שם משמואל, ליקוטים ד׳Shem MiShmuel, Addenda 4
א׳פרשת קרח
1
ב׳יש להתבונן בפרשה זו, איך נהיתה שאיש גדול וקדוש כקרח, שהי' הגדול שבשבט לוי כמבואר במדרש בפסוק ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך, שכל השבט טפילה לו, והי' בעל רוח הקידש שפירש"י עינו הטעתו ראה שלשלת גד לה וגו', ופתאום יפול ממדריגתו מטה מטה עד שבא לידי מדה זו להיות כופר בתורת משה מזוזה וציצית ומתנות כהונה לומר דברים הללו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאן, ועוד יש כאן שאלה וגדולה היא עלי דמה פליגי ר"ע ור"א וריב"ב אם עדת קרח יש להם חלק לעולם הבא, הלוא משנה שלימה שנינו סנהדרין (צ'.) אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים, ובברייתא שם (צ"ט.) אפי' אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו וכו', ובכן מה מקום לפלוגתא בעדת קרח אם יש להם חלק לעוה"ב, תיפוק לי' דאין להם חלק לעוה"ב משום האומר אין תורה מן השמים, דבזה לא מצינו שום פלוגתא:
2
ג׳ונראה דהנה בסנהדרין (ק"ט:) ויקח קרח אר"ל שלקח מקח רע לעצמו, ובלקוטי תורה מהאר"י ז"ל פירש שנתעבר בו רוח קין מצד הרע עכ"ל, ולבאר הדברים נראה דהנה כתבנו בפ' שלח במאמר לך אכול בשמחה, שמחמת מסירת הנפש שהיתה אחר חטא המרגלים כששבו בתשובה זכו להתאחד כל ישראל להיותם כאיש אחד עד שלכל אחד ואחד יש כח כללי מכל כללות ישראל, הגם שבפועל לא נעשה עד שעברו את הירדן, אבל מחמת שזכו זה מפאת מסירת הנפש שהיתה אז, הרי מאז ולהלן הי' להם זה בכח ובפנימית נפשותם, ובשביל זה זכו אז לפרשת חלה עי"ש, והנה דעת חכז"ל שמעשה קרח הי' אחר חטא המרגלים והפרשיות כסדרן, ועיין רש"י ריש דברים מהספרי, וחצרות במחלוקתו של קרח, ובפרשה זו ויפול על פניו שכבר בידם סירחון הרביעי וכן דעת הרמב"ן, ולפי דרכינו נאמר שכל מחלוקתו של קרח נמשכת מחמת שחשב שמאחר שכעת זכו ישראל שיש בכל פרט ופרט כח הכללי, א"כ יש גם בכל אחד כח הכהונה וכח הלוי' כמו שיש בכל הכלל, וע"כ חשב שיכול כל אחד ואחד להיות כהן או לוי או שניהם יחד, וכמו משה רבינו ע"ה שאמרו ז"ל זבחים (ק"א:) כה"ג הי' וחילק בקדשי שמים הי' אף שהי' ג"כ לוי והי' מן המשוררים כמו שדרשו ז"ל בעירוכין (י"א:) וברש"י שם והי' מן השומרים כדאיתא בריש תמיד (כ"ו.) משה בחד מקום עיי"ש, והנה כל מחשבתו זו לא היתה עוד מרידה וכפירה במשה רבינו ובתורתו מאחר שלפי דעתו היתה זאת התחדשות אחר חטא המרגלים, וכל מעשה משה שהפריש אהרן לכה"ג הי' עוד קודם שזכו, אבל באמת כל רעיונו הי' בלתי צודק, הא למה זה דומה לאדם פרטי שיש בכל אבר כח הכללי של כלל האברים כמו שהוכיחו שאין הסומא מוליד סומא דווקא, ומ"מ כל אבר ואבר יש לו משמרת ושימוש השייך לו לבדו, ואין אבר זה יכול לשמש שימוש השייך לזולתו, ואדרבה כשכל אחד על משמרתו אז יש לו גם כח הכללי, אבל לא כשעישה מעשה זולתי, ואם נכנס לגבול זולתו א"כ הוא משחית כל הסדר וכל הכלל כולו, ואין מביאין ראי' ממשה רבינו ע"ה שמשה בפני עצמו הי' כללי כאמרם ז"ל שקול משה ככל ישראל:
3
ד׳והנה בזוה"ק (ח"א ה'.) ת"ח האי דלאו אורחי' ברזין דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר וכו' עד וע"ד כתיב הוי מושכי העון בחבלי השוא העון דא דכורא וכעבותות העגלה חטאה מאן חטאה דא נוקבא וכו', הנה מבואר בדברי הזוה"ק דמשום דמשקר במלה דאורייתא משיך עלי' לשון שקר, דבמה דפגים משיך עליו מה שהוא לעומתו בסט"א, וזה ידוע, ובזוה"ק כי קין הוא קנא דמסאבותא, וביאור הדברים דכמו שיש קן צפור בקדושה שמבואר בהקדמת תקה"ז שהוא כללות כתרי דמהמנותא, וכמו כללות ישראל, חסידים גבורים, מארי תורה, חוזים, נביאים, צדיקים, עי"ש כמו כן יש לעומתו בסטרא דמסאבא כללות כתרי דמסאבותא, והוא קנא דמסאבותא כי זה לעומת זה עשה אלקים, ומעתה נאמר דמאחר שקרח פגם במחשבתו בענין כללות ישראל לחשוב דברים שלא כן כנ"ל שזה היא השחתת הסדר, בזה משך עליו כללות כתרי דמסאבותא והוא קין קנא דמסאבותא, וזה הוא הפירוש שלקח מקח רע לעצמו, ורע הזה שנדבק בו הביאו אח"כ לחלוק על משה ולצאת מרעה אל רעה עד שכפר בתורה מן השמים, כענין שאמרו ז"ל עירובין (מ"א:) ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואחד מהן היא רוח רעה, וע"כ לא נפסק דיני שאין לו חלק לעוה"ב בשביל שכפר בתורה מן השמים שבזה הי' כמעט כאונס:
4
ה׳ובזה יש לפרש מה שאמר משה, ה' אל תפן אל מנחתם, ובמדרש מהו אל מנחתם כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו שנאמר מלבד עולת התמיד ומנחתה והיתה של כל ישראל קריבה הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנה, ולכאורה אינו מובן למה דווקא המנחה ולא כל קרבן התמיד, ועוד הלוא מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה ומשה בעצמו הי' משתדל להתזירם בתשובה כמבואר בכתוב אשר אחר כל אלה כתיב ויקם משה וילך אל דתן ואבירם פירש"י כסבור שישאו לו פנים, וא"כ למה התפלל שלא יתקבל חלקם, אדרבה מוטב שיתקבל אולי יהי' זה להם לסיוע לחזור בתשובה, אך לפי דרכנו ניחא דהנה כל הקרבנות באין בשותפות חוץ ממנחה שנאמר בה נפש, אך ציבור מקריבין מנחה, והטעם מפני שכל הציבור הם כאיש אחד, ע"כ מאחר שהם פגמו בכללות ישראל ונדבקו בכללות כתרי דמסאבותא וע"כ הם ממילא נדחין מכללות ישראל, שוב חזר חלקם כמו חלק השותף, ע"כ תניחנה האש ולא תאכלנה:
5
ו׳ולפי דרכנו בעיקר טעותו של קרח שחשב שכל אחד ואחד באשר יש בו כח כללי הוא ראוי להיות כהן ולוי, או שניהם יחד כמו שיש כל אלה בהכלל כולו, יובן מאמר משה בוקר ויודע, ובמדרש הובא ברש"י גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בוקר לערב וגו', היינו שמשה למדם דעת שיתבוננו מענין היום והלילה שבשניהם יחד נעשה יום אחד, כי כ"ז הוא כשהיום הוא יום והלילה לילה אז יתאחדו להיות אחד, אבל כשהם מעורבין לא יקראו יום כלל ונשחת כל הסדר ורק כשכל אחד עומד על משמרתו אז גם הלילה נתאחד לקרוא גם הלילה שהוא הפרט בשם יום שהוא הכלל, וכמאמר הכתוב תהלים (פ"ח ב') יום צעקתי בלילה נגדך וממדת היום והלילה יתבוננו מהו כח הכללי שיש בכל פרט:
6
ז׳ויובן ג"כ מה שנתן להם משה הנסיון בקטורת, כי ידוע שקטורת ליתא ביחיד רק בציבור, ובזה יראו ויבחנו שאף שיש כח הכללי בהיחיד, מ"מ אינו ככל הכלל, ולדבריהם יהי' כל יחיד ראוי להקטיר קטורת, ולזה תמצא שלא השיבם משה עיל מה שהתלוננו אח"כ אתם המתם את עם ה', ופירש הרמב"ן שהתלונה היתה למה נתנו עצה להקטיר קטורת והיו יכולין לתת אות או מופת אחר במטה או בזולתו, שהתשובה מבוארת מעצמה שהרי זה מברר את עיקר הטעות שלא היתה מתבררת באות או מופת אחר:
7
ח׳ולדרכנו יש לומר ולפרש דברי הספרי הובאו ברש"י לקמן י"ח משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין בא אחד ועירער עליו ועל השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה לך בערכאין אף כאן לפי שבא קרח ועירער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן לי כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם ע"כ, ויש להבין הלוא כבר נכתבו בתורה, ולמה תקרא פרשה זו כתיבה וחתימה ומעלה בערכאות יותר מן הפרשיות שבמקום אחר שנתבארו בהן מתנות הכהונה, ואם מפני ברית מלח עולם שנכתבה, הלוא כל התורה היא נצחית, ואם ימצא מי שיכפור בתורה שלמעלה כמו קרח שאמר לא צוה המקום כך מלבך אתה בודאן כ"כ יכפור גם בפרשה זו, אך לפי האמור שבקרח נדבק רוח קין מצד הרע מחמת שפגם לעומתו בקדושה, יש לומר שלכן לעומתו גם חלקי הקדושה השייכים לקדושתו של אהרן נדבקו באהרן, והם הם הכ"ד מתנות כהונה שהן חלקי הקדושה המפוזרים בהשיריים כמו תרומה שהיא חלקי הקדושה מכל הכרי, הן נמשכין מעצמן ושייכין לאהרן, וזהו הכתיבה והחתימה והעלאה בערכאות, שמשעת כתיבה נעשה השדה של הקונה, כ"כ כל הכ"ד מתנות כהונה משעת כתיבת הפרשה הן נדבקין מעצמן באהרן:
8