שם משמואל, אחרי מות ז׳Shem MiShmuel, Achrei Mot 7
א׳שנת תרע"ז
1
ב׳בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו', כתונת בד קודש ילבש, וגו', ומאת בנ"י תקח שני שעירי עזים לחטאת וגו', ויש לדקדק למה הפסיק בציווי הבגדים [בגדי לבן] בין קרבנו לקרבן העם, ונראה דהנה אמרו ז"ל מפני מה אין כ"ג נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב, משום אין קטיגור [זהב העגל] נעשה סניגור, והנה כבר אמרנו דהא דאין קטיגור נעשה סניגור הוא דווקא בחטא שעדיין לא נמחק לגמרי ונשאר רושם ממנו שייך לומר שלא יהי' למזכיר עון, אבל חטא שנמחל לגמרי ולא נשאר ממנו רושם לא שייך לומר כן, וע"כ מצינו זה רק בחטא העגל ששמור לדורות כמ"ש וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, והנה זה שחטא העגל איננו נמחל לגמרי אף שעשו תשובה שלימה וגדולה שאין כמוה וקבלו על עצמם להיות דייש למלכיות ומרמם למה"מ, הטעם מפני שתשובה היא בלב כמ"ש ולבבו יבין ושב וגו', אבל חטא העגל הי' בשכל וברצון שהוא עוד למעלה מן השכל, ע"כ אף משרע"ה שזכה לבחינת חי' לא הי' בכח למחוק את החטא לגמרי, אלא נמסר זה למשיח ב"ד ב"ב שהוא יזכה לבחי' יחידה, אך כ"ז הוא בישראל שאצלם הי' החטא בשכל וברצון, אבל אהרן שהיתה הכוונה שלו לטובה כבמדרש שבשביל טוב כוונתו זכה לכהונה, וכל החטא הי' טעות במעשה כמ"ש ואשליכהו באש ויצא העגל הזה מה גם אחר שנתפרע ממנו במיתת שני בניו, ולא נשאר עליו עוד שום רושם חטא כלל, לא שייך אצלו אין קטיגור נעשה סניגור, אלא מ"מ באשר כפרת העם תלוי' עליו, ואמרו ז"ל מוטב שיבוא זכאי ויתכפר על החייב, ע"כ נצרך שלא יהי' על ישראל למזכיר עון שגם בקרבנו לא יכנס לפני ולפנים בבגדי זהב, ולפי האמור בדקדוק גדול נאמר ענין בגדי לבן בין קרבנו לקרבן העם, להורות שמצד קרבנו לבד איננו נזקק לבגדי לבן אלא מחמת קרבן העם:
2
ג׳ולפי האמור יש לפרש הא דנאמר לאהרן אל יבוא בכל עת אל הקודש, אחרי מות שני בניו, ולמה לא נאמר לו מראש והמתין לו עד כאן, ונראה דהנה אמרו ז"ל אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא, ובפשיטות יש לומר הטעם שמשרע"ה הי' תמיד מוכן, אבל אהרן הי' צריך להכנת הזמן והקרבנות, ונראה דענין שהאדם צריך אל הכנה ולא המלאך משום שגשמיות האדם מפסיק וצריך להזדככות, משא"כ מלאך, והנה ישראל קודם החטא שמיום שעמדו אבותינו על הר סיני פסקה זוהמתן, נמי היו תמיד מוכנים שהגופים היו מזוככים ולא היו מפסיקים, וע"כ אמרו ז"ל לשעבר היתה השכינה מצוי' עם כל אחד, ולפי"ז אז לא הי' איסור בל יבוא בכל עת אל הקודש, שהרי אינו שייך הטעם כי בענן אראה על הכפורת כפשוטו שפירש"י כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני, שהרי השכינה מצוי' עם כל אחד ואחד בביתו כמו בבית ק"ק, וע"כ כהנים כמו שמותרין לכנוס להיכל היו מותרין לכנוס לפני ולפנים, אך מפאת חטא העגל חזר גשם האדם למקומו ושוב צריך האדם הכנה, וע"כ אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא, ולפי האמור הי' לאהרן מקום לחשוב שאחרי מות שני בניו ואתפרע מיני' ונשאר כעמר נקי משום שמץ חטא העגל חזר לכמו שהי' קודם החטא, ונסתייע סברתו זאת ממה שנאמר לו פרשת שתויי יין ובמדרש שזכה ונתיחד אליו הדיבור, ור' יצחק פתח נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי, כי שמך נקרא אלי ה' צבאות, ומשמע שאליו בעצמו הי' הדיבור אף שבודאי לא הוכן להדיבור שהרי לא ידע מקודם שיזכה לדיבור, והוא שפט שזה לא לשעתו לבד הי' אלא חזר למעלת ישראל קודם החטא, וא"כ שוב אינו בבל יבוא, לזה באה האזהרה במקום הזה:
3
ד׳והטעם יש לומר שאף שהוא מצדו נקי ואין נשאר עליו שמץ דבר, מ"מ באשר הוא פרט מכלל ישראל, א"א שיזכה הוא לזה בעוד שהכלל עדיין לא נטהר, ואינו דומה למשרע"ה שהוא איננו כאבר מאיברי הכלל אלא שקול משה ככל ישראל, והוא עצמו ככל כלל ישראל, אבל אהרן שאין בו זו והוא פרט הצריך לכלל, ע"כ א"א שיהי' בו מה שאין בכלל ישראל, ודומה לזה תירוץ זוה"ק ח"ב (קצ"ד:) על יהושע שלא הי' במעשה העגל למה מת, ותירץ משום דפגימו שריא בה [בסיהרא] ואתהדרת כמה דאתפגימת בחובא דאדם לא יכיל בר נש לאתקיימא, בר משה דהוה שליט בה ומותי' הוה בסטר אחרא עכ"ל, ולפי דרכנו מובן טעמא דמשה, והבן:
4
ה׳במשנה ריש שבועות דכהנים בשאר עבירות מתכפרים בשעיר המשתלח, וכל כפרתם בפר הן בהוידוי והן בדמו הוא על טומאת מקדש וקדשיו, וישראל מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות ובשעיר הנעשה בפנים על טומאת מקדש וקדשיו, ויש לדקדק למה לישראל על טומאת מקדש וקדשיו מספיק כפרת דם שעיר הפנימי לבד אף בלי שום וידוי, וכהנים בטומאת מקדש וקדשיו שמתכפרין בפר צריכין תרוייהו, וידוי הפר ודם הפר, ובפשיטות יש לומר ע"פ מ"ש בפ' קרח אתה ובניך ובית אביך תשאו את עון המקדש פירש"י עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים, וכו', וע"כ יש לומר שגם חטא טומאת מקדש וקדשיו של ישראל מוטל על הכהנים וכן הוא בספרנו שם וצריכין כפרה ע"ז, ע"כ צריכין לכפרה בכפליים, ויש לומר עוד עפ"מ שאיתא בספה"ק שמחשבת המון פוגמת את הצדיקים, וידוע עוד שבאדם עצמו כל מחשבותיו הבלתי טהורות נופלים עליו בשעת התפלה, ולפי"ז יש לומר שכל ענין חטא טומאת מקדש וקדשיו הנמצא בכהנים אף דכהנים זריזים הם, הכל בא מחטא טומאת מקדש וקדשיו של ישראל, ובאשר אין זה בא מגופם אלא שקולטין מישראל ע"כ הכפרה בזה הוא ע"י הוידוי שעל הפר, אך על גוף החטא טומאת מקדש וקדשיו הן בישראל והן בכהנים לא סגי להו בכפרת דברים אלא בכפרת דמים, לאלו בדם הפר ולאלו בדם השעיר הפנימי:
5
ו׳ולפי האמור יש לומר דגם בשעיר המשתלח שמכפר על שאר עבירות שלכאורה נראה שהוידוי לבד מכפר, אך משמע נמי שהכפרה הוא כשהגיע השעיר למדבר, ובש"ס יומא שאז הי' הלשון של זהורית מלבין ולא מקודם לכן בהוידוי, ולפי דרכנו הנ"ל יש לומר דגם ישראל בשאר עבירות נמי לאו מנייהו הוא כי ישראל קדושים הם, וכל חטא הנמצא בישראל בא מצד האומות מה גם בעבירות החמורין, וכמו שההמון פוגמים את הצדיקים, כן בכלל העולם, כי ישראל בערך האומות הם בערך הצדיקים נגד ההמון, ועוד יותר מזה, והאומות מקלקלין את האויר ופוגמים בזה את ישראל, וע"כ כפרת ישראל בשאר עבירות מה גם בהחמורין צריכין כפרה בכפליים, הוידוי דברים שעל שעיר המשתלח מכפר על הקליטה של העבירות מהאומות, והשלוח את השעיר למדבר ודיחוייתו לצוק הוא כפרה על גופי העבירות, וע"כ אומר אז כך ימחו עונות עמך ישראל מכלל שעד כה עדיין נא נמחו:
6
ז׳שם במשנה ר"ש אומר שכהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח אלא כשם שדם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו כמו שדם השעיר הפנימי מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו, כן וידוי הפר מכפר על הכהנים בשאר עבירות כמו שיידוי השעיר מכפר על ישראל בשאר עבירות, ויש לדקדק דלמה בישראל הקדים הכפרה על טומאת מקדש וקדשיו שהוא בדם שעיר הפנימי לכפרה על שאר עבירות שהוא בשעיר המשתלח, כאמרם ז"ל עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו, ובכהנים הקדים הכפרה על שאר עבירות שהוא בוידוי הפר לטומאת מקדש וקדשיו שבדם הפר:
7
ח׳ונראה עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שלעולם מתחילין לתקן בדבר הקל להתתקן ומן הקל יבוא אל החמור עכ"ד הצריך לעניננו, ולפי אשר אמרנו במאמר הקדום ישראל קדושים הם וכל עבירות הנמצאים בהם הם באים מפאת האומות שהם פוגמים את ישראל, אבל מצד עצמם אין ישראל ראוין לעבירות, והנה ישראל מובדלין מן העמים ולוים מישראל וכהנים מלוים, וא"כ בין כהנים לאומות יש שלש הבדלות ביניהם, ומובן שמפאת הרוחק א"א שמחשבת האומות יפגמו את הכהנים להביאם לידי שאר עבירות אלא באמצעות ישראל, וא"כ שאר עבירות בכהנים מיעוטין המה בהכרח, אך טומאת מקדש וקדשיו אף שכהנים זריזים הם ובא מכח ישראל מ"מ אין כאן כ"כ הבדלות ובקל יכולין הכהנים להתפגם מישראל, ע"כ יש במציאות חטא טומאת מקדש וקדשיו יותר מחטאים של שאר עבירות, וכמו בכמות כן באיכות, ע"כ בכהנים חטא שאר עבירות קל להתתקן על כן תיקון שאר עבירות קודמים, ובישראל להיפוך, ע"כ תיקון חטא מקדש וקדשיו קודם:
8
ט׳בזוה"ק אחרי מות שני בני אהרן, ר' יוסי אמר אחרי מות נדב ואביהוא מבעי' לי' מ"ט שני בני אהרן והא ידוע שבנוי הוו אלא הכי תאנא וכו', ויש לישב עוד עפ"י דברי זוה"ק (קנ"ז.) כיון דדכר שמי' [דצלפחד] קב"ה דכתיב כן בנות צלפחד דוברות אתידע דהא אתכפרא חובי', ולפי"ז יש לומר נמי בכאן דהנה ידוע בזוה"ק דנדב ואביהוא אתתקנו בפינחם בשעה שקנא על מעשה זמרי, ובפשיטות דעד אז עדיין לא אתכפר חובייהו, וע"כ לא מצי להזכיר שמייהו, דהי' במשמע דאתכפר חובייהו:
9
י׳ותטמא הארץ ואפקוד את עונה עלי' ותקיא הארץ את יושבי', המפרשים דקדקו הארץ מה חטאה, ונראה לפרש דהנה ידוע דכל סדר העולמות הוא בדרך משפיע ומקבל, וכן בכל עולם ועולם עד עולם התחתון השמים הם משפיעים והארץ היא מקבלת כמ"ש השמים יענו את הארץ ואמרו ז"ל מטרא בעלה דארעא כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה וגו', ודוגמתם באדם הוא איש ואשה, וכפי מעשה האדם למטה מתעוררין כל העולמות, ואם האדם מתנהג בענין הזיווג בסדר הנכון, מתנהג לעומתו כן כל סדר העולמות, אך בחטא עריות שבני אדם מעוותים נתיב היושר גורם לעומתו שהמשפיע איננו משפיע במקום שצריך להשפיע, והמקבל איננו מקבל ממי שצריך לקבל, וכן הוא גם בעולם הגשם השמים לא יענו את הארץ כאמרם ז"ל הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה כמ"ש יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו', ובפנימיות במקום שהיתה צריכה לקבל גשמים שיש בהם ממים העליונים, נפקדת מכחות רעות ונשחת יבול הארץ ומוליד חלאים רעים ונאמנים רח"ל, ולעומתם נתעוותו אנשי החיל לעולא, ובמקום השפעה נכונה נשפע בהמקבלים כחות משחיתים, ובזה יובן מה שאמרו ז"ל הארץ אינה מקיימת עוברי עבירה משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס (וגורם לו הקאה) שאינו עומד במעיו אלא מקיאו כמו בגשמיות אדם שהוא מפונק אינו סובל דבר מאוס וגורם לו הקאה אף שזולתו מתקבל במעיו, כן ארץ ישראל אינה סובלת כחות החיצונים אף ששאר ארצות אינם כן, וזהו שכתב הרמב"ן באגרתו כל המקודש מחבירו חרוב מחבירו, שכל שהוא יותר מקודש ביותר אינו יכול לסבול כחות הרעות וגורם הקאה והוא החרבן, והנה ידוע שארבעה גולייירין בישין הם עון משחית אף וחימה, ובחטא עריות שכתיב בי' לשון עון כמ"ש הן בעוון חוללתי, נפקדת הארץ מגולייר הנקרא עון, וזהו פירוש הכתוב "ותטמא הארץ" היינו שמקבלת מכחות החיצונים כתות הטומאה, "ואפקוד עונה עלי'" והוא מלשון אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה וגו', כי כמו שיש פקודה לטובה היינו התמנות שרי הנהגה כמ"ש ויפקד המלך פקידים, כן רח"ל יש התמנות כחות הרעות לבלע ולהשחית כמ"ש קרבו פקודות העיר, והיינו שנתמנה עלי' גולייר הנקרא עון "ותקיא הארץ את יושבי'" שארץ ישראל באשר היא מפונקת ואינה יכולה לסבול את כחות הרעות האלו גורם לה הקאה וחרבן כנ"ל, וזהו שכתוב והשימותי אני את הארץ ושממו גילי' אויביכם היושבים בה וכמ"ש הרמב"ן שלא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, והכל מטעם הנ"ל, השי"ת שזיכנו לראותה בחרבנה יזכנו לראותה בישיבתה ובהקבץ בנ"י לתוכה במהרה:
10