שאילת יעבץ, חלק ב כ״דSheilat Yaavetz, Volume II 24

א׳יום א' בטו"ב שבט תקכ"ה לפ"ק ק"ק עמדין:

ב׳שלומים אלומים כחול ירבה ימים יעקב איש תמים מפענח נעלמים בטוב יבלה ימיו ושנותיו בנעימים. ה"ה אהו' אה"נ ידידי חביבי כנפשי ולבבי הרב המאור הגאון הגדול חריף ובקי כל דבר סתום מברר ומלבן כצמר נקי נ"י פ"ה השלם המושלם במעלות ובמידות לו עשר ידות כ"ש המהולל המפורסם מהור"ר יעקב שי' נרו ויזרח כחום עלי אור צח וכאל"ש וי"ר יא"ק.

ג׳פעמים רבות הכינותי להודיע לו מהני מילי אשר נתחדש ולשאול ממנו לברר לי ספיקות רבות אשר נסתפקתי בדינים וחזרתי לאחורי כי ידעתי מיעוט ערכי חוח כמוני איך אעיז פני נגד ארז כמותו לאמר נתראה פנים אמנם כעת ההכרח השיאני מהמעשים אשר קראני כי בורים וע"ה גדולים עמדו לנגדי להתיר בפומבי את אשר אסרתי ואמרתי אלכה אל הגדולים ואדברה אותם ואציעה נא דברי לפני רום הוד פאר מעלתו את המעשה אשר נעשה בקצור.

ד׳בקיץ העבר יצאה טריפה מתחת יד שוחט א' אשר לא היה יכול לתרץ דבריו בשום אופן ובלתי אפשרי היה להעבירו מאומנתו מכמה טעמים אמנם נמצא פה נער א' אשר למד ה' שו"ב וגזרתי ואמרתי שהנער הזה ילך תמיד עם השוחט הנ"ל אף שהנער לא שחט עדיין ולא נטל קבלה ועדיין אין לו קבלה בכתב שרשאי לשחוט כי באמת אינו אומן לשחוט עופות אעפ"כ אמרתי שישגיח על השוחט הנ"ל והוכרז בבה"כ בהסכמת פ"ו הקהל יצ"ו שכל מה שישחוט שוחט א' לבדו הבהמה ההיא היא טריפה אלא שצריך להיות בדיקת הסכין ובדיקת הריאה ע"פ שניהם דוקא ונהגו כך עד חג הסוכות שנחלה ל"ע השוחט הנ"ל שלחו אלי פ"ו הקהל יצ"ו להרשות את הנער לשחוט לבדו שלחתי להשוחט הנ"ל להגיד אם הנער הוא אומן לשחוט בהמה ואם הוא בקי בבדיקת הריאה ויכולין לסמוך על שחיטתו ואמר הן ועפי"ז הרשתי את הנער לשחוט לבדו מחמת שהיה שעת הדחק גדול ובפי' אמרתי כשיחזור השוחט הנ"ל לבריאותו אזי יוחזר הדבר לאיסור. שכל מה שישחוט שוחט א' הוא טריפה. והנה אירע ע"י כמה מכשולים יצאה מתחת יד הקצבים אף שקצבי ישראל המה. קלים הם כדרכם של הטבחים שותפים כו'. איני יודע אם בעת אשר רום מעלתו ישב על כסא הוראה פה אם הקצבים היה קלים וחצופים כמו עתה. וזה מקרוב קודם ר"ה קצב א' אכלו הוא וב"ב ראש כבש טריפה במר דכשירה ומאחר שהשוחטים עררוני מקדם ואמרו שהקצבים חשודים בעיניהם להטעות אותם באיזה ענין שיהיה וגם סיפרו לי כמה אנשים מכשולים שיצאה מהקבצים שמכרו בשר טריפה במר דכשרה ופעמים נודע אחר המכירה קודם האכילה ופעמים לא נודע עד אחר האכילה ואמרתי להשוחטים לתקן שיניחו סימן כשר ע"י פיתקא לתלותו על כל דופן הבהמה ובראש ובריאה וענו השוחטים כן וכשהלכו הקצבים להפ"ח בעת ההיא הק' התו' פ"ו ה"מ ר' יונתן דריאלס שי' בקובלנא והשיב להם שדברים הללו אין לו שייכות לדבר בם כי אם שייך לרב אב"ד כך אמר ר"י דריאלס שי' להשוחטים ובזה נתחזקתי מאד ואח"ז נתפתה רי"ד הנ"ל לעצת חתנו הסכל שהיה ידו עם הקצבים והלשינו עלי לפני השררה וכתבו עלי מרורות לא ידעתי ספורות וכל השומע תצילנה אזניו מרוב הבזיונות אשר כתבו בכתב שקורין סופליקא ונמשך הדבר לעשות הסימן עד ש"ק ט' מרחשון כי מקדם כשהלכו הקצבים בקובלנא לפני השררה צוה הוא להשוחטים לקיים כאשר אמרתי שלא להכשיר שום בהמה בלי הנחת הסימן כי מה איכפת ליה בזה בלבד שיהיה בשר מרובה לעירונים ואני כאשר ראיתי שיד ריש בריוני ר' יוזיל לוי עם סיעתו איזה מיושבי הקהל יצ"ו עם הקצבים אמרתי לשוחטים שיתנו לי ת"כ שלא להכשיר בלי הנחת הסימן וכן עשו בתכ"ס נתן לי הנער ובער השוחט אנשיל ת"כ בפני המנהיג הק' ר' פייס נורדין והב"ח המו"פ כ"ה זלמן וועצליר שי' ברצונו הטוב ונפשו החפצה ואמר בפי' שאין מי שיוכל להכריחו לעבור על הת"כ וחלילה לו לעבור בשום אופן והשוחט הישיש שהיה קצת חולה והלכתי לבקרו ג"כ נתן לי ת"כ על דברי הנ"ל ברצונו הטוב כנ"ל בפני א' שהיה שם עמי. ובש"ק ט"ו מרחשון בא זה הנער השוחט ואמר שהפ"ח ר' הירש פוזנר שלח אליו שמש הקהל שילך לשחוט ויכשיר הבהמה בלי הנחת הסימן בצוי השררה בקנס ה' ר"ט ואמרתי לו שילך להשר שקורין פריסדענד ולבקש מאתו שלא לעבור על ת"כ שלו כי הלא גם להשררה נשבע בבית העצה מקרוב שלא לשחוט בלי מכס וכמו שאינו יכול לעבור על השבועה די כמו כן אינו יוכל לעבור על הת"כ זה והוא לא רצה לילך ולא שמע אלי ואחר שאמרתי לו כ"פ שילך אולי יפויס השררה כי מה איכפת להו לנכרים בסימן ואמרתי לו בפי' שכל מה שישחוט ויכשיר בלי הנחת הסימן הבהמה ההוא טריפה היא ושמעו דברים אלו שאמרתי אנשי ביתי ושארי אנשים ומחמת שדרכי היה מן העת שהתחיל הנער לשחוט לבדו לבדוק הסכין בכל עת קודם שהלך לשחוט כי באותו העת השחיטה מרובה ובאותו מש"ק אמרתי להשוחט הנער מה לי לבדוק הסכין כי כל מה שישחוט הוא טריפה והוא לא שמע אלי והלך ושחט והכשיר בלי הנחת הסימן ועבר על הת"כ ולמחרתו שלחו הקהל אלי מדוע שלחתי להשוחט שלא יבא אלי עם שאלה מריאה או שאר שאלה מבהמה ואמרתי להשמש בפני עדה קדושה כי בלא"ה הכל טריפה מה ששוחט מאחר שעבר על ת"כ ובכיון אמרתי לפני עשרה ויותר כדי לפרסומי מלתא.

ה׳והנה ביום ג' שלאחר מש"ק הנ"ל שמעתי שהשוחט אשר יצאה טריפה מתחת ידו הולך לשחוט ג"כ לבדו והייתי תמה תמיהות רבות ומאחר שפ"ו הפ"ח ר' הירש פוזנר הוא חרש כמשמעו שלחתי לקרא לבנו ר' משה שי' ואמרתי לו מה זאת מלבד שאסור הכל מחמת שעברו על הת"כ הלא יותר מזה מפורש בברור שכל מה שישחוט השוחט א' לבדו הוא טריפה וכן שלחתי להקצין כ' ר"י דרילס שי' ואמרתי לו בפני כ' זלמן ובנו ר' יוזפא נורדין בי' שכל מה ששחטו השוחטים הוא אסור ובפרטות מה ששחטו כ"א לבדו אחר שהבריא השוחט החולה והראיתי לו הכרוז ולא הועילו דברי כלום והייתי מפרסם הדבר שהבשר הוא אסור ולא שמעו לקולי זולת בבית הק' התו' פ' ר' הירש וועצליר שי' וגיסו הק' ר' ליזר דאקטור שי' המה שמעו לקולי ולא זו שלא אכלו מבשר אשר אסרתי אלא אף זו שכתבו לבן אחותו דרום הוד פ' מעלתו ה"ה הרב מוהר"ש שי' אב"ד דק"ק אמשט' וגיסו הרב אב"ד דק"ק האג. והנני שולח לידו העתק (שכח ולא שלח) מתשובה מהאב"ד מאמשט' ועד הנה הייתי בשב וא"ת ולא כתבתי לשום מקום ואפילו להאב"ד מאמשט' לא כתבתי כל הדברים וטעם הראיות אשר לי שאסרתי זולת כתבתי לו בקיצור כי אמרתי מאחר שאיזה אנשים נכנסו דברי הגאב"ד הנ"ל באזניהם ורובם הם קשי עורף והתירא ניחא להו ומה לי לעשות אני עשיתי מה שמוטל עלי והשומע ישמע כו'. והנה נודע שבור הגדול ר' איצק לוי אשר לא ראה מאורות מימיו ואינו מכיר בצורתא דשמעתתא ממנו יצאה הורע"ה זאת ולא זו שהחציף פניו לדבר עלי סרה בחדר הקהל לפני אסיפה גדולה שלא בפני לומר שלא יפה הוריתי ושלחו אלי הקהל לומר שע"ה ר"א לוי הנ"ל רוצה לברר דבריו בפני הקהל שהבשר מותר באכילה ואמרתי לתשובה שאין זה כבוד הרב ובפרט אם ר"א הוא ע"ה גדול כזה שאינו יודע הדין חכם שאסר כו'. אעפ"כ ישלח לי דבריו בכתב ואראה אם דבריו נכונים אעפ"י שלא הוא הטעות בדבר משנה אפ"ה אפשר אחזיר בי. אמנם ידעתי שאינו יודע בין ימין לשמאל אפילו בסוגית התלמוד ופשיטא בסוגית הפוסקים ור"א בור הנ"ל יש לו בבית בור א' נקרא ליפמן אוסיג ממדינות מערין תלמיד אותו האיש אבד מאלטונא והמ"ב. וכתב ע"י לאיש א' לפראג נקרא ר' לוי פאנטא והשיג מר' לוי הנ"ל איזה כתב וקרא ר"א בור הנ"ל הכתב לפני אנשים בפונדק נכרי בית שותי שכר וגם קרא הכתב ברחובות והשמיע קול שהשיג כתב מפראג שלא יפה הוריתי ואמרתי להראות לי הכתב וגם אמרתי להפ"ח ר"ה פוזנר באסיפת הקהל ישלחו אלי להראות הכתב מה כתוב בה ולא רצה לשלוח כלל ואח"ז שלח השר פריסדענר בקנס להק' ר"י דרילס לשלוח לר"א ליקח ממנו הכתב לראות בו ונתן ר"א הנ"ל הכתב לר"ה פוזנר הנ"ל והעתיקו לכתב ולשון גלחת וזה איזה ימים הלך ר"א בור הנ"ל עם הכתב בלשון גלחת לבית העצה לפני כל השררות ועוד היום איני יודע מה כתוב בה. הנשמע או נראה כזאת בישראל. והכרח לי כעת לברר דברי בפני גאוני ארץ ובפרטות הכרח לכתוב להאב"ד מפראג וכך יעצו אותי אנשי נאמני והק' ר"י דרילס ג"כ יעץ אותי כנ"ל ומי יוכל לספר מגודל החוצפא של ר"א הנ"ל. ואחיו ר' יוזיל לוי שעמד על המגדול וצוה לשמש להכריז בקנס יו"ד ר"ט חצי לשררה שאינו רשאי שום אדם לומר על הבשר שהוא טריפה וצעקתי ככרוכיא והפסיק השמש להכריז ולא גמרו עכ"פ לא נשמע מעשה כזאת שע"ה ובורים יהיה להם חוצפא גדולה כל כך זה המעשה בקיצור. ועתה אדון לפניו לברר דברי הטעם אשר אסרתי הבשר. מה ששחטו כ"א לבדו מילתא דפשיטא הוא שכן הוכרז בבה"כ בפי' שכל מה שישחוט א' לבדו הוא טריפה אם לא אחר שאני בעצמי יהיה המתיר לשחוט לאחד לבדו ומה שהתרתי להנער לשחוט לבד בעת שהיה השוחט הזקן חולה לא בשביל זה הותר לעולם ומכ"ש שבפי' אמרתי בשעת ההתרה כשיבריא השוחט שיוחזר הדבר לאיסורו וא"צ לזה ראיה אמנם להוציא מלבם של הסכלים האחים ר"א ור' יוזיל הנ"ל וסיעתם ע"ה דידהו חפשתי ומצאתי מפורש כנו"ת מהרי"ט חי"ד סימן מ"ח נדון כיוצא בזה וכתב שם וז"ל והטענה ה"ד שמאחר שהותר מקצת בימים טובים מרשות החכם הרי הותר כולו אף זה הבל ורעות רוח שאין אומרים נדר שהותר מקצת הותר כולו אלא בהתרת חכם כו' עכ"ל. הרי ממש נ"ד ואפילו התם בנדון דמהרי"ט לא אמר החכם לשוחט בשעת התרה בי"ט שיוחזר הדבר לאיסורו אחר י"ט ומכ"ש בנ"ד שבפי' אמרתי שיוחזר הדבר לאיסורו ופשיטא דפשיטא מה ששחט השוחט הזקן לבדו אחר שהבריא שהרי לדידיה לא התרתי כלל ובשביל שהתרתי להנער לא הותר הזקן ואף זה א"צ ראי' ואעפ"כ להוציא מדעת הסכלים הנ"ל שסמכו עצמם על סברות בדויות כזה חפשתי ומצאתי בשו"ת דברי ריבות סימן רצ"ח שהביא דברי ריב"ש וז"ל וכ"ת והלא כיון שנדרו לשני סופרים יחד והותרו לר' אברהם הותרו גם לר' חיים כו' דנדר שהותר מקצתו כו' הא ליתא דהתם הוא בנדר שהותר ע"י חכם כו' עכ"ל. הרי ג"כ ממש נ"ד וק"ו בנו שק"ו שאותו שוחט הזקן הוא שנמצא טריפה אחריו אף שלא העבירו מאומנתו הרי העמידו ע"י א' אתו לראות אחריו נמצא זה פשוט דמה ששחטו כ"א לבדו שבהמות ההם אסורים. אלא נ"ל דאפילו אותם הבהמות ששחטו שניהם ביחד קודם שהתרתי להם הת"כ גם הבהמות ההם אסורים.

ו׳ואחר שעברו על ת"כ נקראו חשודים לאותו דבר וטעמא דידי דדמיא להא דהרא"ש ורי"ו שהביא מש"ע י"ד סימן א' סי"א אם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א שהיא אסורה וכתבו הט"ז והש"ך הטעם משום דהוה כמו חשוד לאותו דבר ונראה דכ"ש הוא בנ"ד דנשבעו בעצמם ובודאי חמור שבועות אדם בעצמו מחרם הקהל דקיל בעיני אינשי וכן כתב בשו"ת רשב"ש סי' רי"ב וז"ל. מלך או שלטון כו' שמגזם בקהל להחרים כו' אותו חרם אינו כלום כו' אבל שבועה שמשביע כו' אסור לשבע לו ונראה שהחלוק שחלק בין שבועה לחרם לפי שהשבועה נשבע מפי עצמו כו' עכ"ל. וכה"ג כתב הרמ"א סי' רל"ב סי"ד אבל לא כתב שם הטעם שכתב הרשב"ש. וא"כ אם בחרם הקהל מי שעבר ושחט הוה חשוד לאותו דבר מכ"ש כשעבר על ת"כ שנתן השוחט בעצמו דהוה חשוד לאותו דבר ומשמעות הש"ע דאפילו בדיעבד אסור וכ"כ בשו"ת מהר"מ לובלין סי' כ"א וז"ל שם דף י"ט ע"ד ואף שכתב הרא"ש בתשובה כו' צבור שהטילו חרם שלא ישחוט אדם כו' ועבר על החרם כו' הרי שאסור אפילו בדיעבד עכ"ל. הרי כתב בהדיא שאסור אפילו בדיעבד ואף דכתב בפ"ח שם סי' א' ס"ק ל"ח דבהפסד מרובה יש להתיר והוא חולק וסבר דמשום קנסא בעלמא כתב הרא"ש כן הרי בשו"ת גנת ורדים חי"ד כלל א' סימן ב' כתב ראיות ברורות דמדינא אוסר הרא"ש ורי"ו ואסור אפילו בדיעבד א"כ מה"ת נסמוך על הפ"ח שהוא יחיד נגד הני רברוותא אשר מימיהם אנו שותים דאוסרים אפילו בדיעבד ובפרטות דהפ"ח כתב לחלוק על הרא"ש ורי"ו ועוד נ"ל דבב"ד אפי' הפ"ח מודה דאסור דהרי כתב בתשו' מגיד מראשית בשם הב"י א"ח סי' תקי"ז דבדבר הרגיל לא שייך דיעבד. וכ"מ בד"מ י"ד סי' ע"ו וז"ל כתב ע"י מהרי"ק שורש ל"ט דאין לחלק בין דיעבד לכתחלה אלא בדבר הבא באקראי אבל אם נתיר דבר ואח"כ חוזר ונעשה לכתחלה פשיטא שיש לאסור עכ"ל הד"מ ובמהרי"ק שם סיים בפי' שאוסרים לו אפילו בדיעבד. וא"כ בנ"ד שלכתחילה הם שוחטים ועוברים על הת"כ פשיטא דאסור אפילו לדעת הפ"ח

ז׳שוב האיר ה' את עיני ומצאתי כדין כיוצא בזה ממש בס' בני יעקב חבור על הלכות מבעל העיטור ובסוף הספר כמה שו"ת וכתב שם בשאלה ו' ב"א שעבר על ת"כ שנתן שלא לשחוט יחידי ויש שם פלפול כמה דפין ובסוף התשובה אתא עלה מהאי דהרא"ש ור"מ שנקרא חשוד וכתב שם די לנו שיפסל השחיטה ששחט לבדו כו'' אבל אם שח"כ חזר לתנאו הראשון וישחוט בהשתתפות אחר למה יפסל כו' ומעתה ליכא' האי טעמא דחשוד לאותו דכיון דחוזר ושוחט בהשתתפות אחר תו ליכא האי טעמא שהרי ישראל אחר עע"ג עכ"ל. וא"כ בנ"ד דתרווייהו חשודים על שעברו על ת"כ א"כ מה מועיל ששניהם שוחטים. ואע"ג דסיים שם בס' בני יעקב דמפני שעבר על שבועתו לא יפסל שחיטתו. הוא הולך בשיטת הפ"ח דדינו של הרא"ש אינו אסור אלא משום קנס. אבל כבר הבאתי דעת הט"ז והש"ך דאסור משום שהוא חשוד ולהש"ך מ"ש הרא"ש דראוי לקונסו קאי אהיכא דלא הטילו חרם רק תקנה בעלמא הוא דאסור משום קנס אבל היכא דהטילו חרם אסור מדינא וכמו שכתב בגנת ורדים. א"כ בנ"ד נמי אסור אפי' בדיעבד ומ"ש אא"ז הגאון רמ"א ז"ל בהג"ה סי"א דאם נתבטלה התקנה כו'' נ"ל דזה קאי ג"כ אהיכא דתקנו בלא הטלת חרם דהרי שם בפסקי מהרא"י איירי ג"כ שתקנו בלא הטלת חרם ומה שהביא שם דברי הרא"ש תחלת דבריו דצבור שתקנו בחרם נ"ל דהא דכתב שם דמשום מיגדר מילתא כו' קאי אסוף דברי הרא"ש היכא דתקנו בלא הטלת חרם וכמ"ש הש"ך. מכל הנ"ל לא נשאר שום סברא לצדד להקל אלא מה שאומר שאנוס הוא שהפ"ח שלח לו בציוי השררה בקנס ה' ר"ט גם זו טענת הבל הוא ואין בו ממש מכמה טעמים חדא דהרי מ"ש רמ"א סי' רל"ב סי"ב בהג"ה וכן אם צוה השר שלא לקיים שבועתו ונדרו אפילו לא הוי הקנס רק ממון מקרי אונס. הרי סיים שם אם בנקל יכולים להשתדל לא מקרי אונס. ולכאורה יש לי קצת מקום עיון בזה דלעיל סי' רכ"ח סמ"ז כתב דיש להשתדל בכל מאמצי כח לבטל הציווי וכאן כתב אם בנקל משמע דלא צריכין להשתדל בכל מאמצי כח ואין לי פנאי לעת הזאת לעיין בו הטיב. עכ"פ אפילו לפ"ד רמ"א בכאן סי' רל"ב דאם בנקל יכולים להשתדל לא מקרי אונס ובנ"ד נמי היה לו להשוחט לילך להשררה אולי בנקל היה יכול להשתדל לבטל הציווי ובפרטות שהיה לו טענה גדולה שהרי נשבע גם להשררה וכמו שאמר יוסף הצדיק לפרעה איתשיל נמי אשבועתך כו' ואולי היה מפויס השררה והוא לא עשה לילך לפני השררה שהוא דבר קל אלא הלך לשחוט אחר אותם אזהרות שהזהרתי אותו נראה לעין כל דבלא אונס עבר על הת"כ בשאט נפש וא"כ חשוד הוא. ועוד דהרי לא בא להשוחט הציווי מהשררה ע"י השוטר כנהוג פה אלא הפ"ח שלח אליו השמש בציווי השררה בקנס ה' ר"ט ומה היה לו להאמין לדברים הללו. וגם לא היה צריך לקיים דברי השררה עד יום ב' שלאחריו שבא הפסק מהשררה. ועוד אפשר לומר דמ"ש הרמ"א דציווי השר מקרי אונס. היינו שר ומושל אבל פה השררה אין להם ממשלה רבה כי יכולים לבא בקובלנא עליהם למקום הסמוך לכאן שיש שם שררה שמושל על השררה פה וזה מצוי מאד שלא לקיים דברי השררה פה ולקבול עליהם בפני השררה שמושל עליהם. ובר מכל דין ומן דין הרי פה שכיח הרבה וממש כל המשפטים הם בערכותיהם וכבר היה יודע השוחט שהקצבים ילכו לפני השררה א"כ היה לו להשוחט להתנות בשעה שתקע כפו ומדלא התנה הכל בכלל הת"כ והרי מפורש הוא בפוסקים דאונס דשכיח אליבא דכ"ע לא הוי אונס מדלא התנה. והנה יש לי עוד טעמים וראיות דלא הוי בזה אונס ואין הזמן מסכים כעת להאריך. היוצא מכל דברי שהבהמות שהיו נשחטים ע"י אותם השוחטים והבשר עדיין ביד ב"ב אסור לאוכלם וגם הכלים שנתבשל בהם בשר משחיטה הנ"ל צריכים הגעלה. והנה כה' איצק לוי ואחיו כה' יוזלי הנ"ל הם' חוטאים ומחטיאים את הרבים והנה ידוע לכל העולם שרום הוד פאר מעלתו הוא קנא בן קנא לקנא קנאת ה'' צבאות בקשתי שעל משמרתו יעמוד לקנא קנאת ה'' ותורתו כי מי יכול לספר גודל חלול ה'' בזה שהערלים ברחובות משחקים בזה וגודל חרפות והעיר אשר לי. כי גם זה מקרוב אחר שהשיג ר"א הנ"ל הכתב מפראג והשוחט הנער רצה לשחוט לבדו בלי השתתפות עם שוחט האחר ונקרא נקראתי לבית העצה לפני כל השררות בשבוע העברה ודיבר הנער עלי מלשינות גדולות בפני והיה בידו ניירות דינים משו"ב והניח לשררה ואמר שישלחו זה לפני כמה רבנים אם אינו יודע הדינים ומדוע לא ישחוט לבדו והיה עמי שמה הק' פ"ו ר"י דריאלס והק' המנהיג ר' זלמן כהן והק' המנהיג ר' פייס נורדין שהיה עומדים ע"צ ימיני ואני איני מכיר לשונם והיה הקצינים הנ"ל משתוממים ומשנים פניהם מרוב הבזיונות אשר דבר עלי השוחט הנער ואני עשיתי עמו טובות גדולות ורבות כמפורסם ושני קצבים היה עמו עם הנער. אמת הדבר בעת אשר דיבר הנער לשלוח אותו לשאר רבנים לנסותו אמר ר' יונתן שי' הנ"ל להשררות שזה אינו מועיל כי אפילו ק' רבנים יאמרו שראוי לשחוט כיון שהרב דקהלתינו אמר שאינו רשאי אזי אינו מועיל התרה משאר הרבנים. ונפסק מהשררה ליקח שוחטים אחרים וזה רציתי מקדם.

ח׳עוד גם אמר הנער לפני השררות שבא מפראג שהוא כשר לשחוט. אהו' ידידי הגאון שי' הנשמע כזאת בישראל זה הכל הוא אפס קצהו מהמעשים אשר נעשו לי על הקצבים והשוחטים הנ"ל. ובקשתי להשיבני תשובה נכונה וידעתי נאמנה אף אפשר שיהיה בידו להשיב על איזה סברות שכתבתי אמנם מה שלפ"ד נראה פשוט שבעיקר הדין יסכים עמי לאסור הבשר וימחול לכתוב אלי הכל מפורש גם מאחר שישב כמה שנים על כסא הוראה פה הרי צריכים אנשי פה לקבל מוראו על עצמם לזה בקשתי ימחול ע"כ הרמה א"פ ולכתוב לפ"ו הקהל פה ולמחול לשלוח לי העתק וליסרם בתוכחת מוסר ובדברים קשים כגידים ולכתוב מה דינם של האחים הנ"ל אשר חרפו אותי. גם אם ניכר לו מי הוא זה ר' לוי פראג ימחול להודיעני כי עשה מעשה רשעו ופשע להכניס עצמו בתגר שאינו שלו ולפי ששמעתי מאותם שקראו הכתב שלו מפראג מבואר שם בהדיא שידע מזה שאני אסרתי הבשר ואף אם אפשר שהא"ו אחר ישראל כ"ה איצק הנ"ל כתב לו המעשה בענין אחר מ"מ מה היה לו לר' לוי הנ"ל להכניס עצמו בזה והיה לו להשים על לבו וכי מכאן עד פראג לא נמצא לומדים ורבנים גאונים שהיה יכול איצק הנ"ל לכתוב אליהם ולדעתי אין זה כ"א מצא מין את מינו איש פרא ג"ס רוח כמוהו. גם אם מכיר הוא את הבור ליפמן הנ"ל. ואשים קנצי למילין רק חדוה וגילין תלי תלין כאות נפשו ונפש אהו' הד"ש הנ"ל וטובתו בלב ונפש חפצה כ"ד הק' אברהם הלוי מחעלמא חונה פה ק"ק עמדין יע"א.

ט׳עוד דעתי שיוכל לגזור עליהם בנדוי ושמתא שלא לאכול הבשר אשר אסרתי. גם אם יסכים עמי במה שכתבתי להוכיח שהבשר אסור כמ"ש הר"מ לובלין וגו"ר דאף בדיעבד אסור וגם הט"ז וש"ך כתבו דחשוד נקרא אם לפי טעם זה אסור אפילו לבני עיר אחרת לזה בקשתי שימחול א"פ לדבר שמה עם הקצינים פ"ו שי' להכריז בבה"כ שכל הבשר יבש או לשונות יבשים או טבחות הבאות מכאן לשם בלי כתב הכשר ממני שאסור הוא ולדעתי בודאי יצייתו לעת הזאת לדברי רום הוד פאר מעלתו. אמנם ידעתי כי דעתו דעת חכמה רחבה מדעתי ויעשה לפי שכלו הזך מה שראוי לעשות בזה בקנאתו קנאת ה' ותורתו וש"ת.

י׳תשובה

י״אבראש חודש שמרבין בו שמחה תקכה"ל: אלטונא. אלהי אברהם יהא בעזרו. מגן אברהם יהי מגן בעדו. ויהי כזית הודו. ה"ה א"נ הרב המאה"ג נ"י כמוהר"ר אברהם נר"ו.

י״באמרתו צרופה מגלה עפה. הגיעתני בשבוע זה. ואנכי יגע מקורות הזמן נפשי עיפה. ומקרירות העת ידי כהה ורפה. בפתחי האגרת עמדתי מרעיד ובקרא שנים שלש דלתות נקרע לבבי מתוגה נפשי דלפה. איכה נהייתה הרעה הזאת בקרב מחנכם קדוש היתה בזה קדשה. איכא הית לזונה קריה נאמנה. תגל ערותה תראה חרפתה בזרוע חשופה. ירהבו הנער בזקן נערים פני זקני תורה ילבינו יסגא חוצפא. לזאת מלאתי יגון ואנחה ערבה כל שמחה פסכתר עליה כפה. האמת אגיד כי היה לי למנוע עצמי מלטפל בכך. אחר שכבר שואלים הלכו בו. הלואי אותי עזב ולא עשאני אפילו כגרמיזא הדין. שמא כאפיקומן הנאכל על השבע לשם אכילה גסה או כביצה מוזרת תאכלנה נפש היפה. לאפושי גברא רווחא שבק לדקשיש ולא חייש לכיסופא. אכן להיות גדולה מצות הבאת שלום. אף כי למען אוהבי ורעי אדברה שלום. למען קהל ה' אשר אהבתי מימי חרפי. אנכי תכנתי עמודיה יריתי אבן פנתה. גם המה היתה אהבתם לי כאהבת אשה מקושטת לת"ח ככלה תעדה כליה על כל כבוד חופה. ועתה קול חרדה שמענו לקול צללו שפתי קול חמס וריב בעיר. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כל"ה מזנה מתוך חופתה מוסר שמה וגדופה. בגדה ברעה מלמדה להועיל מדריכה בדרך זו תלך לטוב לה דמהני כי תירייקא לכולא גופא.

י״גהמחבר מתרעם על השואל שעשה שלא כהוגן מתחלה לפי ד"ע. ומסכים עמו במה שעשה אח"כ סייג לדבר אם כן הוא הצעת המעשה כדבריו
והנה אהו' כנפשי בריש כל מראי"ן אנא ת"ם. תמה אנכי תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי מתוך חומר שהחמיר עליה בסופה. הקל בתחלתה. להכשיר טבח שיצאה טרפה מת"י לפטרו בלא כלום. נמצא חוטא נשכר. הן יוסיף על חטאתו פשע. והנער אשר עדיין לא הוחזק לפ"ד. וכפוף תחת השוחט הקודם. יוסיף עוד עבור לו. וזאת שנית שאח"כ העמיד את הנער לשחוט בהמות לבדו קודם שהומחה. ופיו ענה בו שאינו אומן אפילו לשחוט עופות. איך פתאום לפתע נעשה אומן לשחיטת בהמות רבות כאחת (כנ"ז בכתבו. שבמ"ש השחיטה מרובה. וצריך זהירות והשגחה יתרה) וסמך לו ע"ד שוחט שהורע חזקתו. וכבר אבד נאמנותו. בלי העמיד הנער על הנסיון תחלה לשחוט בפניו ובמעמדו של מעכ"ת. ואינו מספיק מה שבדק סכין ונתן לו. למנותו בזה שוחט קבוע וטבחא דמתא. מנהגן של ישראל תורה שלא להרשות על השחיטה בקבע. בלי בחינה וידיעה בתחלה. כמ"ש גם בש"ע שצ"ל דווקא לשחוט בפני חכם לדעת אם יודע ורגיל וזריז לשחוט שלא יתעלף ואני מוסיף להזהר לתת עין פקוחה והשגחה עליו שלא יהא נמהר בבדיקת סכין וסימנים אחר שחיטה. ביחוד במקום ובשעה שמביאין הרבה בהמות לשחוט בבת אחת. אף כי הנער נער חסר לב מסתמא. כמו שהוכיח סופו. לא יתכן בעיני למסור בידו נפשות רבות להאכילם בשר לשובע. באין משגיח פרטי. לשום עינו עליו. בזה אין טענת שעת הדחק של העם המתאוים לאכול בשר מועלת לדעתי. מוטב לא יאכלו בשר תמותות שחוטות חודש ימים. פן יהא לזרא ח"ו. אולי דין גרמא. שהביא עליו אחרי כן הצרה הזאת. לפי שנשא פנים בתורה מתחלה. במ"כ.

י״דואמנם לבוא לנדון ש"ח. לא היה צריך להתארך כל כך. ואכפל כולי האי בהבאת דברי כמה שו"ת שהיא טרחא בכדי לענין זה. ואם באנו לדקדק אחריהם ולעיין בדבריהם ולדמויי מילתא למלתא. יש דברים בגו. ועוד לאלוה מלין תלי תלין. ויארך הענין מאד. ויתעכב הדבר בלי תועלת הנדרש. להשיג התכלית הנכסף. לכן ריש מלין אומר בקוצר האפשרי. כי לענ"ד הדבר פשוט כביעתא בכותחא. והנני מסכים הולך עם מעלתו לאסור בשר הבהמות הנשחטות ע"י אחד מן השוחטים השנים האלה לבד. בלי רשות פרטי מאת מעלתו. ואף גם זאת. אפילו ילכו גם שניהם יחדו. בלתי אם נועדו ממעכ"ת לדבר השחיטה. לא יותר הבשר לאכילה. אם לא יתנהגו בדרך שסדר להם מעלתו. והטיל עליהם לשום סימן. ולהניח פתקות בבשר הכשר. שלא יוחלף עוד בטרפות כאשר ארע בשכבר. וטעמו ונימוקו עמו לעשות סייג לתורה. ולמגדר מלתא. כדאמרינן רב בקעה מצא וגדר בה. ומאחר שהנסיון הוכיח חרפתם של שוחטים וקצבים שם. דאתרעא להו חזקתייהו. פשיטא יפה עשה. כך היא חובתו. לשמור משמרת לסלק המכשולות:

ט״ומעתה לא אטריח עצמי בפיסול השוחטים מחמת עברם על הת"כ (שבודאי הפריז על המדה לעשות ת"כ זה כשבעוה ממש. דליתא מכמה טעמים שאכמ"ל) ואם ציווי השר מקרי אונס או לא (וכתוב אצלי במ"א) כל הדברים יגעים. בלתי צריכים לנ"ד. כי מ"מ הבשר אסור. דשויא עלייהו חתיכה דאיסורא. לא יהא אלא דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור (אע"פ שהן התר גמור) שאין אדם רשאי להתירם בפניהם. אפילו לעצמו. אע"פ שאינו מאנשי מקומם. כההיא דרב ב"ח דאכל דאייתרא. ובפני בני בבל כסייה. ואף שאינו אלא משום סרך מכשול. וכאן המכשלה הזאת תחת ידי השוחטים והקצבים בבירור. לפ"ד מעכ"ת. אם כך הוא. מאן ספין מאן רקיע. למשרי מאי דאסר מר באתריה בר אוריין דחיל חטאין דשמיה פקיע. בכה"ג נ"ל פשוט דאסור אף למקומות אחרים. ומה יועיל בזה ציווי השררה. כלום יכולים לכוף לאדם שיאכל דבר שאינו רשאי לפי דתו. גם ההוא לוי מפראג לא ידענא מנו. אם הוא גברא אריכא ומטלע. צריכא ליה ולמטלעתיה. ומי המשוגע שיסמוך על בני בלי שם ואיש מוסר פורע. אולי קל הוא ע"פ המים הרעים כאחד הצביי"ם לבע"ל כורע.

ט״זובזה המועט אסתפק כעת שלא להחמיץ המצוה. אקוה שיחזיק את המרובה. כדי להטיל שלום ביניכם. ובדבר הנוגע במה שבינו. לבין האנשים שפגעו בכבודו. בזה אינני מטפל להשיב למעלתו לבדו. כיון שהוא נוגע בדבר. אין נכון לפסוק הדין ע"פ דברי בעל דין אחד. בטרם יבוא רעהו וחקרו. אף אם חכם יכול לנדות לכבודו. ולמעבד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה. מ"מ אין ראוי לנשאל להזקק לכך. בטרם ישמע טענת בע"ד שכנגדו. חלילה לו לעבור על"ת ש"ש. וכמו שאנו מוזהרים מפי סופרים וספרים. שלא לתת פ"פ לבע"ד לחלוק. וכבר אמר החכם צדיק הראשון בריבו וגו'. ומזקנים אתבונן. אכן אם ישאלוני אנשי קהלתו משפטי צדק לא אמנע חפצם עדיהם אתבונן. ואשיבם דבר כיד ה' הטובה עלי. כאשר יורני המלמד לאדם דעת ואליו במו פי אתחנן. יחזק במעוזו שלום יעשה לו להניח לו מעצבו ומרגזו ובתבונה יתכונן. ברצות ה' דרכי איש. גם אוהביו ישלים אתו סלע ישכון ויתלונן. ובכן ישקוט שאנן כזית רענן. כחפץ דורש שלומו דלא צילא דעתיה כיום המעונן. הטרוד יעקב ישראל מכונה יעב"ץ ס"ט. לא נקרא מעולם יעקב עמדין (כאשר עשה מכ"ת אדרעס ע"ג האגרת. כמו שהרגיל התועב שר"י בפי הבריות) ידוע שאינני מבני עמדין. לא נולד בה ולא מצפה לראותה. אך מבקש טובתה ותועלתה. כמאז ומקדם בהיותי רובץ תחת משאה. ככה גם עתה אני שוקד על תקנת.

י״זוזאת לאנשי ק"ק עמדין:

י״חועתה אתם קפו"מ קהל ה' אשר בעמדין. אשר עיני ולבי עליהם לטוב להם כל הימים. העומדים על הפקודים. כולם אהובים וידידים. אליכם המצוה הזאת לעשות המוטל עליכם. לעמוד' לימין רבכם. השוקד על תקנתכם. פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמנו וטוב לכם. חזקו ואמצו להיות שלום בשעריכם. ומה מאד תמהתי נעויתי משמוע שבני המנוח כ' יונתן לוי הקטן ע"ה במעל הזה. והכרתי אביהם ע"ה שהיה דחיל ומוקיר רבנן (הוא נתן לי מכיסו דבר שנה בשנה מאה שוק. למען אתעכב בעמדין נגד המוסכם אצלי מאז. הוא עשאני אפוטרופוס על נכסיו) בקצור מימי לא ראיתי אדם פשוט כמוהו ירא את ה' מאד. ואוהב ת"ח. אדם אחד מאלף מצאתי. וכדומה הק' התו' פו"מ (כעת) ד"ה פוזנר. היה חביב לי עד לאחת. שמש אותי בכתיבה והעתק ד"ת בחנם ועושה לי כל ק"ר ונחת. אלה אני זוכר עדיין בפרטות. ובכלל כל הקהל מגדולם עד קטנם היו אוהבים אותי כנפשם. אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטוף מלתי. כולם קיימו וקבלו גזרתי (גם אחר כמה שנים שקבעתי דירתי פה היו מצפים לי שאשוב אליהם לשכון כבוד בתוכם. וביחוד הקפ"ו ר"י דרילס. שהשתדל מאד ע"י קומיסיאנט שלו כאן. לדבר על לבי ולהוסיף לי מוהר ומתן. למען אתרצה לחזור לקבל משאם עלי. באשר נפרדתי מהם נגד רצונם. רק מפני אויר פריזלנד. שהיה מתנגד לבריאותי ובריאות ב"ב בכלל).

י״טעל כן אקוה יכנסו דברי אלה באזניכם. ותשמעו לקולי. גם עתה. כאשר הייתם סרים למשמעתי. בלתי נטות ימין ושמאל אז כל הימים שהייתי אצלכם. כאשר ידעתם שהתהלכתי ביושר לב באמת ובתמים לפניכם. אף כי עתה זקנתי ושבתי. ואם כד הוינא זוטרא לגברי כו'. ת"ל גם היום אפילו רחוקים ועד ד"א דפולין שמעו לקולי בעסק הידוע. גם פה לא עשיתי מאומה רע חלילה. אכן המוטל עלי לעשות רצון קוני הנני אמרתי. והנה עתה קבלו רב ואב"ד רק ע"פ עצתי. מה גם אתם בטחתי אהבתכם הישנה אינה מעלה חלודה. לכן אנשי לבב' שמעו אלי ותחי נפשכם. שקדו ושמרו וקראו את הקריאה זאת באזני העם תזהירום לרדוף שלום. ובאנשי הזדון מחרחרי ריב ומדון תחת גערתכם. ויהי ה' עמכם ישפות שלום לכם. משרתכם הנאמן עבדכם. יעב"ץ.

כ׳ידיע ליהוי למעלתו שהכתב נתעכב עד היום ה' אדר. מאין יודע אדרעס שזכר בכתבו. ועתה נזדמן לידי היקר ר' פייס נורדין שי' הנזכר באגרתו לשבח. הוא באר לי הנהגת מעלתו עם הנער השוחט בתחלה. שהלך עמו לבית הקצבים. וראה מעשה השחיטה בעיניו א"כ נסתלקה טענתי מעל מעכ"ת בזה. מה שקצר בו מעלתו. אך נגד זה סניגורו הלז (עם שהבנתי היותו נאמן באהבתו) הואיל באר ג"כ איזה פרטים באופן אחר ממה שבא במכתבו. ולפיהן יראה לי שהפריז על המדה. בכן אהו' החכם עיניו בראשו. יבקש שלום וירדפהו. בשתי ידיו יקרבהו. דלא לימרו מחנפי רבנן אהדדי. ולא לצווח עליה בבי מדרשא. ויהא רעוא דליכול האי תורא לשלמא נפישא.