שאילת יעבץ, חלק ב פ״הSheilat Yaavetz, Volume II 85
א׳עוד בקשתני אם נמצא אתי באור מיושב למאמר זר ומר. במ"ר קהלת עה"פ הבל הבלים. שהוא נראה נלעג לשון אין בינה. ומ"כ הודה ולא בוש לומר ששאל פי סו"ס ואין מגיד. והוסיף לו מכאוב הגהות משונות:
1
ב׳תשובה
2
ג׳באור ישר במאמר נלעג לשון אין בינ' במ"ר דקהלת
גם בזו אעתיק לך מ"ש בשכבר בפירושי להרבות. וזל"ה הבל הבלים תני החזיק עשיר בדבר טוב תחלתו רעב הוא לו. המתיישן בו עשאו למרמס. גם עני גם דל (גובה) חלקו גם עניו גובה ממנו חלקו שמעיז בו עשיר. לזה תאוה ולזה תאוה. שניהם שוים לעבר. הבל הבל עכ"ה. הצגתיו לפניך מתוקן ומיושר בהגהה לקלה כמות שהיא מוכרחת. בלי הגהה דחוקה שאין בה נחת. ועפ"ז כמו נגיד אקרבנו. והיא דרך העשיר בתחלתו (כלומר זה שנולד רש. ואח"כ התעשר) להיות דואג על עשירותו שיתמיד. על כן אז בראשונה מחזיק בדבר טוב. לחמול על הענים והאביונים לפרנסם ולכלכלם. ולמלוח הממון שנתן לו ה' (במדת טובו וחסד חנם) בצדקה. למען יתקיים בידו עשרו ויחיל טובו. לכן בהתחלת עשירותו רעב הוא לדבר ה' לרדוף צדקה וחסד. ולהאכיל רעבים כי יזכור הימים שעברו אשר היה גם הוא רעב ללחם. אבל אחר שמתיישן בעושר וכבוד. וכבר הורגל בו זמן רב. שוב אינו חושש שיעזבנו. וסבור מעתה הוא קנין עולם. ובטוח שישאר אצלו ויתקיים בידו. לכן אינו חושש עוד על עשית הטוב שהחזיק בו. אבל עושהו מרמס. ומבזה המעשה הטוב. כדבר שהולך לאבוד כענין שאמרו בב"ר פס"ד עה"פ ויהי כי ארכו לו שם הימים שאריכות ימים מבטלת גם דברים קשים. כך באורך ימי הטובה על העשיר העני בדעת. יצא מלבו המצב שהיה בו מתחלה. אבל העשיר בדעת וצדיק יתן ולא יחשוך. ולא זו בלבד. אלא גם על עני אף כי דל הוא (ההפרש שבין עני ודל. העני. מלשון עניו הוא. נכנס נגש והוא נענה. ודל במדרגה יתרה של עניות. עד כי חולה הוא מחמת עניו. כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך. דלות ורעות תואר) לא די שאינו עושה עמו עוד בטובה. אלא שגובה חלקו ממנו במשא מלך שרים. כמו שעושין אלו העשירים התקיפים. המתהללים בעשרם יעיזו בהוותם. לאכול שאר העם לגזול עורם ולפצוח עצמותם. שישאו אתם במשא בשוה. תחת אשר הם מחויבים לתת לעני די מחסורו וזה הרע נמשך מהעשירות בסופו (אחר שהיה לטוב בתחלתו) כי על ידי העושר מתגברים על הדל חסר הכח. מתוך שחסר היכולת. זש"ה אל תגזל דל כי דל הוא. מה טעם בזה. אלא כן פירושו לא תחשבו להתגבר עלי הדל לגזלו. מחמת כי דל הוא ואין לו עוזרים. (כמו העשיר חברך. שאינך יכול לו. כי אוהבי עשיר רבים. ויעזרוהו) כי ה' יריב ריבו גואלו חזק. ואמר עוד לא זו בלבד. מהדל גובה. כי לפעמים הוא דל גאה ואין הדעת סובלתו. לפיכך יש לו להעשיר כלומר התנצלות. על שאינו מרחם עליו. אבל גם על העניו הנכנע יצא דבר העשיר איש זרוע. וגובה ממנו חלקו בעול. עד שמעיז פניו בו בחוצפא גדולה. ואינו פונה להכנעתו ולתחנוניו. הכל אינו מועיל לנצח את העשיר המיושן. לרכך לבבו לחוס על עני ואביון. לכן זה מתאוה למשול. וזה מתאוה גם הוא שיבוא העת שיהפך מצב שניהם. מי שהוא עשיר היום מחר יעני. ומי שהוא עני היום מחר עשיר. גלגל הוא שחוזר בעולם. עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'. שכבר היו שניהם שוים לשעבר. לכן הכל מחשבות אדם הבל המה.
גם בזו אעתיק לך מ"ש בשכבר בפירושי להרבות. וזל"ה הבל הבלים תני החזיק עשיר בדבר טוב תחלתו רעב הוא לו. המתיישן בו עשאו למרמס. גם עני גם דל (גובה) חלקו גם עניו גובה ממנו חלקו שמעיז בו עשיר. לזה תאוה ולזה תאוה. שניהם שוים לעבר. הבל הבל עכ"ה. הצגתיו לפניך מתוקן ומיושר בהגהה לקלה כמות שהיא מוכרחת. בלי הגהה דחוקה שאין בה נחת. ועפ"ז כמו נגיד אקרבנו. והיא דרך העשיר בתחלתו (כלומר זה שנולד רש. ואח"כ התעשר) להיות דואג על עשירותו שיתמיד. על כן אז בראשונה מחזיק בדבר טוב. לחמול על הענים והאביונים לפרנסם ולכלכלם. ולמלוח הממון שנתן לו ה' (במדת טובו וחסד חנם) בצדקה. למען יתקיים בידו עשרו ויחיל טובו. לכן בהתחלת עשירותו רעב הוא לדבר ה' לרדוף צדקה וחסד. ולהאכיל רעבים כי יזכור הימים שעברו אשר היה גם הוא רעב ללחם. אבל אחר שמתיישן בעושר וכבוד. וכבר הורגל בו זמן רב. שוב אינו חושש שיעזבנו. וסבור מעתה הוא קנין עולם. ובטוח שישאר אצלו ויתקיים בידו. לכן אינו חושש עוד על עשית הטוב שהחזיק בו. אבל עושהו מרמס. ומבזה המעשה הטוב. כדבר שהולך לאבוד כענין שאמרו בב"ר פס"ד עה"פ ויהי כי ארכו לו שם הימים שאריכות ימים מבטלת גם דברים קשים. כך באורך ימי הטובה על העשיר העני בדעת. יצא מלבו המצב שהיה בו מתחלה. אבל העשיר בדעת וצדיק יתן ולא יחשוך. ולא זו בלבד. אלא גם על עני אף כי דל הוא (ההפרש שבין עני ודל. העני. מלשון עניו הוא. נכנס נגש והוא נענה. ודל במדרגה יתרה של עניות. עד כי חולה הוא מחמת עניו. כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך. דלות ורעות תואר) לא די שאינו עושה עמו עוד בטובה. אלא שגובה חלקו ממנו במשא מלך שרים. כמו שעושין אלו העשירים התקיפים. המתהללים בעשרם יעיזו בהוותם. לאכול שאר העם לגזול עורם ולפצוח עצמותם. שישאו אתם במשא בשוה. תחת אשר הם מחויבים לתת לעני די מחסורו וזה הרע נמשך מהעשירות בסופו (אחר שהיה לטוב בתחלתו) כי על ידי העושר מתגברים על הדל חסר הכח. מתוך שחסר היכולת. זש"ה אל תגזל דל כי דל הוא. מה טעם בזה. אלא כן פירושו לא תחשבו להתגבר עלי הדל לגזלו. מחמת כי דל הוא ואין לו עוזרים. (כמו העשיר חברך. שאינך יכול לו. כי אוהבי עשיר רבים. ויעזרוהו) כי ה' יריב ריבו גואלו חזק. ואמר עוד לא זו בלבד. מהדל גובה. כי לפעמים הוא דל גאה ואין הדעת סובלתו. לפיכך יש לו להעשיר כלומר התנצלות. על שאינו מרחם עליו. אבל גם על העניו הנכנע יצא דבר העשיר איש זרוע. וגובה ממנו חלקו בעול. עד שמעיז פניו בו בחוצפא גדולה. ואינו פונה להכנעתו ולתחנוניו. הכל אינו מועיל לנצח את העשיר המיושן. לרכך לבבו לחוס על עני ואביון. לכן זה מתאוה למשול. וזה מתאוה גם הוא שיבוא העת שיהפך מצב שניהם. מי שהוא עשיר היום מחר יעני. ומי שהוא עני היום מחר עשיר. גלגל הוא שחוזר בעולם. עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'. שכבר היו שניהם שוים לשעבר. לכן הכל מחשבות אדם הבל המה.
3