שאילת יעבץ, חלק ב ח׳Sheilat Yaavetz, Volume II 8
א׳זה כתב אלי השואל שנית על הענין.
1
ב׳ענותנותיה דרבי קא חזינא. ותיקר נפשי בעיני אמ"ו להשיבני. ושכרו כפול משמים. אשר לא מנע הטוב בהיות לאל ידו להורות הדרך בו נלך. אבל מה אעשה. ועדיין לא זכיתי לעמוד על דעתו הגדולה. שכתב אבל מה זה ענין לפ"נ חוטי שער כו'. חלילה לי לטעות בדבר שתשב"ר יודעין דיש חילוק בין פ"נ ולחוטי שער. ומבואר הוא במתני' וגם במכתבי הראשון כתבתי החילוק שביניהן לענ"ד. דחוטי שער היינו שמקלעת על שערותי' ממש ומכסות בהן שערותי' ויוצאת כן לחוץ ופ"נ היינו באין לה רבוי שער נושאת פ"נ לנוי ואסור ברה"ר בשבת משום גזירה. אבל בחול תרווייהו מותרין דאין בהן ערוה דמ"ש הנהו שיער מהנהו שיער וכן מורין להדי' דברי רש"י ורע"ב ורמב"ם דחוטי שער מקלעות בהן ומכסות שערותי' ויש נשים מקלעין בחוטין. ולא ידעתי מקום לחלק מדוע יהא אסור במקום שער. ושלא במקום שער מותר כדעת הגאון מ"ו נר"ו. דהא הטעם דאסור משום דערוה הוא. ואי שייך גם בשער חבירתה ערוה. מ"ש אם הוא על שערותי' או לא. ומ"ש הגאון אמ"ו. דרמ"א לא קבע כן להלכה. הלא גם בא"ח סי' ע"ה הביא הד"מ הש"ג וקבע כן בש"ע סעי' ב'. והסכים הגאון במג"א וחולק על הב"ש. וגם שדעת הסמ"ג בשם הירושלמי דגם בחצר אסור פ"נ א"כ ע"כ דעת הש"ג אמת לפי דבריו. ומה לנו לחלוק את השוין בדבר שאין אנו צריכין ועיני מטייפין לדעת חכמה ומוסר מפה קדוש של אמ"ו הגאון נר"ו. מה דעתו בזה.
2
ג׳וביותר נראה שבעל עין משפט. ס"ל כדעת הסמ"ג בשם הירושלמי. שגם בחצר אסור פ"נ (ואינו חולק אסוגי' דידן כמ"ש הבית שמואל סימן קט"ו סע"ט וגם בסיכ"א) ואעפ"כ קאמר הגמ' אפשר בפ"נ ושפיר הוכיח מכאן דשרי בכל מקום. ומיושב נמי תמיהת אמ"ו. דלר"מ שפיר יוכל להפר ויוצאת בשער שלה קלועת ומכוסה בשער חבירתה. לדעת אמ"ו טעה בעל עין משפט בדבר פשוט. וידוע כי רב גוברי'. וקצרתי כי מה אדע אשר לא ידע כבוד הוד אמ"ו. אשר מפיו אנו חיין.
3
ד׳תשובה
4
ה׳מה מאד תמהתי. שעדיין לא הבנת החילוק העצמי והאמיתי. שבין פ"נ לחוטי שער. אלה אינן אלא כשאר תכשיטין שבחוץ. מה לי חוטי שער (שאינן משלה) מה לי חוטי צמר ופשתן. והוא מ"ש רע"ב אפילו קשרה אותן על פדחתה. וכ"מ מתשו' רשב"א דמייתי ב"י בא"ח סע"ה. דאין חוששין אפי' לשער שחוץ לצמתה. משא"כ פ"נ. שבמקום שערה עומדת. הרי היא כשערה ממש. כדמוכח מגמרא דכתובות בהדיא. כמ"ש בספרי. וכ"מ מכמה סוגיות שהביא בש"ג. והם עזר כנגדו. כמ"ש בב"ש למדי. והיינו נמי דלא תנן ברישא נמי. דלא תצא בפ"נ לר"ה בהדי כבול. ומאי שנא בסיפא דתרוייהו תנינהי בהדדי. דיוצאה בהן לחצר. ומ"ש ידידי. ולא ידעתי לחלק מדוע יהא אסור במקום שער כו'. דהא הטעם דאסור משום ערוה. ואי שייך גם בשער חברתה מ"ש אם הוא על שערותיה.
5
ו׳א"ה פשיטא תקשי לך קלתה. וכבר הכל מבואר היטב בספרי שי"ע. בדברים קצרים מבוארים למשכיל. ומה אועיל בהכפל. ומ"ש שהד"מ קבע כן בש"ע א"ח סע"ה. לא היא. כמ"ש בס"ד בחבורי מו"ק יע"ש. והמ"א חולק ע"ד הגדול שהביא בב"ש. בשפת יתר ודבר שפתים. ואינו אלא מראה מקום הוא לו. והוציא דבריו לבטלה. בדבר זה מקומו מונח. שבקיה לחסידותיה בהא. רבותא למדחפיה לגברא רבה. דלא מידחי בגילא דחיטתא. אף כי מקלו יגיד לו. בלי טעם וריח ראיה ורושם סברא. וידעתי בני כי המג"א היה בעוכריך בדבר הזה. שארג לך בית עכביש מחוטי שער. ואינן נאין למי שאמרן ומגדלין צע"ר. לכן מתחלה לא ראיתי להתעכב בכך. ותו דטרידנא טובא ומה גם עתה. ומ"ש ליישב דש"ג עפ"ד הירושלמי. כבר נשתרש השבוש במוחו. על כן לא שם לבו להבין דברי. ולא ידע מ"ק. ואינו שוה לו כלום. ואפילו יהבינן טעותיה. אין אחריות הירו' עלינו. אף אם בב"ש ניחא ליה למשכוני נפשיה עליה. ועוד כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל. אינו דין. ואף לפד"ז לא יגהה ממנו מזור. כי אני אומר אין קפידא דבעל במגולחת אלא משום לתא דידיה. שלא תתנוול עליו. בהיותה עמו בבית תענוגיה. אבל במ"א ואף בחצר. לא אכפת ליה אם תראה קרחת לחברותיה. הלכך אינה צריכה לפ"נ משום הכי. הרי הדבר ברור. כי רפואת תעלה אין לדעת בש"ג מצד זה.
6
ז׳ואם רב גובריה. כי תלוי עליו כל שלטי הגבורים. מ"מ אל יתהלל הגבור בגבורה של תורה. שאינו עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם. כאשר אירע כ"פ לגדולים ממנו. וגם לו ביחוד. לא אחת היא ולא חדוש כלל. עמ"ש עליו בס"ד בכיוצא בזו בשי"ע (סמ"א) שנוטל מה שחדש. על כן אין זו הוכחה של כלום אטו מהרי"פ ובב"ש קטלי קני נינהו. איברא רב גוברייהו ונפיש חילייהו. כ"ש שהם מחמירים. ומזלי דידי (תעלא בלא עדנא) נמי גרים. שנעשית. סניף לאריות. ותקעתי יתד במקום נאמן. דא תהא למיקם. ולא כמאן דיליף ריקם. ומעתה ידידי אל תטריחני עוד. ולא תקיפני בתשובות חבילות שאין בהם ממש. בשגם רעיוני טרודים בעיונים שונים המונים המונים. גם אתה אינך רשאי ליבטל כל כך. להסיח דעתך מן תלמידיך. רק אם יש לך פ"פ איזה דבר ממש בטענה שיש עמה חזקה. מהשמטה והעלמה כל מאומה. תודיעני כל אשר תמצא ידך. שכר הרבה תטול. גם אני אודך. אך לאבד הזמן בדברים ריקנים ועקשות. אין לי פנאי כי הזמן יקר. וכבר הארכתי בענין יותר מדאי. יעבץ ס"ט:
7