שם משמואל, ליקוטים ה׳Shem MiShmuel, Addenda 5
א׳פרשת חקת
1
ב׳במדרש זה שאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקי' מאחז, יאשי' מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות, העוה"ב מעוה"ז, מי עשה כן, מי צוה כן מי גזר כן, לא יחידו של עולם, תמן תנינן בהרת כגריס באדם טמא פרחה בכולו טהור מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם, תמן תנינן האשה שמת ולדה במעי' והושיטה החי' את ידה ונגעה בו החי' טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, המת בבית הבית טהור יצא מתוכו הרי הוא טמא, מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם, תמן תנינן העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים היא גופה מטהרת בגדים, אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזירתי, ע"כ, המדרש מונה והולך ד' בבות ומסיים בין כל בבא, לא יחידו של עולם, ולכאורה הי' די לסיים באחרונה:
2
ג׳ונראה דהמדרש בא לבאר ענין אחדות אלקות, אף שנראה לעיני בשר שהסט"א מתנגד להקדושה ויוצא מהאחדות, והביא ראי' ראשונה מצד התולדה שצדיקים נולדין מרשעים, ואם הרע הי' חלילה יוצא מן האחדות לא הי' באפשר שיולד זה מזה, מזה מוכח שהכל יוצא ממקום אחד וממקור אחד מוצאו, וע"כ מסיים מי עשה כן וכו' לא יחידו של עולם, והוסיף להביא ראי' יותר מהראשונה שגם חלק הרע אף אחר שנברא אינו נפרד להיות בונה במה לעצמו, דאלו מבבא הראשונה אינה ראי' רק מפאת התערבות זה בזה, ושמע מינה שממקום אחד מוצאם, אך עדיין יוכל לומר שאחר שנברא נתחלקו לשני דברים מתחלפין כמו שאמרו הרשעים, עבים סתר לו ולא יראה, וחוג שמים יתהלך, ע"ז הביא בבא השני' פרחה בכולו טהור שמהסימן טומאה עצמו נעשה סימן טהרה, ש"מ שעדיין מרחפת השגחה עליונה אף על חלק הרע לפשוט צורת הטומאה וללבוש צורת הטהרה, לכן מסיים נמי בזה, לא יחידו של עולם, אבל עדיין יוכל לומר הן אמת שהרע יכול להתהפך לטוב, אך מ"מ בעודנו רע קודם שנתהפך הוא נפרד לעצמו ויש בכחו להתנגד לסטרא דקדושה, ע"ז הביא בבא השלישית שלזה מטמא ולזה אינו מטמא, ש"מ שאף כשהוא עדיין בצורתו הרעה לא יכול לעשות דבר קטן וגדול בלי השגחה עליונה הנותנת לו רשות לזה ולא לזה, לכן מסיים גם בזה, לא יחידו של עולם, והוסיף שהרע אינו רע בעצם כלל, שלא תימא הן אמת שהכל ניתן ביד השגחה עליונה, אבל הוא רק כגרזן ביד החוצב בו, ומ"מ הגרזן הוא גרזן בעצם שהרי אין ביד החוצב בו לפעול בו רק פעולת הגרזן, ע"ז הביא בבא הרביעית, שבעודנו מטמא לזה הוא מטהר לזה, ש"מ שכל הנבראים אף אחר שנבראו אין להם שום מציאות בפני עצמם כי הכל הוא אפס ואין ואין עוד מלבדו, כי הוא יתברך לבדו הוא נמצא בעצם וכמו שהי' קודם בריאת העולם שלא הי' נמצא אלא הוא לבדו כן הוא אחר בריאת העולם, וזה הוא תכלית היחוד:
3