שאילת יעבץ, חלק ב צ״וSheilat Yaavetz, Volume II 96
א׳שאלת מה זה שכתב במג"א (סימן תקס"ב בס"א) אבל קטנים לא מהני. ומה ראה על ככה. שהוא מתנגד למ"ש בגמרא.
1
ב׳בדין בה"ש אימת הוי לילה ודאי ותלתא סבי קפחינהו טעותא בהך מילתא
תשובה אף זו מן ההשמטות שעזבתי בסמו"ק בסבת נחיצת המלאכה. ונשארו בו עוללות כתובים בגליון ספרי. גם זו אחת מהנה. ז"ל שם בב"י. מספקא לא נפיק עד צאת שלשה כוכבים. והיינו בינונים. כדאיתא וכ"כ בהגה דש"ע. וכתב במ"א אבל קטנים לא מהני. וטעות הוא בידו. שקלטו מבש"ך בי"ד סרס"ב (סק"ט) שכתב שם כך על מ"ש בש"ע ס"ה נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד. יש לסמוך עליהם לספק כו'. ז"ל ש"ך. דוקא משום שהם קטנים מאד. אין לסמוך עליהם למול בשבת. אבל בבינונים בסעיף שאח"ז י"ל עליהם למול אפי' בשבת עכ"ל. ואשתביש דאיברא אפכא הוא ודאי. כדגרסינן בפב"מ (לה"ב) כוכב אחד יום. שנים בה"ש. שלשה לילה. אר"י לא כוכבים גדולים הנראים ביום. ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה. אלא בינונים. אמנם הש"ע נתן לו לש"ך מקום לטעות. לפי שראה (בס"ה) שחושב כוכבים קטנים לספק לילה. ובסעיף ו' שאחריו מיד חושב לשני כוכבים בינונים ודאי לילה. על כן חשב דקטנים גריעי מבינונים. וכמו שנראה מדעת הש"ע בודאי. ובמ"כ אגב שטפיה אתיא ליה להרב ב"י. ולבש"ך שסמך עליו. מבלי שיהרהר אחריו ויחקור אחר המקור בגמרא. וז"ל במו"ק סימן הנ"ל. עמ"ש הב"י שם בשם המרדכי. על הנולד סמוך לחשכה. והיה נראה יום. אך היו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד. והורה ר"י לסמוך על הכוכבים לספק כו' (מכאן יצא לו לבש"ע הדין הראשון). לשון זה תמוה בעיני. כי מה ענין ספק בכאן. דהא אפילו בשלשה בינונים הוי לילה ודאי אף לשבת. כ"ש לקטנים שאין נראים אלא בלילה. ועוד תמה על עצמך. שהרי בסמוך הביא גם מ"ש סמ"ג בשם ר"י שהשיב אם לאלתר כו'. נראו ג' כוכבים בינונים. י"ל עליהם שהוא לילה כו' (ועפ"ז קבע בש"ע מ"ש בס"ו) והיאך נתקיימו שני הדברים בידינו. שנראים כסותרים זא"ז. ושניהם בשם ר"י נאמרו (וקסתרן נמי דברי ר"י גופיה אהדדי) ואם באנו לדחוק ליישב באופן זה. דהמרדכי מיירי בדלא נראו אלא שני כוכבים קטנים (דסתם כוכבים נקט. מיעוט כוכבים שנים) וס"ל כה"ג אכתי ספק הוי. משא"כ בינונים. דודאי לילה הוי. אף היא לא תקום. דהא מילתא פסיקא קאמר ר' יוסי. דקטנים אינם נראים אלא בלילה. ומשמע בהדיא דאפילו בחד סגי. מיהו בתרי קטנים. פשיטא לית דין ולית דיין דהוי ודאי לילה. ואי אפשר לומר דבעינן שלשה קטנים דווקא. דאי הכי מאי איכא בין קטנים לבינונים. זה פשוט. וכבוד הני תרי גברי רברבי במקומו מונח. דלא חשו לקמחייהו בהך מילתא. דנקטי תרתי. וחדא מנייהו משבשתא היא בודאי. ברם סמי קמייתא. מקמי בתרייתא. דא תהא למיקם ותו לא מידי. יעב"ץ.
תשובה אף זו מן ההשמטות שעזבתי בסמו"ק בסבת נחיצת המלאכה. ונשארו בו עוללות כתובים בגליון ספרי. גם זו אחת מהנה. ז"ל שם בב"י. מספקא לא נפיק עד צאת שלשה כוכבים. והיינו בינונים. כדאיתא וכ"כ בהגה דש"ע. וכתב במ"א אבל קטנים לא מהני. וטעות הוא בידו. שקלטו מבש"ך בי"ד סרס"ב (סק"ט) שכתב שם כך על מ"ש בש"ע ס"ה נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד. יש לסמוך עליהם לספק כו'. ז"ל ש"ך. דוקא משום שהם קטנים מאד. אין לסמוך עליהם למול בשבת. אבל בבינונים בסעיף שאח"ז י"ל עליהם למול אפי' בשבת עכ"ל. ואשתביש דאיברא אפכא הוא ודאי. כדגרסינן בפב"מ (לה"ב) כוכב אחד יום. שנים בה"ש. שלשה לילה. אר"י לא כוכבים גדולים הנראים ביום. ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה. אלא בינונים. אמנם הש"ע נתן לו לש"ך מקום לטעות. לפי שראה (בס"ה) שחושב כוכבים קטנים לספק לילה. ובסעיף ו' שאחריו מיד חושב לשני כוכבים בינונים ודאי לילה. על כן חשב דקטנים גריעי מבינונים. וכמו שנראה מדעת הש"ע בודאי. ובמ"כ אגב שטפיה אתיא ליה להרב ב"י. ולבש"ך שסמך עליו. מבלי שיהרהר אחריו ויחקור אחר המקור בגמרא. וז"ל במו"ק סימן הנ"ל. עמ"ש הב"י שם בשם המרדכי. על הנולד סמוך לחשכה. והיה נראה יום. אך היו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד. והורה ר"י לסמוך על הכוכבים לספק כו' (מכאן יצא לו לבש"ע הדין הראשון). לשון זה תמוה בעיני. כי מה ענין ספק בכאן. דהא אפילו בשלשה בינונים הוי לילה ודאי אף לשבת. כ"ש לקטנים שאין נראים אלא בלילה. ועוד תמה על עצמך. שהרי בסמוך הביא גם מ"ש סמ"ג בשם ר"י שהשיב אם לאלתר כו'. נראו ג' כוכבים בינונים. י"ל עליהם שהוא לילה כו' (ועפ"ז קבע בש"ע מ"ש בס"ו) והיאך נתקיימו שני הדברים בידינו. שנראים כסותרים זא"ז. ושניהם בשם ר"י נאמרו (וקסתרן נמי דברי ר"י גופיה אהדדי) ואם באנו לדחוק ליישב באופן זה. דהמרדכי מיירי בדלא נראו אלא שני כוכבים קטנים (דסתם כוכבים נקט. מיעוט כוכבים שנים) וס"ל כה"ג אכתי ספק הוי. משא"כ בינונים. דודאי לילה הוי. אף היא לא תקום. דהא מילתא פסיקא קאמר ר' יוסי. דקטנים אינם נראים אלא בלילה. ומשמע בהדיא דאפילו בחד סגי. מיהו בתרי קטנים. פשיטא לית דין ולית דיין דהוי ודאי לילה. ואי אפשר לומר דבעינן שלשה קטנים דווקא. דאי הכי מאי איכא בין קטנים לבינונים. זה פשוט. וכבוד הני תרי גברי רברבי במקומו מונח. דלא חשו לקמחייהו בהך מילתא. דנקטי תרתי. וחדא מנייהו משבשתא היא בודאי. ברם סמי קמייתא. מקמי בתרייתא. דא תהא למיקם ותו לא מידי. יעב"ץ.
2