שאילת יעבץ, חלק ב ז׳Sheilat Yaavetz, Volume II 7
א׳ראיתי לכבוד אמ"ו הגאון נר"ו בתשובותיו סי' ט'. בדין גלוי פיאה נכר"י לאשה. והעלה לאיסור והשיג על הגאון בעל עין משפט. ובער אנכי ולא אדע. מדוע לא העלה זכרון ראשון וגם אחרון שהביאו ה"ה הרמ"א בד"מ בא"ח סימן ס"ק ו'. שהביאו דעת הש"ג. יעיי"ש שהאריך הש"ג. ואף כי עמוס עלי עול התלמידים לא יתנוני השב רוחי לעיין כראוי בש"ג ובראייותיו. מ"מ לענ"ד פשטא דסוגייה הכי ריהטא. דהא ברישא דמתני' קתני יוצאה אשה בחוטי שער. והיינו ברה"ר כנראה להדי' שם. וקאמר בגמרא וצריכא דאי אשמעינן דידה משום דלא מאיס ופי' רש"י והרמב"ם וכל המפרשים וליכא למימר דמשלפי ליה משום דמחכי עליה וממטי לה בידי'. הרי שדרכם היה לשאת השער נכרי' קלועות בהן שערותי' במקום דשכיחי רבי' ובגלוי. ע"כ דלית ביה איסורא ומטעם הש"ג. וגם בפאה נכרית אין שייך לאסור דמ"ש הא מהא. רק דגבי שבת שייך לאסור בפאה נכרית משום דלמא אתוי לאחוי דלא מיהדק כ"כ כמו חוטי שער. דחוטי שער מקלעת בהן שערותי'. ופאה נכרית היא כשאין לה שער לקלעת בהן. וכמ"ש הרע"ב מברטנורא לכך פאה נכרית דוקא בחצר שרי. כדי שלא תתגנה על בעלה. כיון שאין לה שער וכל הנשים אית להן שער. וכיון דזכינו לדין נכוני' דברי הגאון בעל ע"מ ז"ל. כיון שהתירו לה פאה נכרי' ע"כ דלית בהו משום ערוה. דאי הוי בהו משום ערוה. ודאי לא שייך למימר אפשר בפאה נכר"י. וכל עיקר הגמרא כאן ושם אינה אלא ביוצאת חוץ שלא תתגנה על בעלה. להיות מובדלת משאר נשים שיוצאת בשער שלהן קלועת בשער חבירתה. ור"מ ס"ל דיכול להפר ויוצאת בשערה מקולעת בשער חבירתה. ובזה מתורץ תמיהת אמ"ו על הגאון מהר"י בועז כי ידוע שגדול היה ותפלתי מאמ"ו ימי הילדות ימליצוני. ואם שגיתי יורני ואשתה בצמא דברי קדשו. כי לענ"ד היתר ברור מדברי רש"ג והד"מ וכדמוכח בגמרא.
1
ב׳תשובה
2
ג׳אהו' ידידי מ"ש לא העלה זכרון ראשון כו'. זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ובד"מ שהביאו לא כיפי תלי ליה. אף גם זאת. במקום שהיה ראוי לו להביאו. לא הביאו. ובש"ע לא קבעו להלכה כלל. לא בא"ח ולא בא"ע שהוא מקומו. ומה לי להאריך שפת יתר. נגד מ"ש לעולם ישנה אדם דרך קצרה. והוא נגד טבעי ג"כ. אכן האמת אגיד כי בשעה שכתבתי דברי הללו שבספרי שי"ע (ס"ט) לא הי"ל עדיין שום ספר רשום. וכ"ש ספר האלפסי שלא השגתי בעת ההיא. בימי חרפי. ואפילו כרך גמרא שעסקתי בו. שאול היה בידי על שעה. על כן בהכרח לא יכולתי לעיין בש"ג בעת ההיא. ואלמלא הייתי מעיין בש"ג בעת כותבי הנ"ל. אזי ודאי הייתי מוצא יותר לכתוב נגדו. כי אמנם אחר שזיכני הי"ת ברוב חסדיו לקנות ספר הנ"ל. ראיתי אחרי רואי שחשב להסתייע ג"כ. ממ"ש בשבת שיוצאה אשה בפ"נ לחצר. גם מסוגיות אחרות. והנה הכל הבל ורעות רוח.
3
ד׳וכל מה שהרבה בחבילות ראיות. אין בהם ממש. והם עזר כנגדו. ולא אאריך בכך. כי הדברים מבוארים למעיין. מה גם שמצאתי ראיתי (אחר שזכיתי עוד לסגל ספרים) שקדמני בזה גדול הדור. הובאו דבריו בסב"ש. אכן דבריי אלה שכתבתי בילדותי. מספיקים ומאירים למסתכל בהם בעין יפה. וברורים כשמש נגדי בלי שום גמגום ופקפוק בעולם.
4
ה׳בירור מ"ש בשי"ע בדין התר פ"נ לאשה
ומ"ש ידידי יצ"ו מחוטי שער. נתלה בקורי עכביש ונשתבש. כי מי נסתפק בזו. דיוצאה. לר"ה משמע ודאי. אבל מה זה ענין לפאה נכרית. חוטי שער ד"א הוא. שקשורין בשערה ויוצאין תלוין החוץ מבעד לצמתה. וע"פ רע"ב כה"ג מודינא דשרי. כמ"ש בספרי בס"ד באר היטב. משא"כ בפ"נ. שבמקום שערה ממש עומדת. ונאסרה בה בר"ה. ונתיישב לשון המשנה עפ"ד בטוב טעם ודעת. והוא כפתור ופרח בלי ספק. ובש"ג נסתבך בזה מאד. לא זכה בדינו הלזה. ולא יזכה בו לעולם. וידידי עשה לו טלאי ע"ג טלאי. מה שלא עלה על דעתו. ומש"ע וכל עיקר הגמרא כאן ושם אינה אלא ביוצאת חוץ כו'. באמת גנאי הוא לת"ח לצאת בו לשוקא דנהר"דעה. ויצא חוץ לתחום הפשט. ואין להאריך בדברים בטלים הללו. כי כלים מאליהם. וכבר אמרו רז"ל עד מ"ש לא קאים אינש כו'. מ"מ כל שאלות שיש לך לשאול. שאל בני. רק תדע שצריך להעמיק בדברי. כבדברי אחד הראשונים. כי מנהגי להניח מקום למעיין בדברי להתגדר בו. להבין דבר מתוך דבר ע"ד תן לחכם ויחכם עוד. ואע"ג דהך דינקותי היא. זה לי יותר מארבעים שנה. מקום נהירן שמעתתא טובא. ויש בהן טעם זקנים. כ"ש בהא מילתא דבר מזלא אנא ומתאמרא משמיה דגברא רבה כוותי. אמנם הוא ז"ל גדש סאה. ולא שייר בהתר דבר זה כלום. ודידי עדיפא כמ"ש פשר דבר. ובמקומי אני עומד. יעב"ץ.
ומ"ש ידידי יצ"ו מחוטי שער. נתלה בקורי עכביש ונשתבש. כי מי נסתפק בזו. דיוצאה. לר"ה משמע ודאי. אבל מה זה ענין לפאה נכרית. חוטי שער ד"א הוא. שקשורין בשערה ויוצאין תלוין החוץ מבעד לצמתה. וע"פ רע"ב כה"ג מודינא דשרי. כמ"ש בספרי בס"ד באר היטב. משא"כ בפ"נ. שבמקום שערה ממש עומדת. ונאסרה בה בר"ה. ונתיישב לשון המשנה עפ"ד בטוב טעם ודעת. והוא כפתור ופרח בלי ספק. ובש"ג נסתבך בזה מאד. לא זכה בדינו הלזה. ולא יזכה בו לעולם. וידידי עשה לו טלאי ע"ג טלאי. מה שלא עלה על דעתו. ומש"ע וכל עיקר הגמרא כאן ושם אינה אלא ביוצאת חוץ כו'. באמת גנאי הוא לת"ח לצאת בו לשוקא דנהר"דעה. ויצא חוץ לתחום הפשט. ואין להאריך בדברים בטלים הללו. כי כלים מאליהם. וכבר אמרו רז"ל עד מ"ש לא קאים אינש כו'. מ"מ כל שאלות שיש לך לשאול. שאל בני. רק תדע שצריך להעמיק בדברי. כבדברי אחד הראשונים. כי מנהגי להניח מקום למעיין בדברי להתגדר בו. להבין דבר מתוך דבר ע"ד תן לחכם ויחכם עוד. ואע"ג דהך דינקותי היא. זה לי יותר מארבעים שנה. מקום נהירן שמעתתא טובא. ויש בהן טעם זקנים. כ"ש בהא מילתא דבר מזלא אנא ומתאמרא משמיה דגברא רבה כוותי. אמנם הוא ז"ל גדש סאה. ולא שייר בהתר דבר זה כלום. ודידי עדיפא כמ"ש פשר דבר. ובמקומי אני עומד. יעב"ץ.
5