שאילת יעבץ, חלק ב צ״אSheilat Yaavetz, Volume II 91
א׳באור מוכרח בפסחים דלע"א
בגמרא דפסחים דלע"א כי הוו נפקי שבעה יומי דפסחא כו'. אע"ג דר"ן בבבל היה דנהוג י"ט שני ש"ג. וכל מה שאסור בראשון. אסור גם בשני חוץ כו'. והאיכא תרי איסורי. חדא. שהיית חמץ ברשותו בשמיני ספק שביעי. דמשקנהו הרי הוא שלו ועוד. איסור קנין בי"ט של דבריהם. ולא מסתבר למימר דאשגרת לישן הוא. כיון דמן התורה אינו אסור אלא שבעה. לא דק. דהא הוה מצי למנקט לשון קצר. כי הוו נפקי יומי דפסחא. הא ודאי דייק בלישניה. ונ"ל ה"פ. כי הוו נפקי ד"י דפסחא א"ל פוקי וזבונו כו'. כלומר. אז הודיע להם ההיתר של חמץ דגוי שעבר עליו הפסח. לא שיקנוהו היום. אלא לומר שמעתה הותר לכם לקנותו בלילה במי"ט וליומא אוחרא. אבל מקמי יומא בתראה לא גלה להם קולא זו. שמא יזלזלו בו ויקנוהו במועד. שאז נעשה החמץ שלהם. אפילו יניחוהו ברשותו של גוי עד שיצא הפסח. נמצאו נכשלים באיסור דאורייתא. משא"כ אחר שיצא י"ט של תורה. וגם היום בודאי לא יקנוהו בלא"ה. משום דיום טוב הוא. הכל יודעים שאין קונים בו אף דברים המותרים. תו לא חש לה למילתא. אע"ג דאכתי איכא למימר ניחוש דילמא מייתי ליה גוי דורון של חמץ בו ביום ודוק והוצרך להודיע כדי שתהא פת מצויה להם לערב. ולא יצטרכו להמתין עד שיעשו עיסה ויאפו לחם אחר שחשכה. ואי קשיא. לתסר משום פת של גוים. הא אוקי לה הרב"י (בי"ד סקי"ב) בשאור של גוים. ועם שחמירא בלשון תרגום הוא שאור אבל אינו מוכרח מחמת מ"ש הוא ז"ל שם. ומפירש"י נראה שהוא לחם אפוי. אלא אפילו א"ת שהיה נוהג בו איסור בפת ש"ג כל השנה. שעת הדחק (כי השתא. דליכא חמץ בב"י) שאני. ושמא פת פלטר היה:
בגמרא דפסחים דלע"א כי הוו נפקי שבעה יומי דפסחא כו'. אע"ג דר"ן בבבל היה דנהוג י"ט שני ש"ג. וכל מה שאסור בראשון. אסור גם בשני חוץ כו'. והאיכא תרי איסורי. חדא. שהיית חמץ ברשותו בשמיני ספק שביעי. דמשקנהו הרי הוא שלו ועוד. איסור קנין בי"ט של דבריהם. ולא מסתבר למימר דאשגרת לישן הוא. כיון דמן התורה אינו אסור אלא שבעה. לא דק. דהא הוה מצי למנקט לשון קצר. כי הוו נפקי יומי דפסחא. הא ודאי דייק בלישניה. ונ"ל ה"פ. כי הוו נפקי ד"י דפסחא א"ל פוקי וזבונו כו'. כלומר. אז הודיע להם ההיתר של חמץ דגוי שעבר עליו הפסח. לא שיקנוהו היום. אלא לומר שמעתה הותר לכם לקנותו בלילה במי"ט וליומא אוחרא. אבל מקמי יומא בתראה לא גלה להם קולא זו. שמא יזלזלו בו ויקנוהו במועד. שאז נעשה החמץ שלהם. אפילו יניחוהו ברשותו של גוי עד שיצא הפסח. נמצאו נכשלים באיסור דאורייתא. משא"כ אחר שיצא י"ט של תורה. וגם היום בודאי לא יקנוהו בלא"ה. משום דיום טוב הוא. הכל יודעים שאין קונים בו אף דברים המותרים. תו לא חש לה למילתא. אע"ג דאכתי איכא למימר ניחוש דילמא מייתי ליה גוי דורון של חמץ בו ביום ודוק והוצרך להודיע כדי שתהא פת מצויה להם לערב. ולא יצטרכו להמתין עד שיעשו עיסה ויאפו לחם אחר שחשכה. ואי קשיא. לתסר משום פת של גוים. הא אוקי לה הרב"י (בי"ד סקי"ב) בשאור של גוים. ועם שחמירא בלשון תרגום הוא שאור אבל אינו מוכרח מחמת מ"ש הוא ז"ל שם. ומפירש"י נראה שהוא לחם אפוי. אלא אפילו א"ת שהיה נוהג בו איסור בפת ש"ג כל השנה. שעת הדחק (כי השתא. דליכא חמץ בב"י) שאני. ושמא פת פלטר היה:
1