שאילת יעבץ, חלק ב כ״וSheilat Yaavetz, Volume II 26

א׳שנת תק"ח.
1
ב׳הורו דייני ק"ק אלטונא. בכהן שמת בנו. עמו בבית. ושוב באותה שעה מת אחר בשכונה שלו. והצריכוהו שיצא מביתו. ויניח מתו. שמצווה עליו מן התורה לטמא לו.
2
ג׳הוראת טעות לכהן שיפרוש ממתו בשביל מת אחר בשכונתו
הרי זו בורות כפולה ומכופלת. שהרי גמרא ערוכה היא ופסקוה כל הפוסקים. שכל זמן שלא פירש ממתו. לא בלבד שאינו צריך לפרוש. ולא רשאי לבטל מן המצוה (שהרי מטמאין אותו בע"כ) אלא שרשאי לקבל אפילו מתים אחרים ולקברם. בשעה שמטמא למתו. ועד כאן לא פליגי תנאי ופסקני. אלא אם מותר להטמא באותו יום למתים אחרים. מאחר שמחולל ועומד דסבר ר"ט (ולג"א ר"ע) שמת טמא גם בקברות אחרות בו ביום. אפילו שלא לצורך קבורת מתו. וכן סברו וקבלו להתר. אגודה גדולה של חכמים וסופרים. ומהם ר"ת והראב"ד וכת עצומה שהביא בשכנה"ג שהיו סוברים כך. ברם בשעה שהכהן עוסק במתו. ובאה עליו טומאת מת אחר. מי האומר שחייב לפרוש. אין זה אלא בור גמור. ועוד לו חכמו השכילו. דטומאה שבבית הסמוך. אינה אלא דרבנן (אפי' בפתוח. לדעת הש"ך. אע"פ שאינו עיקר. כ"ש) בעוד שהוא סתום. דסוף טומאה לצאת פשיטא שאינה אלא דרבנן. וכמו שקבעתי בחיבורי החדש מגדל עז בעז"ה. ואחד מן השוטים הללו נתלה במ"ש רש"י רפ"ג דברכות. בטומאת קרובים דלא מיעקר בידים חשיב. הנה תלה באילן גדול ע"י קורי עכביש. דהא כבר מחו לה תו' אמוחא. ואפילו את"ל כרש"י דשו"ת מיקרי. אטו רש"י פליג אגמרא ערוכה דפג"מ. מיהא מחולל מקרי ההיא שעתא ודאי. הוי אומר לעץ הקיצה. דברי יעב"ץ.
3