שאילת יעבץ, חלק ב ס״חSheilat Yaavetz, Volume II 68
א׳הילדיסהיים ו' סיון תקכה"ל:
1
ב׳למי חכלילי עינים מיין המשומר. נאה מקיים ונאה דורש כמין חומר. מזה בן מזה. אשר יאמר עליו כי הוא זה. בקי בכולא תלמודא כמאן דמנח בקופסא. ומשכח מרגניתא תותי'. שיתין רהוט רהוטין. ולא מטא לגברא דמשו' פרי' כריך ותני ויצא לו מוניטין. ה"ה הגאון הגדול מעוז ומגדול. מופת הדור ענף עץ אבות פרי הדר. הרב המפורסם. נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהר"ר יעקב נר"ו יאיר. יגדיל תורה ויאדיר. ר"ד י"א.
2
ג׳אחדש"ת יהלמני צדיק חסד על עמוסי התלאות האלה אשר אעמיסהו. כי אב לבן יודיע צדקתו. כאשר נתן מהודו עליו ושלח לו חיבוריו (ע"פ בקשתו) הנחמדים ספרי דבי רב המסולאים מני פז. והנה לקחתי מהם כטפה מן הים. ובאיזה מקומות שלא הבנתי דברי קדשו כי לב נבון אין חקר. אמרתי לשאול על ההקם. אצל מרא דאולפנא מורי הרב מע"ק נר"ו. וכל היכא דאיכא לברורי מברירין אף דאוקמינן בחזקת מריה קמא. והמה בכתובים.
3
ד׳1) במה שכתב מורי הרב נר"ו בס' עמודי שמים ח"ב מתפלה שלו. בדיני בדיקות חמץ דף ט"ז ע"ב וז"ל קודם שריפה מבטלין פ"ב וכו'. תמהני כי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו דמבטלין אחר שריפה ומילתא בטעמא כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו.
4
ה׳2) במה שחולק מורי הרב נר"ו בספרו שי"ע על הפר"ח שכתב ב"ה מגילה דנשים פטורות מלשלוח מנות דאיש כתוב ולא אשה. ומורי מע"ק הרב נר"ו חולק עליו. ודכירנא מילתא (כי הספר שאילת יעבץ לקח א"א בימ' הק' התו' שי' עמו למינשטר מקום תחונתו עכשיו) שנתן טעם לדבריו כי לא אימעיט מן איש רק קטן. אבל אשה לא אימעיט מן איש דהוקשה לכל עונשין שבתורה. והיה קשה לי כי תורה היא וללמוד אני צריך מן ש"ס דפסחים דף צ"א ע"ב דמיעט הגמרא מן איש אשה לגבי פסח שני חטאו ישא האיש וכו' איש אין אשה לא. ואמרתי מסברא דנפשאי דכי ליתא בדוכתא אלא חד איש מסתברא למעט רק קטן ולא אשה דהוקשה לכל עונשין לאיש. אבל בדוכתא דכתיב יותר פעמים איש כמו גבי פסח שני. וגם במשלוח מנות דכתיב שני פעמים ומשלוח מנות איש וכו': אתי חד למעוטי קטן וחד למעט אשה. אמנם לחלק בין האיש ובין איש דדוקא גבי פסח ב' דכתיב האיש אימעוט אשה מינ'. משא"כ שארי דוכתי דכתיבי רק איש לא אימעוט אשה מיני'. זה אינו שוה לי. ומהי תיתי לחלק כזה. ותורה היא וללמוד אני צריך.
5
ו׳3) גם במה שכתב מורי מע"ק הרב נר"ו בדיני תקיעות שופר בס' עמודי שמים הנ"ל דף צ"ד ע"א וז"ל ומי שהחזיק עפ"י הצבור בתקיעות שופר אפילו פעם א' אין מעבירין אותו ממנו אפילו אם יש וכו' עכ"ל. ימחול במחק"ת איה מקום מקורו הנובע דין זה ממנו. אם הוא משו"ת מים עמוקים להראנ"ח ס' ע' שכתב תשוב' א' ארוכה מארץ מדה בנדון כזה בעסק בה"כ. ודומה לנדון זה מאד כדמותו וכצורתו אבל שמה לא כתב להדיא שאפילו לא החזיק כי אם פעם א'. ואף שמשמעותה הוא אפילו פעם א' מכל הדברים הנאמרים שמה. וגם מה שמביא שם בשם מהר"מ מכל הלין נראה שאין לחלק בין שהוא מוחזק בענין כזה פעם א' או יותר. אמנם יש מקום לחלוק למי שרוצה לחלק את השווים. או מי שדעתו נוטה בדרך אחר: ובודאי למורי מע"ק הרב נרו גלוי וידוע ולקחו ממקום אחר אפשר. ויורני וילמדני.
6
ז׳4) ואגב זה אשאל את פיו הטהור אשר יהגה תבונות גם בענין א' דומה לזה. א' שמוחזק שנה ומחצה בהדלקת נר תמיד בבה"כ של צבור וקהל. אשר קודם לכן הי' דולק מארנקי של צדקה דצבורא. וזה שנה ומחצה קם א' ונדב לבו לרוחא דהקדש ולמצות נר תמיד לעלות נר תמיד מכיסו והנה הוא מוחזק בו זה שנה ומחצה. אשאל את מורי מע"ק נר"ו אם הוא כנדון הראנ"ח הנז"ל בשו"ת מים עמוקים סימן ע'. או אם יש לחלק מאחר שהיה דולק קודם לכן מארנקי וכיס של צדקה ולב ב"ד מתנה עליהן. לכך חזקתו השני' שעשה המוחזק עכשיו זה שנה ומחצה אינה חזקה לגבה. והקהל יוכל לערער אם נפשם אותה.
7
ח׳5) גם במחק"ת יודיעני נא בדבר אשר עמדתי משתומם בו וראיתי חזות קשה באבות דר' נתן פ' ל"ו דחשיב ז' אין להם חלק לעה"ב וחשיב בתוכם דיין לעירו חזן לבלר טבח וכו'. ולא ידעתי פירושו. אם הדברים כפשטן א"כ היכן מצינו ידינו ורגלינו בבה"מ ובבה"כ וכדומה לזה דברים שהעלו חז"ל בש"ס כמה פעמים חדל לספור לטובה ולזכות לדיין הגון ולטבח ולש"ץ. ובהיות שכל רז לא אניס לי' למורי מע"ק נרו ודלתות התורה חתורות אצלו. יגיה את חשכי להשביע את נפשי השוקקה. כאשר יחלום החולם והקיץ והנה נפשו ריקה. ואני את מצותיו אשמור חקה. כנפשו נפש היפה אשר מכל סיג מנוקה ונפש ידידו המתלהב ברתמי גחלי אהבתו ומי תורתו לוקקה. שומר פקודתו. ביום צוותו. דש"ק תורתו. הק' דוד בן התו' כמו' מיכל שליטא ברעסלויא:
8
ט׳תשובה
9
י׳י"ד סיון תקכה"ל. אלטונא
10
י״אויהי דוד לכל דרכיו משכיל. למען סור משאול מטה ישחק להמון קרי' והיו בעיניו ללעג מרבה להכיל. ה"ה אהוב וידיד רביד הזהב ורדיד. הקצין התורני כמו' דוד יצ"ו.
11
י״בהיום הגיעני מכתבו הבהיר מן יו' הנ"ל לשונו עט סופר מהיר נמצאו דבריך שאלת חכם במקום אשר מזבח ספרי קטון מהכיל. ואוכלם ויהיו בפי כדבש למתוק אכלתי ולרעבים אאכיל. שמחתי ושימחתי בו בזאת חפצתי ואשתעשע בדבריו כי נעמו ולגלות סודי אליו לא אחוש להיות רכיל. ואשיב על ראשון ראשון על סדר אגרתו שלשת חצי תשובותי אורה לשלח לי למטרה אל חיק קשתו דרך ספקותיו בחבורי כגבור משכיל. ושתים הנה קוראותי"ו ושאלותיו לפשט קמטיהן ואט אליו אוכיל. אפס בקוצר נמרץ בסבת הטרדות הנועדות אשר סביב שתו עלי היו כולנה מבית ומחוץ גודשא סאה רבת התלאה חומר בגודש אלפים בת יכיל עכ"ז לא מנעתי עצמי מבית דרושיך. אפי' שעה אחת למען ברק ברקאי להכיל (א) במ"ש בסע"ש בדיני בדיקת חמץ. קודם שרפה מבטלין פ"ב. שאל ידידי וז"ל. תמהני כי כה"פ ראשונים ואחרונים פסקו דמבטלין לאחר שריפה כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו עכ"ל בטענה ראשונה.
12
י״גמ"ש בספרי נגד הגה דש"ע בדין בעור חמץ שנתקשה בו השואל מבואר יפה
והנה אהו' ידידי תמה על עצמך. איך אפשר שהתעלמת מהסתכל במה שכתבתי שם באותה שורה ובשלפניה. הלא כה אמרתי בפירוש. טעם המנהג עכשיו כדי לקיים מ"ש בחמץ שלו. א"ה דעדיפא הו"ל למרמי דידי אדידי. והיתה התמיהא גדולה ביתר שאת. אבל איך אפשר שיהיו דברי סותרין זא"ז תוך כדי דבור. הלא זה כדבר אשר אין לו שחר. הא ודאי כבר נשמרתי מזה. ולכן עשיתי לו סימניות במראה מקום על חבורי במ"ש שם (עמו"ק) אבל באמת כבר הכנסתי הפרכא בתוך דברי הקצרים ההם. כי אמנם דבר זה שחדש לנו בהג"ה דש"ע ע"פ דרשות מהרי"ו (לא פוסקים ראשונים שערוהו. וקדמונים לא אמרוהו) טעות בדבר משנה הוא בלי ספק. כמו שהבלעתיה שם בנעימה. מספיק למבין מדעתו (מלבד מ"ש עוד במו"ק בס"ד) ולפ"ז לא תוכל להתעלם מליישב דברי הנ"ל בשני דרכים ישרים. אם שמ"ש ברושם 6 הוא אליבא דעיקרא דדינא דמתני'. דלא חיישא להאי חדושא דבתראי. ואב"א אפילו לפ"ד הגה"ה. דבעינן דוקא לקיומי מצות שריפה בחמץ שלו. מ"מ יתקיימו דברי ואף היא לא תברא. דמידי הוא טעמא להתאחר הביטול. אלא כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו. והרי באמת גם לפמ"ש אני כלשון משנתינו. יתקיים זה וזה בידינו. וכי מי לחשך שעל ידי הביטול השני יבוטל גם החמץ הזה שמביאו בידו לשרפה. הא ודאי ליתא. תרתי למה ליה. ומחזי כחוכא והי נינהו מילי דכדי. אע"ג דאמר נמי דחמיתיה. פשיטא אין כוונתו אלא על החמץ שראהו ושוב נשכח ממנו ולא לקחו לבערו. עליה קאי לישנא דביטול השני. אבל זה החמץ שבידו ומוליכו לבית השריפה. אפי' בטלו אינו מבוטל. שהרי עדיין הוא בידו וחוזר וזוכה בו. א"כ דבר בטל הוא לומר שמתכוין לבטל גם חמץ זה שבא עתה לשרפו. זה פשוט וברור שאין ממש בדיוק מחודש הלז. ועל כרחו של אדם מבין דבר לאשורו יוכרח לתרץ דברי באחד משני פנים הללו לפחות. או גם שניהם יחד. אם אוהב לפרוק ומודה על האמת הוא. ודי בזו למבין בנוגע לראשונה.
והנה אהו' ידידי תמה על עצמך. איך אפשר שהתעלמת מהסתכל במה שכתבתי שם באותה שורה ובשלפניה. הלא כה אמרתי בפירוש. טעם המנהג עכשיו כדי לקיים מ"ש בחמץ שלו. א"ה דעדיפא הו"ל למרמי דידי אדידי. והיתה התמיהא גדולה ביתר שאת. אבל איך אפשר שיהיו דברי סותרין זא"ז תוך כדי דבור. הלא זה כדבר אשר אין לו שחר. הא ודאי כבר נשמרתי מזה. ולכן עשיתי לו סימניות במראה מקום על חבורי במ"ש שם (עמו"ק) אבל באמת כבר הכנסתי הפרכא בתוך דברי הקצרים ההם. כי אמנם דבר זה שחדש לנו בהג"ה דש"ע ע"פ דרשות מהרי"ו (לא פוסקים ראשונים שערוהו. וקדמונים לא אמרוהו) טעות בדבר משנה הוא בלי ספק. כמו שהבלעתיה שם בנעימה. מספיק למבין מדעתו (מלבד מ"ש עוד במו"ק בס"ד) ולפ"ז לא תוכל להתעלם מליישב דברי הנ"ל בשני דרכים ישרים. אם שמ"ש ברושם 6 הוא אליבא דעיקרא דדינא דמתני'. דלא חיישא להאי חדושא דבתראי. ואב"א אפילו לפ"ד הגה"ה. דבעינן דוקא לקיומי מצות שריפה בחמץ שלו. מ"מ יתקיימו דברי ואף היא לא תברא. דמידי הוא טעמא להתאחר הביטול. אלא כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו. והרי באמת גם לפמ"ש אני כלשון משנתינו. יתקיים זה וזה בידינו. וכי מי לחשך שעל ידי הביטול השני יבוטל גם החמץ הזה שמביאו בידו לשרפה. הא ודאי ליתא. תרתי למה ליה. ומחזי כחוכא והי נינהו מילי דכדי. אע"ג דאמר נמי דחמיתיה. פשיטא אין כוונתו אלא על החמץ שראהו ושוב נשכח ממנו ולא לקחו לבערו. עליה קאי לישנא דביטול השני. אבל זה החמץ שבידו ומוליכו לבית השריפה. אפי' בטלו אינו מבוטל. שהרי עדיין הוא בידו וחוזר וזוכה בו. א"כ דבר בטל הוא לומר שמתכוין לבטל גם חמץ זה שבא עתה לשרפו. זה פשוט וברור שאין ממש בדיוק מחודש הלז. ועל כרחו של אדם מבין דבר לאשורו יוכרח לתרץ דברי באחד משני פנים הללו לפחות. או גם שניהם יחד. אם אוהב לפרוק ומודה על האמת הוא. ודי בזו למבין בנוגע לראשונה.
13
י״ד2) מ"ש בספר שי"ע (סק"ך) על הפר"ח שכתב דנשים פטורות. משלוח מנות(דלא כש"ע) דאיש כתב ולא אשה. ומ"ה חולק עליו. ודכירנא שנתן טעם לדבריו כי לא אמעיט מאיש אלא קטן. אבל אשה לא דהוקשה לכל עונשין שבתורה. והיה ק"ל כו'. דמיעט הגמרא מן חטאו ישא האיש. איש אין אשה לא. ואמרתי מסברא דנפשאי דכי ליתא אלא חד איש מסתברא למעט רק קטן כו'. אבל בדוכתא דכתיב יותר פעמים איש. חד למעט קטן וחד למעוטי אשה כו'. אמנם לחלק בין האיש ובין איש זה איננו שוה לי עכ"ד.
14
ט״וישוב השגתי על פר"ח בדין משלוח מנות דאשה
לזאת אשיב תחלה. במ"כ לא נתכוונו דבריך בזה. שאמרת משמי דבר שלא אמרתי מעולם. כאילו מטעם דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין באתי לידי כך. לחלוק על הפר"ח. ודבר זה לא נמצא בספרי והוא דבר שא"א להשמע כלל. כי לא הוקשה אשה לאיש אלא לעונשין דל"ת השייכים בה ג"כ. ולא הוקשה למ"ע לגמרי (היכא דלא מייחד לה קרא לרבויה) מה גם במ"ע שהזמן גרמא. אך מחמת כמה טעמים אחרים נכונים ונוכחים באתי לידי מדה זו. ופר"ח דחה דברי ההג"ה דש"ע במילי בכדי. דמדחו בגילא דחיטתא. ולא עשיתי טענה זו(דאיש. למדרש ולא קטן) אלא טפלה. לא צריכנא לה אלא לגלויי מילתא בעלמא. דאין ראיית פר"ח כלום. דאימא איש להוציא קטן קאתי. כדאיתא בדוכתי טובא. והכי נמי בההיא סוגיא דפסחים גופה דאייתית לן. איתא להך מיעוטא נמי דאיש ולא קטן. ואע"ג דלזימנין איתא דדריש נמי איש ולא אשה. היינו היכא דמייתר קרא. מיהו מיעוטא דקטן טפי שכיח ומסתברא. דוק ותשכח. נמצא עכ"פ נסתר יסודו של פר"ח בדבר זה. ואין לו על מה להשען לדחות הגה"ה בקנה רצוץ. ואמנם מ"ש אהו' ידידי כ"ת מיתורא דאיש איש תרי זימני. שפיר קאמרת (והיינו הך דאמינא דעת דלא ממעטינן אשה מאיש. אלא היכא דמייתרי קראי) וניחא בפסח שני. אבל במשלוח מנות לא מהני מידי דלגופיה איצטריך נמי קרא אחרינא. מעקרא כתיב ע"כ היהודים הפרזים עושים את יום י"ד וגו'. והדר כתיב לקיים וגו'. להיות עושים את יום י"ד וט"ו וגו'. הא בהדיא ליכא קרא יתירא. ואף במש"ע ידידי כבני. לחלק בין איש להאיש יפה כוונת ובכדי שוית נפשך הדרנא. כי תלמוד ערוך הוא כה"ג גבי אזרח דסוכה. האזרח להוציא את הנשים ותשכח תו דכוותה. הנה הוא שוה לי וישר. הגון וכשר.
לזאת אשיב תחלה. במ"כ לא נתכוונו דבריך בזה. שאמרת משמי דבר שלא אמרתי מעולם. כאילו מטעם דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין באתי לידי כך. לחלוק על הפר"ח. ודבר זה לא נמצא בספרי והוא דבר שא"א להשמע כלל. כי לא הוקשה אשה לאיש אלא לעונשין דל"ת השייכים בה ג"כ. ולא הוקשה למ"ע לגמרי (היכא דלא מייחד לה קרא לרבויה) מה גם במ"ע שהזמן גרמא. אך מחמת כמה טעמים אחרים נכונים ונוכחים באתי לידי מדה זו. ופר"ח דחה דברי ההג"ה דש"ע במילי בכדי. דמדחו בגילא דחיטתא. ולא עשיתי טענה זו(דאיש. למדרש ולא קטן) אלא טפלה. לא צריכנא לה אלא לגלויי מילתא בעלמא. דאין ראיית פר"ח כלום. דאימא איש להוציא קטן קאתי. כדאיתא בדוכתי טובא. והכי נמי בההיא סוגיא דפסחים גופה דאייתית לן. איתא להך מיעוטא נמי דאיש ולא קטן. ואע"ג דלזימנין איתא דדריש נמי איש ולא אשה. היינו היכא דמייתר קרא. מיהו מיעוטא דקטן טפי שכיח ומסתברא. דוק ותשכח. נמצא עכ"פ נסתר יסודו של פר"ח בדבר זה. ואין לו על מה להשען לדחות הגה"ה בקנה רצוץ. ואמנם מ"ש אהו' ידידי כ"ת מיתורא דאיש איש תרי זימני. שפיר קאמרת (והיינו הך דאמינא דעת דלא ממעטינן אשה מאיש. אלא היכא דמייתרי קראי) וניחא בפסח שני. אבל במשלוח מנות לא מהני מידי דלגופיה איצטריך נמי קרא אחרינא. מעקרא כתיב ע"כ היהודים הפרזים עושים את יום י"ד וגו'. והדר כתיב לקיים וגו'. להיות עושים את יום י"ד וט"ו וגו'. הא בהדיא ליכא קרא יתירא. ואף במש"ע ידידי כבני. לחלק בין איש להאיש יפה כוונת ובכדי שוית נפשך הדרנא. כי תלמוד ערוך הוא כה"ג גבי אזרח דסוכה. האזרח להוציא את הנשים ותשכח תו דכוותה. הנה הוא שוה לי וישר. הגון וכשר.
15
ט״זוכן במ"ש בדין חזקת דמצוה
3) מה שכתבתי אני בדיני שופר. מי שהחזיק ע"פ הצבור אפי' פעם אחת אין מעבירין ממנו. כתבת איה מקור דין זה כו'. תשובת טענה זו לא נפלאת ולא רחוקה ממך אהו' כנפשי. שכל הפוסקים שהביאו דין זה סתמן כפירושן. בפ"א סגיא. והמוציא מידי. עליו הראיה. איברא מתלתא טעמי קאתינא עלה אי משום ד"ש. ואי משום חשדא. ואי משום דמעלין בקודש. וכיון שעלה לא ירד. ויש לכל זה מקור בגמרא שאין להאריך כאן. ודין אחד הוא לכל המינויים (שאינן עשוין על תנאי לזמן) שאין מורידין בלי טענה ואמתלא גדולה. ואבוהון דכולהו גמרא דיומא. כנודע. אף אם באמת שו"ת מים עמוקים אינם תחת ידי ולא ראיתים עד הנה. אבל נראה שבמג"א עליה סמך בזה. שמראה מקום על אב"ח. ואנכי לא ידעתי שורש דבר נמצא בו בענין הלז הוא לא מנה ולא מקצתה.
3) מה שכתבתי אני בדיני שופר. מי שהחזיק ע"פ הצבור אפי' פעם אחת אין מעבירין ממנו. כתבת איה מקור דין זה כו'. תשובת טענה זו לא נפלאת ולא רחוקה ממך אהו' כנפשי. שכל הפוסקים שהביאו דין זה סתמן כפירושן. בפ"א סגיא. והמוציא מידי. עליו הראיה. איברא מתלתא טעמי קאתינא עלה אי משום ד"ש. ואי משום חשדא. ואי משום דמעלין בקודש. וכיון שעלה לא ירד. ויש לכל זה מקור בגמרא שאין להאריך כאן. ודין אחד הוא לכל המינויים (שאינן עשוין על תנאי לזמן) שאין מורידין בלי טענה ואמתלא גדולה. ואבוהון דכולהו גמרא דיומא. כנודע. אף אם באמת שו"ת מים עמוקים אינם תחת ידי ולא ראיתים עד הנה. אבל נראה שבמג"א עליה סמך בזה. שמראה מקום על אב"ח. ואנכי לא ידעתי שורש דבר נמצא בו בענין הלז הוא לא מנה ולא מקצתה.
16
י״זעוד בנדון כיוצא בו
4) ולענין שאלת חזקת הדלקת נר תמיד שזכה בו המתנדב שנה ומחצה ולא מחו בו דבר זה מפורש ימצא בתשו' רדב"ז (סי"א) ונראין דבריו דמהניא בה חזקה כה"ג. אע"פ שדברי בס"ח סי' תשע"א נראים כמתנגדים. לא דמי. התם מעקרא בתורת קנין בדמים נחית לה. כגון זה ודאי המוסיף ומרבה לספר ה"ז משובח. שלא תפסיד הצדקה על ידו. וכמנהג במכירת המצות. ולהכי דל חזקה מהתם. משא"כ במתנדב מתחלה להרוויח לצדקה כנדון רדב"ז וכנדון דידך. דאדעתא דהכי נדר. גם לא היה שם מוחה ומערער. השתא כל כמינייהו לאפסודי' דכוותיה.
4) ולענין שאלת חזקת הדלקת נר תמיד שזכה בו המתנדב שנה ומחצה ולא מחו בו דבר זה מפורש ימצא בתשו' רדב"ז (סי"א) ונראין דבריו דמהניא בה חזקה כה"ג. אע"פ שדברי בס"ח סי' תשע"א נראים כמתנגדים. לא דמי. התם מעקרא בתורת קנין בדמים נחית לה. כגון זה ודאי המוסיף ומרבה לספר ה"ז משובח. שלא תפסיד הצדקה על ידו. וכמנהג במכירת המצות. ולהכי דל חזקה מהתם. משא"כ במתנדב מתחלה להרוויח לצדקה כנדון רדב"ז וכנדון דידך. דאדעתא דהכי נדר. גם לא היה שם מוחה ומערער. השתא כל כמינייהו לאפסודי' דכוותיה.
17
י״חבאור לשון אבות דר"ן חמור מאד לפום ריהטא
5) ומה ששאלת בני שהוקשה לך באדר"ן פ' צ"ו. הא ודאי קשיא כעשן לעינים וכחומץ לשינים. אכן כבר עמדתי עליה בהגהותי לש"ס. ואין לי כי אם להעתיק לכ"ת מ"ש שם. וז"ל אההיא דשבעה אין להם חלק לעה"ב (פירוש. אם אינן נזהרין במלאכתן ואומנותן ומינויים כראוי להם. וכמו שהוא ע"פ הרוב. וביחוד בעקבות משיחא) אלו הן לבלר(פירוש כותב סת"ם כמ"ש רי"ש לר"מ בני הזהר במלאכתך כו'. שאם תחסר אות אחת לא נמצאת מחריב העולם) וסופר (כותב שטרות וגיטין. שהרבה דברים גדולים תלוים בו. אם מקלקל בהם. נמצא מפסיד ממון שלא כדין. או מרבה ממזרים בישראל) כו'. דיין לעירו (י"ל פירושו כשמתפרנס מהם בדרכים מעוקלים. ודומה לכהן המחזר על הגרנות. איש תרומות יהרסנה. ועוד שאם באו לפניו בני עיר אחרת לדון עם בני עירו מטה הדין לצד בני עירו היינו דיין לעירו. ואינו שזה לעיר אחרת. גם כבר אמרו רז"ל (שבת קל"ט א') אי בטלי דייני כו'. הרי שגם בימיהם כבר הוחזקו סתם דיינים להיותם מקולקלים. וכן אמרו שם עוד. מ"ד שבר ה' מטה רשעים. אלו הדיינין. דכוותה בחלק (ק"ד ב') ה' לא קראו. רב אמר אלו הדיינין כו'. מלבד מ"ש בשלהי סוטה על פסקא משחרב בהמ"ק. ומאי נענה בתרייהו אנן יתמי דיתמי חזי מאי דקמן) וקוסם (כענין מה שכתוב ונביאיה בכסף יקסומו. בעו"ה ענין זה נתעורר בימינו מאד. כנודע ומפורסם בקצוי ארץ וים רחוקים. בייא בייא האי דאחרבינהו לכמה קהלות מישראל. יעוין ס' שמוש) חזן וטבח אלה הם ודאי לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל. עמו"ק (סנ"ג) על אודות חזני אשכנז ופולין. ועל ענין הרבנים. יע"ש(סרכ"ג) ושם הבאתי ג"כ מאמר חמור וזר נמצא בלשון ר"מ בפי' המשנה בשם רז"ל. שכיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור למטה נעשה רשע למעלה: ועמ"ש שם בהשמטות והם בכתובים. ואמנם הדבר פשוט שאין המכוון אלא על הדורות שנתקלקלו. וכענין שכתוב ראשיה בשחד ישפוטו וגו'. וכדרך שאמרו רז"ל ס"פ ע"ע. משרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין כו'. משרבו אחרי בצעם לבם הולך. רבו האומרים לרע טוב כו'. משרבו האומרים לרע טוב כו'. הוי הוי בעולם. והכלל העולם נדון אחר רובו. ובהדי הוצא לקי כרבא. כיוצא בדבר אתה אומר אותה ששנו חכמים לא ילמד אדם את בנו אומנות חנוני כו'. שאומנותו אומנות לסטים. אע"פ שמצינו תנאים ואמוראים שהיו חנונים. כמו אבא שאול ב"ב ר"י ור"פ סודנא וזולתם. וכן היו בהם מכל בעלי אומניות. והמה היו זכורים לטוב בודאי. מ"מ החליטו רז"ל אותן האומנות למכוערות ומנעו מללמדם לבנים. מחמת קלקול רוב העוסקים בהם ולא חשו למיעוטא. ואדכרתן מילתא מה שקרה אותי כמקרה הכסיל בספר עמודי שמים המהולל בפי כל שקנאו בו הטפשים החלפנים עזי פנים שבמקום הזה. מחמת שמצאו בו בהלכות דרך ארץ. שהוספתי לחבר השולחני עם החנוני. וישטמוני בעלי חצים (מרי פלוגתא דפלוג זוזי בלא דעתא דחברייהו) על לא חמס בכפי. ולא מרמה בפי. רק לטוב להם ולבניהם: וישטמוני תחת רדפי טוב (זולת זה לא היה לי שונא פה) הנהו עכברי רשיעי דשחפ"י אדינרי. ואחרם רגמ"ה קעברי. חלילה להקל בשבילם בכבוד הכשרים העוסקים באומנות חנות ושולחנות. הנה שלי שלך לפניך. לא אחרתי. מלהשיבך דבר מתוך עומק הטרדה. ואצפה לידע אם ישרו דברי בעיניך. ועליך ה' יזרח. מטה הצלחתך האמתית יפרח. כחשק נפש הגר ותושב אנכי לא אזרח. יעקב ישראל מכונה יעבץ ס"ט.
5) ומה ששאלת בני שהוקשה לך באדר"ן פ' צ"ו. הא ודאי קשיא כעשן לעינים וכחומץ לשינים. אכן כבר עמדתי עליה בהגהותי לש"ס. ואין לי כי אם להעתיק לכ"ת מ"ש שם. וז"ל אההיא דשבעה אין להם חלק לעה"ב (פירוש. אם אינן נזהרין במלאכתן ואומנותן ומינויים כראוי להם. וכמו שהוא ע"פ הרוב. וביחוד בעקבות משיחא) אלו הן לבלר(פירוש כותב סת"ם כמ"ש רי"ש לר"מ בני הזהר במלאכתך כו'. שאם תחסר אות אחת לא נמצאת מחריב העולם) וסופר (כותב שטרות וגיטין. שהרבה דברים גדולים תלוים בו. אם מקלקל בהם. נמצא מפסיד ממון שלא כדין. או מרבה ממזרים בישראל) כו'. דיין לעירו (י"ל פירושו כשמתפרנס מהם בדרכים מעוקלים. ודומה לכהן המחזר על הגרנות. איש תרומות יהרסנה. ועוד שאם באו לפניו בני עיר אחרת לדון עם בני עירו מטה הדין לצד בני עירו היינו דיין לעירו. ואינו שזה לעיר אחרת. גם כבר אמרו רז"ל (שבת קל"ט א') אי בטלי דייני כו'. הרי שגם בימיהם כבר הוחזקו סתם דיינים להיותם מקולקלים. וכן אמרו שם עוד. מ"ד שבר ה' מטה רשעים. אלו הדיינין. דכוותה בחלק (ק"ד ב') ה' לא קראו. רב אמר אלו הדיינין כו'. מלבד מ"ש בשלהי סוטה על פסקא משחרב בהמ"ק. ומאי נענה בתרייהו אנן יתמי דיתמי חזי מאי דקמן) וקוסם (כענין מה שכתוב ונביאיה בכסף יקסומו. בעו"ה ענין זה נתעורר בימינו מאד. כנודע ומפורסם בקצוי ארץ וים רחוקים. בייא בייא האי דאחרבינהו לכמה קהלות מישראל. יעוין ס' שמוש) חזן וטבח אלה הם ודאי לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל. עמו"ק (סנ"ג) על אודות חזני אשכנז ופולין. ועל ענין הרבנים. יע"ש(סרכ"ג) ושם הבאתי ג"כ מאמר חמור וזר נמצא בלשון ר"מ בפי' המשנה בשם רז"ל. שכיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור למטה נעשה רשע למעלה: ועמ"ש שם בהשמטות והם בכתובים. ואמנם הדבר פשוט שאין המכוון אלא על הדורות שנתקלקלו. וכענין שכתוב ראשיה בשחד ישפוטו וגו'. וכדרך שאמרו רז"ל ס"פ ע"ע. משרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין כו'. משרבו אחרי בצעם לבם הולך. רבו האומרים לרע טוב כו'. משרבו האומרים לרע טוב כו'. הוי הוי בעולם. והכלל העולם נדון אחר רובו. ובהדי הוצא לקי כרבא. כיוצא בדבר אתה אומר אותה ששנו חכמים לא ילמד אדם את בנו אומנות חנוני כו'. שאומנותו אומנות לסטים. אע"פ שמצינו תנאים ואמוראים שהיו חנונים. כמו אבא שאול ב"ב ר"י ור"פ סודנא וזולתם. וכן היו בהם מכל בעלי אומניות. והמה היו זכורים לטוב בודאי. מ"מ החליטו רז"ל אותן האומנות למכוערות ומנעו מללמדם לבנים. מחמת קלקול רוב העוסקים בהם ולא חשו למיעוטא. ואדכרתן מילתא מה שקרה אותי כמקרה הכסיל בספר עמודי שמים המהולל בפי כל שקנאו בו הטפשים החלפנים עזי פנים שבמקום הזה. מחמת שמצאו בו בהלכות דרך ארץ. שהוספתי לחבר השולחני עם החנוני. וישטמוני בעלי חצים (מרי פלוגתא דפלוג זוזי בלא דעתא דחברייהו) על לא חמס בכפי. ולא מרמה בפי. רק לטוב להם ולבניהם: וישטמוני תחת רדפי טוב (זולת זה לא היה לי שונא פה) הנהו עכברי רשיעי דשחפ"י אדינרי. ואחרם רגמ"ה קעברי. חלילה להקל בשבילם בכבוד הכשרים העוסקים באומנות חנות ושולחנות. הנה שלי שלך לפניך. לא אחרתי. מלהשיבך דבר מתוך עומק הטרדה. ואצפה לידע אם ישרו דברי בעיניך. ועליך ה' יזרח. מטה הצלחתך האמתית יפרח. כחשק נפש הגר ותושב אנכי לא אזרח. יעקב ישראל מכונה יעבץ ס"ט.
18
י״טחזר השואל על הראשונות:
19