שאילת יעבץ, חלק ב ה׳Sheilat Yaavetz, Volume II 5
א׳אל יחר אף אדוני מ' שפל כמוני. בדעת עני והזמן ירדפוני. ולמטרה הצבני ובחציו ירוני. ובדת קוני שמתי הגיוני. ותשובת המון מאס רעיוני. ואל ההרים אשא עיני לרוות צמאוני. ואחר חפוש לא מצאתי כאדוני. אשר בחשכי יאירני. ודרך האמת יורני. ונא תיקר נפשי בעיני אדמ"ו להשיבני תשובה שלימה ונכונה ואם שגיתי יאשרני. תורה היא וללמוד אני צריך.
1
ב׳כתב בספר תורת השלמים אהא דת"ה באשה שהרגישה שנפתח מקורה כו'. דכיון דת"ה מדמה דין זה לוסתות דאורייתא. א "כ במעוברת ומניקה יש להקל כמו למ"ד וסתות דאורייתא דמקיל במעוברת עיין בגמרא ד"נ ע"א. וראיתי בספר לחם בית לחם יהודא סוף הספר השיג עליו. ולעד"נ כל דבריו שם אין בהם ממש לאחר עמדתי על ברור דברי הת"ה כאשר אכתוב אי"ה. והקו' שהקשה מדברי הרב אין עולה יפה כיון דשם טמאה אף דלא ראתה כלל והיא מסולקת דמים בעת ההיא ודאי דאין חלוק בין מעוברת לשאר נשים. וגזירת חכמים היא. ולענ"ד ברור כדעת הת"ה. ותחלה אודיע למ"ו מה שנראתה תמוה בדברי הד"מ סי' קפ"ח שהקשה את"ה והניח בצ"ע יע"ש. ולא הבנתי דעתו שהקשה מב' קושית הגמרא דהיינו מהאשה שהיא עושה צרכיה ומעד שהיה נתון תחת הכר ובאמת לא הביא הת"ה ראייה כלל מהנך קושי' דמשם אין שום ראייה דהא מיירי דודאי הדם מגופה קאתי רק דיש ספק אם היה הרגשה מ' הדם או מחמת דבר אחר כמו שתי' הגמרא לכך טמאה מספק דדילמא ההרגשה מ' הדם היה והיא נדה דאורייתא ואין זה ענין כלל לנדון דת"ה. אבל ראיי' הת"ה מקושי' הגמ' ממתני' נמצא על שלו כו'. דאי נאמר דאף דהרגישה יכול להיות שלא יצא ממנה דם א"כ לא מקשה הגמ' מידי מלאחר זמן דהאיך יחייב קרבן דילמא הדם לאו ע"י הרגשה. א"ו דהרגשה דאורייתא דכיון דהרגישה שנפתח מקורה ודאי יצא דם ממנה. ופריך הגמ' שפיר כיון דהרגישה ודאי יצא דם ממנה ואנן חזינן השתא דאדום הוא טמאה מדאורייתא וקרבן נמי לייתי. ושפיר כתב הת"ה כיון דע"כ מוכח דמדאורייתא אמרינן כשהרגישה יצא ממנה דם א"כ הוי כמ"ד וסתות דאורייתא דאמרינן אורחבזמנה בא ונפל לארץ כמו שפירש"י די"ו ריש ע"א א"כ גם כאן אמרינן נפל לארץ או נימוק וטמאה מספק דדילמא היה ממראות הטמאות ובזה דברי הת"ה ברורין. וא"כ כיון דת"ה מכח ספק קאתי דבאמת יוכל להיות אף דהרגישה שיצא ממנה דם דילמא ממראות הכשרות היה דאתי נמי ממקור יש לן להקל במעוברת ומניקות דמסולקים דמים והיינו דמים הידועים הטמאים (וכעי' מ"ש התוס' ד"ה ה"א) ואף שהרגישה אמרינן דממראות הטהורות היה כאשר באמת שכיח דאף מעוברת ומניקות ימצאו בהרות בהרות לבנות ודמי ממש להגיע שעת וסתה ולא בדקה בימי עבורה דטהורה אף למ"ד וסתות דאורייתא. ועוד נלענ"ד דודאי נשים דעלמא דמוחזקת בדמים אז כשהרגישה מבחנת בעצמה אי היה הרגשת דמים ובודקת ואם לא מצאה טמאה מספק כיון דודאי יצא דם ולא ידעינן אי ממראות הטרפות כו'. משא"כ מעוברת דמסולקת הדמים אין דעתה כלל להבחין בהרגשה אם הוא הרגשת מ"י רגלים או דמים יעיי' בתוס' וגמ' ד"ג ובתוס' דכ"ז ע"ב ד"ה אימור כו'. וסברא ישרה היא לענ"ד. ואגב אודיעו דבר תימה בחפשי בתשובות החדשים מקרוב באו. שב יעקב ח"א סימן ל"ו בשם הגאון מהו' גבריאל זצ"ל שכ' אמנם דעת הרמב"ם לא אבין דפ' פ"א מ"ה מו"מ גבי יוצא דופן ודם דרך דופן כו'. ומשמע שמטמא טומאת ז' כו'. וגבי מקור שהזיע כו' יע"ש. ותמה אנכי אם יצאו דברים אלו מתחת קולמוס הגאון זצ"ל וכי תעלה על הדעת שדם נדה יטמא טומאת ז' נשתקע הדבר רק הנדה עצמה טמאה טומאת ז' כמצות הכתוב וראייה שומרת יום טמאה רק יום אחד. וכיון דהרמב"ם כ' והאשה טהורה ודאי שאינה מטמא ז' רק כדין נוגע בדם נדה דהיינו טומאת ערב וכ"נ להדי' מדברי רש"י דמ"א ע"ב ד"ה רבנן. וד"ה מטמא וד"ה לטומאת ערב יע"ש ודי"ו ע"א ד"ה מקומו קמא ודנ"ב ע"א ד"ה אשה טהורה כו'. וגבי מקור שהזיע כ' הרמב"ם טומאת ערב נקט לשון הגמ'. ומה שהקשה מהר"י באותה תשובה על ת"ה שכ' גם בעיני יפלא ומדוויל ידי' משתלי' כו'. לפמ"ש בדברי ת"ה לק"מ דבאמת אף בהרגשה לחוד טמאה מספק. אבל בשעת וסתה טמאה ודאי וק"ל. והנני הנני לשרת אמ"ו בכל אשר יצוה הק' יוחנן באמ"ו הרב המובהק מ' יעקב זללה"ה מגלונא.
2
ג׳תשובה
3
ד׳אי"נ הנך תרי בעיי דשדר לן מעלתך מפשטו בספר שאילת יעבץ ח"א (סי"ג וקכ"ח) בקוצר דברים נכללו בהם הרבה ממ"ש המחברים. עם תשובות לדבריהם. והנה למ"ש בענין דינא דהרגשה דחדית לן בת"ה. הדברים פשוטים וברורים שאין לו על מה לסמוך. וכבר כתיבא ומנחא אצלי מאז. והנה רציתי להתבשם עמך בהלכה. אלא שבכל יום ויום סבבוני כמה סבות בטלים הרבה כנגדי מסנקן כגדי בסריכא. לעכובא ככה. ומתחדשים מונעים לבקרים ולרגעים. מיום הגיעוני דבריך ידידי. בו בפרק בא אורח שלי בזמנו ושלא בזמנו כנחל שוטף מ"ר נוטף. וסלוק דמי"ם תרתי משמע. עם תוקף הקור המתמיד ומאבד זמן וממון חוטף. מצורף לזה אין לי לעת כזאת מקום ד"א של הלכה. וכלי אומנותי אינם אתי. וקשה עלי לחפשם ולטלטלם מחדר לחדר משא בכתף. נוסף על זה הפסיקוני עוברי דרכים גם אגרות מארץ מרחק המבקשים תפקידם. והיום קצר והמלאכה ההכרחית מרובה. הן כל אלה חוברו לדחות שאינו תדיר מפני תדיר. ובלתי נחוץ מפני הנחוץ חוץ למנהגי שלא לעכב שואלי דבר אפילו רגע אחד בעזה"י. אכן עתה שתשש כח הקור קצת ופניתי מעט. חשבתי דרכי שלא להחמיץ המצוה יותר. שלא אהא חשוב כמונע בר ח"ו. לכן עכשיו אשיב אמרים אמת. אך בקוצר מלין. כמסת אפיסת הפנאי. וישמע חכם ויוסף לקח. ודע אהו' תחלה. כי גם מאז בימי חרפי מקדמוני. רשום אצלי בכתב אמת לדחות דעת בת"ה הנ"ל בשתי מלות. בטרם ראותי בד"מ. כי אמנם אנכי כללתי תשובתי עליו בחדא מחיתא. כי מה ענין מוצאת לבלתי מוצאת. ובאופן זה ממילא נדחו כל דבריך ידידי. ולכשתעמיק בדבר תראה שכל מה שכתבת בזה טרחת בכדי.
4
ה׳בטול דעת בת"ה בהרגשת פתיחת המקור בלי ראיה
אבל ודאי צריכא רבה. והנה כבר פתחתי לך פתח להבין דבר מתוך דבר. דאי איתא דהרגשה דאורייתא. ואפילו לא ראתה ולא מצאה כלום. וכדמשמע לכ"ת מקושית הגמרא. ממתני' דנמצא על שלה לאחר זמן כו'. א"ה אדרבה דוק מנה לאידך גיסא. מדפריך מנמצא על שלה. תיפוק ליה אפילו נמצא אחר אחר. ודעדיפא. והכי הוו למפרך. אלא דארגישה. מאי אריא נמצא על שלה אחר זמן כו'. אפילו לא נמצא לגמרי. נמי טמאה היא. וודאי ולא ספק. אלא ודאי הא לא סא"ד כלל. והנה ברור הדבר דליתה לדת"ה. ונפלו כל דבריך אהו' בלי תקומה. כשל עוזר כו'.
אבל ודאי צריכא רבה. והנה כבר פתחתי לך פתח להבין דבר מתוך דבר. דאי איתא דהרגשה דאורייתא. ואפילו לא ראתה ולא מצאה כלום. וכדמשמע לכ"ת מקושית הגמרא. ממתני' דנמצא על שלה לאחר זמן כו'. א"ה אדרבה דוק מנה לאידך גיסא. מדפריך מנמצא על שלה. תיפוק ליה אפילו נמצא אחר אחר. ודעדיפא. והכי הוו למפרך. אלא דארגישה. מאי אריא נמצא על שלה אחר זמן כו'. אפילו לא נמצא לגמרי. נמי טמאה היא. וודאי ולא ספק. אלא ודאי הא לא סא"ד כלל. והנה ברור הדבר דליתה לדת"ה. ונפלו כל דבריך אהו' בלי תקומה. כשל עוזר כו'.
5
ו׳ופלפלא אריכא דמעלי לכולא גופא סוגיא דשמעתא ר"פ הרואה כתם
איברא טובא איכא למידק בהך סוגיא דר"פ הרואה כתם. ואעורר רק קצת וממילא משתכחא מרגניתא תותה. דלכאורה קשיא טובא. השתא דדחי תלמודא דילמא הרגשת שמש. תקשי ליה רישא דאתיום. ורישא דרישא דתנן נמצא על שלו חייבין בקרבן. ואמאי. נימא נמי דילמא הרגשת שמש הואי. וקחזיא בלי הרגשה. וכיון דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. דילמא מייתי חולין לעזרה. אבל מתוך ענן הקושי הגדול הזה. נראה אור האמת מופיע. כי כלל גדול הוא בתורה בכ"מ הולכין אחר הרוב והמצוי. בין להקל בין להחמיר. וכמ"ש בטריפות ובטהרות. וכיון דאתינן להכי. כולה ניחא בס"ד. דמשו"ה מרישא לא מצי למידק מידי. דספק זה עשאוהו כודאי. כדאר"י. וכי דייק מסיפא. משום דפסיקא ליה דלא מטמיא בהרגשה. אלא במוצאת. ומהדר אפרכי לאוכוחי דמוצאת ורואה בלא הרגשה נמי מטמיא. וקדייק מסיפא דאתיום דחייבין בקרבן. דס"ד בלי הרגשה איירי. וטמאין ודאי. היינו משום דמצאה על עד שלה דתלינן במידי דשכיח. דמגופה אתא ומן המקור (אע"ג דאינו ודאי גמור. כמ"ש בלח"ש במקומו ועשי"ע סי"ג) ודחי דארגישה. ואימא הרגשת שמש. אפ"ה ארישא לק"מ. דכיון דמיירי בהרגישה (לפום מסקנא) והרגשת שמש מילתא דלא שכיחא. משא"כ הרגשת דם. מידי דשכיחא היא. ומוכיחה בצדה ורגלים לדבר. משו"ה משוינן לה כודאי גמור לכל מילי. אבל סיפא דסיפא דאחר זמן. כיון דאיכא למתלי במאכולת. ואימר מעלמא אתא. מכלל ספק לא יצאה. אפילו הרגישה. אוקי ספיקא דהרגשת שמש. להדי ספיקא דמאכולת ודדמי לה. והוי כמעוטא דשכיח. ואתרע רובא וחזקה. דחזקת דמים שבעד. מאשה קאתו. ואע"ג דכתמי עד הבדוק. כראיות הן לכל דבר. היינו בבודקת ומוצאה דם מיד סמוך לבדיקה דווקא. דליכא למתלי במידי. ודוק היטב. עוד תמה על עצמך. הא דמדמי בת"ה הרגשה גרידא. כלמ"ד וסתות דאורייתא. דאפי' בדקה ומצאה טהורה. טמאה. היכי סלקא ליה שמעתא. א"ה קשיין מיליה דשמואל אהדדי. מכדי הכא ס"ל אשה טהורה עד שתרגיש. ואילו התם גבי וסתות ס"ל טמאה. אפילו בדקה ומצאה טהורה. והא ודאי בדלא ארגישה איירי. דאי בארגישה. מאי אריא משום דחזקה אורח בזמנו בא. האמרת אפילו שלא בשעת וסתה. כל אימת דמרגשת טמאה. אף שלא מצאה כלום. והא ודאי בלא הרגשה הוא דפליגי התם. ואמר שמואל טמאה. ואמאי. נהי דאורח בזמנו בא. מיהא בלא הרגשה אתא. ומן התורה טהורה היא לדידיה. והיכי מטמא לה התם מדאורייתא. הא ודאי מילתא דתמיהא טובא. ותיובתא כלפי שנאיה דבת"ה. ברם לדידן אתי שפיר ולק"מ דשמואל אדשמואל. דכי קאמר הרגשה דאורייתא לקולא. אע"ג דראתה. והיינו שלא בשעת וסתה. דאפילו ראתה. כיון דודאי לא הרגישה לא ראיה היא. דהאידנא הוא דראתה. וברי לה שלא הרגישה. אלא מיהא בעבר וסתה. ולאו אדעתה. ואחר זמן בדקה ולא מצאה. קסבר שמואל אורח בזמנו. דאוקי לה אחזקיה. ורובא נמי בהרגשה חזיין. משו"ה הו"ל טמאה דאורייתא. ואע"ג דלא הרגישה כמדומה לה. כה"ג לית לן בה בהרגשה. דסתמא הו"ל כודאי. אימור הרגישה ולאו אדעתה. א"נ סברה הרגשת מ"ר הוא. וטעמא משום דחזקת אורח ודאי הוא. ואפילו את"ל ספק אם הרגישה. אין ספק מוציא. מידי ודאי. דאינה יכולה לומר ברי לי שלא הרגשתי. כיון דלא רמיא אנפשה ההיא שעתא דוסת וק"ל. איברא אפי' ספק הרגשה כודאי חשיבא וכדאמרן (וכמו שצ"ל אליבא דשמואל במוצאת הכתם. דטמאה אליבא דכ"ע מדרבנן מיהא. ואמאי. כיון דלא הרגישה. מ"ט מטמינן לה כלל. כיון דמה"ת טהורה גמורה. אפילו אי ודאי חזאי. הא על כרחך משום דאיכא למימר דילמא ארגישה ולאו אדעתה. אע"ג דאיכא למימר מעלמא קאתי. ואיכא ספיקי טובא. ביחוד באשה שיש לה וסת. ומצאה שלא בשעת וסתה. דקרוב לומר שאינה ממנה. או בלא הרגשה חזאי. דמשו"ה אקילו בה רבנן טפי. מיהא כיון דיש לומר נמי שמא הרגישה ושכחה. או כסבורה מ"ר צערוה. אע"פ שהוא ספק רחוק. גזרו בה רבנן. שכן כח חכמים יפה. לעשות גדר. כל היכא דשייך כעין דאורייתא. ה"ט דכתם) בשעת וסתה. דאיכא חזקה דאורייתא. וכדמוקמינן כל דם ראיה ומציאה בעד דאתיום. בחזקת טמאה דאורייתא. אע"ג דאיכא נמי דם אדום דמגופה אתא. וטהור הוא (כדאמרינן בשמעתא דג"ד עשו כודאי) ה"נ הכא לענין אורח בזמנו. מיהת שלא בשעת וסתה. ליכא דאמר דטמאה בהרגשה גרידתא יבשתא. ולית בה ספיקא.
איברא טובא איכא למידק בהך סוגיא דר"פ הרואה כתם. ואעורר רק קצת וממילא משתכחא מרגניתא תותה. דלכאורה קשיא טובא. השתא דדחי תלמודא דילמא הרגשת שמש. תקשי ליה רישא דאתיום. ורישא דרישא דתנן נמצא על שלו חייבין בקרבן. ואמאי. נימא נמי דילמא הרגשת שמש הואי. וקחזיא בלי הרגשה. וכיון דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. דילמא מייתי חולין לעזרה. אבל מתוך ענן הקושי הגדול הזה. נראה אור האמת מופיע. כי כלל גדול הוא בתורה בכ"מ הולכין אחר הרוב והמצוי. בין להקל בין להחמיר. וכמ"ש בטריפות ובטהרות. וכיון דאתינן להכי. כולה ניחא בס"ד. דמשו"ה מרישא לא מצי למידק מידי. דספק זה עשאוהו כודאי. כדאר"י. וכי דייק מסיפא. משום דפסיקא ליה דלא מטמיא בהרגשה. אלא במוצאת. ומהדר אפרכי לאוכוחי דמוצאת ורואה בלא הרגשה נמי מטמיא. וקדייק מסיפא דאתיום דחייבין בקרבן. דס"ד בלי הרגשה איירי. וטמאין ודאי. היינו משום דמצאה על עד שלה דתלינן במידי דשכיח. דמגופה אתא ומן המקור (אע"ג דאינו ודאי גמור. כמ"ש בלח"ש במקומו ועשי"ע סי"ג) ודחי דארגישה. ואימא הרגשת שמש. אפ"ה ארישא לק"מ. דכיון דמיירי בהרגישה (לפום מסקנא) והרגשת שמש מילתא דלא שכיחא. משא"כ הרגשת דם. מידי דשכיחא היא. ומוכיחה בצדה ורגלים לדבר. משו"ה משוינן לה כודאי גמור לכל מילי. אבל סיפא דסיפא דאחר זמן. כיון דאיכא למתלי במאכולת. ואימר מעלמא אתא. מכלל ספק לא יצאה. אפילו הרגישה. אוקי ספיקא דהרגשת שמש. להדי ספיקא דמאכולת ודדמי לה. והוי כמעוטא דשכיח. ואתרע רובא וחזקה. דחזקת דמים שבעד. מאשה קאתו. ואע"ג דכתמי עד הבדוק. כראיות הן לכל דבר. היינו בבודקת ומוצאה דם מיד סמוך לבדיקה דווקא. דליכא למתלי במידי. ודוק היטב. עוד תמה על עצמך. הא דמדמי בת"ה הרגשה גרידא. כלמ"ד וסתות דאורייתא. דאפי' בדקה ומצאה טהורה. טמאה. היכי סלקא ליה שמעתא. א"ה קשיין מיליה דשמואל אהדדי. מכדי הכא ס"ל אשה טהורה עד שתרגיש. ואילו התם גבי וסתות ס"ל טמאה. אפילו בדקה ומצאה טהורה. והא ודאי בדלא ארגישה איירי. דאי בארגישה. מאי אריא משום דחזקה אורח בזמנו בא. האמרת אפילו שלא בשעת וסתה. כל אימת דמרגשת טמאה. אף שלא מצאה כלום. והא ודאי בלא הרגשה הוא דפליגי התם. ואמר שמואל טמאה. ואמאי. נהי דאורח בזמנו בא. מיהא בלא הרגשה אתא. ומן התורה טהורה היא לדידיה. והיכי מטמא לה התם מדאורייתא. הא ודאי מילתא דתמיהא טובא. ותיובתא כלפי שנאיה דבת"ה. ברם לדידן אתי שפיר ולק"מ דשמואל אדשמואל. דכי קאמר הרגשה דאורייתא לקולא. אע"ג דראתה. והיינו שלא בשעת וסתה. דאפילו ראתה. כיון דודאי לא הרגישה לא ראיה היא. דהאידנא הוא דראתה. וברי לה שלא הרגישה. אלא מיהא בעבר וסתה. ולאו אדעתה. ואחר זמן בדקה ולא מצאה. קסבר שמואל אורח בזמנו. דאוקי לה אחזקיה. ורובא נמי בהרגשה חזיין. משו"ה הו"ל טמאה דאורייתא. ואע"ג דלא הרגישה כמדומה לה. כה"ג לית לן בה בהרגשה. דסתמא הו"ל כודאי. אימור הרגישה ולאו אדעתה. א"נ סברה הרגשת מ"ר הוא. וטעמא משום דחזקת אורח ודאי הוא. ואפילו את"ל ספק אם הרגישה. אין ספק מוציא. מידי ודאי. דאינה יכולה לומר ברי לי שלא הרגשתי. כיון דלא רמיא אנפשה ההיא שעתא דוסת וק"ל. איברא אפי' ספק הרגשה כודאי חשיבא וכדאמרן (וכמו שצ"ל אליבא דשמואל במוצאת הכתם. דטמאה אליבא דכ"ע מדרבנן מיהא. ואמאי. כיון דלא הרגישה. מ"ט מטמינן לה כלל. כיון דמה"ת טהורה גמורה. אפילו אי ודאי חזאי. הא על כרחך משום דאיכא למימר דילמא ארגישה ולאו אדעתה. אע"ג דאיכא למימר מעלמא קאתי. ואיכא ספיקי טובא. ביחוד באשה שיש לה וסת. ומצאה שלא בשעת וסתה. דקרוב לומר שאינה ממנה. או בלא הרגשה חזאי. דמשו"ה אקילו בה רבנן טפי. מיהא כיון דיש לומר נמי שמא הרגישה ושכחה. או כסבורה מ"ר צערוה. אע"פ שהוא ספק רחוק. גזרו בה רבנן. שכן כח חכמים יפה. לעשות גדר. כל היכא דשייך כעין דאורייתא. ה"ט דכתם) בשעת וסתה. דאיכא חזקה דאורייתא. וכדמוקמינן כל דם ראיה ומציאה בעד דאתיום. בחזקת טמאה דאורייתא. אע"ג דאיכא נמי דם אדום דמגופה אתא. וטהור הוא (כדאמרינן בשמעתא דג"ד עשו כודאי) ה"נ הכא לענין אורח בזמנו. מיהת שלא בשעת וסתה. ליכא דאמר דטמאה בהרגשה גרידתא יבשתא. ולית בה ספיקא.
6
ז׳מסייע שאין בו ממש לת"ה.
ואם אולי יעלה עה"ד לסמוך דת"ה (ולהפוך בזכותו אע"ג דאיהו לא חזי) משום דפסקינן א"א לפתיחת הקבר בלי דם. איברא אדרבה מהא נמי תהוי תיובתיה. ולא אתאן לפלוגתא. דהא אפילו למ"ד הכי. היינו במקום ולד. או בחתיכה גדולה או קטנה. משא"כ בלא ולד ולא שום הוכחה. ליכא למ"ד. כ"ש דהא רבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם. ואיתא בכמה דוכתי. ואין להאריך בזה כאן. עאכ"ו בהרגשת מקור בעלמא דלית דחש לה. דודאי לא דמי מרגשת שנפתח מקורה. לפתיחת קברה.
ואם אולי יעלה עה"ד לסמוך דת"ה (ולהפוך בזכותו אע"ג דאיהו לא חזי) משום דפסקינן א"א לפתיחת הקבר בלי דם. איברא אדרבה מהא נמי תהוי תיובתיה. ולא אתאן לפלוגתא. דהא אפילו למ"ד הכי. היינו במקום ולד. או בחתיכה גדולה או קטנה. משא"כ בלא ולד ולא שום הוכחה. ליכא למ"ד. כ"ש דהא רבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם. ואיתא בכמה דוכתי. ואין להאריך בזה כאן. עאכ"ו בהרגשת מקור בעלמא דלית דחש לה. דודאי לא דמי מרגשת שנפתח מקורה. לפתיחת קברה.
7
ח׳מעתה נפשטה בעייתך. ולא תיזיל בתר איפכא דלא מיבעיא במסולקת דמים. דלא חיישינן לה. אלא אפילו במוחזקת דמים. המחמיר הפסיד בודאי. ואצ"ל הבו דלא לוסיף חומרת ת"הד במסולקת. ולא צריכנא לגמרי לשקלא וטריא דבית לחם יהודא עם תורת השלמים. והיינו משום שהיא חומרא בלי שום יסוד. ואין לה על מה להשען. לדחות מפניה מצוה גדולה. דהו"ל חומרא דאתיא לידי קולא. שנענש יהושע ב"ן על שבטל ישראל מפ"ו לילה אחת. ולא די מה שאסרה תורה. ומה שהוסיפו חז"ל משמרת וגזרה. מניין לבדות חומרות חדשות שלא שערום אבותינו ורז"ל. וכמו שכבר דחה הרב"י לדת"ה הלזו (ונלוה עמו בד"מ) אע"ג דבש"ע נושא לה פנים קצת. אין זו מן המדה בתורה. ובש"ך הבטיח ולא עשה כלום בכאן. איך שיהא. בהא נחתי וסלקי. דלית דין צריך בשש. המיקל נשכר. ואין כאן חשש. אולם אם היה מקום לדת"ה דהרגשה יבשה נמי דאורייתא. אז ודאי הוו נראין לי יותר דברי בית לחם יהודא. מדברי תה"ש. ולא הוי כחא דהתירא עדיף בדאורייתא שלפ"ד ת"ה כראיה ממש קחשיב לה. ומ"ש מסולקת משאינה מסולקת. וכל דבריך בזה אהו' אינן אלא תימה. דוק ותשכח ולא תחזר אחר סנגוריא בפטומי מילי בעלמא. אקוה שתודה על האמת.
8
ט׳אמנם במ"ש על מהר"ג. יפה כוונת. והוא לשון משובש בלי ספק. והדבר פשוט מאד. והייתי חפץ צדקו לההוא גברא רבה ולא יכולתי להלמו. ולעיולי פילא בקופא דמחטא לא ניחא לי. זהו הנלע"ד מתוך עומק הטרדא ומבלי חפוש בספרים. שמענה ודע לך. יעבץ ס"ט. הייתי חושק לשום עיוני על אותה תשו'. אך אין הזמן מסכים עמדי. כי ארוכה היא. וצריך פנאי הרבה. לכן הנחתיה כעת שאי אפשר.
9