שאילת יעבץ, חלק ב ב׳Sheilat Yaavetz, Volume II 2
א׳יום ב' ע"ס תקכב"ל ק"ח
1
ב׳פרי עץ הדר ענף עץ אבו"ת היינו תולדות תולדותיהם כיוצא בהם. אהו' מחו' ידיד ה' וידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם בתורה וביראת ה' היא אוצרו. אשרי יולדתו והורו. נ"י ע"ה פ"ה כבוד שם תפארתו כמהור"ר יעקב נר"ו יאר לעדי עד.
2
ג׳דורשין תחילות שפעת שלום הטהור ובמטותי מני' דמר שאל יהא לכבודו הרמה למשא לעיין בשאלה קטנה שאני מבקש. יען פה בחור אחד קידש בתולה א' בקדושין בשני עדים בפקדון שהיה בידה היינו שהקדים ושלח לה דבר א' לשם קדושין ואח"ז בא בלילה הוא ושני עדיו עמו. ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא אמרה הן והשיבה ג"כ שהפקדון חפץ ששלח לה עדיין בידה. ואף שיש לפקפק על הקדושין. אבל מ"מ מידי ספק קדושין לא יצאנו. וביני לביני כשראה אבי הבחור הנ"ל ואבי הבתולה הנ"ל התפשרו א"ע לקרב הענין שישאו זא"ז. והרחיבו זמן לנשואין א' שנה. ושאלו אם מותרת לילך פרוע ראש והתרתי להם ע"פ פסק ב"ש וח"מ אה"ע סימן כ"א שכתב ש"ע שם לאסור לילך פרוע ראש בין נשואה בין פנויה ובארו פי' פנויה היינו אלמנה או גרושה אבל לא בתולה וטעמם שלא יסתור הש"ע דברי עצמו שפסק בא"ח סימן ע"ה. וכן מתרץ שם המ"א עיין שם. וכן הובא בשאלות תשובות שבות יעקב ע"ש. וכן בתשובות פנים מאירות מקיל אף באנוסה ומפותה. וראי' שלהם ממתני' דכתובות. זכורני שהיתה יוצאה בהינומא וראשה פרועה. והעיקר האיסור הוא מסוטה ופרע את ראש האשה כו'. גם הורתי להם איסור יחוד כמו ששנינו כלה בלא ברכה אסורה כנדה. והנה הבתולה הנ"ל יש לה ווסת. ולכן שאלו את פי איך יתנהגו בענין הרחקה שמבואר בי"ד בטור ובש"ע הלכות נדה סי' קצ"ה שמחויב הבעל להרחיק א"ע וראיה מהגמרא דשבת דף י"ג שאמרה האשה בעלי שקרא הרבה כו'. והשיב אליהו ב"ה שהרגו שכבר נאמר ואשה בנדתה לא תקרב. ומזה דקדקו ואסרו כל הקריבות. וכאן הואיל והיא רק ארוסה מקודשת בלי חופה וברכת אירוסין. והנה המעיין בטור אה"ע סי' נ"ה וש"ע שם סק"ב המארס את אשתו וברך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה עדיין ארוסה היא כו'. ובש"ע סק"ה ארוסה שמתה אם היה הארוס כהן אינו מטמא לה מפרש ב"ש וח"מ שם אע"ג דהוי קנין כספו מן התורה מ"מ לענין טומאה כי אם לשארו וארוסה לאו שארה היא. א"כ ה"נ נימא בשלמא כשהיא נשואה והבעל מותר לייחד א"ע עם אשתו נדה הואיל וכבר בעל. חיישינן שלא יבוא לידי איסור גזרו הכל בדרך אסמכתא וסמכוהו אקרא ואשה בנדתה לא תקרב לאסור כל קריבות שבעולם כמבואר בי"ד סימן קצ"ה. אבל כאן בארוסה שנתקדשה שאסור להתייחד כי אם בשני עדים אפשר שכ"ע מודים בזה. בארוסה להתירה ולא לאסור נגיעה. הגם המעיין בדברי רבינו הרמב"ם פ' כ"א ה' א"ב כל הבא על ערוה מן העריות דרך אברים או חבוק ונשוק ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה. אבל כבר השיב עליו הרמב"ן הובא במ"מ ואמר שהדרשא של ספרא אינו אלא אסמכתא. גם בספרא עצמו עיינתי בפ' אחרי. ומפרש הקרבן אהרן. ומחלק מקרא הנ"ל לא תקרב היינו שלא ישכב עמה בקירוב בשר. א"כ משמע להדיא שארי דברים שאסרו הוא רק איסור מדרבנן אפי' בנשואה. א"כ בארוסה למה נחמיר לאסור שלא יגע בה שלא הוי רק קנין כספו. וכן הוא במ"מ בהדיא שם שמפסיק וז"ל כבר אמרו ביוצאה וראשה פרוע שהוא אסור מן התורה. שדבר זה אין לה שום דביקות לענין של מעלה. והאיר ה' את עיני. שבא להורות שני אסורים הנ"ל היינו נגיעה בעריות. ודין ראשה פרוע המה שוין. א"כ כיון שהתירו במקודשת בש"ת שבות יעקב בארוסה בתולה וכפי ראיה הנ"ל. ולפ"ד הרמב"ם כמו שמבינים לפי פשוטה כל בחור שיעשה רקודים על חתונה או חיבוק או שארי דברי היתול יהא חייב מלקות מן התורה. או אם יהיה איש נוגע באשה פנויה או בתולה נדה יהא חייב מלקות מן התורה. אלא שזהו הכל רק בדרך שאסרו בנדה רק בבעל ואשתו שהיא נדה שמותר להתייחד. אבל באשה פנויה נדה או בתולה שיחוד אסור בל"ה אינו חייב מלקות מן התורה על נגיעה. א"כ ה"ה בארוסה שיחוד אסור וצריך שני עדים והיא רק קנין כספו ואינו מטמא לה ודאי מותר להושיט לה כוס או ש"ד האסורים באשה לבעלה. גם וכי ס"ד שזה גם בקנין כספו אסור א"כ הקונה אמה והטבילה שהיא חייבת במצות שאשה חייבת וכי ס"ד שצריך האדון שקנה אותה לאמה ויהיה נדה לשמור א"ע בכל האסורים המבוארים בש"ע י"ד ובטור סי' קצ"ה. אבל הואיל ולא מצאתי היתר בפי' אמרתי נא מכבודו לחוות לי דעתו הרמה ובעצתו ינחני במעגלי צדק. והנני לשרת בקודש. כ"ד הדש"ת ומבקש אהבתו לנצח. הק' צבי הירש הלוי החונה פה ק"ק קאפנהאגין יע"א הכותב בחפזון. ולכל המסתופפים בצלו שלום. ונא להשיבני ע"י פאשט מוקדם.
3
ד׳ממה שהשבתי על השאלה הנ"ל לא השארתי בידי העתק שלם. רק רשימה קצרה קטנה. ואציגנה הנה. כמו שהיא ערומה. מבלי פתיחה וחתימה.
4
ה׳תשובה
5
ו׳מ"ש האחרוננים בסתירת משניות לק"מ
מ"ש האחרונים פה אחד בענין הסתירה מרפ"ב דכתובות לפ"ז. שנסתבכו בה מאד. לענ"ד בכדי טרחו וטרייוהו לרישייהו על לא דבר. כי אין כאן סתירה לגמרי. ודר"מ ג"כ כמשמעם ודאי. שכל פנויה אסורה בפ"ר ד"ת. כמ"ש בלח"ש. דבר ברור בס"ד. ואין ספק אצלי כמו כן. שהארוסה יוצאה פרועת ראש. ואי אפשר להיות בענין אחר. שהרי בזמן חכמי התלמוד היו מארסין זמן רב קודם נשואין כמפורסם בכל הש"ס. וכאותה ששנינו נותנין לבתולה כו'. א"כ אותה ששנינו אם יש עדים שיצאה בהינומא ור"פ. ודאי סתמו כפירושו בארוסה קמיירי. וגם על כרחך אתה אומר כן. שאם לא כן. מי יעיד על כל הארוסות שלהן שיצאו בהנומא ור"פ. ונמצאת מפסיד לבתולות ארוסות כתובתן. ולא היה לכולם אלא מנה. והוא כדבר שאין לו שחר. מ"ש מנגיעה דערוה באנו למחלוקתן של ראשונים ואחרונים. ויעויין בשל"ה (שער האותיות דצז"א) לענין נגיעת א"א.
מ"ש האחרונים פה אחד בענין הסתירה מרפ"ב דכתובות לפ"ז. שנסתבכו בה מאד. לענ"ד בכדי טרחו וטרייוהו לרישייהו על לא דבר. כי אין כאן סתירה לגמרי. ודר"מ ג"כ כמשמעם ודאי. שכל פנויה אסורה בפ"ר ד"ת. כמ"ש בלח"ש. דבר ברור בס"ד. ואין ספק אצלי כמו כן. שהארוסה יוצאה פרועת ראש. ואי אפשר להיות בענין אחר. שהרי בזמן חכמי התלמוד היו מארסין זמן רב קודם נשואין כמפורסם בכל הש"ס. וכאותה ששנינו נותנין לבתולה כו'. א"כ אותה ששנינו אם יש עדים שיצאה בהינומא ור"פ. ודאי סתמו כפירושו בארוסה קמיירי. וגם על כרחך אתה אומר כן. שאם לא כן. מי יעיד על כל הארוסות שלהן שיצאו בהנומא ור"פ. ונמצאת מפסיד לבתולות ארוסות כתובתן. ולא היה לכולם אלא מנה. והוא כדבר שאין לו שחר. מ"ש מנגיעה דערוה באנו למחלוקתן של ראשונים ואחרונים. ויעויין בשל"ה (שער האותיות דצז"א) לענין נגיעת א"א.
6
ז׳הערות הראויות בגמרא בנדון קריבה דערוה
ולענין שמוש שפחות נעלם. ממנו הא דא"ש. אין משתמשין באשה כלל. ועיין א"ע סכ"א דעה דחויה בזה. ואין להאריך עם שיש לי בכל זה דברים בגו במו"ק. הן במ"ש בגמרא דפליגא דעולא דנשיק לאחוותיה. אדידיה כו'. לכאורה מקרא מלא מסייעו.למאי דעבד מעשה רב. שככה מצינו לאלישע הנביא שנשק לאמו. ובודאי גדול היה באותה שעה. שהלך לשמש את אליהו. אלא שי"ל נשיקה של פרישות שניא. כמ"ש במ"ר אצל יעקב אע"ה עה"פ וישק יעקב לרחל. שאינה דומה לשל תפלות. עם שאין למדין מדורות ראשונים קודם שניתנה תורה. אבל צריכין אנו לחלק בין אמו לאחותו. שבנשיקת אמו רגיל הוא. אין בה משום הרגל עברה כמו באחותו. וכמו שחלוק בהן בדין יחוד. ובגמרא דשילהי קידושין בעובדא דברתיה דר"ח דאותבוה בכנפה דחמוהי. וא"ל לא סבר מר דמקדשא. איכא לתמוהי טובא במ"ש רש"י. כאילו יש הפרש באיסור קריבה. בין א"א לשאר עריות. אבל בחי"ג תקנתי הענין יפה ואכמ"ל.
ולענין שמוש שפחות נעלם. ממנו הא דא"ש. אין משתמשין באשה כלל. ועיין א"ע סכ"א דעה דחויה בזה. ואין להאריך עם שיש לי בכל זה דברים בגו במו"ק. הן במ"ש בגמרא דפליגא דעולא דנשיק לאחוותיה. אדידיה כו'. לכאורה מקרא מלא מסייעו.למאי דעבד מעשה רב. שככה מצינו לאלישע הנביא שנשק לאמו. ובודאי גדול היה באותה שעה. שהלך לשמש את אליהו. אלא שי"ל נשיקה של פרישות שניא. כמ"ש במ"ר אצל יעקב אע"ה עה"פ וישק יעקב לרחל. שאינה דומה לשל תפלות. עם שאין למדין מדורות ראשונים קודם שניתנה תורה. אבל צריכין אנו לחלק בין אמו לאחותו. שבנשיקת אמו רגיל הוא. אין בה משום הרגל עברה כמו באחותו. וכמו שחלוק בהן בדין יחוד. ובגמרא דשילהי קידושין בעובדא דברתיה דר"ח דאותבוה בכנפה דחמוהי. וא"ל לא סבר מר דמקדשא. איכא לתמוהי טובא במ"ש רש"י. כאילו יש הפרש באיסור קריבה. בין א"א לשאר עריות. אבל בחי"ג תקנתי הענין יפה ואכמ"ל.
7
ח׳שבי"ע לא חש לקמחיה
וארשום בכאן מה שכתבתי בגליון ספר שבות יעקב דף מ' ע"ב שאלה ק"ג. מה שכתב ואי לאו דמסתפינא מפרש"י וכו'. קלתה שפיר דמי פירוש מדאורייתא שאסור לבנות ישראל לילך פרועת ראש בשוק היינו ששערותיה סתורת אבל קלתה פי' מלשון קליעת שער שפיר דמי עכ"ל. ע"ש. פירוש משובש הוא דוק ותשכח. גם מ"ש לקמן דאפילו אנוסה יש לכסות ראשה. וראייתו מילקוט פ' נשא דף ר"ז בשם ספרי. וז"ל דבר אחר לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשן. ואעפי' שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותקח תמר אפר על ראשה וכתונת פסים אשר עליה. ע"כ והתם אנוסה הוי. הרי להדיא דאפילו אנוסה יש לכסות ראשה. עכ"ל. לא ידענא מאי קאמר. וראיה לסתור היא. הא התם אחר שנאנסה קרעה הכסוי שעליה ופרעה ראשה. ואדרבה לפני המעשה לא סתרה שערה אפילו שהיתה פנויה. וכדר"מ (ומפני הקלקלה נהגה מנהג בזיון בעצמה להודיע צערה על חלולה ופגמה) ומש"ע שם. וכן בתולה שנתקדשה ועדיין לא נשאת מותרת להלוך פרועת ראש בודאי. כיון שכתובתה מאתים וכו' ע"ש. בודאי כן הוא בהכרח עצום ממנו כמ"ש בתשובתי בס"ד. ודעדיפא הוה ליה למימר. ע"כ מ"ש על בשבוי"ע. ומ"ש מכ"ת בפשיטות בארוסה שאסור להתייחד עמה כ"א בשני עדים.
וארשום בכאן מה שכתבתי בגליון ספר שבות יעקב דף מ' ע"ב שאלה ק"ג. מה שכתב ואי לאו דמסתפינא מפרש"י וכו'. קלתה שפיר דמי פירוש מדאורייתא שאסור לבנות ישראל לילך פרועת ראש בשוק היינו ששערותיה סתורת אבל קלתה פי' מלשון קליעת שער שפיר דמי עכ"ל. ע"ש. פירוש משובש הוא דוק ותשכח. גם מ"ש לקמן דאפילו אנוסה יש לכסות ראשה. וראייתו מילקוט פ' נשא דף ר"ז בשם ספרי. וז"ל דבר אחר לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשן. ואעפי' שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותקח תמר אפר על ראשה וכתונת פסים אשר עליה. ע"כ והתם אנוסה הוי. הרי להדיא דאפילו אנוסה יש לכסות ראשה. עכ"ל. לא ידענא מאי קאמר. וראיה לסתור היא. הא התם אחר שנאנסה קרעה הכסוי שעליה ופרעה ראשה. ואדרבה לפני המעשה לא סתרה שערה אפילו שהיתה פנויה. וכדר"מ (ומפני הקלקלה נהגה מנהג בזיון בעצמה להודיע צערה על חלולה ופגמה) ומש"ע שם. וכן בתולה שנתקדשה ועדיין לא נשאת מותרת להלוך פרועת ראש בודאי. כיון שכתובתה מאתים וכו' ע"ש. בודאי כן הוא בהכרח עצום ממנו כמ"ש בתשובתי בס"ד. ודעדיפא הוה ליה למימר. ע"כ מ"ש על בשבוי"ע. ומ"ש מכ"ת בפשיטות בארוסה שאסור להתייחד עמה כ"א בשני עדים.
8
ט׳לא ידעתי מניין לו זה. וכי אם רוצה להכניסה לביתו ולבוא עליה לשם נשואין. מי ימחה בידו. ואפילו בבית אביה לא אסרו אלא קודם שבע ברכות. איסור דרבנן בעלמא הוא. שלא ינהוג בה מנהג הפקר. ול"א אלא אסורה כנדה. ומנה. לא תהא חמורה כנדה דרבנן. מנדה ממש דאורייתא. דשריא ביחוד. ואע"פ שאינה מותרת אלא כשבעל. מ"מ אף בשלא בעל. אלא שעדיין לא ברך ז"ב מי האומר שיצטרך שני עדים. ועוד מהנעשה לארוסה שביהודה (וכמדומה סוגיא דפ"ק דכתובות אטעייה) ודי בזו כעת שאני טרוד מאד.
9