שאילת יעבץ, חלק ב נ״דSheilat Yaavetz, Volume II 54

א׳ב"ה ע"ח גענז טו"ב מנחם תקכ"ה לפ"ק.

ב׳לדזיו לי' כבר בתי' שלמא עלי' אתי' שלמא כפול. עד ביאת בר ניפול. ה"ה כבוד אהו' אמ"ו הרב המאה"ג הגאון האמיתי מזה בן מזה חסיד ועניו נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר יעקב ישראל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק עמדין יע"א.

ג׳אמנם ידענא בנפשאי דלא עבידנא שפיר במה שלא קדמתי פני אמ"ו באגרת שלומים זה ימים כביר. אמנם אלקים הוא היודע שלא מזדון לבי עשיתי זאת רק מגודל הטרדות שעלי ומהודענא למ"ו שבאתי בשלום לכאן ח"י תמוז העבר. ונחמתי כי עשיתי זאת שעקרתי ממקומי הראשון כי העול שבכאן הוא קשה מאוד להיות שרוב הכשרים שבהם המה שותפי וכו'. כי הכל מצויין אצל שחיטה ובדיקה ומה גם שמתנתן מועטת וחרפתן מרובה ומימי לא נסיתי באלה ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי להיות מהחסידי' שכל מלכים מאן מלכי רבנן שוני"ם עד ג' שעות אחר התפלה בבה"כ ואני תמיד ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא מבהמות. ואבקש מכבוד אמ"ו נר"ו באם יודע לו מאיזה מקום הגון לפני להיות למ"ץ לבד ולא לשוחט ובודק למחול על כ"ת ולהודיעני כי קשה עלי מאד העבדות שלהם וכו'. וזולת זה אשאל שאלה אחת קטנה מהכיל מאמ"ו. להיות שהבית הכנסת שבכאן הוא בה"כ קבוע שנבנה מתחלה לכך. ולאחר כמה שנים שנבנה בה"כ הנ"ל בנה איש אחד יהודי בית אחד וסמך הבית הנ"ל לבה"כ הנ"ל. באופן שכותל המזרחי מבה"כ שהארון הקודש עם הס"ת עומדים היא משמשת לבה"כ ולבית הנ"ל כי לא בנה האיש הנ"ל ביתו בתחלה. כי אם ג' מחיצות. והמחיצה הרביעית מביתו הוא כותל המזרחי מבה"כ הנ"ל המשמשת לבה"כ ולביתו. והנה משתמשין בהחדרים מהבית הנ"ל תשמיש מגונה ובזוי. כי בהחדר מהבית הנ"ל הנקרא שטובין קאמיר בל"א הם שוכבים. והמטות ששוכבין בה המה סמוכים לכותל בה"כ המזרחי הנ"ל. גם שאר החדרים שבבית הנ"ל דהיינו מה שנקרא בל"א קאמיר ושאנקין. שמכניסין בהם קערות וקדירות עם מאכלים הכל הם בנויין בכותל הבה"כ המזרחי הנ"ל לאורך הכותל מבה"כ. והנה בש"ע א"ח סימן קנ"א סעיף י"ב איתא שיש ליזהר מלהשתמש בעלי' שע"ג בה"כ תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם. וכ"כ המרדכי בפ"ק דשבת. וכן הוא במהרי"ק בסימן קס"א. ולדעתי ליכא שום חילוק בין כותל בה"כ ובין עלי' שע"ג בה"כ. ואדרבה נראה דכ"ש הוא. ועון פלילי הוא כאשר כתב הט"ז בסימן הנ"ל שנענש הרבה במיתת בנים ר"ל ותלה בזה. גם יש לי הרבה ראיות לדבר לאיסור מש"ע ח"מ. רק מגודל הטרדות שעלי מהנמנע לי להעלותן על הנייר וסמכתי על דעת אמ"ו בקיומא דאסתינא. לכן אבקש מכבוד אמ"ו נר"ו למחול על כ"ת מ"פ להתעסק במצוה כזו שלא להחמיצנה: ולהשיב רבים מעון הנ"ל לחוות לי דעתו הרחבה והצלולה ע"י בי דואר מוקדם. או אם ימצא אמ"ו איזה צד להקל בענין זה ימחול ויודיעני ע"י מכתבו הטהור עי"מ. ומחמת דבטיחנא בי' באמ"ו בגודל צדקתו וענותנותו שישיב כראוי על כל הנ"ל גלל כן אקצר. ואצא בקידה ובהתחווי' אפים ארצה ואומר שלום מאד"ה ומנאי אפר כירה המוכן לשרתו ולהתאבק בעפר רגליו ידיד נפשו וא"נ לנצח הדש"ת הק' יהושע ליפשיץ מאפטא מ"ץ לעדת ישורון פה ק"ק נייא שטאט גענץ יצ"ו:

ד׳תשובה

ה׳ך"ב אב תקכ"ה לפ"ק:

ו׳בדין תשמיש כותל שסמך שכן ישראל אל בהכ"נ
שלום לא"נ התורני הרבני כמו' יהושע נר"ו.

ז׳גי"ה מן טו"ב הנ"ל הגיעני אתמול כ"י לעת ערב. ונזקקין לשואל כענין. באחד שסמך בנין ביתו לכותל של בית הכנסת המשמשת גם לביתו. וחשש מעכ"ת מחמת תשמישים מגונים. שעושין בבית ובחדריו. ומדמי לה לגגין ועליות דעזרה.

ח׳הנה עם שבאמת ערבך ערבא צריך. וכבר החזקתי ת"ל בס' מו"ק דברי האוסר תשמיש של גנאי בעליה דבית הכנסת. בראיה מכרחת. אך שכיבה גרידא. ודאי לא מקריא תשמיש דגנאי. גם זה מוכרח ממשנה שלימה. כמ"ש בהגהה ספרי הנ"ל בס"ד. וקשה עלי להעתיקו כהיום. שמשא הטרדות כבד עלי מנשוא.

ט׳אבל בזה הבית שחלוק רשות לעצמו. ואינו פתוח לבה"כ. פשיטא דלית לן בה. אפילו בתשמישין מגונים גמורים. הגע בעצמך חוץ לבה"כ אף בחצירו (כל שאינו פתוח לו) מי האומר שיאסרו בו כל התשמישין. ופוק חזי מאי עמא דבר בחצר בה"כ. בכל מקומות ישראל. מה שאין צורך להזכיר. ואטו משום דכותל אחת של בהכ"נ דמפסקת. משמשת גם לבית. יאסר כל הבית בתשמיש בזוי. א"כ מצינו מחיצה לאיסור (עיין פרק כל גגות דף צ"ב ב') שאלמלי אין מחיצה מרחיק ד"א. הא ודאי ליתא.

י׳אלא מיהא בכותל עצמו. פשיטא לי דצריך להזהר בו כקדושת בהכ"נ. שלא להשתמש בו כלל תשמיש של חול בגופו. אצ"ל של בזיון. ואסור אף לנתוץ ממנו אבן מצדו החיצוני. כמו מצד פנים. זה פשוט. הלכך הא ודאי לא שפיר דמי. מה שעשה בו בעל הבית ארגז או חלונות העשוים לתשמיש חול.

י״אאכן לא יכולתי לעמוד על אופיו של דבר. איך נהיה כזה. מי נתן לו רשות לסמוך בנין ביתו לכותל בהכ"נ. אף כי לחוק בכותל מקום להניח בו כליו. אם אולי טובי הקהל נתנוהו או מכרוהו לו. נראה דלא מידי עבדי לענין זה. להוציאו לתשמישי חולין. לא הועילו כלום. דכל זמן שהבה"כ עומד בתשמישו. בקדושתו קאי ואינה נפקעת. שמא הכותל מתחלתו בשותפות הוא עם ב"ב. א"כ נדון מחצה למחצה. וכונס חלוני תשמישו לתוך שלו. בשלו הוא רשאי. זולת זה ודאי צריך למחות בידו. ולסתום חלונותיו השקועים בכתלו של בה"כ. ולטוחם בסיד. להסיר כל תשמיש חול מכותל של בהכ"נ. ואפילו לתקוע בו מסמר לתלות בו דבר של חול. שאינו שייך לבהכ"נ ולא לצרכו. אסור. ולהיות הדברים פשוטים. לא ראיתי להאריך במה שאינו צריך. כי מספיקים למבין מדעתו. דברי הטרוד יעב"ץ.