שאילת יעבץ, חלק ב צ״הSheilat Yaavetz, Volume II 95

א׳שאלת נכרי הבא להתגייר. וכן תינוק שחלה והבריא. אם מלין אותם בתוך שלשה ימים לשבת.

ב׳דין מילת גר ותינוק שחלה והבריא תוך ג"י לשבת
תשובה הרב בש"ך בי"ד סרס"ו (סקי"ח) הביא מ"ש בד"ה בשם הרשב"ץ אהא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים. קודם שבת. שפירש הרז"ה דטעמא שהוא דבר שא"א שלא יבוא לידי חילול שבת. ונראה כמתנה לחלל שבת. דג' ימים קודם שבת מיקרי שבת. דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר ביום ה'. כדי שלא יבוא שלישי למילתו ביום שבת ויצטרך לחלל השבת עליו וכן תינוק שחלה וכו'. ובש"ך כתב עליו ואין דבריו נראין. ע"ש שהאריך לסתור פסק זה מהלכה.

ג׳ואם אמנם לע"ד אין הכרח כל כך בדבריו כדי לדחותו. דמ"ש. לדעת הרשב"ץ. נצטרך לומר דמילה שלא בזמנה שחל ב"ה בשבת נדחה עד לאחר השבת. וזה א"א. דא"כ הא דתנן קטן נימול לי"ב נולד ב"ה די"ט של ר"ה. הא משכחת לה אפילו י"ד (כצ"ל בש"ך. וטעות הדפוס יש שם) היכא דחלו ב' ימים טובים של ר"ה בגו"ד. דהוי ליה י"א בה' ואסור למולו בה' וכו'. ונדחה עד יום א'. אלא ודאי דאפילו שלא בזמנה שרי ביום ה'. זוהי הראיה החזקה שסמך עליה לדחות דברי הרשב"ץ הנ"ל. ובקל יש לדחותה. שאין מזה הוכחה. דבהא לא קמיירי. ומתני' דלא פחות ולא יותר. אנדחה מפני הספק של בה"ש בלבד קאי. דבי"ט ושבת סמוכין לא משכחת טפי. אבל בחל י"ט באמצע שבוע. איפשר שנדחה עוד יותר. ואין זה מחמת הספק. שדבר אחר גרם לו. תדע וכי אין לנו אלא זו בלבד. והלא תמצא מילה שלא בזמנה טובא. בחולה דממתינן לו עד שיבריא ומונין לו שבעה. וכן יש הרבה שנימולין לאחד. וכל זה אינו בכלל דלא פחות ולא יותר שבמשנתינו. דבהכי לא קמיירי. אלא בפחות ויתר שמחמת הספק. וכדפרישנא ולית בה ספקא. ואית לן טובא דכוותה.

ד׳לכאורה אני מוצא סעד גדול. לדברי הרשב"ץ ז"ל. מהא דאיתא בנדה (דל"ח) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי. וטעמא דידהו שלא יתחלל שבת ע"י שתדלנה נשותיהן בשבת. והרי יש ללמוד מהן ק"ו עצום. שאם שם מפני ספק רחוק. נמנעו ממצות פ"ו. שהיא ג"כ מצוה גדולה. ואשכחן ליהושע דנענש על שביטל פ"ו לילה אחד. כ"ש בנ"ד דכנראה איכא ודאי חילול שבת. ומאי דמייתי בש"כ מהפלגת ספינה גופה. דשרינן לדבר מצוה. איפשר לומר התם ה"ט משום שאינו ברור כל כך. שיבוא לידי חילול. ודוק. לאפוקי הכא. דהחילול ברור. יש לאסור לגרום לכתחלה. ואף דלא קיי"ל כהנהו חסידי. היינו משום דחששא רחוקה היא. וק"ל. אבל בודאי כה"ג חיישינן.

ה׳מ"מ נ"ל פשר דבר. דבגר ודאי חיישינן לה. דאכתי לאו בר חיובא הוא. וסמך לדבר ג"כ מאותה ששנינו ספ"ט דפסחים. בגר שנתגייר ע"פ. בה"א הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. שדחוהו מעשה דכרת מחמת גזרה. ולא חשו כי דחינן ליה מפסחא. דילמא קהדר ביה ולא מיגייר. אלא ודאי בגר לית לן בה לשהויי למצוה דגירות. דלא מיחייב ביה. וכי נמי בעי למהדר ביה ליהדר. משא"כ בקטן. דכי משהינן ליה קאי ליה כל יומא בעשה שיש בו כרת. ואאבוהי או אב"ד וכל ישראל רמי חיובא השתא. חביבה מצוה בשעתה. ק"ו מאיברים ופדרים שדוחין את השבת. ואין ממתינין להם עד הערב. אע"ג דלית בהו אלא עשה גרידא. עאכ"ו במצוה דכרת. וחילול השבת עדיין ספק הוא אם יצטרך לכך. ונראה פשוט דמלין אותו בכל יום שיארע. ואין חוששין לדברי רשב"ץ. הנ"ל יעב"ץ.