שאילת יעבץ, חלק ב נ״בSheilat Yaavetz, Volume II 52
א׳בדין אשה טועה בימי ספירתה שטבלה קודם ששלמו ענין ז"נ כמעט נכשלו בחורי' באיסור כרת
ולשניה אני אומר דבדיעבד עלתה לה טבילה (בתנאי כמו שאבאר בעזה"י) ולא מטעם שכתב מעכ"ת. מאחר שלא בא עליה עד אחר שכלו ז' ימי נקיים. נמצא שבא עליה בהתר. כי בזה לא אמר כלום. חס ליה למימר הכי. דכל עוד שלא שלמו ימי ספירתה. לא מהניא לה טבילה. והרי היא כטובל ושרץ בידו. דבעינן ואחר תטהר. אחר אחר לכולן. ואיך יאמר שבא עליה בהתר. והיא עדיין לא טבלה. טבילה דתוך ז' לאו טבילה היא. והטובלת תוך ימי ספירת זיבתה. וממתנת מלשמש את ביתה עד שכלו שבעה נקיים. שניהם (הבועל והנבעלת) באיסור כרת הם עומדים. אבל מה שאני מתירה לזו. היינו משום דמסתמא נהגה להוסיף יום אחד. יותר על מה שבלא"ה כבר נהגו ישראל קדושים. להחמיר ולהמתין יום נוסף על שש עונות. קודם שהתחילה למנות שבעה נקיים. כחומרת אבותינו האשכנזים לפחות. הרי שני ימים נוספים לפני השבעה. שהאחד ראוי לפסוק בו בטהרה. והשני מצטרף לתחלת מנינה בדיעבד. ובתנאי שבדקה עצמה גם בהם. לכל הפחות פעם ביום (כדרך סתם נשים שבודקות עצמן תדיר. גם קודם שמתחלת ימי לבונה. משפסקה מלראות) אפילו היא בתוך ששה עונות. ואף בהם ראויה היא לספירת נקיים. שלא הצריכוה להמתין אלא כדי שלא תבוא לידי ספק שמא תפלוט. וכי לא פלטה ולא חזיא. מיד היתה יכולה להתחיל במנין ימי טהרתה. ולהראב"ד לא אמרו ששה עונות אלא לטהרות. לא לבעלה. ואם כך עשתה ובדקה עצמה באותן שני ימים נוספים ומצאה טהורה. אע"פ שלא ספרה אותן בכלל נקיים. עולין לה. והרי בידה יום שפסקה. ויום נוסף המצטרף להחשב ראשון לנקיים. ועלתה לה טבילה כהוגן אחר שבעה נקיים. שכבר כלו קודם טבילה. דכיון ששני ימים הללו שמוסיפות נשים שלנו. אינן אלא חומרא. בדיעבד עולים לה (והספרדים אינן נוהגים רק בתוספת יום אחד. על השש עונות לכתחלה) באופן זה נ"ל יש מקום להקל בדעבד. אכן מפני שנראה ונרגש קלות דעת באשה זאת. וקיי"ל שוכח פושע הוי. לכן אם עדיין לא חזרה לנדתה. נכון להצריכה לחזור ולטבול מכל מקום כדי לעשות לה גדר וסייג. שלא תפשע עוד. אבל אם לא בדקה ומצאה טהורה לפני ימי ספירתה. הדבר ברור שלא עלתה לה אותה טבילה. שטבלה קודם שמלאו לה שבעה נקיים. וצריכה להמתין שש עונות. ותמנה יום אחד נקי ותטבול. שאין ספירה אלא אחר הפסקה בטהרה. ואין טבילה לזבה אלא אחר ספירת שבעה נקיים: ולאותו מנהג שטות. שממתינות מלטבול עד אחר ג"י לאחר שבעה שבועות. ודאי אין לחוש. ואין כדאי לספר הימנו. וכבר שבח גם אמ"ה ז"ל דברי הט"ז בזה. הלא היא בס' תשובותיו (ס"ח) וא"צ פנים. ובזה אחשוב יצאתי ידי חובתי בשתי השאלות. כפי מיעוט הפנאי. ונחיצת מהירות מכתבי הלזה. כדי שלא להחמיץ המצוה. ולעשות רצון יראי ה' החרדים על דברו. דחקתי את השעה ופניתי מכל עסקי. להשיבו בבי דואר ראשון אחר קבלת כתבו. ואהבה שאינה תלויה בדבר בטל. דחקה את הבשר לכתוב שיעור זה בידי הכהה. על שעה חדא. ובקשתי אמצא חן בעיניו ולא יהא עליו לטורח. לשלוח לי העתק מיושר מתשובתי זאת. או להחזירה בעינה. כי לא נשאר בידי דוגמתו בכתב מיושר. מחמת הנחיצה. וכדי לידע אם נתכוונו הדברים. ולא יצאה שגיאה מתחת ידי חלילה. מתוך הטרדא והחפזון. ובכן יתענג על רוב שלום כחפצו. וחפצי בו. אנכי העבד לעבדי ה'. הטרוד יעב"ץ ס"ט.
ולשניה אני אומר דבדיעבד עלתה לה טבילה (בתנאי כמו שאבאר בעזה"י) ולא מטעם שכתב מעכ"ת. מאחר שלא בא עליה עד אחר שכלו ז' ימי נקיים. נמצא שבא עליה בהתר. כי בזה לא אמר כלום. חס ליה למימר הכי. דכל עוד שלא שלמו ימי ספירתה. לא מהניא לה טבילה. והרי היא כטובל ושרץ בידו. דבעינן ואחר תטהר. אחר אחר לכולן. ואיך יאמר שבא עליה בהתר. והיא עדיין לא טבלה. טבילה דתוך ז' לאו טבילה היא. והטובלת תוך ימי ספירת זיבתה. וממתנת מלשמש את ביתה עד שכלו שבעה נקיים. שניהם (הבועל והנבעלת) באיסור כרת הם עומדים. אבל מה שאני מתירה לזו. היינו משום דמסתמא נהגה להוסיף יום אחד. יותר על מה שבלא"ה כבר נהגו ישראל קדושים. להחמיר ולהמתין יום נוסף על שש עונות. קודם שהתחילה למנות שבעה נקיים. כחומרת אבותינו האשכנזים לפחות. הרי שני ימים נוספים לפני השבעה. שהאחד ראוי לפסוק בו בטהרה. והשני מצטרף לתחלת מנינה בדיעבד. ובתנאי שבדקה עצמה גם בהם. לכל הפחות פעם ביום (כדרך סתם נשים שבודקות עצמן תדיר. גם קודם שמתחלת ימי לבונה. משפסקה מלראות) אפילו היא בתוך ששה עונות. ואף בהם ראויה היא לספירת נקיים. שלא הצריכוה להמתין אלא כדי שלא תבוא לידי ספק שמא תפלוט. וכי לא פלטה ולא חזיא. מיד היתה יכולה להתחיל במנין ימי טהרתה. ולהראב"ד לא אמרו ששה עונות אלא לטהרות. לא לבעלה. ואם כך עשתה ובדקה עצמה באותן שני ימים נוספים ומצאה טהורה. אע"פ שלא ספרה אותן בכלל נקיים. עולין לה. והרי בידה יום שפסקה. ויום נוסף המצטרף להחשב ראשון לנקיים. ועלתה לה טבילה כהוגן אחר שבעה נקיים. שכבר כלו קודם טבילה. דכיון ששני ימים הללו שמוסיפות נשים שלנו. אינן אלא חומרא. בדיעבד עולים לה (והספרדים אינן נוהגים רק בתוספת יום אחד. על השש עונות לכתחלה) באופן זה נ"ל יש מקום להקל בדעבד. אכן מפני שנראה ונרגש קלות דעת באשה זאת. וקיי"ל שוכח פושע הוי. לכן אם עדיין לא חזרה לנדתה. נכון להצריכה לחזור ולטבול מכל מקום כדי לעשות לה גדר וסייג. שלא תפשע עוד. אבל אם לא בדקה ומצאה טהורה לפני ימי ספירתה. הדבר ברור שלא עלתה לה אותה טבילה. שטבלה קודם שמלאו לה שבעה נקיים. וצריכה להמתין שש עונות. ותמנה יום אחד נקי ותטבול. שאין ספירה אלא אחר הפסקה בטהרה. ואין טבילה לזבה אלא אחר ספירת שבעה נקיים: ולאותו מנהג שטות. שממתינות מלטבול עד אחר ג"י לאחר שבעה שבועות. ודאי אין לחוש. ואין כדאי לספר הימנו. וכבר שבח גם אמ"ה ז"ל דברי הט"ז בזה. הלא היא בס' תשובותיו (ס"ח) וא"צ פנים. ובזה אחשוב יצאתי ידי חובתי בשתי השאלות. כפי מיעוט הפנאי. ונחיצת מהירות מכתבי הלזה. כדי שלא להחמיץ המצוה. ולעשות רצון יראי ה' החרדים על דברו. דחקתי את השעה ופניתי מכל עסקי. להשיבו בבי דואר ראשון אחר קבלת כתבו. ואהבה שאינה תלויה בדבר בטל. דחקה את הבשר לכתוב שיעור זה בידי הכהה. על שעה חדא. ובקשתי אמצא חן בעיניו ולא יהא עליו לטורח. לשלוח לי העתק מיושר מתשובתי זאת. או להחזירה בעינה. כי לא נשאר בידי דוגמתו בכתב מיושר. מחמת הנחיצה. וכדי לידע אם נתכוונו הדברים. ולא יצאה שגיאה מתחת ידי חלילה. מתוך הטרדא והחפזון. ובכן יתענג על רוב שלום כחפצו. וחפצי בו. אנכי העבד לעבדי ה'. הטרוד יעב"ץ ס"ט.
1