשונה. מה גם בשנית כמש"ל בס"ד. הרי עול אחד עצום. שניה תאניה ואניה. שכתוב בו 2 ובדבר מה שטענו כמה הוא סך שהכניס. פסקנו הואיל ורגלים לדבר שהאמת בפי כ' פייבש. שמחוייב רמא"ן לעשות שבועה בנק"ח כדין נשבע ונוטל בברלין כמה הכניס כו'. אוי לדייני בור כאלה. מה טיבה של שבועה זו אצל אבי האשה. וכי זה דומה למעשה ב"ד ולשטר כתובה. והלא אינו אלא מנהג להחזיר אפי' בשנה ראשונה. תקנתא לתקנתא לא עבדינן. עאכ"ו בשנה שניה. שאינה תקנה קבועה בכ"מ. ששורת הדין להאמין לבעל ובק"ח סגי ליה. ועוד שרגלים לדבר. כפי ההנחה ממורה שקר כנ"ל. א"ה להימניה לבעל אפילו בלי שבועה. כ"ש אחר שהיטילו שבועה גם על הבעל שלא כדין. יש לו לכלול בה גם אודות הסך שקבל ויפטר. ולא להוסיף עד"ת לחדש שבועה לטול. במה שלא תקנו חכמים. וכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים. רק אותם שתקנו חכמים וזכרו במשנה. הבו דלא לוסיף. ועל שלשים. תשקמו בדמעות שליש. 3 מה שקצבו לנטען עשרים ר"ט ניכוי בעד הוצאותיו ונסיעתו על החתונה. וחזרתו עד הנה. עם מה שהוציא בזמן הנשואין בברלין. מלבד שאר הוצאות בשדכנות ופזור לפ"כ. בפרט בעת ההיא שהיה איש מסוים נראה לכל אשר עיני מדע לו שמגיע לו כפלי כפלים. ונירם אמר אבד חשבון. ועבד מאי דבעי. אכן יאמרו המושלים בואו חשבון תפנה ותקונ"ן עיר סיחון. עיר שהולך אחר שיחה נעה. ועל רבעים לשונאי אמת. בגזור דין עוד 4 מעשר ינוכה עשרים ר"ט דהיינו כשיכלול פייבש בשבועה שהוציא מעשר לעניים

ט׳מי שמע כזאת. להשביע אדם על ממון שאין לו תובעים. מעשר המגיע לחלקו (כפי הנהוג לחלק מעות מעשר) וכבר זכה בהם לענין טובת הנאה שלו. לחלקם לעניים שירצה. ובודאי כבר קיים המצוה הבא לידו בזמנה. בפרטות שהיה אז עשיר ונדיב. ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. כ"ש בגברא דאמיד. ולו יהא שלא נתנם עדיין. הלא יכול לקיים המצוה עוד בעצמו לכשתשיג ידו. ואין אחריות זה על ב"ד (וגדולה מזו שמענו בסח"מ פ"ז סל"ה בהגה לדין פשוט) או הכי יעלה על הדעת שיתן עכשיו המעשר לחמיו שיאכלנו. אחר שכבר זכו בו עניים. דרמו עליה דהך גברא. וידו כידם שזוכין לאדם שלא בפניו ועשו את שאינו זוכה כזוכה במכירי כהונה. ובמה יזכה חמיו מעתה במעות מעשר הללו. אין אלה אלא דברי בורות. דייני דמגיזתא הכי דייני. וחמישית לפרעו הכוהו אל החומש ע"ד המלבושים. 5 שפסקו להטיל שבועה על פייבש. מה שיש בעין ת"י ממלבושים. שמחויב תוך שני מע"ל החצי מהן לב"כ כו' ועל הנשאר ישבע כו'. לשקלו לגלימייהו דהנהו קאקי חוורי דמשלחי מאני דאנשי. הלא מלבושי אשה נ"מ הן. ורבים וגדולים קמאי ובתראי דלא חשו לההיא תקנתא דחזרה בנ"מ. א"כ הבעל המוחזק וגם יורש דין תורה. מצי למימר קיים לי כוותייהו. ומאן נינהו ב"ד חצוף דמצו לאפקועי ירושה דאורייתא בכדי. וגם להוציא מיד התופס. וכל זה אפילו בדין תקנת החזרה דשנה ראשונה. עאכ"ו בחזרת החצי דשל שנה שניה. דאיהי גופה כל עצמה מרופה ביד המחברים האשכנזים זוכרי התקנה. דפשיטא לית דחש לה בנ"מ נמי. וכיון שכן. הבעל דתפיס מחזיק במה שבידו. ומאן אלים לאפוקי מניה. כ"ש שאין כאן מקום לשבועה כלל. ושש הנה שנא ה' לשון שקר ועל האמת פסכתר כפה. 6 שפסק שיכלול פייבש בשבועתו שלא קבל שום מתנות כו'. ובהדיא כתב ב"ש בשם רא"ם דמתנות א"צ להחזיר אפילו מה שנתנו אביה ואמה להכלה. ומייתי תו בשם רשד"ם שהמפקפק בזה ראוי לנזיפה. ועוד טעות עצום טעה צר אדומי (איני יודע אם בטעות ושגגה טחו עיניו מראות. או בזדון ופשע עיניו השע) דמי עדיפי מתנות מנצ"ב שקבל אחריותם עליו ונדוניא ונ"מ וכל מה שהכניסה לו. דלד"ה אינו מחזיר אלא מה שהוא בעין. לא מה שכלה ואבד. דלא דיינינן בהו דינא דחזרה. אף בגברא דאית ליה. וגם אפילו בשנה ראשונה כה"ג. שפה אחת היא למתקני התקנה ופה אחד למחברים המזכירים אותה. עאכ"ו למתנות מאיזה מין שיהו. פשיטא דליתינהו בתקנתא דחזרה. והא הכא בדליתינהו עסקינן אליבא דכ"ע. וגברא דלית ליה ולא אפשר בחזרה. מאחר שכבר אבדו וכלו עם כל הונו וכל מה שקבל בנדוניא. וליכא לאשתלומי מניהו. ואיפטר ליה מכולא. א"כ טורח שבועה זו שלא קבל שום מתנות כו' (מה גם מקרובים) למה. מה כח ב"ד חצוף יפה. להפקיע ממון שלא כדת. ולהשביע שבועה לבטלה (אולי חשבה לתקון הידוע לו לעשות נ"ר ליצרו באלה לשמה ולקללה) בכזב סיגים על חרס הנשבר מצופה וכיון שכן בודאי בבלי דעת החזיר הבעל העני הלז. הרבה מהבגדים. והיה ראוי לייעצו שיחזיקם לעצמו. כל כה"ג מצוה היא. משום השבת אבדה. ביחוד שהוא עני כעת. והוא קודם לחמיו. להחזיק בשלו ובמה שבידו. ושזכתה לו תורה באמת וביושר. אלא שהאיש עני הדעת הלזה עם עניותו בשעת דחקו בתום לבבו התנהג. עם חמיו לרחם עליו ביותר. לתת לו מה שאינו שלו. וכמו כן מה שהתרצה להחזיר לו התיבה קופערט. לפנים משורת הדין הוא. מה לעני יודע. ולא כ"ע דינא גמירי. ולמה זה יפשטו שארית עורו מעליו ועצמותיו פצחו. ויתומיו מאשתו ראשונה ירצחו.

י׳וזה אפילו אם היה בשנה ראשונה. כ"ש בשניה לית דחש לה. שהוא עצמו מנהג מפוקפק כל עקרו כנ"ל. מכ"ש בספקו שדנין להקל לנתבע. אף כי להוציא מיורש דאורייתא. והשביעית תשמטנה. לשמטוהו לאמוריה דזקן ממרא. 7 מה שפסק שיכלול בשבועה שלא קבל מתנות מקרובי הכלה. כלה נפיחתך וצא טמא שפתים עוב"א טמיא כדיב וכדיבן מליה. שאפילו לפי שטת שטותו מסתייה דלטעי במתנות שנתנו אביה ואמה של כלה להזוג. משא"כ מה שנתנו קרובי כלה. מי איכא למימר דאית ביה משום ותם לריק. ואיה דיין מדייני דחצצתא שיוציא ממון. ע"פ איזה דעה דחויה אצל הכל. הרי אלה שבע כחטאותיהם (וכל אחת טעות כפולה היא דוק ותשכח. אם הייתי רוצה למצות מדותיו לפלש אחר מדה"ד. יעלו למנין ד"י והותר. רק שבחרתי בקצור ע"ד תן לחכם) אומללה יולדת השבעה. ואין לחשדם שלא ידעו ולא יבינו כל זה. הפשוט לבר בי רב דחד יומא (ולהיותם דברים פשוטים וברורים לכל מבין מספיקים. לא ראיתי להאריך בהם) אלא במתכוין להזיק עשו זאת. גזילת העני בבתיהם. ככלוב גו'. כן בתיהם מלאים מרמה נתפטמו באסור כל ימיהם. ולהפקע כרסייהו דמליין גזלה לפלו תלחי תלחי. האי דינא דייני בגלחי. שקרי ושקרוראי זייפי ומצלו דינא כפן נפיחי. בי דינא סריא במאי מלחי. קאקי חוורי גלימא דאנשי משלחי. לבעלא פעור פלחי. מאן דעבד הא עבד הא ונפל בהא חטא"י דקדחי. רחמנא לשזבן מנייהו מואבזרייה וכה לחי חיי לפום רבנן נפישי. מרחמי ואחי. יעב"ץ.

י״אזאת הנ"ל קחו לכם לדוגמא קלה מאיש הביניים שעשה חציצה במלכות שמים. לידע גם קצת מעוות הדין ולו פנים קלקל במשפט. אשר כה עשה למי שלא היה מהצד שלו: כמו העני וביתו ריקן הזה. עם שלא נשאר בידו מאומה. לא חסה עינו מלדחות אבן אחר הנופל. עאכ"ו שעשה כהנה וכהנה. עול במשפט לבוא בעקיפין ותואנה. על בעלי כיסים כשבאו לידו ממתנגדיו יקומון עדי חמס: אשר לא ידעו ישאלום: לשונו תצמיד מרמה. לחזק ידי מרעים ולבצוע עמהם בעושק בזרוע רמה. ברוך המשפיל גאים ומכניע שאון זדים: העושים עצמם במה. ימין ה' רוממה: בילא"ו: