שאילת יעבץ, חלק ב ע״וSheilat Yaavetz, Volume II 76
א׳עמדין תצ"א לפ"ק.
1
ב׳ס"ת שהיה כתוב בה שם אדנות במקום שם הוי"ה ב"ה.
2
ג׳הורה לקדור שם אדנות שהיה כתוב בס"ת במקום שם הויה שבוש נמצא בתשו' ב"ש
הוריתי לקדור האזכרה ולטלות הנקב במטלית ולכתוב עליו שם הויה. אע"פ שבהגהת ש"ע (ר"ס רע"ה) הביא מתשו' הרא"ש שאין לחתוך השם לעשות נקבים ביריעה. ופירש הש"ך בשם רלב"ח הטעם. משום קדושת השם אסור לקדרו. אנכי לא ידעתי מה איסור בקדירה שהיא לצורך תיקון. ואי משום דדמי למחיקה. וראיה שחשבו דבר זה בין החטאים הגדולים של אמון ואחאב. זו אינה ראיה. דהתם לאו משום קדירה בלבד. אלא משום שהיו קודרים האזכרות הקדושות ממקומן וכותבין תחתיהן שם ע"ז (מיהו ודאי הקודרו שלא לצורך. אע"ג דמוחק ממש לא הוי. דמי למוחק וסותר מקום קדושה) אבל לקדור לצורך תיקון. בלי נגיעה באותיות השם. מה לי אם מסלק היריעה כולה וגונזה. או קודר השם לבדו וגונזו. הלא הכל אחד. מאחר שאינו פוגע בו. ואין זה מקומו הראוי. הלא אפילו מחיקה הותרה לצורך תיקון. אדרבה נראה דהכי עדיף. שלא להביא יריעה שלמה לידי גניזה עם כמה אזכרות שבה. ועוד שאין נכון שתהיה כתובה אזכרה זו ביריעה בפסוק שאין מקומה שם. אפילו שגונזה. מ"מ שלא במקומה היא. הא קיי"ל בכתוב על ידות הכלים: יגוד ויגנוז. ואין הכלי כולו טעון גניזה.
הוריתי לקדור האזכרה ולטלות הנקב במטלית ולכתוב עליו שם הויה. אע"פ שבהגהת ש"ע (ר"ס רע"ה) הביא מתשו' הרא"ש שאין לחתוך השם לעשות נקבים ביריעה. ופירש הש"ך בשם רלב"ח הטעם. משום קדושת השם אסור לקדרו. אנכי לא ידעתי מה איסור בקדירה שהיא לצורך תיקון. ואי משום דדמי למחיקה. וראיה שחשבו דבר זה בין החטאים הגדולים של אמון ואחאב. זו אינה ראיה. דהתם לאו משום קדירה בלבד. אלא משום שהיו קודרים האזכרות הקדושות ממקומן וכותבין תחתיהן שם ע"ז (מיהו ודאי הקודרו שלא לצורך. אע"ג דמוחק ממש לא הוי. דמי למוחק וסותר מקום קדושה) אבל לקדור לצורך תיקון. בלי נגיעה באותיות השם. מה לי אם מסלק היריעה כולה וגונזה. או קודר השם לבדו וגונזו. הלא הכל אחד. מאחר שאינו פוגע בו. ואין זה מקומו הראוי. הלא אפילו מחיקה הותרה לצורך תיקון. אדרבה נראה דהכי עדיף. שלא להביא יריעה שלמה לידי גניזה עם כמה אזכרות שבה. ועוד שאין נכון שתהיה כתובה אזכרה זו ביריעה בפסוק שאין מקומה שם. אפילו שגונזה. מ"מ שלא במקומה היא. הא קיי"ל בכתוב על ידות הכלים: יגוד ויגנוז. ואין הכלי כולו טעון גניזה.
3
ד׳ומה שהש"ך רצה להוכיח שכ"ה הפירוש בהרא"ש דמשום קדושת השם נגע בה. דאל"כ אלא משום נקבים מאי איריא אם חותך השם כו'. הא לאו מילתא. דבשאר תיבות אינו צריך לבוא לידי חיתוך. דאפשר לגרדם. ואינו עושה נקבים. משא"כ בשם. שמוכרח לעשות נקבים ביריעה. אם לא יסלקנה. זה פשוט. וא"כ י"ל שהשואל והרא"ש ז"ל לד"א נתכוונו. שאין איסור אלא מחמת הנקבים הנשארים. וצ"ל דמיירי בשאין לו דבק לטלות. אי נמי אע"ג דתנינן במ"ס דובקין בדבק כו'. בנקב אחד בלבד משא"כ בנקבים רבים דמחזי כמנומר. וההיא דהר"י בן הרא"ש מיירי באזכרה יתרה שקדרוה ונשאר מקומה נקב ומשום חשש פ' קטנה יש כאן וצ"ע בכל זה. וכן הרשב"ץ הורה לקדור כמבואר בב"ה. והרי"ל הורה לקלוף. א"כ מכ"ש שמותר לקדור. ועשי"ע (ח"א סקנ"ב) שהארכתי בענין זה בהוראה אחרת כיוצא בה. וזו ראשונה היא ובאה לידי באחרונה כעת. והנחתיה כשהיתה משנה לא זזה ממקומה
4
ה׳שוב מצאתי ג"כ בתשו' נ"ש (סל"ז) הורה לקדור. והעיד שכן נהגו כל הסופרים. ואע"פ שאותה תשובה צל"ע: דמ"ש שם דבאזכרה יתירה לא קדשה השם. לא מן השם הוא זה. שלא נאמר אלא בנטפל לשם: אבל השם קדוש אפילו היה כתוב על הכלים. ופשיטא דאסור במחיקה ח"ו. יעב"ץ ס"ט:
5