שאילת יעבץ, חלק ב כ״זSheilat Yaavetz, Volume II 27
א׳שנת תק"ט לפ"ק: אלטונא.
1
ב׳ס"ת שנמצא בהשם רגל שמאלי של הה"א דבוקה לגגה. והפרידה הסופר. עתה שאלוני מה דין הס"ת. כי לפ"ד הרמ"ע בתשו' (סל"ו) אין לו תקנה אלא גניזה.
2
ג׳דין תקון ה"א שבשם שרגלה נוגע בגג האות עד שנדמה לחי"ת
אמנם לענ"ד דבריו נפלאים הם בעיני ורחוקים מכליותי. שחדש לנו בכאן תרי מילי דתמיהי. ולא נמצא לו חבר בזה הדבר. האחד. במה שהחליט דקדושת השם במקומה עומדת אפילו בחק תוכות. וראיתו מההיא דהיה כתוב על ידות הכלים יגוד. לא הבנתי. חדא. מאן לימא לן דלא מיירי בכתיבה מעליא. ועוד אפילו את"ל דקדוש השם בכל גוונא. התם דווקא הוא דליכא קפידא. משום דכתוב על הכלי. דלא בעינן כתיבה מעלייתא. משא"כ בס"ת דחקיקה פוסלת. נמצא שלא נתקדש השם כל עיקר. וזאת שנית. שחדש ולחלק יצא בגרידה זו. לגרוד רגל הה"א מלמטה למעלה. ולא יפריד מקום הדבוק בתחלה אלא בסוף. מה שלא נשמע לזולתו. והרי הוא נעשה בזו כסותר דבריו הראשונים לגמרי. דאי איתא דליכא קפידא בכתיבה גמורה. לענין קדושת השם. שתופסת מכל מקום. לענין איסור מחיקה. א"כ אפילו בנגע הרגל לגגו. נמי נימא הכי. דאע"ג דנפסלה האות. מ"מ איסור מחיקה במקומה עומד. ואין לומר דכל כמה דלא גרד הדבק שלמעלה. חי"ת הוא ולא ה"א ולפיכך מותר לגרדו מסופו של רגל לתחלתו. שלא נתקדש השם. הא ליתא. דכאן דמתכשר ע"י גרידת הדבק לענין איסור מחיקה. הוא הדין אפילו לא גרד נמי. דכל העומד לפרד כפרוד דמי. כדמכשרינן בנגיעת אותיות כשארע בשבת. אפילו לקרות בו. והכא נמי כיון דאית ליה תקון. תאסר המחיקה עכ"פ.
אמנם לענ"ד דבריו נפלאים הם בעיני ורחוקים מכליותי. שחדש לנו בכאן תרי מילי דתמיהי. ולא נמצא לו חבר בזה הדבר. האחד. במה שהחליט דקדושת השם במקומה עומדת אפילו בחק תוכות. וראיתו מההיא דהיה כתוב על ידות הכלים יגוד. לא הבנתי. חדא. מאן לימא לן דלא מיירי בכתיבה מעליא. ועוד אפילו את"ל דקדוש השם בכל גוונא. התם דווקא הוא דליכא קפידא. משום דכתוב על הכלי. דלא בעינן כתיבה מעלייתא. משא"כ בס"ת דחקיקה פוסלת. נמצא שלא נתקדש השם כל עיקר. וזאת שנית. שחדש ולחלק יצא בגרידה זו. לגרוד רגל הה"א מלמטה למעלה. ולא יפריד מקום הדבוק בתחלה אלא בסוף. מה שלא נשמע לזולתו. והרי הוא נעשה בזו כסותר דבריו הראשונים לגמרי. דאי איתא דליכא קפידא בכתיבה גמורה. לענין קדושת השם. שתופסת מכל מקום. לענין איסור מחיקה. א"כ אפילו בנגע הרגל לגגו. נמי נימא הכי. דאע"ג דנפסלה האות. מ"מ איסור מחיקה במקומה עומד. ואין לומר דכל כמה דלא גרד הדבק שלמעלה. חי"ת הוא ולא ה"א ולפיכך מותר לגרדו מסופו של רגל לתחלתו. שלא נתקדש השם. הא ליתא. דכאן דמתכשר ע"י גרידת הדבק לענין איסור מחיקה. הוא הדין אפילו לא גרד נמי. דכל העומד לפרד כפרוד דמי. כדמכשרינן בנגיעת אותיות כשארע בשבת. אפילו לקרות בו. והכא נמי כיון דאית ליה תקון. תאסר המחיקה עכ"פ.
3
ד׳ותו דהא ודאי תליית כרעא דה"א. מילתא דתניא באש"ר היא. ורבו גדולי עולם המכשירין אותה בכל אופן. גם הרשב"ץ חלוק היה בדבר זה. על שכנגדו הריב"ש. וכך היא דעתי במו"ק. שאין ראיה כלל. מההיא דספרי דווקני. כמ"ש שם בס"ד. וכן מהרי"ט הורה בה להקל.
4
ה׳ועם שלדעתי. מ"מ צריך שלא תהא דבוקה. אלא כחוט השערה דקה מן הדקה. משא"כ בנוגעת ממש. מ"מ חזיתיה לדעתיה דרשב"ץ. שאפילו בנוגע ממש. יש מקום להכשיר. שכך היא דעת כמה גדולים קדמונים. שכל האותיות צריכין להיות גוף אחד. ומסתברא לי כוותייהו. וניחא נמי טובא לשטתי בפירוש תלו כרעא. דהיינו דווקא נגיעה קצת. דמיקריא תלייה. כמי שתולה דבר ביתד התקוע. שנסמך עליו ממש. וא"ש טפי. ודוק. ואיך שיהא. עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ובין הכי או הכי חומרא הויא. לענין מחיקת השם. ולענין גניזת ס"ת הכשר. בפרט שלא נמצא כך אלא פ"א. וכבר נגרד הדבקות. דלב"ה מותר לכתחלה. על כן נכון בעיני. שלא להביא הס"ת לבית הפסול בחנם. אלא כך הוא דעתי. שיעביר הסופר הקולמוס על רגל השמאל הלז. ויוסיף עליו מעט במשך ארכו לשם קדושת השם. נמצא שיש לו רגל שחדש. וכשר אף לשטת הרמ"ע. שהרי הכשר הרגל בכל שהו. ואפילו קצתו הראשון נתקדש לפ"ד רי"ה. ואף לדעת חכמים דפליגי. וס"ל אינו מן המובחר: יודו הכא דפנים חדשות באו כאן. ע"י התוספת. הנלע"ד כתבתי יעב"ץ.
5