שאילת יעבץ, חלק ב כ״הSheilat Yaavetz, Volume II 25
א׳אור ליום ג' י"ב אדר תקכה"ל. ק"ק עמדין
1
ב׳באשמורת הבקר. ישמרהו עין כל סוקר לה"ה אהו' אה"נ ידידי חביבי כנפשי ולבבי הרב המאור הגאון הגדול החריף ובקי המופלא והמופלג כל דבר סתום מברר ומלבן כשלג נ"י ע"ה פ"ה מוכתר בנימוסין שלשלת היחוסין חכם הכולל הנ"ל המהולל המפורסם מוהר"ר יעקב נר"ו יאיר ויזרח כחם עלי אור צח וכאל"ש וי"ר יא"ק.
2
ג׳גי"ה מן ר"ח הנ"ל האירו אל מול עבר פני בליל ש"ק העבר. וקראתי לשבת ענג. והנה כבר ערכתי והכנתי אגרת א' באריכות להשיב לאדוני רום פאר המעלות שי' ולספר לו כל המאורעות אשר אירעו. אחר כתבתי הראשון אליו ומאחר שראיתי שלא אוכל לגמרו קודם הליכות הב"ד מהכא להתם אמרתי להשיבו קצת דברים בעוד שיש שמה בהמ"ב הק' המנהיג ר' פייס נורדין מפה כי ר"פ הוד מעלתו כתב שר"פ הנ"ל שינה איזה פרטי דברים ממה שכתבתי אני נפלאתי הפלא ופלא כי מלבד שהוא נוגע בדבר ולכבוד עצמו הוא אומר ועושה תאותו לאכול הבשר שאסרתי ולא להכשיר הכלים. אף אם אמר שכבר אין לו מהבשר ההוא מה שידוע שיש לו עוד בביתו בשר יבש וטבחות ממולאים ולא עשה כאשר עשו הקצינים מועטים שהכשירו הכלים. ובלא"ה האיך יכול החי להכחיש את החי אם יגזור ה' בחיים בבואו לכאן. איך ישא פנים נגדי לומר שח"ו כתבתי שום דבר שקר אשר לא הורגלתי מנעוריו ואפילו בניי הקטנים אני מרגיל אותם ומלמדם שלא להוציא שום דבר שקר מפיהם. וגם אותם אנשים אשר קראו כת"י רום הוד פאר מעלתו תמהו מאד על ר"פ הנ"ל. וקודם ששלחתי אגרתי ליד רום הוד פאר מעלתו הראיתי הכתב לאיזה אנשים מה שלא היה צורך לזה. ואם ימחול אדוני רום פאר מעלתו להניח להעתיק כתבי הראשון ע"י א' מהסרים למשמעתו ולשלחו לידי אזי מוכן אני להראות כתבי לעיני הכל וידעו כל מי שמבקש האמת שלא כתבתי שום דבר קל ודיבור אות א' ממש של שקר ח"ו.
3
ד׳בכתבי מן יוד העבר מבואר הטיב להתנצל עצמי על מ"ש רום ה"פ מעלתו שעשיתיו כהדין גרמיזא ח"ו אין בזה שום רמז או רמיזה. התנצלות על שהכשרתי הנער השוחט והשוחט שיצאה טריפה מתח"י אכתוב אי"ה באריכות בכתבי אשר הכינותי לכתוב. ומה שעשה ר' פייס סנגורין לדברי שהלכתי עם הנער ידעתי בעצמי שאין זה התנצלות כי לא הלכתי עמו רק פ"א ולא היה ביכולתי לילך עמו יותר באשר שהקצבים היה אורבים לנפשי ובדוחק גדול שנמלטתי לביתי בלילה ההוא וכ"ז ידוע לר"פ הנ"ל וא"כ בפ"א אינו מומחה ובאמת כ"פ הצדקתי עלי הדין. וכאשר כתב רום הוד פאר מעלתו.
4
ה׳אהו' אדוני ידידי ידעתי שמנעוריו מוסר נפשו שלא לבטל אפילו אות א' או איזה ניומסי רז"ל. לזה בקשתי שיוכיח את ר' פייס הנ"ל ע"פ ולגזור עליו בשמתא שלא לאכול הבשר האסור ולהכשיר הכלים ובודאי כשיראו שהוא עושה כן ע"פ ציווי אדוני רום ה"פ מעלתו יענו גם אחרים כמוהו ויהיה זכות הרבים תלוי בו ברום הוד מעלתו ואל יחוש ר"פ הוד מ"ל לדברי ר' יוזיל ואחיו ע"ה הגדול איצק לוי וסיעתם ע"ה וקצבים. ובזה אקצר וכל טוב מאתו לא יבצר מאת ה' ומנאי אהו'. וה"נ הד"ש וטובתו בלב ונפש חפצה כ"ד הק' אברהם הלוי מחעלמא חונה פה ק"ק עמדין יע"א.
5
ו׳אותו הקצב שממנו יצאה מכשלה מכר ריאה טריפה במר דכשרה והוא היה ראש המדברים בעש"ק ר"ח העבר בבית העצה נגד מנהיגי הקהל להכשיר את הנער לשחוט לבדו זה בליל א' אכל ושתה. וביום ב' העבר הלך לעולמו ושבק חיים למר רבה ולנו ולכ"י. הקצב ההוא היה נקרא הירץ פלאריז.
6
ז׳שוב כתב אלי האגרת הזאת שנית:
7
ח׳בס"ד י"א ניסן תקכה"ל פה עמדין.
8
ט׳שלום למר רב ולתורתו פאר הדור והדרתו. חריף כשמאי וכהלל ענוותנותו. ה"ה אהו' אה"נ ידידי חביבי כנפשי ולבבי הרב המאור הגאון הגדול תפארת ישראל ראש גולת אריאל המופלא ומופלג כל דבר סתום מברר ומלבן כשלג נ"י ע"ה פ"ה השלם והמושלם במעלות ומדות ובתורה ובחסידות לו עשר ידות מחוי במחוג ומבין חידות חכם הכולל המהולל המפורסם מוהר"ר יעקב שי' נ"י ויזרח לעד וקרסולו לא ימעד וכאל"ש וי"ר יא"ק.
9
י׳כבר כתבתי בחדש העבר והודעתיו שקבלתי תשובתו הרמתה ושם נאמר התנצלותי על אשר חשב רום הוד פאר מעלתו שח"ו עשיתיו כהאי גרמיזא כו' וכאז כן עתה אני מתנצל עצמי שלא כן הוא אדוני ואדרבה הוא לי לראש עטרת ואותו מצאתי ראיתי מיום דעתי אותו ומיום שמעתי שמעו הטוב שלא לפניו חנף יבוא וכל מעשיו הוא בתמימות לשם שמים. וכאשר שכעת בתשובתו הרמה נוסף לי לדעת חכמתו ויראתו. והנה בכתבי שם נאמר שבדעתי היה להרחיב הדבור אליו ובאמת כן היה וכבר הכינותי בעת ההיא אגרת א' באריכות לספר מהמעשים אשר נעשים עמדי בעסק השוחטים. ובעסק הבשר אשר לא נשמע כזאת בישראל. וחזרתי ונחמתי ממחשבתי שלא להטריחו הרבה. אהו' ידידי אדוני שי' בקשתי מיד ימחול להודיעני אותן פרטי דברים ששינה ר' פייס נורדין. כי בזה נתן להם לרדות לומר שכתבתי ח"ו דברים שקרים. וע"י כן חזר בו רום הוד פאר מעלתו מדבריו הראשונים שכתב לאסור. ובאמת מ"ש רום הוד פמע"ל בסוף דבריו הנחמדים אחר שר' פייס שינה איזה פרטים הפרזתי על המדה. איני מבין דבריו הנחמדים במה הפרזתי על המדה. ואני לא דברתי עם ר' פייס הנ"ל. ולא שאלתי ממנו הדברים אשר נדברים בינו ובין רום הוד פאר מעלתו שי'. כי הוא מפורסם לשקרן פה. לזה בקשתי א"פ ימחול ע"כ הרמה להודיעני שורש הדברים.
10
י״אהנה זה בשבת העברה קבלתי תשובה מהרב אב"ד שי' מפראג. וגם כתב לפ"ו הקהל יצ"ו ואף שהסכים עמדי לכתוב להקהל לאסור הבשר וגם גזר על השוחטים שלא ישחטו בלי התרה ממני. אעפ"כ יש לי להתווכח עמו ויכוח גדול כי מה היה לו לתלות ההתרת הבשר והתרת השוחטים בי או בהרב אב"ד שי' מאמש' אף שכתב שלדעתו אמשטרדם הוא ב"ד הסמוך לפה ק"ק. אמנם מי נתן לו לב לדעת כך. ומה היה לו לשפת יתר ודברים הרבה ללא צורך. והנה אקוה לקבל ממנו עוד תשובה על כתבי אשר כתבתי אליו אחר שקבלתי תשובה מרום הוד פאר מעלתו שי' ומפני הטרדא אקצר במליצות ואת חג המצות יחוג ברוב שמחה ודיצות. כאות נפשו נפש אהו' אה"נ הד"ש וטובתו בלב ונפש חפצה. כ"ד הק' אברהם הלוי מחעלמא חונה פה ק"ק עמדין.
11
י״בתשובה
12
י״גך"ח ניסן תקכה"ל: אלטונא
13
י״דשלמא נפישא לגברא פרישא. רחימא דנפשא. הרב המה"ג נ"י כמו' אברהם סג"ל נר"ו.
14
ט״וגי"ה מן י"א הנ"ל הובא לידי כיום אתמול נ"י. ונבהלתי מאד. בהכירי מבין ריסי כתבו. שעדיין מחלוקת במקומה עומדת. לא שקעה אש המריבה בקהלתו. והעיר מלאה מוטה. חרב הקטטה. עד עתה לא שקטה. כסבור הייתי אחר דשקיל למטרפסיה ההוא טבחא דאתפקר ביה. תשוב החרב לנדנה. וישב ים השלום לאיתנו כבראשונה. בלי שאצטרך לטרוח עוד בכך. לאבד הזמן בחנם. ועתה אהו' כנפשי אשר הקשה לשאול לגלות לו המכוסה. כל מה שאמר אלי רפ"נ שי' ביחוד. יותר ממה שצריך למעכ"ת. כלך מדרך זו. וכי דילטור אני. ובאמת כפי שהבנתי. לבו ישר נכון עמו. נאמן באהבתו. ולטובתו ולהנאתו נתכוין. ניכרים דברי אמת שפיו ולבו שוים לטובה. ולהחזיר לו השלום חפץ ודיבר מאהבה. הילכך אסתגר בקמייתא אשתקיל מלולי. לא זו בלבד. אף זו. כי מיד אחרי נסעו מזה הגיעני מכתב מהתו' ר"א לוי. המתנגד של מעכ"ת. והאריך עלי מענית. להודיעני המאורע בשרשו ונותן עינים לדבריו מראה פנים לכל תבנית (מדבריו ניכר שאינו בור ע"ה חלילה. כי מצאתי קצת טעם בדבריו. בודאי בזכות אביו שהיה מוקיר ודחיל מרבנן) ומתפאר כי אתו עמו רוב בנין ומנין הקהלה. עכ"ז שמתי לאל מלתו. ולא עניתיו מאומה. והוצאתיו בפ"נ. כי מה לי להכניס א"ע בתגר שאינו שלי. ואטרוחי בכדי למה לי. וכבר הלכו בו נמושות (סבי דאזלי אתגר"א למשפחת הקרחי. אתא ליה גברא דבגילא דחיטתא מדחי) שאין לי עסק עמהם לא מהם ולא מהמהם. שאינו לפ"כ. ואפשר רא"ל הוא למדן כמוהם. לכן לא יתפלא מעכ"ת משטותו של הקורח הלזה. קורח מכאן וקורח מכאן. והוא בתו"ך ומרמה חושב כחו יפה לבקש גדולה לעצמו. גם במקומות הרחוקים (לא די לו שנתאנו בו אנשי מקומו. פרנס לפי דורו) לסדר ולצוות מה יעשו בלתי נקרא. ברמות רוחא יתירא דנקטיה לא חייש ליוהרא. אטו בשופטני עסקינן (והרוצה לעמוד על אופיו ולידע מה טיבו. ימצא די באר. בפתח עינים. ונוסף עליו מה שעשה מעשה קורח. עתה מחדש. אכמ"ל) אלמלא היו כותבים לי פו"מ הקהל. והיו עורכים לפני דברי שני הצדדים. והיו מתרצים לקבל הכרעתי. בטרם התגלע הריב. אזי הייתי גוער בים המחלוקת וייבש מקורו וכל נהרות איתן המתקוטטים מיד הייתי מחריב. אך עתה הלאני נתרשלו ידי. האי תגרא דדמי לבדקא דמיא. ולא עלי דידי רמיא. מה מני יהלוך ומה אועיל כי אפגע. והנה בעיניו עמד הנגע. לכן זאת בקשתי ממעכ"ת יניחני מעסק זה. כי לא אשיב עוד בזה גדולה או קטנה. במקום הכחשה עצומה כזו לא קאמינא (להלן אציג הצעת רא"ל בספור המעשה שהיה בנדון שלו) אם לא ברצון שתי הכתות שלא לסור מאמרי פי אם כה יעשון. אם באמת דעת דרכי יחפצון. כדי להטיל שלום ביניהם דבריהם אלי יריצון. אזי אומר הנני הנני אל גוי קדוש קורא בשמי לרדוף שלום למען ידידי יחלצון. זולת לא ידעתי דבר מאומה. ויהי ה' עמו להשלים אויביו אתו. לא לנצח תאכל חרב המלחמה. החכם עיניו בראשו שלא להיות אויבינו פלילים בל יאמרו ידינו רמה. כה מעתיר נפש אדם להבל דמה. הטרוד מאד יעקב ישראל מכונה יעב"ץ.
15
ט״זהנה נא אציגה הנה (אחרי שאינו מזיק לו עוד מאומה) דברי השאלה כאשר הציע אותה לפני רא"ל הנ"ל. וז"ל תוך אגרתו הארוכה כו'.
16
י״זהמחבר לא מנע בור לבבו מן השואל ליעצו להנאתו ולטובתו שלא לגדוש המדה בחומרות נוספות שכל המוסיף אינו אלא גורע ויעזוב הקפדנות שלום ישפוט
עתה באתי להפיל תחינתי ולברר בקשתי. אף שכבר על כבודו דמר רבינו חסתי. ולא רציתי לטרוח אותו במלתי האמורה. ומי אנכי שאבוא עד הלום. ועתה נא ונא מרנא ורבנא. אל יחר באף אדוני טירחתי דלצורך שעה היא. שמאחורי הפרגוד שמעתי שהגיעה תשובת אדמ"ו להמ"ץ מוה' אברהם חעלם דכאן. ובודאי שאדמ"ו נר"ו דן כראות עיניו הטהור. לכך אמרתי מענוותונותו דמר רבי ארחיב פה מילולי. ומי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה לברר כל זאת לאדוני. ומבארו מים חיים להשקיני. ואי לא מסתפינא מחבראי אמינא מלתא לדרשוני. זאת היא ידוע לאדמ"ו נר"ו בעת שאדמ"ו היה חומה עלינו בעת ההיא א"א ה' יונתן זצ"ל היה מנהיג על קהלתינו. ואיך היה בטוב ובשתיקה משפחתינו. לכן מיקרא דשכבי אמרתי פי להרחיבני. ועתה בא עלינו בחזקה כידוע לכל המ"ץ הנ"ל. ולעשות כשתי תורות בקהלתינו. אף ששמעתי שהוא דן נדון דידן כטבח יוצא טריפות מת"י. אך כל זה אינו. כה"ג אתרחיש לי. פעם אחד בעת שהמ"ץ עבר מכאן לק"ק אמשטרדם. בא אלי טבח אחד לשאול שאלתו וז"ל. שאמר לעבדו הבא עלי ראש מן השה הכשר. והביא לו ראש מן שה שלא היה לו עוד בדיקה. ועד עכשיו בחזקת כשרות היתה לבדוק אחר חצות: ולאחר בישול ואכילה נזכר על דא. והכשרתי לו כל הכלים. כמ"ש רמ"א בי"ד סימן ל"ט סעיף ב' בגדים וטלאים. ואין להאריך בזה שאינו עיקר. כי זה סידורי בעת שאיננו פה. לעמוד אני במקומו. ואמרתי לא מוגינא אבי סדיא עד דהמפכינא בזכותא דישראל ולהוציאם מחזקת פסלות שכל ישראל בחזקת כשרות כו': עכ"ל הצריך לענין. ואע"פ שהוצאתיו בפ"נ ולא עניתיו דבר. כדי שלא לתת כ"פ לחלוק עליו במקומו. אכן מאחר שנעתק משם. אשיב כאן אמרים אמת. ולא אכחיד תחת לשוני. מה שיש לו להזכירו עוד בזה להנאתו ולטובתו. מפני קושט סלה ואם כך הוא בודאי הפריז מע"ל על המדה (אף אם לא באר היטב אם נבדק השה אח"כ. ואם נמצא כשר או טריפה. או נאבדה הריאה או נשכח מלבדוק עוד מ"מ מכתלי דבריו. ניכר שלא היתה טרפה בזה) לא בלבד מחמת מה שכבר רמזתי לו באגרת תשובתי הראשונה. כי דן ת"כ בנדון זה כשבועה גמורה. ולא היא כמבואר במקומו. ואכמ"ל. ועוד שהיה ג"כ כעין אונס. שלא היה יכול לסרב לגדול בפרטות שהוא רב מורה צדק לעדתו. ועוד שהטיב עמו מאד. כאשר פי מעלתו ענה בו על כן לא יכול להשיב פניו. מעשות רצונו על כרחו שלא בטובתו. וכי הא דאמר מ"י עלויא דידי היינו עשויא (כתובות דנג"א וע"ס פי"ב) ודמיא נמי לההוא דסרל"ב י"ד ש"ע סע"יז בהגה ובסרכ"ח ס"ס בהג"ה ונאמן לומר שהיה אנוס אצ"ל אם מעשה שהיה כפי הצעת ר"א שכנראה סיפר דברים כהוייתן. ולא חשיד לשקורי במילתא דעבידא לאגלויי. אף כי בפני. ח"ו לא חציף כולא האי. וא"כ יותר מדאי הקפיד מע"ל ודאי. לדון גם ז"ה מהעד"ר בדיקה קודם להויה טריפה גמורה ממש. מה גם בהיות הטבח הוא השואל ועדיין לא בא מכשול כלל לידו. לפ"ד רוב הפוסקים ככולם. פה אחד כרש"י. שאינו נדון כטריפה מחמת חסרון בדיקה. אף כי בדקה. ושגיאה היתה שהודה בה הטבח מעצמו. ובא לשאול מאליו. הרי לא אבד חזקת כשרותו לגמרי. ועל מה דתא מהחצפא. גם על כלל הקצבים יצא להעמידם בחזקת פסלות. שהחרף הנוגע עד הנפש. בוא וראה מ"ש הרא"ש הביאה הב"י סק"י בי"ד. (דפ"ב סע"ד) וידון משם כמה דבר קשה להוציא אדם מישראל מחזקת כשרותו. ועיין בסי' קי"ט תשו' הרשב"א. אף בענין טבח שיצאה טרפה ודאית מת"י שלא להחמיר בתשובתו. אלא במזיד ומוחזק. משא"כ היכא דאיכא למתלי בטעות. כ"ש שאינו נפסל ע"פ עצמו. אצ"ל שאין ראוי לקצוף על כל הקצבים. להוציאן מחזקת כשרותן. ולגזור גזירה עליהן שאינן יכולים לעמוד בה.
עתה באתי להפיל תחינתי ולברר בקשתי. אף שכבר על כבודו דמר רבינו חסתי. ולא רציתי לטרוח אותו במלתי האמורה. ומי אנכי שאבוא עד הלום. ועתה נא ונא מרנא ורבנא. אל יחר באף אדוני טירחתי דלצורך שעה היא. שמאחורי הפרגוד שמעתי שהגיעה תשובת אדמ"ו להמ"ץ מוה' אברהם חעלם דכאן. ובודאי שאדמ"ו נר"ו דן כראות עיניו הטהור. לכך אמרתי מענוותונותו דמר רבי ארחיב פה מילולי. ומי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה לברר כל זאת לאדוני. ומבארו מים חיים להשקיני. ואי לא מסתפינא מחבראי אמינא מלתא לדרשוני. זאת היא ידוע לאדמ"ו נר"ו בעת שאדמ"ו היה חומה עלינו בעת ההיא א"א ה' יונתן זצ"ל היה מנהיג על קהלתינו. ואיך היה בטוב ובשתיקה משפחתינו. לכן מיקרא דשכבי אמרתי פי להרחיבני. ועתה בא עלינו בחזקה כידוע לכל המ"ץ הנ"ל. ולעשות כשתי תורות בקהלתינו. אף ששמעתי שהוא דן נדון דידן כטבח יוצא טריפות מת"י. אך כל זה אינו. כה"ג אתרחיש לי. פעם אחד בעת שהמ"ץ עבר מכאן לק"ק אמשטרדם. בא אלי טבח אחד לשאול שאלתו וז"ל. שאמר לעבדו הבא עלי ראש מן השה הכשר. והביא לו ראש מן שה שלא היה לו עוד בדיקה. ועד עכשיו בחזקת כשרות היתה לבדוק אחר חצות: ולאחר בישול ואכילה נזכר על דא. והכשרתי לו כל הכלים. כמ"ש רמ"א בי"ד סימן ל"ט סעיף ב' בגדים וטלאים. ואין להאריך בזה שאינו עיקר. כי זה סידורי בעת שאיננו פה. לעמוד אני במקומו. ואמרתי לא מוגינא אבי סדיא עד דהמפכינא בזכותא דישראל ולהוציאם מחזקת פסלות שכל ישראל בחזקת כשרות כו': עכ"ל הצריך לענין. ואע"פ שהוצאתיו בפ"נ ולא עניתיו דבר. כדי שלא לתת כ"פ לחלוק עליו במקומו. אכן מאחר שנעתק משם. אשיב כאן אמרים אמת. ולא אכחיד תחת לשוני. מה שיש לו להזכירו עוד בזה להנאתו ולטובתו. מפני קושט סלה ואם כך הוא בודאי הפריז מע"ל על המדה (אף אם לא באר היטב אם נבדק השה אח"כ. ואם נמצא כשר או טריפה. או נאבדה הריאה או נשכח מלבדוק עוד מ"מ מכתלי דבריו. ניכר שלא היתה טרפה בזה) לא בלבד מחמת מה שכבר רמזתי לו באגרת תשובתי הראשונה. כי דן ת"כ בנדון זה כשבועה גמורה. ולא היא כמבואר במקומו. ואכמ"ל. ועוד שהיה ג"כ כעין אונס. שלא היה יכול לסרב לגדול בפרטות שהוא רב מורה צדק לעדתו. ועוד שהטיב עמו מאד. כאשר פי מעלתו ענה בו על כן לא יכול להשיב פניו. מעשות רצונו על כרחו שלא בטובתו. וכי הא דאמר מ"י עלויא דידי היינו עשויא (כתובות דנג"א וע"ס פי"ב) ודמיא נמי לההוא דסרל"ב י"ד ש"ע סע"יז בהגה ובסרכ"ח ס"ס בהג"ה ונאמן לומר שהיה אנוס אצ"ל אם מעשה שהיה כפי הצעת ר"א שכנראה סיפר דברים כהוייתן. ולא חשיד לשקורי במילתא דעבידא לאגלויי. אף כי בפני. ח"ו לא חציף כולא האי. וא"כ יותר מדאי הקפיד מע"ל ודאי. לדון גם ז"ה מהעד"ר בדיקה קודם להויה טריפה גמורה ממש. מה גם בהיות הטבח הוא השואל ועדיין לא בא מכשול כלל לידו. לפ"ד רוב הפוסקים ככולם. פה אחד כרש"י. שאינו נדון כטריפה מחמת חסרון בדיקה. אף כי בדקה. ושגיאה היתה שהודה בה הטבח מעצמו. ובא לשאול מאליו. הרי לא אבד חזקת כשרותו לגמרי. ועל מה דתא מהחצפא. גם על כלל הקצבים יצא להעמידם בחזקת פסלות. שהחרף הנוגע עד הנפש. בוא וראה מ"ש הרא"ש הביאה הב"י סק"י בי"ד. (דפ"ב סע"ד) וידון משם כמה דבר קשה להוציא אדם מישראל מחזקת כשרותו. ועיין בסי' קי"ט תשו' הרשב"א. אף בענין טבח שיצאה טרפה ודאית מת"י שלא להחמיר בתשובתו. אלא במזיד ומוחזק. משא"כ היכא דאיכא למתלי בטעות. כ"ש שאינו נפסל ע"פ עצמו. אצ"ל שאין ראוי לקצוף על כל הקצבים. להוציאן מחזקת כשרותן. ולגזור גזירה עליהן שאינן יכולים לעמוד בה.
17
י״חומעתה בודאי אין כאן מקום להפקיר ממון של ישראל בהפסד מרובה מאד. לאסור כל הבשר ששחטו השוחטים האנוסים מתחלה ע"ס. אם ראשונה מה שהבטיחו למכ"ת בת"כ (ולבם בל עמם) שלא לשחוט בלי רשותו והתרתו. ואם אח"כ אנוסים היו ע"פ השררה. וגם ע"פ פו"מ הקהל. שראו הדוחק וצורך שעה בכך. והמה האוסרים מתחלה (שהסכימו עמו בתחלה. מכלל שהיה צריך להסכמתם) ויכולים לומר מוטעים היו. והפה שאסר. הוא שהתיר. ומוצלים הם מעון זה. ויש לברר כל זה מכמה צדדים. אלא שאינו מהצורך בכאן לאורך. ואצ"ל מהכלים שאסר להם בחנם. שלא היה שום טרפות ידוע בעולם. ואפילו היה מקום לספק. הלא סתם כלים אינם בני יומן. גם לא יהא חמור מתערובת דמאי דלא גזרו. ואיך לא חש לכל זה. והתורה חסה על ממונם של ישראל. מה גם בהפסד מרובה ועצום כל כך. וגם ידוע כמה הקלו חכמים שלא לשנות מפני המחלוקת. כל אלה פליאה נשגבה לא אוכל לה מה ראה לגדוש המדה כל כך. והרבה יש לעורר בכל הנ"ל. והמה בכתובים אצלי במ"א. אך זה הקצור מספיק לכל משכיל. לכן זאת עצתי לכל שומע לי. להתרחק מן חומרות נוספות וגזרות חדשות. שאין רוב צבור יכולים לעמוד בהן. ודיינו בגזרות חז"ל וסייגות שלהם. אם לא במקום ובשעה הצריכה לעשות משמרת למשמרת. במקום שבקעה פרוצה לפנינו וצריכה לגדרת. כמש"ל בתשובתי הראשונה. משא"כ בלי סבה מכרחת. שיוצאים מהן חורבות גדולות ותקלות. שהפסדם מרובה משכרם. וגורם להצית אש המריבה מתלקחת. לכן צריך לגעור בזעף מדת הקפדנות (שהיא היתה לו לפוקה כמ"ש רפ"נ. המכסה אני מאברהם לטובתו שלא תהא לו עוד למכשול ח"ו) בשוא גלי הקנטור ישביחם בלי שובב משובה נצחת. אז ידבר וינהיג את הצבור בטוב ויהיו דבריו נשמעים בנחת. ושלום על כל הולך בתומו משובב נתיבות לשבת כנפש בוטחת. שמש צדקתו זורחת. יעבץ.
18